Skip to content

עוד בעניין שלמה מעוז, וגם יורם זק, מנחם בן ומרגול: בזכות החוק לחופש ההשתטות

ינואר 16, 2012

כשאני שומע כמה מאלה שמצקצקים בימים אלה בלשונם בגנות פיטוריו של הכלכלן שלמה מעוז, אני מצטייד בפנס ובמעדר ומנסה לפשפש בזכרוני  ובזכרונו של המחשב, ולבדוק מה הם אמרו, הצקצקנים האלה,  בכמה מקרים קודמים ודי  דומים, מהשנה האחרונה , נניח.

למשל המקרה של הבמאי של אותו גן חיות לאומי המכונה  "האח הגדול", הוא יורם זק. זה שאמר בפברואר שעבר כמה מילים על מנגנון ההנקה המשוכלל של אחת הדיירות ועוד איזה איבר, משוכלל פחות, אולי,  ולא ידע  אותו זק שהוא מוקלט ומשודר.

שומו שדיים, מה שנעשה מזה!

איזו מהומת אלוהים צדקנית קמה אז! מיד הושעה האיש מעבודתו לקול צהלותיה של להקת  הצקצקנים, ולא חלף זמן רב עד שפרש זק "מרצונו" מהעבודה (ובינתיים שב לתפקידו, וטוב שכך).

ולזכותה של בעלת הדבר, הדיירת דנה רון יש לומר שהיא לא השתתפה  בעליהום הצבוע והחסוד הזה, ואף דיברה בזכותו של הבמאי  זק.

והנה דווקא היא יצאה צדקת אמיתית מאותה פרשה, בלי לפגוע בזכויותיה של הצדקת האומרת כרגע את תפילותיה באותו גן חיות.

אח, כמה סיפוק היה בטח לצעקנים הצקצקנים האלה כששמעו על השעייתו של זק ואחר כך על פרישתו מהתכנית. הנה, עשינו את זה! הראינו לו מה זה! גופה של האשה אינו הפקר!

ושאר בולשיט.

ולא חלפו אלא חודשים אחדים, ובקיץ שוב נפל דבר. עוד קורבן נפל שדוד למרגלותיו של אותו קודקס מתחסד  שהמציאו כוהני כנסיית השכל, המתקרא "פוליטיקלי קורקט". עשרת הדיברות של הזעיר-בורגנות המלומדת. חמורים נושאי ספרים ויללנים כצבועים.

הפעם היה זה העיתונאי מנחם בן שאמר דבר שטות כזה או אחר על ההומואים, ומיד – בום-טראח – פוטר מעבודתו בשבועון הבידור "רייטינג"  של מעריב (שנסגר בינתיים).

כמה קל הדבר! בנאדם פולט איזו שטות או שתיים, ומיד קמים וקופצים כל קפוצי התחת האלה, מסבירים לנו כמה זה לא בסדר, ומה זאת אומרת, ולא יעלה על הדעת – ולך הביתה, אתה לא עובד פה יותר!

משטרת מחשבות ומשמר של מילים. ולא יפלא הדבר מאיש, שכמעט כל הצקצקנים האלה רואים את עצמם, איך לא, כסמל הנאורות, כאוואנט-גארד של חופש הביטוי, כנוטרי החומות של זכויות העובדים, כגדולי המהפכנים הליברלו-שמאלנים של כל הדורות, ראשונים בכל הפגנה נגד סתימת פיות ומקרתיזם!

בתנאי, כמובן, שהמילים שתעזו לומר נמדדו על פי מידתם, ושלא תאמרו שום דבר שירגיז אותם ושיחרוג מתחומיו של אותו "פוליטיקלי קורקט" . אבירי החופש לומר רק מה שהם מחליטים שמותר.

ושוב קם מרבצו החמור הצבוע הזה, נוער ומיילל, כשהעזה הזמרת מרגלית צנעני לומר כמה מילים שאינן מילות חיבה על מנהיגי מחאת האוהלים. גם זה היה בקיץ הזה,  כשהתברר לנו לפתע מפי התקשורת, שיש לנו מעמד חדש של קדושונים המוגן על ידי הצו האפיפיורי מכל ביקורת – מנהיגי המחאה! (היום, כמובן, אחרי שהתברר לאותם כלי תקשורת שהמחאה גורעת קצת פצ'ה-מצ'ה מריווחי הפרסומת שלהם, תוכלו לומר על מנהיגי המחאה מה שתרצו ללא שום עונש בכלל! אדרבא – רק בואו וקללו אותם וישלמו לכם על זה שכר סופרים. הוי, כשאני רק נזכר כמה פעמים ניסיתי להזהיר את מנהיגי המחאה מחיבוק הדוב הזה, ללא הועיל) .

מה לא עשו למרגול המסכנה! כמה איומים בחרמות ובנידויים!  ולא נחה דעתם של שומרי חופש הביטוי האלה, עד שלא חזרה בה הזמרת מדבריה בכל אולפן ועל כל במה ותחת כל עץ רענן,  ונשבעה בנקיטת חפץ שהוצאה מהקשרה, שלא התכוונה, שאך משל היה וטוב מותה מחייה אם לא תקבל כתב אינדולגנציה מטעם החמור והצבוע.

ועכשיו שלמה מעוז.

טוב, כשהגנתי עליו בפעם הקודמת פה, עדיין לא הייתי מודע למלוא אורכם ורוחבם של הבליו. התרכזתי באמיתות. אבל גם עכשיו, כשאני כבר יודע, ואולי עכשיו אפילו עוד יותר, אני  עומד על דעתי ועל דברי.  שהרי לא על הזכות המוקנית לכל אדם לומר את האמת אני מדבר בפוסט הזה, אלא דווקא על הזכות הבסיסית להשתטות. ודוק. לא לשקר. להשתטות.

למה אסור לאדם לדבר שטויות מדי פעם?  יש חוק נגד זה?

אוי לה לחברה שאסור להשתטות בה.

בן אדם מדבר שטויות, לדעתכם?  משמיץ? מלעיז?  נעלבתם? הוא טועה, לדעתכם? העמידו אותו על טעותו. התווכחו איתו. או התעלמו ממנו ואל תתייחסו אליו.

אבל למה לפטר? למה  לפגוע  מהר כל כך בפרנסתו של אדם, מקור לחמו? למה אתם ששים כל כך להזכיר לנו שוב ושוב ושוב , אדונים-בוסים שכמותכם, את ימי מפא"י הרעים והמושחתים ההם, כשבעלי  הארץ השתמשו במקום העבודה כחרב נגד יריבים אידיאולוגים ופוליטיים?

לעולם לא תירפאו מזה?

ואחר כך אתם באים ומספרים שמה שהיה אז זה "מחלות ילדות" של המדינה? שהיום אתם כבר אחרים,  שכבר אינכם ז'דנוביסטים ובולשביקים, שהשתניתם לטובה –

אבל חלילה, אתם עדיין אומרים, ליורם זק או למנחם בן, למרגול או למעוז, חלילה לכם  לזרוק מילה הסוטה מן הקו שלנו, שמא תפוטרו.

(ואני לא מתכוון כאן למנהיגת מפלגת העבודה שלי יחימוביץ. לא נברתי בעמדותיה בעניינים האחרים, אך לפחות בכל מה שנוגע לשלמה מעוז, שמעתי אותה ברדיו מתנגדת בתוקף לפיטוריו)

כשכתבתי לפני כמה חודשים על העליהום נגד מרגול כבר הזכרתי בהקשר הזה  את שירו של ליאונרד כהן הדן בדיוק בטיפוסים האלה של משטרת המחשבות ומשמר המילים. השם שנותן כהן למוסד הזה הוא Jazz police, כלומר – משטרת השטויות, או משמר ההבלים.  תרגמתי להנאתכם את אחד הבתים:

פראי  ככל גזען אוהב חרות,

אני נותן כבוד לפועלו של האדון.

אך אמרי נא לי עתה, יפה כה ונשגבת

שוב הסתבכתי עם  משמר ההבלים?

והמקור:

Wild as any freedom loving racist

I applaud the actions of the chief

Tell me now oh beautiful and spacious

?Am I in trouble with the Jazz police

ומה דעתכם שבמקום כל החוקים השטותיים האלה המבקשים להגביל את חופש הדיבור, ייחקק חוק המגן על החופש להשתטות? חוק האוסר לפטר אדם ממקום עבודתו רק בגלל שאמר איזו שטות?

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: