Skip to content

חוק לשון הרע: האם מנסה המשטר הפרזיטי לסתום את פי העם

נובמבר 23, 2011

קראתי השבוע ב"מעריב" את בן כספית המכה על חטא בעקבות השקתו בקריאה ראשונה בכנסת של החוק החדש לאיסור לשון הרע. לדבריו, החטא הקדמון הוא הקושי המתגלה בדרך כלל בתקשורת הממוסדת כאשר יש צורך להתנצל בפני מי שנפגע.  והחוק החדש, על פי כספית,  מבטא את תגובת הנגד הציבורית כנגד התנהגותה של התקשורת. זוהי כמובן אפשרות סבירה.

והנה עוד אפשרות סבירה, שונה תכלית שינוי, והיא: שהחוק החדש הוא עונשה של התקשורת הממוסדת על חטא אחר לגמרי. זהו עונשה על כך שהתייחסה ועדיין היא מתייחסת בכבוד  כלפי חבורת השרלטנים  הזאת הנקראת כנסת (טוב לא כולם. אבל בטח רובם. אותו רוב שקיבלה  הצעת החוק הנתעבת הזאת בקריאתה הראשונה ואותו רוב שהיא צפויה לקבל בקריאתה השלישית והאחרונה).

הבה נבחן את העובדות: חלק גדל והולך של הציבור נואש, בעצם, מן הכנסת. בבחירות האחרונות לכנסת ה-18, שנערכו בפברואר 2009,  נרשמו 65 אחוזי  הצבעה. משמעות הדבר היא ששליש וקצת יותר מהציבור הישראלי נואשו בעצם מן המוסד הזה. ולא מדובר בשפל חד פעמי. אדרבא. בבחירות לכנסת ה-17 הצביעו   2% פחות. בבחירות לכנסת ה-18 נרשמה לכאורה עלייה קטנה, אם כי חסרת משמעות. בגבולות הטעות הסטטיסטית. בוודאי לא רמז למגמה.

מדובר בירידה עצומה בשיעורי ההצבעה לעומת המצב לפני 20 שנה, כאשר 85% בערך מהציבור השתתפו בבחירות לכנסת.

שיעורי ההמנעות האלה מורים כי מפלגת הבלתי-מרוצים מן הכנסת ומן הדימוקרטיה הישראלית כבר מהווה  את המפלגה הגדולה מכולן. גדולה פי אחת וחצי מהמפלגות הגדולות שנבחרו לכנסת ה-18.

 המפלגה הגדולה ביותר בציבור הישראלי, היא המפלגה שאומרת לכנסת – לא! אין לנו עניין באף אחד מכם, "הנבחרים". ראינו אתכם, שמענו אתכם, אנחנו כבר יודעים מה אתם מסוגלים לעשות, מה אתם שווים, ואנחנו לא רוצים חלק בכל זה. תסתדרו בלעדינו.

דפני ליף: שיחקה לידיים?

על הלך הרוח הזה אפשר היה ללמוד גם מהסקרים שנערכו בתקופת המחאה הגדולה. 87% מן הציבור – 22% יותר מן האנשים שהשתתפו בבחירות לכנסת והצביעו שם לא-חשוב-בשביל-איזו-מפלגה – הודיעו על תמיכתם במחאה.

אחר כך, בעקבות מסקנות ועדת הכלכלן טרכטנברג ואימוצן על ידי הממשלה, וגם בגלל יאוש קל מהנהגת המחאה ומשובותיה, ירד מספר התומכים במחאה לקצת יותר מ-80%. גם זה הרבה יותר משיעור המצביעים לכנסת ה-18. הנהגת המחאה מרוטשילד, דפני ליף, חברותיה וחבריה, וגם "צוות המומחים" שלה שיחקו במידה רבה לידיהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר שלו יובל שטייניץ.

המשמעות ברורה. שליש מהציבור הביע יאוש מהכנסת עוד בטרם נבחרה. ואילו שמונה מכל 10 ישראלים הביעו מחאה – אי שביעות רצון עמוקה – ממעשי הח"כים והממשלה – אחרי שאלה שנבחרו התיישבו על כורסאות עור הצבי שלהם, ופעלו ועשו וטרחו במשך יותר משנתיים וחצי.

ואם בוחנים את התנהגותה של הכנסת הנבחרת בתקופת המחאה – בארבעת חודשי הקיץ הלוהטים שעברו על ישראל, קל מאוד להבין את הבסיס להתמרמותו העמוקה של הציבור. הכנסת היתה בפגרה במשך תקופת המחאה. חבריה הנכבדים, נבחרי העם, בילו את חופשדתיהם המתוקות  על פני כל הגלובוס. שום פינת חן לא ניצלה מפניהם: האיים הקנריים,  הוואי וטאהיטי, לאס וגאס וטוסקנה, בתי הקזינו בריביירות ובתי הגיישות ביפאן  והיאכטות של חבריהם המיליארדרים במארינות יוקרתיות.

התנהגות מוזרה מאוד, במיוחד בהתחשב בכך שהמחאה חשפה יותר מכל דבר אחר את אפסותה המוחלטת שדל הכנסת. אפסותה בתור  בית היוצר של הקואליציה, האמורה להרכיב את הממשלה ולנהל את המדינה לטובת אזרחיה. ואפסותה בתור בית היוצר של האופוזיציה, האמורה להמריץ את השלטון לעשות את מה שמצופה ממנו למען העם, ולמחות ולזעוק ולהזעיק כאשר השלטון מתרשל במילוי תפקידו.

הכנסת, בעצם, כשלה כשלון גמור ומחולט בשני תפקידיה. אי האמון שהפגינו שליש מאזרחי המדינה כאשר בחרו שלא להצביע, התגלה במוצדק בהחלט. הנמנעים צדקו יותר מהמצביעים – כפי שהודו גם רוב רובם של המצביעים כאשר הצטרפו לתומכי המחאה.

הממשלה שנבחרה על ידי הכנסת ה-18 התגלתה כבובת מיליארדרים. שפחה נרצעת של הטייקונים והתאגידים, שהפקירה את העם בידי המונופולים והקרטלים.

פה ושם היו קצת תופעות חיוביות בשוליים, כמו פעולתו המבורכת שלך השר משה כחלון בתחום התקשורת הסלולרית, או המלצותיה של ועדת ששינסקי למיסוי ענף חיפושי הנפט.

 אך בגדול התמונה ברורה:

ממשלת ישראל של הכנסת ה-18, כמו גם זו של הכנסת ה-17 וגם זו שקדמה לה, הובילו מהלך שאין לו שום שם ראוי אחר, מלבד מקפיטליזם חזירי.

קפיטליזם של שכר נמוך ומחירים גבוהים, שמשמעותו יוקר מחיה בלתי נסבל לחלק גדול מאוד של האוכלוסיה.

אך לא לחברי הכנסת.

כמו בכל מושב של כנסת, הופיעו גם בכנסת הזאת דרישות מתוך הבית להעלות את שכר חברי הכנסת. הפעם התביעות האלה לא נענו (בינתיים). מדוע? משום שמטעם הכנסת הוזמן סקר השוואתי , שנערך ב-22 פרלמנטים של מדינות דימוקרטיות בחלקים שונים של העולםץ

 וזה מה שהתברר: השכר היחסי של חברי הכנסת הישראלית גבוה בקרוב ל-40% מהשכר הממוצע של חברי הפרלמנטים ב-22 המדינות שנבדקו. וכמו כן התברר מההשוואה  שהח"כים הישראלים נמצאים מבחינת גובה הכנסתם במקום ה-4 המכובד בין 22 המדינות שנבדקו. וזה עוד לפני שנלקחו  בחשבון התנאים הסוציאליים המופלגים שלהם – כמו למשל החופשות הנדיבות שהח"כים מעניקים לעצמם, מכמה שבועות ועדכמה חודשים בכל פעם.

ובמילים אחרות: בעוד שיוקר המחייה בישראל הוא מהגבוהים בעולם המפותח, כשאחד ממרכיביו הוא שכר נמוך במיוחד של חלקים גדולים מאוד מהאוכלוסיה – הנה התמונה בכנסת שונה לחלוטין. חבריה נמצאים באחד המקומות הגבוהים בין המדינות המפותחות  מבחינת גובה שכרם.

ומדובר בכל הח"כים. אופוזיציה וקואליציה באחד. עם כל הכבוד לשלי יחימוביץ הסוציאליסטית האמיצה, למרץ הנמרצת ולחד"ש הרדיקלית – הם כולם שותפים לבוננזה הנתעבת הזאת. וככל שהח"כים (או השרים) מתיימרים לייצג שכבות חלשות ועניות יותר באוכלוסיה, כגון הח"כים והשרים של ש"ס, או הח"כים של הסיעות הערביות – התמונה קודרת, צינית ומחליאה יותר.

צר לי, אך אין לי מילים מדוייקות יותר כדי לתאר את המצב האמיתי:

מדובר בכנסת פרזיטית, שהעמידה מתוכה ממשלה פרזיטית.

שטייניץ, נתניהו, טרכטנברג: משטר פרזיטי

מדובר בכנסת של אנשים ציניים, הרואים עצמם מורמים מעם, שמעלו מעילה גמורה ומוחלטת בתפקידם -לייצג את העם ואת האינטרסים שלו, ולהעמיד מתוכם ממשלה שתנהל את  המדינה לטובת רובו של העם.

מדובר במשטר דימוקרטי שכשל.

כך שלפני שבן כספית מכה על חטא כשהוא מדבר על חטאים שחטאה התקשורת בהתנצלויות מוצנעות, נא שישאל את עצמו: האם עמד לה אומץ ליבה של התקשורת לתאר את המצב במדינה לאשורו? להעמיד מראה אמיתית ומשקפת מול הכנסת, ולדווח דיווח אמת לעם?

התשובה היא לא.

והחוק החדש הזה לאיסור לשון הרע, הוא ביטוי לכשלונה הנורא של התקשורת הממוסדת. הכנסת הרעה הזאת והממשלה הרעה שהעמידה  הכנסת מתוכה מרגישים שיש להן עדיין די כוח לצאת לקרב על חייהן.  הרבה בזכות השתיקה היחסית של התקשורת הממוסדת.

נא לא לטעות: החוק החדש הזה לאיסור לשון הרע אינו מכוון רק נגד התקשורת הממוסדת. לחלקים גדולים של התקשורת הזאת  יש שותפות אינטרסים עמוקה עם המשטר, עם המונופולים והקרטלים. למיליונרים ולמיליארדרים בעלי התקשורת הממוסדת יש פרקליטים יקרים וטובים ועתודות כספיות אדירות. החוק הזה לא יכריע אותם.

הלוואי שאני טועה, אך יש אפשרות סבירה מאוד שהחוק הזה מכוון נגד חירות הביטוי של העם. של ההמונים. של משתמשי הרשת. של כל מי שיש לו דף פייסבוק ובלוג נידח. יתכן מאוד שהפרזיטים מן הכנסת, מציעי החוק, מעמידים פנים שזהו חוק המגן על האזרח הקטן מפני התקשורת הממוסדת רבת הכוח. חלקם גם טוענים שיוציאו את המשתמש הקטן של הרשת מגדר התחולה של החוק החדש והדרקוני הזה. אך זו יכולה להיות העמדת פנים שנועדה להרדים את העם.

סביר מאוד שהחוק הזה נועד להגן על הפרזיטים של הממשלה והכנסת מפני העם.

שהוא נועד לתת להם אפשרות לסתום את פיו של העם, כדי שהעם לא יוכל לקום לפתע ולנפנף אותם מעליו כפי שזה נעשה  ואולי עוד ייעשה במקומות אחרים.

רשומה ראשונה

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. זו היתה הברקה לחשב את ההפרש בין הנמנעים מהצבעה לבין אחוזי ההשתתפות בהצבעה, אכן, אחוז הלא מצביעים-גדול יותר. הרי סיפור קטן שקרה בירושלים בבחירות לראשות העיריה שמצביעות בעצם על הבחירות הכלליות לכנסת: כאשר אולמרט הועמד מול טדי קולק, לראשות העיר חיפה-הלכו חברי תנועתו של קולק מבית לבית, מבית קפה לשני וניסו לשכנע את הצעירים להצביע עבורו.הצעירים החילוניים עם תודעה שמאלנית וויתרו בטענה ש'המשחק מכור' והם מעדיפים לשבת בבתי הקפה ביום הבחירות. למחרת בבוקר 'הם צדקו'. אבל הם אלה שמכרו את טדי קולק בעבור אולמרט וכך היה גם בתקופת אולמרט-לופליאנסקי מול מועמדים חילוניים אחרים. יש כוח לא רגיל לתקשורת אבל היא לא מה שהיתה. בכנסת, מי שמאכזב ביותר הם דווקא החברי הכנסת הערבים, המגזר הכי דפוק במדינה והם מעדיפים לדבר על הפלסטינאים בתירוץ ששמעתי אותו במו אזני מחבר כנסת ערבי "במילא לא נוכל להעביר שום חוק". מפלגות השמאל לא נעזרות במפלגות ערביות לשיתוף פעולה על מנת לעצור חוקים או להעבירם שלא יזהו אותם חלילא עם 'ערבים'. מעולם לא היה לנו שלטון כזה פופוליסטי, פאשיסטי, טפילי, בורות מחפירה, חוסר ידע בסיסי בהליכים דמוקרטיים, בהבנת החוקים הקיימים ואני מלא פליאה על שיטרית שפתאום קופץ ימינה רחוק יותר מדיכטר הבור חסר האינטלקט. ומה עם בנימין זאב בגין ומרידור? לא האמנתי שאי פעם אתגעגע למנחם בגין. טוב, הקאתי קצת, אני יוצא לטייל עם חתולתי, פויה.

    אהבתי

  2. גדעוןו,
    מה אשיב לך על תגובה יפה שכזאת? נראה לי שהאצבעות מגרדות ומסמנות וקוראות לך לכתוב.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: