Skip to content

הערה רביעית שקולה בעניין הפרוזה של המשורר נתן זך

דצמבר 31, 2011

"הדבר הזה שנקרא 'ישראל',

זה עם של פליטים מכל מיני ארצות,

הדברים האלה לא יכולים להתאחות 

אין לנו בעצם כלום.

בכל מקום הרעה גוברת.

זאת ארץ פליטים שדבר לא מאחד אותם.

העם הזה התפורר לפלגים פלגים

חדורי שנאה וקנאה ורמות כלכליות שונות לגמרי.

נוסיף לזה את הבעיה הערבית,

הסיכויים שמשהו טוב יקרה פה מתבטלים.

החברה התפוררה לרסיסים, 

 פצצת אטום אחת יכולה להסדיר את כל העניין הזה,

ואם לא אחת – שלוש".

מדובר בכל מיני הברקות שהוצאו מהקשרן, כולן מתוצרת לועו של המשורר הדגול, חתן פרס ישראל ועוד פרסים מכספי משלם המיסים הישראלי (הדבר הזה שנקרא "ישראל") נתן זך. המשורר עשה עוד טובה לעם  ונתן ראיון של סוף שבוע ל"מעריב".  הפעם הקפיד המשורר (או העורך בעיתון) להיזהר מפני התבטאויות גזעניות, כהרגלו, כמו –

"קם הרעיון הזה לקחת אנשים שאין להם שום דבר משותף. אלה באים מהתרבות הגבוהה ביותר שישנה – התרבות המערב אירופית – ואלה באים מהמערות". (תכנית "המקור" יולי 2010)

או גם:

"עדות המזרח יקבלו את הכושים, והאשכנזים יקבלו את המזדיינים". (שם)

אבל גם בראיון הפעם, כפי שאפשר לקרוא בשורות המצוטטות כאן, אפשר להבחין יפה ובקלות בבוז ובתיעוב שחש המשורר הדגול כלפי החברה שבה הוא חי, ברגשי העליונות ובגזענות החבוייה הפעם בין השורות, ולא בתוכן.

בפעם הקודמת פתח זך את פיו באביב השנה, כאשר טען כי הוא שוקל לעלות על המשט של החמאס ושל חוגי האינטליגנציה האנטישמית("אנטי ציונית") של צפון אירופה וצפון אמריקה, שנראה כי הם המילייה המתאים ביותר לזך. באותה הזדמנות ניפק זך את התוצרת הרגילה והרווחת בדף המסרים של החוגים האלה,  על ישראל כמדינת אפרטהייד (לא ייאמן, מה? שהגזען הקטן והנתעב הזה מדבר על אפרטהייד), וכמובן על הדימיון בין המשטר פה ובין העומדים בראשו לבין הפאשיסטים, הנאצים ומי לא.

באותה הזדמנות נדרשתי כבר לפרוזה של המשורר וכתבתי שלוש הערות שקולות בעניינו וגם התחלה של מקמה, שבה הובעה התיקווה שזך למד לקח ואולי יסתום את פיו.

מה שלא קרה.

הפעם אסתפק בהערה אחת, ובבית המשך למקמה.

והנה ההערה: המשורר זך לא עלה לבסוף על אותו משט של חמאס והאנטישמים, שאפילו לא יצא לדרכו מנמלי יוון אל חופי עזה. אבל איכשהו הצליח כנראה המשורר זך להחמיץ את הקיץ האחרון ואת תנועת המחאה שקמה פה. אולי יצא לאיזה משט וירטואלי או סתם לחופשה באיי הים. כי הרי, בקיץ הזה,  ממש מתחת לחוטמו המשוררי  המחודד, בשדרות רוטשילד בתל אביב, הפגינה  החברה הישראלית  לזך ולתאומיו העלובים את כוחה וחיוניותה. החברה הזאת, על כל פלגיה המסוכסכים, כל הפליטים האלה שזך ושכמותו כה בזים להם,  עדות המזרח שקיבלו את הכושים והאשכנזים שקיבלו את המזדיינים, אלה מהתרבות הגבוהה ואלה שבאו מהמערות,  וגם הערבים, הוכיחו כמה טועה המשורר הכזבן הזה.

ואין זה פלא שאך עבר הקיץ, אך שבה הכנסת המנותקת מחופשתה המהנה בכל רחבי הגלובוס, אך שבו פרופסורי האקדמיה לקתדרות הקבועות מאתרי הנופש בחו"ל, אך החלו אדוני התקשורת לחפש  ריגושים חדשים, כבר הם שבים לעסוק ביתר שאת,  מפוחדים ולכן ממוקדים מהרגיל, מבועתים ולכן בוטים מהרגיל, במה שחביב עליהם: ליבוי מדנים וחרחור ריב  בין כולם לכולם.

הטכניקה הרגילה של הפרד ומשול.

משורר נתן זך: מה רע הריח

והם כולם בקומבינה. נתן זך והסיקריקין, ברוך מרזל וחנין זועבי, זהבה גלאון ואביגדור ליברמן.  את כולם אנו מקבלים בשפע ובהרחבה על המסכים ובדפי העיתונות, עם פניהם המכוערים המעוותים בשינאה,  עם המילים והמשפטים הטבולים במיץ ההכפשות ודברי הרמייה. רק שנשכח את גנבנותם ואת שפלותם, כל זוכי הפרסים האלה ומקבלי הקצבאות, מנופחי השכר מן הכנסת ושודדי הרווחים מן הקפיטליזם החזירי שמושכים בחוטיהם. כולם להוטים מאוד להשכיח מעימנו את הקיץ האחרון.

ועכשיו  שוב התחלת המקאמה על נתן זך ובית אחד של המשך:

 יום אחד המשורר נתן זך,

פתח את לועו המלוחלח,

ונבט שם גזעון של עץ תות,

ומאז לא נפלטת שום שטות.

והבית החדש:

אך העץ שנבט, אללי, גם נבל

וזך שוב פער את לועו, מה חבל.

שוב תשפוכת של זבל, מה רע הריח

האמנם אין מצב לתפוס אותו פיכח?

וזה עוד בעדינות יחסית, כיאה לפואטיקה.

בפרוזה אהיה פחות עדין.

הטיפוס הפואטי הזה הרי מאחל לנו שתיפול עלינו פצצת אטום, ואם לא תספיק אחת, אז שלוש. כך שמתעוררת  לה השאלה, מה הוא מחפש פה בכלל? למה אינו חוזר כבר לעיר מולדתו ברלין?  שיחזור ויחיה  שם  בין בעלי התרבות הכי  גבוהה שיש, ויניח לנו לנפשנו, אנו אנשי המערות ועדות המזרח והכושים והאשכנזים והמזדיינים. מה, לא ברור לו שאנחנו לא רמה בשבילו?

מה לו ולנו?

מתי  כבר יפול לו האסימון?

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. קראתי שפעם נתן זך ואלתרמן התווכחו בבית קפה תל אביבי
    "אני איש תרבות!" זעק זך לאלתרמן
    ועל כך ענה לו האחרון: "הקשר בינך לבין תרבות הוא כמו בית הכבוד לכבוד"

    ספק אם אלתרמן – לו היה בחיים – היה כלל מגיב על התבטאויותיו האחרונות של זך, איש התרבות הגדול – כה עמוק היה זלזולו בו.

    אהבתי

  2. אורן,
    נראה שלא לחינם כינו את נתן א' 'נתן החכם'.
    ונראה שהיפוכו בנתן ז'.

    אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: