Skip to content

הפוליטיקה של הבחירות 1: יאיר לפיד מושך את השטיח מתחת לרגליהם של מנהיגי המחאה וב-J14 שותקים (1)

ינואר 16, 2012

רוצים להתבדר קצת? עשו לעצמכם טובה, וכנסו נא לאתר J14, האתר  של מחאת האוהלים, ותראו מה קורה שם. (יש לינק, כאן בבלוג משמאל)

המון. המון דברים קורים  באתר הזה.

שפע של מילים מחולקות להמון מאמרים וכתבות. חוגגים חצי שנה למחאה. שתיים מהמנהיגות המוכרות מתבטאות. שיר נוסצקי כותבת על "המתמטיקה של מחאת האוהלים" ומזהירה מפני "הפרד ומשול". משהו היא קלטה.  סתיו שפיר הידועה ממנה כותבת "מזל טוב מהפכה". שמים לב? כבר לא מחאה. מהפכה לפנינו. או מאחורינו. או שאולי עכשיו היא מתרחשת ואנחנו לא מרגישים. לא ברור. שתי כתבות על פינוי המאהל בשכנות התקווה, ואחת על המאהל בקריית שמונה. אלמוג בהר כותב על "הקרקע הבוערת" של המאהל בירושלים.  רציה הלוי כותבת על שיתוף הפעולה בין הימין והשמאל, בין דתיים לחילוניים. ליאורה יוקלה כותבת על "המתעוררים", עם ביטויים כמו "רוח של צדק ואמת" וגם "אחי ואחיותי המתעוררים". יש אפילו כתבה על דבריו של הכלכלן שלמה מעוז, ולבסוף גם טאצ' אקדמאי חשוב: הד"ר אילון שוורץ כותב על "ה-DNA של המחאה". סדור, מחולק לפרקים, מדעי, מאורגן לתלפיות. וכמו כן ממשיכה כסידרה ההחתמה על "המניפסט של מדינת הצדק החברתי". מאז החלה ההחתמה, לפני יותר מחודש, נאספו כבר 482 חתימות.

כזכור מדובר במחאה שהביאה מאות אלפי אנשים לכיכרות. ובינתיים יש  482 חתימות על "המניפסט."

מה פה הבידור, תשאלו.

ובכן, כל המאמרים והכתבות והרשימות הנזכרות כאן הן מהשבוע האחרון בלבד.

לפני שבוע בדיוק הודיע יאיר לפיד שהוא הולך לפוליטיקה.

אך באתר J14 על שפע מאמריו וכתבותיו מן השבוע הזה, שמו של לפיד כלל אינו מוזכר.

אין אפילו התייחסות אחת בקשר אליו.

יאיר לפיד: לא השאלה הנכונה

וכשמדברים על J14, זה כבר ברור, מדובר על תנועה שהודיעה שהיא בפוליטיקה. הם כבר הקימו חברת מניות, 7 מיליון במספר (מניות). אחת לכל תושב במדינה.

ואין להם מילה אחת לומר על יאיר לפיד, בשעה שברור שהוא מבקש למשוך את השטיח מתחת לרגליהם.

לממש  בעצמו את רווחי המחאה שלהם.

או שהם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים.

כמו למשל  שלפיד הולך להציע להם מקומות ברשימתו לכשתירשם.

מה שלא נראה סביר, לאור התמונה הנשקפת מן האתר של J14 נכון להיום.  תחברו את "אחי ואחיותי המתעוררים" ל"האדמה בוערת", תוסיפו את "המניפסט", אל תשכחו שחברי הכנסת של מרץ, זהבה גלאון  וניצן הורוביץ זוכים שם בטוקבקים למנה של חרפות וגידופים, וגם "צוות המומחים" של מכון ואן ליר והקרן החדשה לישראל עוד שם, ועם מה נשארתם?

יש בפוליטיקה ובאידיאולוגיה מילים ומושגים "מוכתמים".

המילה "מניפסט" היא דוגמא אופיינית ביותר.

קצת זהירות, קאמארדים.

נכון שלפיד הוא טירון פוליטי גמור (למרות מה שאולי הוא חושב על עצמו), אבל משוגע הוא לא. הוא לא יגע ב-J14 גם עם קילשון.

ואם היה ספק למישהו שלפיד הוא טירון מוחלט, די היה לקרוא את הטור (הכפול והיוצא מהכלל, שלא יחזור יותר, מי שרוצה להאמין) שכתב  בסוף השבוע במוסף של עיתונו "ידיעות אחרונות". הצטערתי מאוד לקרוא את הטור הזה. כבר הודעתי כאן שלפיד הוא לא האופציה הראשונה שלי בקלפי , אם לדבר בנימוס (מזה המון שנים,  בפעמים המעטות שאני מצביע, אני נותן את קולי בבחירות לכנסת  לרשימות שאינן עוברות את אחוז החסימה. לפי מיטב הבנתי, הן אלה הזקוקות לקול שלי. לאחרות יש מספיק. עובדה). וכן כתבתי  פה שאני מפלל להצלחתו של לפיד. ואני עדיין מפלל. אבל הטור האחרון שלו גרם לי לדכדוך כבד. שוב ושוב ,  בעודו מנסה להסביר את המהלך שלו, להשיב לטענות מתנגדיו ולהרצות את עיקרי תורתו – הוא הרס לעצמו אופציה אחרי אופציה, ובעיקר הרס את התיקווה המרכזית שעורר אצל רבים וטובים, שהוא יהיה זה שיוכל להסיר מעלינו את שלטונו של בנימין נתניהו.

לפיד עשה את השטות הגדולה שלו ברגע שהודיע שהוא מגביל את עצמו לייצוג "מעמד הביניים".

לזכותו אפשר לומר שיתכן מאוד שהשטות היתה בלתי  נמנעת. שלפיד הוא ישר מדי מכדי להיות פוליטיקאי אמיתי, שלא לומר מדינאי.

ובעצם הסביר לנו בטור הזה שכמו אביו המנוח, גם הוא אינו מסוגל לחרוג מעולם הנמלה שלו.

וכאשר הוא אומר את האמת שלו, מתברר מיד שהיא אינה מספקת את הסחורה.

לפיד גם בטח חושב שעלה על סיסמה מוצלחת במיוחד, "איפה הכסף?"

אך יריביו יאמרו לו מיד, אם טרם אמרו: "אצלך ואצל החברים שלך".

כידוע, תחת הנחייתו של אמן החושים בנימין נתניהו, כבר התייצבה ישראל בשורה אחת עם ארה"ב  מבחינת אי השוויון החברתי.

בארצות הברית, זה התפרסם רק לאחרונה, מחזיקות 400 המשפחות העשירות של המדינה בנכסים השווים לאלה המוחזקים על ידי ששת העשירונים התחתונים.

סביר שהתמונה בישראל לא שונה בהרבה. לכמה מאות משפחות בצמרת העשירון העליון יש יותר פצ'ה מצ'ה מאשר לכל החרדים הפרזיטים והמתנחלים הפרזיטים ביחד.

כולם יודעים איפה הכסף, מר לפיד.

השאלה אינה איפה הוא.

השאלה איך מחלקים אותו בצורה צודקת יותר.

לכן, השאלה הנכונה יותר, ואת זה לפחות הבינו במחאה של הקיץ, היא איפה הצדק, לא איפה הכסף.

הרבה אנטישמים, במהלך ההיסטוריה, ניסו לומר על היהודים שכל מה שמעניין אותם זה הכסף,  אחד הנודעים, הראשונים ורבי ההשפעה שבהם היה קארל מארקס, אקס יהודי בעצמו. ואחרי שאמר מה שאמר על היהודים, הלך ופיתח תיאוריה כלכלית שהשאלה "איפה הכסף" עומדת במרכזה. כלומר, במומו שלו פסל. ותראו מה וכמה נשאר היום מהתיאוריה, מהאידיאלוגיה ומהפוליטיקה של מארקס וממשיכיו.

אל תחזור על השטויות שלו ושל שכמותו, מר לפיד. זה לא מקרה שלא שמעת את השאלה הזאת, איפה הכסף,  בקיץ האחרון מפי מאות אלפי המוחים בכיכרות. העם לא דרש כסף. הוא דרש צדק. אולי נדמה לך שאתה "דוגרי" ו"מדבר לעניין" כשאתה ממציא את הסיסמא הזאת. אבל אתה לא. אתה רק מוכיח שאתה טירון,  שאינך מכיר באמת את העובדות ואת המספרים, ושאינך חושב מספיק צעדים קדימה.

ומכאן במעבר חד לסקרי הבחירות של סוף השבוע.

בחרתי להתייחס דווקא לסקר שפורסם ב"ישראל היום".

על פי הסקר הזה, שבחרתי בו משום שאינו יכול להיות חשוד בהטיה לטובת לפיד או לרעת נתניהו, זוכה היום הליכוד ב-28 מנדטים (ח"כים),ישראל ביתנו – 14. ש"ס – 9. יהדות התורה – 5. הבית היהודי – 3. האיחוד הלאומי – 2. ביחד זוכה כל הגוש המרכיב היום את קואליציית הימין ב-61 מנדטים.

ואילו הגוש השני, המצוי היום באופוזיציה, זוכה על פי הסקר הזה ל-59 מנדטים. 15 לעבודה וללפיד, 14 לקדימה, 5 למרץ ולחד"ש, 3 לבל"ד ולרע"מ תע"ל.

ידוע שבסקרים זוכות בדרך כלל ש"ס והמפלגות הערביות לתת-ייצוג, לעומת התוצאות בפועל בבחירות לכנסת. אפשר להניח שהטעויות מתקזזות והתוצאה הבינגושית אינה משתנה (הכל כזכור בסקר הנערך זמן לא ידוע לפני הבחירות. לא להיסחף).

והנה, בכל זאת, בבחירות הקודמות, לכנסת ה-18, ב-2009, זכה גוש המפלגות של הקואליציה ל-65 מנדטים, לעומת 55 מנדטים לגוש האחר.

מאות אלפים בכיכרות: מושך את השטיח

בפרשנות  של הסקר המתפרסם  ב"ישראל היום" כלל לא מוזכרת העובדה, אפילו לא במילה אחת,  שהגוש הכולל את מפלגות הקואליציה של היום מאבד על פי התוצאות האלה 4 מנדטים לגוש  האופוזיציה. וזוהי הבשורה האמיתית של הסקר, ולא העובדה ש"לפיד מפצל את השמאל, נתניהו פותח פער אישי", כמו הכותרת שנתן "ישראל היום". שום "פער אישי" לא יועיל לנתניהו אם הוא לא יוכל לעמוד בראש גוש הכולל יותר מ-60 ח"כים. לעובדה ל"לפיד מפצל את השמאל" לא תהיה שום משמעות אם הגוש שעומד מול נתניהו יזכה ביותר מ-60 מנדטים. אין שום סעיף בחוק של מדינת ישראל המחייב את הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על ראש המפלגה הגדולה ביותר.

כפי שיודע יפה בנימין נתניהו.

וכפי שזוכרת היטב ציפי לבני.

וגם כל מי שצפה בטלוויזיה בלילה ההוא, בפברואר 2009.

וכל אחד יודע למה אפשר לייחס את נדידתם של 4 המנדטים האלה מגוש לגוש. וכל אחד מבין שבהנחה שהמשחק ישוחק נכון, גם על ידי לפיד וגם על ידי אחרים, הנדידה הזאת יכולה לגבור ולגדול.

אחרי כל השגיאות המחרידות שעשו מנהיגי המחאה של הקיץ, ואחרי כל השטויות שכבר הספיק גם לפיד לעשות, נדידה של 4 מנדטים מגוש לגוש במדינת ישראל, היא  סוג של רעידת אדמה.

וזה, רק בינתיים, מה שתרמה המחאה של הקיץ.

רשומה ראשונה

מודעות פרסומת

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: