דילוג לתוכן

ההישג הגדול של נתניהו: ישראל הגיעה לשיוויון עם ארה"ב ברמת הקפיטליזם החזירי – 14:14

דצמבר 8, 2011

אלמלא מנות נאות של צביעות, חישובים פוליטיים וחשש להדלפות, סביר שארוע מסוג הרמת כוסית היה עשוי  להתחולל השבוע בלשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

הסיבה: אחרי שנים ארוכות מאוד של מאמצים והשתדלויות, הצליחה סוף סוף הכלכלה הישראלית להדביק את הכלכלה האמריקאית בפרמטר חשוב ביותר:

לפי הדו"ח האחרון של הארגון הכלכלי של הארצות המפותחות (OECD), הושג שיוויון בין ישראל הקטנה ובין ארצות הברית הגדולה ברמת אי-השיוויון בחלוקת ההכנסה הלאומית.

הן בארה"ב והן בישראל מתקיים מצב שבו הכנסתה של משפחה בעשירון העליון עולה פי 14 על הכנסתה של משפחה בעשירון התחתון.

רק שתי מדינות ביבשת האמריקאית – סוג של ריפובליקות-בננות, צ'ילה ומכסיקו, נמצאות גבוה יותר ברשימה, ואילו טורקיה משתווה לישראל ולארה"ב.

ההבדל בין טורקיה וישראל הוא בכך שאי השיוויון בטורקיה  נמצא במגמת ירידה, בעוד שאי השוויון בישראל נמצא במגמת עליה.

נכון שמבחינת הרוב הגדול של האוכלוסיה בישראל, מדובר בנתון בעייתי ביותר. לכן, בידיעות ובכתבות בתקשורת המקומית  אודות המימצא הזה של ה- OECD, תמצאו הרבה ציקצוקי לשון של כלכלנים,  אנחות  יגון של פעילים חברתיים וכן הלאה.

אלא שראש הממשלה שלנו אינו נמנה על  הרוב הגדול של האוכלוסיה.  בנימין נתניהו הוא נציג מובהק, אופייני וחסר פשרות של האלפיון העליון, המאיון העליון והעשירון העליון.

ומה שמבחינת רוב האוכלוסיה הוא אסון קטן, מבחינת העשירון העליון הוא ממצא משובב נפש. הוא אומר שישראל היא גן-עדן להם ולקפיטליזם החזירי שלהם (ועושה לצחוק את איומיהם לברוח מכאן אם יעלו להם קצת את שיעורי המס. אלא אם כן, כמובן, הם חושבים על מכסיקו או צ'ילה).

 מן היום הראשון שבו  התיישב נתניהו על כס ראש הממשלה ב-1996, ואחר כך על כס שר האוצר, ואחר כך שוב על כס ראש הממשלה, היתה מדיניותו הכלכלית מכוונת באופן מתמיד, עיקבי וחסר פשרות להעשרת העשירים על חשבון שאר חלקי החברה בישראל.

ביבי הוא פשוט בובת מיליונרים.

ולכן, מימצא כלכלי סטטיסטי שמבחינת הרוב הגדול של האוכלוסיה הינו סיבה לרוגז ולצער, הוא מבחינת בנימין נתניהו והאנשים שהוא מייצג סיבה למסיבה.

או לפחות להרמת כוסית.

שכן הקללה  של  תשעת העשירונים האחרים, היא הברכה של ביבי וחבריו במשמר השמנת.

בנימין נתניהו: סיבה טובה להרמת כוסית

על פי המימצאים של ה-OECD, ישראל אינה יוצאת דופן במיוחד במגמה זו, של העשרת העשירים על חשבון שאר חלקי האוכלוסיה, ובמיוחד, כמובן, על חשבון העניים ביותר. לא יוצאת דופן, אבל בהחלט מיוחדת בכך שהיא נועזת יותר ומקדימה את כל האחרות בחתירתה העקבית להעמקת אי-השיוויון.

הנה ציטוט מלה-מרקר:

לפי הדו"ח, ישראל היתה אחת המדינות הראשונות שבה האי-שוויון החל להתפתח, יחד עם בריטניה וארה"ב בשנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80. התרחבות האי-שוויון בישראל בולטת במיוחד ביחס למדינות המערביות. האי-שוויון היה גבוה ביחס למדינות הארגון כבר באמצע שנות ה-80 ומאז הוא עלה לרמה גבוהה יותר מאשר רוב מדינות הארגון, בעוד שבמדינות אחרות האי-שוויון עלה בקצב נמוך יותר.

והנה עוד ציטוט אחד, הפעם מגלובס:

על אף שההכנסה הפנויה הממוצעת של משקי הבית גדלה בשני העשורים האחרונים בקרב משקי הבית במדינות ה-OECD בשיעור של 1.7%, שיעור זהה לזה של ישראל, התפתחות ההכנסה בקרב העשירון העליון והתחתון בישראל היא הבולטת. בישראל, ההכנסה הפנויה של העשירון העליון גדלה ב-2.4% כאשר ההכנסה בקרב העשירון התחתון ירדה ב-1.1%, הפער הגדול בכל מדינות ה-OECD. יתרה מזו, היחס בין ההכנסה של העשירון העליון לתחתון הוא בין הגבוהים בארגון: 1 ל-14 בישראל, בדומה לטורקיה, לעומת 1 ל-9 בממוצע במדינות הארגון כולו.

הנתונים ברורים למדי: 

אם היחס הממוצע במדינות המפותחות בין הכנסות העשירות העליון והתחתון הוא 1:9, בעוד שבישראל הוא 1:14, הרי שבישראל אי השיוויון גדול ב-50% ויותר מן הממוצע במדינות המפותחות.

וקשור לכך ביותר הנתון שהבאתי כאן בשבוע שעבר, המלמד על כך ששכרם של חברי הכנסת הישראלים גבוה ב-40%  מן הממוצע ב-22 המדינות שנבדקו בסקר שנערך על ידי הכנסת עצמה.

שהרי חברי הכנסת שלנו נמנים, כמובן, על העשירון העליון.

וברור שאם נבדוק נמצא שזה המצב עם שכרם של כל הבכירים אצלנו, וזה גם המצב עם רווחי הבנקים והמונופולים והקרטלים אצלנו, עם ההכנסות של המיליונרים והמיליארדרים:

הם כולם מרוויחים ומשתכרים ב-50%  בממוצע יותר מאשר הקוליגות שלהם במדינות המפותחות, שגם הם לא משמיעים תלונות ולא נזקקים לסעד.

הקפיטליזם הישראלי הוא חזירי יותר ב-50%  מהקפיטליזם הממוצע. זה מה שמגלה לנו הדו"ח של ה-OECD

ואת התודה והברכה  חייבים הטייקונים הישראלים והזרים הפועלים פה בעיקר לראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו.

ומה שחייבים לו, לדעתי, העשירונים התחתונים באוכלוסיה בגין הצלחתו זו, מתמצה בכמה מילים שאינן ראויות לדפוס.

אבל במקום זה, לפחות על פי הסקרים,  בינתיים הם תומכים בו לראשות הממשלה.

וזהו ההישג האישי החשוב והגדול של בנימין נתניהו. הוא שוב מצליח  (בינתיים) לרמות את רוב נפגעיו.

כידוע, גם בישראל,כמו בשאר המדינות (ראו הציטוט מלה-מרקר), החל אי השיוויון להתפתח משנות ה-70.  וגם אצלנו זה היה  חלק מתהליך האמריקניזציה. יצחק רבין, שספג והפנים בהיותו שגריר בוושינגטון את התיאוריות הכלכליות השולטות בארה"ב, חזר לישראל אחרי מלחמת יום הכיפורים ומונה לראש ממשלה. כמעט מיד מינה את "ועדת בן שחר" של הפרופסור אפרים בן שחר, שהעבירה את המערכת הכלכלית הישראלית לפסים אמריקאים.

מדיניות הזיוף המזורז של המטבע ("אינפלציה")ׂשל ממשלת הליכוד שירשה את רבין בשנות השמונים זירזה את התהליך, כמצויין בדו"ח. ואילו היציאה מהמשבר באמצע האייטיז, שלוותה בשחיקה חריפה של השכר (בהתבסס על נתונים שיקריים, כאילו היתה עליית השכר בתקופת האינפלציה מהירה יותר מהעליה בתוצר), רק החריפה את התהליך. האטה מסויימת של המגמה הסתמנה בכהונתו השניה של יצחק רבין כראש ממשלה מתחילת הניינטיז ועד לאמצע אותו עשור. הוא כבר לא היה מסונוור כל כך מנפלאותיו של הקפיטליזם האמריקאי, וגם שותפותו עם מר"ץ והישענותו על קולות הערבים  גרמה להתגברות המגמות השיוויוניות – או לפחות להאטת התהליך של הקיטוב החברתי.

אך לכל זה בא הסוף עם עלייתו של נתניהו לשלטון ב-1996. ומאז דהרו הכלכלה והחברה בישראל בלי מעצורים  במירוץ  להשגת השיוויון עם הקפיטליזם החזירי האולטימטיבי – זה האמריקאי. 

וגם פסיטבל סרטים קטן ופאנל אקדמאי גדול באוניברסיטת חיפה

ולא בלי קשר, הייתי השבוע בארוע תרבותי הקשור למחאה החברתית, שנערך באוניברסיטת חיפה : מיני-פסטיבל שהוצגו בו חמישה סרטי-מחאה בני 10 דקות או פחות, ששלושה מהם זכו בפרסים, ושניים בציונים לשבח. הוזמנתי על ידי אחד מזוכי הפרסים, אמית דניאל, שגנב את ההצגה באחת השיטות העתיקות מאז ומעולם – הוא עשה סרט משובב נפש על ילדי המהפכה. היזם של הפסטיבל הקטן היה במאי הקולנוע הידוע, החיפאי במקורו, עמוס גיתאי, ואת כספי הפרסים תרמה הגב' ליה ואן ליר,  כן, זו ממכון ואן ליר.

מחאת האוהלים: ועכשיו הסרט

בתום החלק האמנותי היה גם חלק עיוני: נאום קצר של עמי איילון, מי שפעם רצה להוביל את מפלגת העבודה, ופאנל מכובד של פרופסורים מאוניברסיטת חיפה, ועימם גם הפרופ' יוסי יונה ממובילי "צוות המומחים" של המחאה, ואורלי וייסלברג ממנהיגות המחאה.

לא אלאה אתכם בפרטי הדיון שנערך בין חברי הפאנל. זה היה דיון אקדמי, שנערך בין אקדמאים מקצועיים. הועלו בו נקודות אקדמיות, והוא היה מעניין בדרכו האקדמית. באמת שאין לי שום כוונה להביע שום זלזול בכלל באותו פאנל, ולא להמעיט בכבודו של אף אחד ממשתתפיו. כולם דיברו לעניין (מבחינתם), ברהיטות ובשום שכל.

 זה לא אומר, כמובן, שהסכמתי עם כל מה שנאמר שם:  עמי איילון סיפר שמה שהפריע לו במחאה החברתית של הקיץ היה כלליותה. בעיני הכלליות הזו היא-היא הנקודה החזקה של המחאה, וככל שהיא נעלמת ומתמעטת, הולכת המחאה ומתמסמסת ונעשית דומה יותר למיזם שמאלי-שמאלני שגורלו ידוע מראש.

 מכאן ברור שלא הסכמתי גם עם הפרופ' דני גוטווין שניסה להרגיע את איילון ולספר לו שב"מעגלי הדיון" לא היו חרדים ולא היו מתנחלים ולכן הדיונים היו מפורטים בדיוק באותן נקודות שמטרידות את איילון. שהרי עם כל הכבוד ל"מעגלי הדיון", ואפילו עם כל הכבוד למאות אלפי המשתתפים בהפגנות, מה שחשוב במחאה הזאת, לדעתי, היא העובדה שלפי הסקרים שמונה עד תשעה מכל עשרה  ישראלים רואים את עצמם כשותפים לה. כלומר: מיליונים. וביניהם יש גם חרדים וגם מתנחלים, וגם אנשי ליכוד וישראל ביתנו וש"ס – בעוד שבלעדיהם מדובר בסתם  עוד פבריקציה של מרץ והעבודה שרוצים לגנוב כמה  קולות מקדימה תוך הסתייעות בכספי הקרן החדשה לישראל ומכון ואן ליר. 

וברור שלא הסכמתי עם הפרופ' יוסי יונה. לא כשחזר על הבלוף האידיוטי של "הפגנת המיליון" – נראה לי שמאקדמאי אפשר לתבוע מינימום של דיוק עובדתי – בלעדיו הוא סתם עוד תועמלן סוג ב' – ובטח לא כשהכריז על הבולטות של  המדיה האינטרנטית באירועי "האביב הערבי" תוך שיכחה או התעלמות מהתפקיד המרכזי של תחנת הטלוויזיה  "אל ג'זירה", שבלעדיה קשה לראות את האביב הזה מלבלב. יונה דיבר על סוגי התקשורת השונים בתשובה לפרופ' גבי ויימן שלטעמי אמר את הדברים המעניינים ביותר באותו דיון, גם כשהזכיר את התפקיד החשוב ששיחקה התקשורת במחאת הקיץ, וגם כשהזהיר את ראשי המחאה מפני היפוך המגמה בתקשורת, אחרי שהתברר לראשיה – טייקונים אחד אחד – שהם מפסידים כסף בגלל הירידה בפרסומות, תוםפעה שאת האחריות לה מטילים טייקוני התקשורת על המחאה.

ומה הקשר בין הרמת הכוסית המתבקשת (שלא נערכה, כנראה, מהסיבות שהזכרתי) בלשכת ראש הממשלה בירושלים, ובין האירוע שהתרחש בחיפה?  

ובכן, פשוט מאוד. כל הפאנל המכובד כולו מן האוניברסיטה בחיפה שייך, על פי שכרו, פנסיותיו ושאר תנאיו,  לאליטות המקובצות בעשירון העליון בישראל. והנגזרת ההכרחית מן ההשתייכות הזאת (בהנחה שההוויה קובעת את התודעה),  היא, שהצלחה אמיתית של המחאה (כלומר, פגיעה בזכויות היתר המפליגות של העשירון העליון  בארצנו) – תפגע גם בהם. ומכאן, למשל, אי הנחת של איילון ושל גוטווין מן העובדה ששמונה או תשעה עשירונים של ישראלים תומכים במחאה כנגד האליטות של העשירון העליון. להם נוח יותר שקוי החזית יסומנו כמו בעבר על פי ימין-מול-שמאל, ושהמחאה לא תכוון נגד זכויות היתר של האליטות, אלא נגד ההטבות   לחרדים ולמתנחלים.

לכן, אבוי למחאה אם מנהיגיה יאזינו לאקדמאים  (כולל "צוות המומחים") ויפעלו על פי עצותיהם. כבר מצבה הנוכחי העגום למדי של המחאה הוא במידה  מסויימת  תולדה של השתלטות "צוותי המומחים" האלה על תשומת ליבם ומוחותיהם של מנהיגי המחאה.

17 תגובות
  1. המאמר שלך מראה עד כמה נתונים יכולים להיות חסרי משמעות.

    הרי הסיבה לנתון הזה היא בדיוק ההפך מהסיבה שלו בארצות הברית והגידול הזה , הינו בדיוק נדד המדיניות של נתניהו.

    שני העשירונים העליונים בישראל הם ברובם תוצר של המנגנון הציבורי המנופח והמושחת וחברות המונופול הממשלתיות כמו רשות הנמלים , מקורות וחברת חשמל.

    הכוח העצום שביד האיגודים האלו, בנוסף לעוצמה של ההסתדרות שתומכת בהם באופן אוטומטי , הופך אותם לנומנקלטורה ויוצר מצב בו ההכנסות שלהם גדלות והולכות, על חשבון הציבור והם הופכים להיות האוכלוסיה המשמעותית ביותר מבין האמידים.

    היום , לדוגמא אחת מני אלפים, נהג רכבת שהוא למעשה חסר השכלה , מרוויח 28 אלף ש"ח ברוטו לחודש , חוץ מעוד הטבות ארגוניות ששווין הוא גם מספר אלפים ובכך הוא משיג את מרבית האקדמאים.

    כך שבניגוד לארצות הברית , אי השיוויון בישראל נובע מרובו לא מקפיטלזם "חזירי" אלא מסוציאליזם בריוני .

    אהבתי

  2. דרול,
    נא שים לב שכדי שהתיאוריה שאתה מעלה תתאים למשהו, אתה מתייחס לשני העשירונים העליונים, ולא בכדי. זה בשעה שנתוני ה-OECD וגם ההתייחסות שלי הם לעשירון העליון, ואף יותר מזה – ל"עשירים" או למשפחות העשירות. וכדי להיכלל בקבוצה הנכבדה הזאת לא די, לרוב, במשכורות נאות במשרות מזדמנות בשירות הציבורי. ישצורך גםבהרבה תנאים נלווים ובקריירות ארוכות, כגון אלה שאפשר למצוא בין חברי הכנסת ובעלי מקצועות המאפשרים עשיית רווחים, כגון עורכי דין או רופאים מומחים. ואילו האלפיון העליון, המאיון העליון והקרובים אליהם הם עשירים של ממש, שחלק נכבד מהכנסותיהם אינו מגיע מהמשכורת, אלא מהכנסות מרכוש, מרווחי הון ודיבידנדים כבדים. כך אצלנו וכך בדיוק גם בארה"ב. הניסיון שלך להקפיץ כמה, או כמה עשרות נהגי רכבת ודומים להם בשירות הציבורי לתחום הנכללים בדו"ח המדובר של ה-OECD לא נראה לי רציני מדי, אף שהוא מתאים לאידיאולוגיות המגיעות בדרך כלל מן הימין הכלכלי.

    אהבתי

  3. שום תיאוריה , מאפיהו.
    הדמוניזציה של העשירים , הינה ספורט חביב על בורים ועל דמגוגים ויכול להיות שהרבה פעמים יש לה הצדקות ספציפיות .
    הבעיה שלי איתה , זה שגם הפעם , כמו במחאת הדיור , הדמגוגיה היסוותה בשוגג או בזדון את הבעיות האמיתיות.

    אנו מדברים על עשירונים והעשירון העליון האמריקאי מונה שלושים מיליון בני אדם ואילו זה הישראלי מונה יותר מחצי מיליון. קומץ קטנטן מהם הם טייקונים , אלפים הם בעלי באסטות , עורכי דין (מצליחים) רופאי שיניים , מרצים בכירים וכד'.

    אין ספק שרב ביניינו ומיניינו של העשירון העליון מורכב מרבבות משפחות של עובדי רשות הנמלים, רשות שדות התעופה , עובדי משרד החוץ , עובדי רכבת ישראל , בטלני צבא הקבע , אזרחים עובדי צה"ל וכן הלאה , המהווים רקמה טפילית עבה המוצצת את דמנו , בלא הפסק ובלא הפרעה , בלי שתצטרך לדדות אחרי לקוחות כמו עורכי דין , או להתגעל בסירחון כמו רופא שיניים או אורתודנט.

    אהבתי

  4. דרול,
    דבריך פשוט מנותקים מהמציאות, ויש לי חשד עמום שאתה בעצמך יודע זאת. אם "רוב בניינו ומניינו של העשירון העליון מורכב מרבבות משפחות של עובדי רשות הנמלים, רשות שדות התעופה , עובדי משרד החוץ , עובדי רכבת ישראל , בטלני צבא הקבע , אזרחים עובדי צה"ל וכן הלאה", אז איפה מסתתרים העשירים באמת? בעשירון השלישי?

    אהבתי

    • מאפיהו,
      יש עשירים , ודאי , יש אפילו הרבה.
      עשרים אלף משפחות של בעלי מפעלים , ספסרי דירות , קבלנים, יצואנים ויבואנים , מה שתרצה.

      אבל העשירון העליון מונה יותר ממאתיים אלף משפחות, יותר מתושבי הרצליה נתניה ורעננה גם יחד , אתה צריך להבין שרק מיעוט קטן מתוך המאתיים אלף המשפחות האלו , הם העשירים שאתנ מפנטז עליהם.

      אהבתי

  5. דרול,
    תודה על תגליותיך. לפי הגיוני הפשוט, בראש נמצא האלפיון העליון (שאותו ציינתי), שהוא חלק מהמאיון העליון (שגם אותו ציינתי), שהוא חלק מ…בקיצור, נא מצא לך נושא של ממש. את זה כבר מזמן מיצינו. שבת שלום.

    אהבתי

    • אתה כנראה לא מבין את הנתונים שאתה מציג.
      דו"ח הOECD מתייחס לעשירונים, לא לאלפיונים ולא למאיונים.

      מופרך ומגוחך לקחת את הדו"ח הזה ולהקיש ממנו משהו לגבי המיליונרים ולגבי הטייקונים. זה פשוט לא נכון מספרית.

      יכול להיות שנתניהו פועל למען האינטרסים של הטייקונים ויכול להיות שהפילוסופיה הליבראלית של נתניהו מגבה את המהלכים האלו, אבל בכך נתניהו אינו מקדם דווקא האינטרסים של העשירון העליון, כיוון שהנ"ל ברובו הגדול והמכריע אינו מורכב מטייקונים.

      עכשיו , לפני שאתה נכנע לריפלקסים שלך ומממממשתלח בי שוב בחוסר עינייניות , אני רוצה לשאול אותך שאלה פשוטה , האם יש לך מושג , מהו הגבול התחתון , של העשירון העליון (כאמור , זה העשירון שמתייחס אליו דו"ח הOECD). כמה משפחה צריכה להכניס ברוטו כדי להשתייך למועדון הזה.

      אתה יכול להזניח את ההשלכות של הכלכלה השחורה.

      אהבתי

  6. דרול,
    כבר למדתי ממעט תגובותיך המאלפות שאני משתמש בנתונים חסרי משמעות ושגם אותם איני מבין. שאני דימונולוג ודימגוג, מפנטז על עשירים ועושה מעשה מופרך ומגוחך. כך שאני ממש לא מבין מה יש להוד קדושתך הפוסט מודרני לחפש אצל חוטא וכלומניק כמוני. וחוץ מזה יש לך מ' עצבנית מאוד במקלדת.

    אהבתי

    • באמת שלא התכוונתי להעליב ואם העלבתי אני מתנצל.
      ולשאלתך , שאלתי אותך שאלה מספרית פשוטה. איזו הכנסה חודשית ברוטו מציבה משפחה ישראלית בעשירון העליון.
      אתה יודע?

      אהבתי

  7. דרול,
    מתי בדיוק הפנית אלי אותה "שאלה מספרית פשוטה"? בדקתי שוב בתגובותיך ולא מצאתי. על כל פנים, אילו היית מצוי מעט בכלכלה הישראלית, היית יודע שמדובר בשאלה כלל לא פשוטה, כי הלשכה לסטטיסטיקה, שתפקידה כביכול לגלות לנו מה המצב בחברה, עושה ככל יכולתה כדי להסתיר את הנתונים באותם תחומים שבהם היא חושבת שיותר מדי מידע עלול להזיק לאזרחים. לכן, מפרסמת הלמ"ס רק נתונים הנוגעים ל"משפחות שכירים", ולא למשפחות בכלל (וגם זה רק אחת לכמה שנים), ולא נותר לך אלא לשער השערות. באשר למשפחות השכירים, לפי הסקר שנערך ב-2006 ופורסם ב-2007, המספרים באשר לעשירון העליון (של השכירים) נעים בין 37 אלף ל-43 אלף ש"ח בחודש. אבל ברור שהכנסותיהם של רוב המשתייכים לעשירון העליון הכללי (לא של השכירים) גבוהות בהרבה, כי הן כוללות גם הכנסות מרכוש, רווחי הון וכו'. אם אתה רוצה עוד נתונים לך לגוגל ותתחיל לעבוד. בתור נקודת פתיחה, קח את זה: http://www.adva.org/Uploaded/Income%20by%20decile%202007_1.pdf

    אהבתי

    • זה לא מדוייק.
      כמו שתוכל לראות פה:
      http://caspomat.blogspot.com/2011/10/blog-post.html
      יש נתונים גם ל2009 ואלו נתונים למשקי בית ולא רק של השכירים.
      התחתית של העשירון העליון היא 27500 ש"ח ברוטו . אם יש משק בית בו שני בני הזוג פרקליטים בשירות המדינה , אזי הכנסתם היא כבר הכנסה ממוצעת בעשירון העליון , אם לא מעליה.

      כלומר,
      ההישג שאתה יחסת בטעות חמורה לנתניהו , הוא למעשה ההישג של עיני וביריוני הועדים הגדולים.

      אהבתי

  8. דרול,

    ראשית, זה אתה שלא מדייק. ראה בעצמך את הטבלה המרכזית בלינק שאתה הבאת. האם אינך מוצא שם את המספר 37 אלף? האם זכור לך שציינתי את המספר הזה?

    שנית, עליך להבין שכל המספרים שאחרי 2007 אינם משמעותיים משום שהם כולם נשענים על הסקר של 2006 עם התאמות אינפלציוניות. מאז לא נערך שום סקר חדש (נדמה לי שבימים אלה נערך סקר).

    שלישית, משפחת הפרקליטים שאתה מדבר עליה אינה יכולה להיכלל בעשירון העליון אם אין לה הכנסות רציניות מרכוש, יהיה זה נדל"ן או ניירות ערך. כלומר – יש צורך במשפחת פרקליטים מאליאנית, שיש בבעלותה דירות להשכרה או תיק שמן של ניירות ערך או בעלות על חברה משפחתית. כדאי שכבר תצליח להיפטר מהרעיון המופרך שלך, שבעשירון העליון יש סתם משפחות שכירים שבהן שני בני הזוג עובדים ומשתכרים קצת מעל הממוצע. העשירון העליון בישראל כולל מליאנים כבדים. תתכבד ותכניס את עצמך למכונית, ערוך להנאתך סיור ברחביה ובטלביה בירושלים, בסביון, כפר שמריהו והרצליה פיתוח, בקיסריה וברמת השרון, ובשכונות הכרמל ודניה בחיפה, וכמובן בכמה רחובות בתל אביב וגם ברמת גן, ואל תשכח את המארינה בהרצליה, ואז אולי תתחיל להבין איפה אתה חי ולא תחשוב עוד שאני "מפנטז על עשירים", ואולי תבין סוף סוף שצריך הרבה יותר משתי משכורות נאות כדי להשתייך למעמד הזה.

    רביעית, אני שמח שהתחלת לגגל, ונא השתדל להטריד אותי רק אם יהיה לך מידע ממש חדש.

    אהבתי

  9. אילו הOECD היו מבססים את הדו"ח שלהם על סיור בין הטירות בטלביה , שרובן שייכות למיליונרים תושבי חוץ, אזי היית צודק.
    אבל הנתון בו אתה מנפנף במרץ בכותרת של הפוסט שלך, הוא לא תוצאה של ביקור בשטחי הפלישה האמריקאית בפירורי שכונות ירושלמיות. הנתון מתבסס על נתונים סטסטיסטיים מאוד פשוטים, שהם זהים לנתונים של הלמ"ס משנת 2008 , שבטעות אתה טוען שהם מ2006.

    ניתן לעשות חשבון פשוט, שהוא אולי מעבר להבנתך, אבל למי שמתייחס ברצינות למספרים, הוא פשוט מאוד.
    ההכנסה הממוצעת של משק בית בעשירון העליון היא 42000 ש"ח ברוטו בעוד ההכנסה הממוצעת למשק בית בעשירון התחתון היא 1800 ש"ח ברוטו והיחס בינהן הוא 23 ושליש.

    עורכי דין בפרקליטות מרוויחים בין 19000 ל24000 ש"ח לחודש ברוטו, בעקבות הסכם השכר האחרון שקדמה לו השביתה הפרועה בשנה זו, ולכן זוג שכזה ירוויח יחד בין 38000 ל48000 ש"ח לחודש ברוטו , מה שלפי הנתונים יקבע אותו עמוק באמצע העשירון העליון , גם בלי "דיווידנדים" וגם בלי להיות "מליאנים כבדים" , ובלי צורך בנכסים מניבים כלשהם.

    די לו, לאותו זוג, בוועד עובדים חמדן ולוחמני ובגיבוי הסתדרותי מסורתי, כדי להכנס לדו"ח הOECD.

    עכשיו הבנת?

    אהבתי

  10. דרול,
    ביקשתי שתשתדל שלא להטריד אותי אלא אם כן יש לך משהו חדש לומר.
    אך אין שום חידוש בשטויות שאתה מביא גם הפעם.
    אפילו על פי חשבונך ברור שה-OECD לא השתמש בנתונים שאתה מתייחס אליהם. שהרי לך יצא יחס של פי 23 בין העשירון העליון והתחתון, ולהם יצא פי 14. כך שאין לך צל של מושג ירוק מהו בסיס הנתונים שלהם ועל סמך מה עשו את ההשוואה.
    ואין שום ועד עובדים חמדני בעולם שיכול להתחרות במה שעשה נהנתניהו למען המיליונרים המושכים בחוטיו.

    אהבתי

    • טוב, בבלוג שפירסם את הנתונים כתוב במפורש שהההבדלים הופכים להיות חדים יותר כשמשנים את הפרספקטיבה מהתיחסות למשכורות , למשקי בית .
      זה כמובן גם מאוד הגיוני , למי שמבין קצת בכלכלה.
      הרי אותו בן עשירון תחתון קלאסי שהוא זקן ערירי שחי מקצבה בלבד, אינו משנה את הכנסתו אם נסתכל עליו כעל "אזרח" או "משק בית".
      לעומת זאת , בני זוג שהם עורך דין בפרקליטות ומנהלת בית ספר יסודי , מקפיצים את הערך שלהם ברגע שמסתכלים עליהם בתור "משק בית" ומגיעים בקלות לממוצע ההכנסה של העשירון העליון , בלי דיוודנדים ובלי ירושות , אלא רק בזכות הסכמי עבודה ציבוריים.

      אבל החדשה המרעישה היא הרבה יותר מצחיקה. מי שקרא את דו"ח הOECD במקורו , יגלה שכל העיתונאים שיקרו במצח נחושה , כיוון שהדו"ח מתייחס לנתונים פורמאליים משנת 2008 , כלומר ש"ההישג" אינו שייך כלל לנתניהו, אלא לצמד אולמרט הירשזון.

      אכן מצחיק.

      אהבתי

  11. דרול,
    אני מודה לך על הערותיך והארותיך.

    אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: