Skip to content

הדרת נשים ושנאת חרדים, עוד הערות (2)

ינואר 6, 2012

ברשומה הראשונה עסקתי יותר בשנאת החרדים הנלוזה של החילוניים, ואילו הפעם אעסוק יותר בזלזול (הנלוז לא פחות) בנשים שמתגלה אצל החרדים.

לא מזמן היה לי ויכוח קטן עם חבר חרדי. זה היה בענייני התנ"ך וההלכה. בעוד שאני אמרתי לו שאני מעדיף את התנ"ך על פני ההלכה,  טען  חברי זה בתוקף לעליונותה על ההלכה על פני כל גוף ידע אחר שבנמצא, כולל התנ"ך. אמנם יש בהלכה  פנים לכאן ולכאן, הוא הודה, שכן יש חכמים או גאונים או תנאים שאומרים דבר  ואחרים שאומרים היפוכו של דבר ואין הכרעה –  אך גדולתם של המשנה והתלמוד, לדבריו, שהם משוחררים מטעויות עובדתיות.

מיד העליתי   את המעשה  בשיח ההדס.  שהרי בהילכות סוכות מבחינים בין ארבעת המינים על פי סגולות של ריח וטעם, ועל ההדס אומרים שיש בו ריח ואין בו טעם. ובעניין זה הזכרתי לאותו חבר את פרי ההדסים, קטן וסגול או כחול כהה כעין הענבה, שטעמו מרובה ביותר. עד כדי כך טעמו מרובה שהיו משתמשים בו עוד בימי המשנה כדי  לשפר טעמם של יינות, ועניין זה אפילו מוזכר במשנה – כלומר, באותה הלכה עצמה שבה נמסר לנו שאין להדס טעם!

כלומר, לא סתם סתירה יש כאן – אלא סתירה מניה וביה, שזו ההוכחה הטובה ביותר שניתן להביא, שהיא מובאה מדברי בעל הדבר עצמו. או שיש לו להדס טעם שהרי משתמשים בו לשיפור טעמו של היין כאמור במקום אחד, או שאין לו טעם אלא ריח בלבד כאמור במקום אחר.  טעות עובדתית חמורה בכל מקרה.

ומה השיב לי אותו חבר חרדי? שמן הסתם אין פרי ההדס נקרא פרי!

ומה השבתי לו אני? שבין שהוא נקרא פרי ובין שהוא נקרא פנטופלאך, מכל מקום אין שחר לאמירה שאין להדס טעם!

מה שמראה שגם על טעם וריח אפשר להתווכח.

ומה השיב לי אותו חבר, שנעשה קצת עצבני, לא עלינו?  שראשונים כבני אדם ואחרונים כחמורים. וכיוון לכך שאני, שהנני בין האחרונים, כמוני כחמור, לעומת חכמי ההלכה, שהם ראשונים, ולכן כבני אדם ייחשבו. משמע, מה חמור כמוני בא לערער על ההלכה ותוקפה הבלתי ניתן לעירעור ומעז לחפש בה סתירות.

כלומר: טיעון שאינו לגופה של טענה אלא לגופו של הטוען.

ומה התשובה לו? שלפי הגיונו שלו, אם ראשונים כבני אדם ואחרונים כחמורים, (לפי בבלי, שבת, קיב,ב,  "אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים".)  הרי שכותבי התנ"ך כבני אדם, (לפחות, ראו להלן) ואילו חכמי ההלכה לעומתם כחמורים. ונמצא שאם אני מצדד בכותבי  התנ"ך, הריני מידמה כבן אדם, בעוד שהוא, המצדד בחכמי ההלכה,  מידמה לחמור, וכל זה על פי  על פי הגיונו שלו (ולא על פי דעתי שלי, כמובן!)

וכל זה בלי לזלזל כלל בחמורים, כמובן. שהרי שום חמורים שבעולם אינם מחסלים את ביתם, הוא כדור הארץ,  כפי שעושים בימינו בני האדם.

חברי  זה רק מבטא את העמדה האמביוולנטית מאוד שיש ליהדות הרבנית בת ימינו  כלפי  התנ"ך.  בישיבות החרדיות לא מתעמקים בו במיוחד, וכתוצאה מכך החרדים  הם לעתים קרובות מדי בורים בצורה מביכה בכל מה שקשור לתנ"ך. אני זוכר אפילו שקראתי מה שכתב פעם מי שהיה הרב הראשי האשכנזי,  הרב ישראל לאו, שלטענתו עם כל הכבוד לתנ"ך, מכיוון שהוא נחשב כמקודש גם על ידי  דתות אחרות, נופלת חשיבותו לגבי היהודים מזו של ההלכה (לצערי לא מצאתי הפעם את הלינק, אך אין לי ספק בכך שהמקור קיים ברשת). זה מצד אחד. אך מצד שני, כשנוח להם להביא ציטטין מדאורייתא, לא מהססים החרדים והרבנים בכך.

ובתור סתירה קשה לעמדתם של הרבנים הכופרת בעליונותו של התנ"ך על פני ההלכה, עומדת עמדה אחרת שלהם, שעל פיה נכתב התנ"ך, או לפחות התורה,  על ידי השם יתברך בכבודו ובעצמו (או לכל הפחות על ידי משה עצמו) וכולו דברי אלוהים חיים, בעוד שאיש לא יטען שההלכה נכתבה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, וברור שאינה יותר מדברי אדם.

פרי ההדס: על טעם ועל ריח

וכל ההקדמה הטרחנית הזאת לא באה כדי לזלזל בהלכה, אלא כדי להעמיד דברים על דיוקם בבחינת מה שחשוב יותר ומה שחשוב פחות. כי  לדעתי, בעמדת הרבנים החרדים כלפי הנשים, וכן גם כל העמדות של קודמיהם מדורי דורות שאותם רבנים מסתמכים עליהם, הם הסתבכו קשות עם פסוק מפורש מן התנ"ך, ולא סתם מן התנ"ך אלא מהחומש, ולא סתם מחומש אלא מספר "בראשית", ולא סתם מן הספר הראשון אלא מן הפרשה הראשונה שלו, ולא סתם מן הפרשה הראשונה, אלא מן הפרק הראשון, ולא מדובר בסתם פסוק מן הפרק הראשון, אלא בפסוק הדן בקודש הקודשים עצמו, כלומר, במהותו של הקב"ה עצמו ובמהותו של האדם.

והפסוק ידוע יפה מאוד ואיני מחדש כאן דבר, וזה הפסוק:

 וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. 

(בראשית א' כז)

ומכאן, ככל שאני מבין בקביעת עדיפות הטיעונים המקובלת גם בהלכה עצמה,  שכל קביעה שבאה לאחר הפסוק הזה, בין בתורה, בין בתנ"ך כולו וקל וחומר בהלכה – כל קביעה שיש בה כדי להפחית מכבוד האישה ומעמדה – יש להתייחס אליה בספקנות ובפקפוק, שכן יש בה בקביעה  שכזאת חשש של החצפת פנים כלפי שמיא.

שהרי מה אומר לנו הפסוק הזה? שאלוהים ברא את מין האדם – הכולל את הזכר ואת הנקבה – בצלמו ובדמותו.

וכי יעלה על הדעת שיעז  בן תמותה כלשהו לזלזל באשה, לפגוע בה בדיבור או במעשה על שום מינה, ביודעו שממש כמוהו היא נוצרה כצלמו של אלוהים וכדמותו?

גם איוולת, גם פשע וגם חילול השם.

זה הטיעון הראשון  שלי ויש עוד אחד באמתחתי, ועניינו בכל אותם דברים בטלים הבאים לזלזל בחוכמת הנשים ובתבונתן.

וטיעון זה נשען בתחילתו  על נסיון חיי הפרטיים.

שהרי הנה אפילו אני הקטן, שאין לי מה להתגאות במיוחד בחוכמתי ובתבונתי, יכול להעיד בביטחון מלא ומוחלט, שאין שום שחר ושום סימוכין לכל זילזול באינטליגנציה של הנשים. שנשים שפגשתי בחיי היו והינן חכמות לא פחות מכל גבר, ואפילו די  ברור לי שיש תחומים שבהן  עולה חוכמת הנשים על חוכמת הגברים, ואיני מדבר רק בסריגה ובבטוויה, שגם בהם איני מזלזל כלל, אלא בהרבה יותר מזה.

ולשמחתי איני הראשון להבחין בכך, וכבר הזכרתי ברשומה הקודמת את הפסוק מתוך הבבלי , שבו נאמר  אותו פסוק שכבר ציטטתי ברשומה הקודמת האומר כי:

"נתן הקב"ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש."

ואם תסמיכו לפסוק זה את הפסוק:

"אם אין בינה אין דעת." (אבות ג' י"ז מדברי ר' אלעזר בן עזריה)

ולזה את הפסוק:

"יראת ה' ראשית דעת." (משלי א' 7)

ולזה את הפסוק:

"ראשית חכמה יראת ה'." (תהילים קיא 10)

תמצאו למדים  בנקל שלא רק בבינה אלא גם בדעת וגם  בחוכמה וגם ביראת שמיים לא נופלת האישה מן האיש.

יש אמנם המבקשים ליטול עוקצו של הפסוק הראשון בשרשרת הזאת, "נתן הקב"ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש." באומרם כי ה' הקדים את מתן הבינה לאישה, וכך למשל מגיעה הנקבה לגיל מצוות שנה לפני הזכר, אך אני מתקשה מאוד למצוא בפסוק עצמו איזה רמז שיאפשר פירוש שכזה, שהרי המילה יותר אין בה קושי כלל ואין בה משום ציון הקדימות בזמן (כמו המילה ראשית) אלא משום ציון הריבוי במידה. וכדי למנוע טעות, ניתן באותו פסוק ציון המידה היתרה פעמיים.  שהרי אפשר היה לומר את הפסוק "נתן הקב"ה בינה יתרה באישה", ואפשר היה לאומרו גם "נתן הקב"ה בינה באישה יותר מבאיש", ולא נחה דעתו של מי שפסק אותו פסוק עד שלא ציין פעמיים תמימות את יתר הבינה שניתנה לאשה כדי להסיר כל ספק. ויש מקום לחשש שכל טעמו של הפירוש המבקש להחליף את  ציון המידה בציון הזמן, הוא להקטין ערך האישה ולצמצם את משמעות המתן שקיבלה מן הקב"ה.

ומהיכן כל דיברי האיוולת והזלזול שמדברים בנשים?

בהנחה שלא מדובר בסתם שקרנים וכזבנים ומתנשאים , יש שלוש אפשרויות:

האחת: שזלזלנים אלה אין ניסיון חייהם מרובה, או שבגלל שמרחיקים אותם מן הנשים לא נזדמן להם לפגוש נשים חכמות הרבה, או בגלל שאיתרע מזלם לפגוש נשים שאינן חכמות יותר מן הרגיל טעו לחשוב שכך רובן.

השניה:  שבמשפחות ובקהילות שבהם מבלים זלזלנים אלה את חייהם הם הצליחו איכשהו, בדרך לא דרך,  לגדל זן מיוחד במינו של נשים שאינן מוצלחות במיוחד, ורק אותן הם מכירים, ומפה דעתם הרעה. ומכאן שעדיף שיפשפשו יפה-יפה בדרך שהם מחנכים את נשיהם ונוהגים בהן, שנראה שיש בדרך זו שלהם שום החצפה כלפי אותו פסוק מבראשית א' כז.

והשלישית: שזלזלזנים אלה, פטפטנותם עולה על חוכמתם  ואין חוכמתם מספקת שיזהו וידעו אשה חכמה מהי. ויש מקום לחשש שמרוב שמילאו את מוחם בגבבה ובקש וטעו לחשוב שדברי חכמים הם,  הרי שגם אם יפגשו אחת נביאה כדבורה וחכמה כתקועית ופיקחית כיעל וגדולה כשונמית,  יטעו ויגידו עליה כל אותן שטויות כגון "נשים דעתן קלה" וכיוצא באלה.

ומה חבל ומה רע, שבגלל הגישה הזאת אל הנשים, צולעת היהדות הרבנית וכמוה כמי שמדדה או מקפצת על רגל אחת, כי אינה נותנת לנשים את מקומן הראוי להן, שמשתכחת ממנה משמעותו השלמה של הפסוק.

 וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. 

ויסלחו לי קוראי החילונים האדוקים על הלשון  שנקטתי כאן, שהרי לא אותם אני מבקש לשכנע  בדברי, אלא מי שאמונים על ההלכה.  כשארצה לשכנע במשהו את קוראי החילוניים המתקדמים והנאורים, מובטח להם שאשתמש יותר במילים הנגמרות ב"איזם" וב"לוגיה".

רשומה שניה 

מודעות פרסומת

From → אמונות

4 תגובות
  1. נברא permalink

    לא יודע, לי נראה שהחרדים מרוויחים את השנאה אליהם די ביושר. אחרי ככלות הכול אפילו הם מודים שהם אוכלוסיה פרזיטית, וברוב חוצפתם הם מספרים לנו שדווקא בזכותם אנו חיים בשלום ובבטחה. אז מה הפלא?

    אהבתי

    • נברא,
      מה עניין שנאה לכאן? כל אחד שאינך מסכים איתו, או שאינו מסכים איתך, צריך לשנוא? מה קרה להידברות, לשכנוע, למאבק פוליטי? האם לא כדאי לשמור את רגשי השנאה לאלה השונאים אותנו, אלה שאינם מוכנים לשום הידברות וכל חפצם להרוס ולבזוז, להשמיד ולהרוג?

      אהבתי

  2. פוסט יפה. אהבתי את הסמנטיקה.

    אהבתי

  3. תודה, מנחם

    אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: