Skip to content

הדרת נשים: קרב צבוע בצבוע וסיפור המעשיות של טניה רוזנבליט

דצמבר 27, 2011

לא ברצון רב אני נדרש שוב לקמפיין הסחת הדעת הנוכחי, פרק "הדרת נשים". זה מחמת התחושה המציקה לי בעוצמה רבה, שמדובר בסך הכל בקטטת צבועים.

מצד אחד הצבועים מגלגלי העיניים מאגף הקדושונים הדתיים, המספרים לנו אותו מעשה ב"כבוד בת מלך פנימה". זה, כמובן, בלי שיעלה על דעתם לשאול לאותה בת המלך מה רצונה היא בכל פרשת יחסיה עם העולם, עם החברה ועם הקב"ה. שכידוע, עשרה קבין של שיחה ירדו לעולם ונשים נטלו תשעה. אך בכל מה שכרוך בחוכמה וביראת שמים, אלה הגברים שנטלו תשעה קבין, ונשים דעתן קלה ולפיכך עליהן לציית לגברים כי זה לטובתן,  לדעת אותם הגברים. ודעתם היא הקובעת כי בתי הדין הרבניים איתם בקומבינה ומאחורי בתי הדין הרבניים עומדת המדינה על שוטריה וסוהריה, הם ואקדחיהם ותאי הכלא שלהם, שישמחו ללוות את כבוד בת המלך פנימה במקרה שתנסה להחציף פנים.

ומצד שני הצבועים מגלגלי העיניים מאגף הקדושונים החילוניים (ומובן שבשימוש במילה "צבועים" כאל גברים בלבד, יש הדרת נשים). אלה שמבחינתם איסור על לבישת "בורקה" על הפנים בצרפת זה ליברליזם, נאורות ושמירת כבוד האישה, אך אם בישראל יעז מישהו להציע רעיון דומה, הוא יהיה גזען לאומן ופאשיסט ציוני. אלה שכאשר הנשיא לשעבר קצב נאשם באונס, הם טוענים שיש למצות איתו את הדין, אך כאשר נשים מן השמאל מוטרדות על ידי ערבים בהפגנות  מעבר לקו הירוק,  זוהי חובה למנוע מהן להתלונן ולהכחיש הכל, כביכול לא יכול להיות כדבר הזה (שישאלו את הכתבת האמריקאית מכיכר תחריר). שלא לדבר על הצורך החשוב בשמירת החוק כשמדובר בחרדים,  ועל הצורך החשוב שבהגנה על מסתנני עבודה  מפני אותו החוק שהיה קדוש כל כך בחלקה הראשון של המשוואה.

התפתחויות בכתב היתדות השומרי: בשורה העליונה – התפתחות המילה אשה מהציור בשמאל למילה בימין. בשורה האמצעית, התפתחות המילה הרים מהציור למילה. בשורה התחתונה – התפתחות המילה שפחה  משמאל לימין (השומרים גרו במישורים ולקחו להם שפחות מבין ההרריים. ולכן אשה הררית=שפחה בשומרית). כך שמה בדיוק התחדש ב-4,000 השנים האחרונות. מתוך "סיפורה של האנושות" מאת  ג'יימס ס'. דייוויס, הוצאת מטר 2007.

במאמר מוסגר: השומרים הקדמונים היו משתמשים בכתב יתדות שהיה מבוסס על כתב ציורים. והציור שסימן בכתב השומרי  אשה היה משולש שקודקודו כלפי מטה וקו קטן ואנכי יוצא מקודקוד המשולש כלפי מעלה. כלומר, אצל השומרים דאז ואצל הצבועים החילוניים והצבועים הדתיים שלנו דהיום, אשה=ערווה שזה, בתרגום די מילולי ומדוייק  לעברבית חילונית מדוברת בת ימינו  –  קוסית.

וכך יוצא שאני די צוחק כשאלה וכשאלה מבין הצבועים מדברים על "החפצת נשים". מצד אחד מגדלים קוסיות ברביות שאין בינן ובין החפץ אלא כושר התנועה בלבד,  ומצד שני מגדלים בבושקות מגולחות ראש, ולדניות ועמלניות שכל מה שתמנה בהן – ערווה. השיער ערווה, הקול ערווה, הברך ערווה, הקרסול ערווה ויש מקום לחשש שאפילו הערווה – ערווה היא.

אז להתחיל להתערב בוויכוח שמנהלות ביניהן שתי להקות של צבועים שכאלה? להחליט מאורתו של מי  נקייה יותר?  להחליט ביניהם ולומר מי טיעונו צולע פחות? לא נראה לכם קצת ברכה לבטלה?  נראה לי שכל מי שמשתתף במאבק הזה בלי שמישהו ישלם לו על כך בכסף טוב יוצא קצת פרעייר.

אך אל דאגה, לא כולם פרעיירים.

ראיתי שהיום ב"ידיעות אחרונות" פירסמה טניה רונבליט הידועה מ"אוטובוס החרדים" רשימה קצרה, שבסופה היאה טוענת שלמקומות העבודה שבהם היא מועסקת אין קשר למעשה שעשתה באותו אוטובוס של חרדים בתור אזרחית מן השורה.

מה, באמת, טניה?

אז למה הצילומים הראשונים של המעשה האזרחי האמיץ התפרסמו עם כתוביות של עיסקי התקשורת של שני הטייקונים האוקראינים שמשלמים את משכורתך?

ובאשר ל"ידיעות אחרונות", נניח שכתבת של "ידיעות אחרונות" היתה עושה מעשה אזרחי אמיץ שכזה, כמו טניה שלנו, וכמו טניה היתה רצה לפרסם את הצילומים שצילמה בעיתונה שלה.

האם גם אז היה "ידיעות אחרונות" מרשה לעצמו לפרסם בשם הכתבת שלו סיפור מעשיות כזה? שמדובר במעשה אזרחי אמיץ נטו?

מודעות פרסומת

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: