Skip to content

מכבי חיפה, מכבי נתניה 1:2

דצמבר 20, 2011

מרוב יאוש עברתי בהפסקה ל"מעושרות" בערוץ 10 ושם תפסתי בפוקס שיחה בין ניקול השחרחורת היפה ובין הבלונדינית הסרבנית, וניקול דיברה מאיזו סיבה שלא הספקתי לקלוט על חוליו איגלסיאס ועל בקהאם,  וככה בשתי הדקות האלה היה לי יותר כדורגל מאשר בכל המחצית הראשונה במשחק בין שתי המכביות.  החיפאים חיפפו והיהלומים היו רחוקים מלהבריק. 22 פרופסורים מפוזרים היו על המגרש. שתי הקבוצות התמסרו בידידות. כמו שאח שלי אומר: סתם אומרים על הישראלים שהם ידידותיים רק בזמן מלחמה ומשבר. הכדורגל שלנו הוא הוכחה שהישראלים יכולים להיות ידידותיים לזולת גם בזמן שלום. מה נאמר ומה נדבר, המחציות הראשונות שאני רואה נעשות גרועות משבוע לשבוע. אני כבר לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי כדורגל בליגה שלנו לפני שריקת המחצית.

העניינים טיפה השתפרו אחרי השריקה למחצית השניה. בכל זאת – שני גולים ועוד כמה החמצות.  רק מה, שהמשחק היה בנוכחות צד אחד. הנתנייתים הסתובבו על המגרש כמו עדר בלי רועה, בלי כלבים ובלי חשק. עמשה ביצע את הפנדל שלו כמו שצריך, ואילו המחליף ימפולסקי, בזכות זה שהיה טרי על המגרש ועדיין לא הספיק להתרגל לרוח הכללית, הביא אותה בגול יפה ממסירת פז של גולסה. טוואטחה היה חושך במחצית הראשונה וזרח במחצית השניה, ועותמאן  ובוקולי סיפקו את הסחורה לאורך כל הדרך. המזל של נתניה היה האקס-שוער של חיפה שעמד להם בשער. אדרי היה ענק.

הפעם התחיל הכדורגל על המגרש בדקה ה-85, אחרי הגול המצמק של סאבע. הנתנייתים הריחו שההגנה החיפאית עדיין לא הגיעה למשחק – מה זה 85 דקות בשבילה – והיו קרובים מאוד להבקיע עוד אחד משווה בהשתדלויות של מוגרבי ועזרא.

אחרי המשחק קיבל אלישע לוי יותר חיבוקים, טפיחות על השכם, נשיקות ולחיצות יד מאשר הפרופסור מהטכניון שקיבל נובל. מעניין למה.

לסיכום: בשבוע שעבר, בין ק"ש למכבי ת"א היו 20 דקות כדורגל. השבוע בחיפה היו 10 דקות. ומה בשבוע הבא? יתחילו לשחק רק בהארכה?

ובערוץ 1 הם בטח חושבים שהם עושים טובה לצופים שהם מביאים לנו בשבוע הבא שני משחקי ליגה. אין מצב שאני אראה את שניהם.

מודעות פרסומת

From → כדורגל

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: