דילוג לתוכן

מותחן/ החפרפרת, הסרט, כדאי

נובמבר 29, 2011

החפרפרת, או "פחח, חייט, חייל, מרגל", כתרגום הנאות של שמו, הוא כנראה המותחן הטוב ביותר שכתב ג'ון לה קארה, ולדעתי אחד מעשרה המותחנים הטובים שנכתבו אי פעם. הקוראים פה כבר מכירים את דעתי השלילית  על לה-קארה המאוחר. האמת שאני לא משתגע גם על לה-קארה המוקדם, ואפילו לא על הספר שפירסם אותו, "המרגל שחזר מן הכפור". אבל הטרילוגיה של סמיילי, הכוללת מלבד "החפרפרת" גם את "התלמיד המכובד" ואת "כל אנשי סמיילי" , היא פשוט מלאכת מחשבת. שלושת הספרים האלה שנכתבו מאמצע (1974) עד לסוף (1979) הסבנטיז מצליחים להביא לשיאים את המיטב שניתן למצוא בז'אנר: עלילה מפותלת ורקומה היטב שמדגישה  את  תחושת הפאראנויה, איפיונים של הדמויות שאינם נגררים לטרחנות פסיכולוגיסטית מוגזמת, תיאור אמין (או לפחות כך זה נקרא, מה אני יודע) של אווירת הבגידה והרקב של השירות החשאי הבריטי בתקופה שכירסמו אותו מבפנים  פילבי,  מקלין, בלנט וחבריהם, וגם הומור מעלה חיוכים והתייחסויות של מי שיודע  משהו על מה שמסביב: המעטפת הפוליטית הבריטית, הדודים האמריקאים והאוייב הקומוניסטי.  

ראיתי את הסידרה הטלוויזיות שבה שיחק סיר אלק גינס את סמיילי, ועוד גירסה טלוויזיות מאוחרת יותר על רביעיית הבוגדים, ולא עלה על דעתי לוותר עם הסרט הזה של הבמאי השוודי תומס אלפרדסון. לא אטריד אתכם כאן בדיעותי על מלאכת הבימוי, הצילום, העריכה, המשחק  וכן הלאה. מה שחשוב, זו התוצאה:

ובכן, מצד אחד הייתי מרותק לכסא מצד אחד ולמתרחש על המסך מהעבר השני. לא היה לי רגע אחד משעמם או מייגע – ולגבי,  כמי שנרדם בסרטים חיש קל וגם יוצא ונוטש בקלות רבה את האולם כשאני מרגיש שאני מבזבז את זמני  (אני מעריך שב-10 השנים האחרונות  היו יותר סרטים שבהם נמנמתי או ניקרתי או נטשתי, מאשר כאלה שהצלחתי לראות עד לסופם, שלא לדבר על ליהנות ממש), מדובר בהישג.

מצד שני, ניקרה בי כל העת השאלה – האם הייתי מבין מה לעזאזל קורה על המסך,  אלמלא קראתי בזמנו את הספר.

ומצד נוסף – מכיוון שקראתי את הספר, וזכרתי היטב  מהו פתרון החידה, הרי שבסוג כזה של סרטים, יש בכך פגם מסויים. מעט מהמתח הולך לאיבוד.

ובכן, המלצתי למי שעדיין לא קרא את הספר: מהרו לקרוא אותו עד ל-50 עמודים בערך לפני סופו – ואז לכו לראות את הסרט. זו תהיה החוויה המושלמת מבחינתכם.  ואז אפשר לחזור הביתה ולקרוא את סוף הספר ואפילו ליהנות. 

ואם כבר קראתם – לכו לראות. מי שנהנה מהספר, אין מצב שלא יהנה מהסרט. הסרט נאמן לאווירה, נאמן לדמויות, נאמן  לעלילה וראוי לשמו – מותחן מעולה שנעשה, כפי שכבר כתבתי פה, לפי אחד המותחנים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם.

ועוד חדשות טובות: לפני הסרט חזיתי בשני טריילרים. אחד מהם לגירסה האמריקאית לטרילוגיה השבדית של "הנערה עם קעקוע הדרקון" שכתב סטיג לרסון. אמנם ראיתי את הטרילוגיה הקולנועית השבדית שנעשתה לפי הספרים, אבל הטריילר של הגירסה האמריקאית נראה כה מרשים, שאם הסרט מקיים רק 10% ממה שמבטיח הטריילר, הוא כבר שווה. וכן ראיתי  טריילר מעניין למותחן "דאבל"  עם ריצ'רד גיר ומרטין שיין, העומד להגיע בקרוב למסכים, ואף הוא נראה מעניין.

שובם של המותחנים הגדולים? הלוואי. היו יותר מדי שנות יובש מעצבנות בז'אנר הזה.

From → מותחנים

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: