Skip to content

הפועל ת"א -מכבי ת"א – 1:3

נובמבר 28, 2011

שכונה. מה ששמעתם. הדרבי התל-אביבי הגדול – שכונה.  בלומפילד מלא – ושכונה. הדשא קצוץ לתלפיות ומכבי משחקת עם חולצות השרד מאירופה, והמשחק, נעבעך, שכונה. איך אומר אחי הצעיר? כדורגל משחק מאוד פשוט. חבל שלא מייבאים אותו לארץ. תבינו אותו. המסכן אוהד מכבי ת"א.

גם הפעם חשבתי פעמיים אם בכלל לכתוב על המשחק. אין לי כיף מלהתבאס פעמיים, פעם מלראות ופעם מלכתוב, ובנוסף לכל גם לבאס את הקוראים. אבל שוב היו נסיבות מקילות. בכל זאת דרבי, בכל זאת 4 גולים, בכל זאת מובילת הטבלה נגד 100 מיליון ג'ובות בלי תספורת.  

ואל תגידו שאני קורא לזה שכונה כי אני משווה את זה לאירופה. אני לא רואה אירופה.  בתור ערוצים בטלוויזיה יש לי רק מה שמרשה הממיר החינמי, וכל זמן שבערוץ 99 מראים את הפרצופים המשעממים מהכנסת ולא את מסי ואת רונלדו, את ואן פרסי ואת נאני, אז כדורגל אירופי בשבילי זה רק שמועות מהרדיו או כמה שניות פעם בשבוע מהתקצירים של בוני גינזבורג (שהימר במוצ"ש  על ניצחון של מכבי בדרבי לנוכח עיניהם של 114 הצופים בערוץ 1) ב"רואים עולם".

לא. אני קורא לזה שכונה כי אני עדיין זוכר משחקים מאשתקד ומלפני שנתיים באותה ליגה. לא כולם היו טובים. אבל פה ושם היה כדורגל. ומה השנה? כלום. אינסוף איבודי כדורים טיפשיים. אינסוף מסירות שלא מגיעות ליעד.  כלום תכנון. כלום ראיית משחק. כלום צירופים של שלוש-ארבע- חמש מסירות בהתקפה. כלום דאבל פאסים. כלום כדורגל. זה בשבילי שכונה. לא חוכמה להתמסר בעמידה בהגנה או על קו האמצע.

קחו את שלושת הגולים של הפועל: הראשון: הרמה מעונשין של גורדנה, פצ'לקה רץ ומתרומם והכדור ברשת. השני: תמוז מרים משמאל, ואלרואי כהן מקבל את הכדור, מנסה פעם אחת ונהדף, פעם שניה הכדור ברשת. גול שלישי: איבוד כדור טיפשי של מכבי, הכדור אצל טוטו שמטרטר שלושה צהובים בחולצות שרד ומוסר קטנה שמאלה  לשי אבוטבול שבועט יפה לפינה (משום מה הזכיר לי גול שבישל פעם פלה באחד המונדיאלים העתיקים למגן הגבוה ההוא, מה שמו). רק בגול של מכבי היה קצת יותר מזה. יצחקי מסר יפה לעטר, ועטר החזיר לו יפה בשמאל לנגיחה שהלכה לדשא ופנימה, כמו שצריך. וזה היה מהלך הכדורגל היפה ביותר במשחק, ואולי גם היחיד ששווה משהו.

והרמה של השידור, צר לי, לא התעלתה על רמת המשחק. בהתחלה מבשרים לנו שאיש המשחק של הפועל הוא אלרואי כהן ושהכל ילך דרכו. אבל כהן נעלם ומודיעים לנו שהבעיה של המשחק היא שאין עושה משחק (מה שנכון, אבל רק בתור אחת הבעיות) ואז  מפציע איגיבור בפרשנות בתור המושיע הגדול.  ורק אחרי שכהן בכל זאת כובש, נזכרים בו שוב בבחינת "אמרנו לכם". שלא לדבר על זה שאחרי שאלברמן מחלץ באמנות וברציפות ארבעה כדורים מהתקפת הפועל, ומיד מוסר אותם כדורים עצמם באמנות וברציפות להגנת הפועל,  קורא לו השדרן "אלברמן המצויין". ושנא לא יספרו לי על "משחק הלחימה"  ועוד זיבולי מוח. בשביל לראות לחימה אפשר לראות סרטי אקשן. בכדורגל לחימה זה נחמד כשהיא באה בנוסף למשחק. לא במקומו.

מודעות פרסומת

From → כדורגל

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: