Skip to content

בית"ר ירושלים, הפועל תל אביב 1:1

דצמבר 29, 2011

קודם כל החזר חוב. אני יודע שבשבוע שעבר הבטחתי שאין מצב שאראה שני משחקי ליגה ישראלית השבוע, כאשר ברוב המקרים גם משחק אחד לשבוע הוא קצת יותר מדי. אבל לבושתי לא יכולתי להתגבר על סקרנותי, כי טרם ראיתי השנה את מ.ס. אשדוד, ותהיתי לי איך קרה שהגיעה למקום השני.

ובכן – בצדק.

ועוד היה חידוש גדול במשחק ביום ראשון, כאשר הכדורגל הופיע כבר במחצית הראשונה.  נראה לי שכבר חלפו חודשים ארוכים מאז ראיתי משחק כדורגל ב-45 הדקות הראשונות והשבוע נשבר הקרח. הצרה היא, שאין ארוחות חינם, ובמחצית השניה גווע הכדורגל לאיטו עד שהתפגר.

שני דברים היו בולטים במיוחד במשחק של אשדוד, להבדיל מהרוב הגדול של הקבוצות בליגה. האחד: משחק קבוצתי טוב. תיאום בין אגפי הקבוצה. הבנה בין השחקנים. הקבוצה מתפרסת ומתכווצת, נעה אחורה ונעה קדימה באופן תכליתי. יוסי מזרחי העמיד קבוצה למופת, ומאוד שמחתי לשמוע שמכבי חיפה הצליחה לחלץ ממנה תיקו. והדבר הבולט השני:  אשדוד  משחקת עם עושה-משחק, במקרה הזה אחד מוצלח במיוחד – דוד רביבו. ולא ששריקי היה רע. בכלל לא.

מה שעוד בלט לי במשחק, שמזה הרבה זמן לא שמעתי את הפרשן דני נוימן טוב כל כך. על מכבי תל אביב יש לי הרבה פחות דברים טובים לומר, אז עדיף שאסתום.

ועכשיו לענייננו.

הדקה ה-9, הכדור על נקודת ה-11, תמוז, מס. 99 עומד לבעוט, הרוש, מספר 1, עומד לזנק לכיוון הנכון, אבל ללא הועיל

למזלה הטוב של הפועל תל אביב הומצא מוסד הפנדל, כי אחרת, ספק גדול אם היו מצליחים שחקניו של דרור קשטן להבקיע שער. מה שחסר להפועל תל אביב במשחק אתמול היו בדיוק הדברים שראיתי באשדוד: משחק קבוצתי ועושה משחק. תמוז ודמארי הם חלוצים מצויינים. הסטטיסטיקות לא משקרות. אבל השקיעה של אלרואי כהן והכניסה המאוחרת של טועמה השאירו אותם בלי אספקת כדורים. כך יצא שהם נאלצו לעשות הכל בעצמם, וקשה לדרוש יותר מדי.

באשר לבית"ר, מאז שספגה את הפנדל בדקה ה-9 ועד  שהבקיעה בדקה ה-80, שלטה הקבוצה במשחק. על הבעיה המרכזית שלה עמדו לפני: מחסור בחלוצים. כל סטטיסטיקה בעולם תראה שרוב גדול של שערים בכדורגל מובקעים מתוך הרחבה. חלוצים הם קודם  כל חיות רחבה. קבוצה שלא מגדלת חיות רחבה  לא מבקיעה שערים וזו בית"ר ירושלים השנה. בן שושן בסדר, אבל הוא יחיד ולא מספיק מיוחד, ואדל, השוער המעולה של הפועל, הוא טוב מדי בשביל בעיטות מרחוק, כפי שניסו שחקני בית"ר באין להם חלוץ  שמזמזם בקרבת השער. למזלם הצליחה להם התקפה מזורזת אחת והמחליף דיאמנט שם גול יפה.

וחוץ מזה היו הרבה יותר מדי עבירות גסות במשחק הזה, וכתוצאה מזה גם המוני צהובים מוצדקים. לא נעים לראות שחקנים מכסחים, קוצרים, תופסים בחולצות, דורכים על רגליים וכן הלאה. במו עיני ראיתי שחקן אחד שם רגל לשחקן אחר, ודוחף אותו מאחור כדי שגם יפול על הרגל הזאת. הלו, מה זה פה? זה כדורגל? ואילו הפרשן נוימן שהיה טוב בדרך כלל הסתבך בהתנבאות, וכאשר נכנס סטיב כהן במקום בראשי הוא חזה בוודאות ובלי שום פקפוק שמעתה הולכת הפועל תל אביב לשלוט במרכז השדה כתוצאה מהחילוף הזה. לא רק שזה לא קרה, אלא שבית"ר גם הצליחה להשוות. פרשנים הם לא חזאים ולא נביאים. די שיסבירו לנו היטב מה קרה ומה קורה. ואם הם כבר רוצים לומר משהו על העתיד,  כדאי שיוסיפו או יקדימו "אולי" ו"יתכן" ו"יכול להיות" לכל מילה ולא יצאו פארש.

מודעות פרסומת

From → כדורגל

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: