Skip to content

איראן והפיצוץ, עקיבא אלדר צפוי-לא צפוי, הפרופ' בן דוד והירידה בתעסוקה, הפרופ' לנדו ועיקרון בסך 2,000 ש"ח

נובמבר 17, 2011

לא נראה לי שבמשטר האיראני חשבו עד הסוף כאשר הגיבו שם כפי שהגיבו על מקורו של הפיצוץ הגדול במחסן הטילים והתחמושת ליד טהראן, שבו נהרגו כזכרו 17 אנשים וביניהם מייג'ור-גנרל גולמרזא מוקדאם. כזכור, סירב המשטר באיראן לקבל את ההסברים שקנו להן שביתה בכל מיני מקורות זרים, כאילו היתה יד "המוסד" הישראלי בדבר, או גם ארגוני ביון עוינים אחרים. עלי לריג'אני, יו"ר הפרלמנט אמר על הסברים מהסוג הזה: "כל מה שהאויבים אומרים על התקרית בבסיס הוא בדיה ולכן לא חשוב."

המשטר האיראני מוכן להודות בתאונה בלבד. וכאן יש בעייתיות קשה, מבחינתו של משטר של רפובליקה איסלמית מסוגה של איראן. כדי להבין את הנקודה, די להיזכר במה שאומרים אצלנו אנשים מאמינים מזן מסויים – זן דומה באופן חשוד,מבחינת ההשקפה הדתית, להייאטוללות של איראן – כאשר מתרחשות אצלנו תאונות מצערות.

מיד צצים כל מיני יודעי דבר, הרואים עצמם מוסמכים לדבר בשם שמיים, ומספרים לנו שתאונת הרכבת הקשה היא תגובה משמיים על אי-שמירת שבת, שמקורה של קריסת אולם החתונות במזוזות לא כשרות, שהשבץ שחטף כבוד השר מקורו בנסיגה לא כשרה מחלקי מולדת, וששריפת היער היא עונש על אכילת חזיר וכן הלאה.

בקיצור: אלוהים שבשמיים מביע את דעתו בצורה ברורה ביותר על מעשי האנוש. "תאונת עבודה", "רשלנות פושעת", "מזל רע", "מקריות מחרידה" – אלה הסברים שרק חילוניים טמבלים יכולים לקבל. אנשים מאמינים שכמותם, המבינים את העולם כהוויתו, יודעים את האמת וממהרים להנחיל אותה לכלל.

תאונות זה מעשיות לילדים חילוניים או לדוסים לייט.

ומי שחושב שתפיסת המציאות הזאת מיוחדת לרבנים שלנו לבדם, הוא סתם אנטישמי.

מה, לדעתכם, היו אומרים חכמי הדת מאיראן אילו היה פיצוץ עז שכזה או כל תאונה דומה לו מתרחשים אצלנו? האם לא היו מפטירים, בחיוך של שביעות רצון, מהרווח שבין שפמם לזקנם – "כולו מן אללה!"

התשובה ברורה.

נו?

אז אם ככה, מה משמעותה של תאונה פתאומית, אאוט-אוף-דה-ביג-בלו, במקום שבו מוחזקים טילים ותחמושת שמיועדים לשימוש נגד האויב הציוני? תאונה שבה נהרג הגנרל שסיפק טילים גם לחיזבאללה, והקדיש את חייו, בעצם, למלחמה בשטן הקטן ובשטן הגדול?

מה בא אללה לומר לנו כאשר הוא מעולל תאונה כזאת – סיכול ממוקד ממש – לנוכח עיניהם של מאמיניו וכן גם לנוכח עיניו של העולם כולו הצופה בעמוד הענן?

האם יכול להיות סימן ברור מזה?

האם לא מוטב כבר לחשוב על האפשרות שבכל זאת יד "המוסד" היתה בדבר?

ככלות הכל – מי עדיף להייאטוללות בתור אוייב מר – "המוסד" (עם כל הכבוד), – או אללה בכבודו ובעצמו?

 הצופה עקיבא אלדר והכרזת המדינה הפלשתינית

אמש  התיישבתי לי בנחת לבילוי היומי שלי מול לונדון את קירשנבאום, ומיד עלתה לי הבעסה כשראיתי את פניו הזחוחים של פרשן "הארץ" עקיבא אלדר. בפעם הקודמת שראיתי אותו בטלוויזיה, זה היה כשאלדר התראיין בכיף לתחנת הטלוויזיה הפרוביזורית שהקימו יזמי המשט היווני לעידוד החמאס. המשט שלא שט. לא ארוע מלבב במיוחד, אבל בהחלט שווה התייחסות. וכך,  איך שראיתי את אלדר אצל לונבאום, היה לי ברור שזה הולך לעלות לי בחצי שעה של כתיבה מול המחשב, ולא טעיתי.

העילה לגרירתו של הפרשן למסך, היתה כתבתו   על ההסכמה העקרונית החדשה בין הפתח והחמאס, בדבר הקמתה של "ממשלת מומחים" בלי השתתפותו של סלאם פיאד.

בדברי ההסבר שסיפק אלדר ללנובאום, אמר אלדר כי הצורך במהלך החדש של כינון הממשלה המשותפת נולד מהכישלון – "כצפוי" – של המהלך של אבו מאזן להביא להכרה במדינה פלשתינית באו"ם. כצפוי, הסביר אלדר לא הצליח אבו-מאזן אפילו בהעברת יוזמתו במועצת הביטחון.

המילה שהקפיצה אותי, כצפוי, היתה המילה "כצפוי" שהשמיע אלדר באשר לכשלונה של היוזמה הפלשתינית באו"ם.

"כצפוי" – על ידי מי?

בטח לא על ידי אלדר. קבלו כמה ציטטין ממאמר שפירסם הצופה-פני-עתיד עקיבא אלדר בעיתונו "הארץ" ב-15.08.2011, כשישה שבועות לפני השקתה של היוזמה הפלשתינית באו"ם. הבאתי רק ציטטות שבה מופיע המילה צפוי בהטיותיה השונות:

אפילו חבר הכנסת אריה אלדד (האיחוד הלאומי), הפרופסור של הימין הקיצוני, לא מתרגש מהכרה של עצרת האו"ם במדינה פלסטינית. הוא לא מצא את ההבדל המשפטי בין ההחלטה הצפויה שם בחודש הבא, לבין ההחלטה שהתקבלה שם, ברוב גדול של 104 מדינות נגד שתיים, בעקבות הכרזת העצמאות הפלסטינית בתוניס לפני 22 שנה…

המהלך הפלסטיני באו"ם וההפגנות הצפויות למחרת ההכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67', הם ההזדמנות הגדולה של ממשלת הימין לשקם את הסטטוס קוו הישן והיעיל…

הנבואה של שר החוץ אביגדור ליברמן, כי בעקבות ההצבעה נהיה צפויים ל"אלימות ושפיכות דמים שטרם נראו כמותם", מכשירה את דעת הקהל לתגובה חריפה של כוחות הביטחון הישראלים לגילויים של מחאה עממית בשטחים…

והכותרת למאמר של אלדר נשאה אופי נבואי ממש: "העם יקבל סדק לאומי"

ונא לא לחשוב שהכותרת הנבואית היא המצאה של העורך. לא לא, היא לקוחה מסיום מאמרו של אלדר: "כשכולם עסוקים בצדק חברתי – מי ישים לב לעוד סדק לאומי?" גם משחק מילים מבריק על רקע אקטואלי (המחאה החברתית היתה אז בשיאה) וגם נבואה מזהירה.

ובכן, מה נראה לכם?

שאלדר צפה ב-15 באוגוסט את כישלונה של היוזמה הפלשתינית באו"ם, או שצפה משהו אחר לגמרי?

אגב, ב"הארץ" שוב צינזרו היום תגובה שלי, הפעם למאמר של צבי בראל שתקף את הצעת החוק בדבר הגבלת התרומות של מדינות זרות לעמותות מקומיות. לא אצטט פה את התגובה כי קוראי כבר מכירים את דעתי בדבר מסע הקניות שעורכות הממשלות הזרות, הכנסיות הזרות והטייקונים הזרים בין המדפים שעליהם מונחת למכירה  האינטליגנציה הישראלית.

 הפרופ' בן דוד ושיעורי התעסוקה

עוד צפיתי (נראה שכבר לא אפטר במהרה מהפועל הזה) בלונבאום בפרופ' דן בן דוד העומד בראש "מכון טאוב", שאותו הביא לונדון לאולפן כי נתקל במחקר האחרון של בן דוד, הדן בקשר בין רמת החינוך  ובין שיעורי התעסוקה בקבוצות אוכלוסיה שונות.

על פי המחקר של בן דוד, התוצאות הן אלה: בעוד שעד לשנת 1970 היו שיעורי התעסוקה דומים מאוד בכל שכבות האוכלוסיה, הנה מאז אותה שנה חלה הידרדרות מתמדת בתעסוקתן של קבוצות האוכלוסיה בעלות ההשכלה המועטה.

בדיון המלומד שנערך באולפן  אחרי הצגת הגראף המזעזע, הועלו השערות רבות, שונות ומגוונות בדבר הסיבות לתופעה המדאיגה. לונדון האשים כרגיל את החרדים, ובן דוד מיהר להסכים איתו, ואילו קירשנבאום טען שהכל בגלל שכולם רצים אחרי תעודות בגרות ואין  די חינוך מקצועי.

ורק רעיון אחד לא עלה על דעתם של המתדיינים המכובדים.

שהכל בגלל העובדים הזרים.

כלל לא הוזכרה בדיון המאלף הזה העובדה – אפילו לא ברמז – שמאז 1970 (בערך) הלכה והתפשטה בחברה הישראלית במימדים נרחבים  התופעה של יבוא  עובדים זרים.

ואיני מדבר, כמובן, על  יבוא של פרופסורים  או על מנחי טלוויזיה זרים.

לא לא.

הפועלים הזרים שיובאו מאז הסבנטיז היו פועלי בניין וחקלאות זרים (תחילה רק מן השטחים הכבושים), עוזרות בית ועובדי סיעוד, עובדי ניקיון ועובדים בשירותי ההסעדה והמלונאות. ברבות השנים נוספו גם מאות אלפי העובדים שהוזעקו לכאן מאסיה וממזרח אירופה כדי להחליף את עובדי השטחים (מאז האינתיפאדות) ולעבוד בענף הסיעוד, ועכשיו גם נוספו עוד עשרות אלפי מסתנני העבודה מאפריקה הנוהרים אלינו בקצב של 2,000 בחודש.

בסך הכל מדברים המספרים הרישמיים על רבע מיליון עובדים זרים. אך מכיוון שהמספרים הרישמיים אינם קרובים לאמת יותר מן המתדיינים באולפני הטלוויזיה, תוכלו להוסיף למספר הזה בשקט גמור 50% לפחות.

וזה כל הסיפור. לא חינוך ולא נעליים.  לא צריך יותר מ-350 עד 450 אלפי עובדי זרים כדי להסביר את הירידה בשיעורי התעסוקה של המעמדות הנמוכים בישראל, שהם גם  המאותגרים ביותר מבחינת רמת ההשכלה.

בעלי ההשכלה המעטה בישראל אינם מצליחים למצוא עבודה, לא משום שהשכלתם אינה מספיקה לצורך העבודות בבניין או החקלאות, בשטיפת כלים במסעדות או בעבודות ניקיון. הם לא מצליחים למצוא עבודה בגלל שמקומות העבודה האלה תפוסים על ידי עובדים זרים. והמקומות האלה תפוסים על ידי עובדים זרים, כי הבוסים הישראלים, כמו כל הבוסים בעולם, יודעים שלזרים אפשר לשלם פחות. לכן הם מעדיפים עובדים זרים – וכל המערכות המימסדיות משתפות איתם פעולה לצורך השגת מטרתם.

הירידה בשיעורי התעסוקה של המעמדות הנמוכים בישראל, שהם גם מעוטי ההשכלה, היא תוצר של האינטרסים של הקפיטליזם החזירי השולט בישראל, ושל שיתוף הפעולה שהוא זוכה לו מהמערכת הפוליטית, מהמערכת התיקשורתית, מהמערכת המשפטית,מהמערכת האקדמית וכמובן גם מארגוני זכויות האדם ודומיהם, וכן גם מהמימסד הדתי (לש"ס יש תפקיד חשוב במערכת היבוא של העובדים הזרים. חוץ מהרווחים היפים של חברי השרים, סוחרי העבדים הזרים, גם חוסר האפשרות של מצביעי ש"ס למצוא עבודה פועל לתועלתה של המפלגה הצינית הזאת. הם פשוט תלויים בה לפרנסתם. וזה לא המקרה היחיד שבו מעורבים ראשי ש"ס בעבודה זרה).

חבל שלונבאום מרשים לעצמם, בגלל בורות או חוסר הבנה,  לשתף פעולה עם מערכת הרמייה הלאומית. ומדובר במערכת רמיה גם כשהיא מוגשת בעטיפה מחקרית יענו אקדמית.

הפרופסור  לנדו ועיקרון בגודל של  2,000 שקל

הבלוגר-פרופסור-בלשן-סרן עידן לנדו סירב לצאת לשירות המילואים שלו, חטף שבעה ימי מחבוש (יצא בזול, בזמני קיבלו יותר) ועד כאן הכל כרגיל. רק מה, שבגלל שהמדינה מנסה לחסוך, המוסד לביטוח לאומי לא העביר למקום העבודה של לנדו – אוניברסיטת בן גוריון – את התשלומים עבור שבוע המחבוש. המוסד מעביר רק תשלומים עבור שירות מילואים פעיל.

ומכיוון שכך, האוניברסיטה גרעה משכרו של לנדאו 2,000 שקל, רק אותו חלק מהשכר שהוא מקבל תמורת המחקרים שהוא עורך (בנדיבותי אני מוכן להניח שהם רציניים יותר מהשטויות  האוויליות שהוא  מפרסם מדי פעם בבלוגו. רק לאחרונה הוא חקר ומצא  וגילה שאת הפיגוע האחרון ליד אילת ביצעה קבוצת טירור שלא היתה ולא נבראה, הנושאת, שימעו שימעו,  את שמה של קבוצת כדורגל מזרח ירושלמית) .

את חלק השכר שמקבל הפרופסור תמורת עבודת ההוראה העבירה האוניברסיטה לפרופסור כסידרו, למרות שגם החלק הזה, ככל הידוע לי, לא מועבר למקום העבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. ורקאתהחלק המגיע לו על מחקריו – גרעה מהשכר.

זה הקפיץ את הבלוגר-פרופסור (זו לא היתה הפעם הראשונה שסירב וישב בכלא. האם עלינו להבין מקפיצתו הפעם שבפעמים הקודמות האוניברסיטה כן השלימה לו את השכר, למרות שגם אז לא העביר המוסד לביטוח לאומי את הסכומים? או שבפעמים הקודמות שישב בכלא הוא טרם עסק במחקר ולכן הבעיה לא התעוררה?) .

קיזזו לפרופסור 2,000 שקל?

לא יקום ולא יהיה.

מיהר הפרופסור וכתב מאמר בבלוגו "לא למות טיפש" שממנו ניתן להבין שאין – פשוט אין – מקום כמו הכלא לצורך מחקרים בבלשנות. עדיף על מחקר בבית, עדיף על מחקר בבתי קפה. בטח עדיף על מחקר במשרד שבאוניברסיטה.

אחרי שקראתי את הפוסט הזה, תהיתי איך לא חשבו קודם על הפטנט הזה בכל האוניברסיטאות בארצנו, כאשר המוסד הצה"לי הזה – כלא צבאי – יכול להיות  זמין לכל חוקר חרוץ הנמצא בגיל המילואים.  יש לך מחקר להשלים בדחיפות? קח איתך ספרים למילואים, סרב פקודה, שב בכלא, השלם את המחקר והבטח את קביעותך באקדמיה לנצח נצחים.

את הפוסט הזה  – לא תאמינו עד שלא תקראו –  כתב לנדו כמובן כדי להסביר מדוע הוא סבור שסתם נגזלו ממנו 2,000 השקלים האלה.

וכן שיגר לנדו מכתב להנהלה, והודיע שאינו רואה עוד את האוניברסיטה כביתו והוא מחפש בית אחר.

בסדר.

זכותו.

ראה לי צעד קצת מוגזם, כשמדובר ב-2,000 ש"ח. אבל אם הפרופסור, כבגיר,  רוצה בית חדש – מי יוכל למנוע זאת ממנו?

אבל אתמול  הופיעה הפואנטה, שהבהירה את כל העניין.

230 מרצים מכל רחבי הארץ והעולם התייצבו מאחורי הפרופ' לנדו.  כולל המורה החשוב שלו מה-MIT בבוסטון, הפרופ' נועם צ'ומסקי (חומסקי), הגרופי ההוא של נאסראללה והחיזבאללה המקובל כאחד הכוהנים הגדולים של כנסיית השכל (שיצביע מי שמסוגל לקרוא את ספריו המשעממים בלי שיהיה חייב לעשות זאת כי יש לו בחינה על החומר).

והכל בגלל 2,000 שקל. עשיתי חשבון מהיר – אילו היה כל אחד מהמזדהים המכובדים עם לנדו מפריש מכיסו 8.70 ש"ח (2.3 $ מכיסו של צ'ומסקי) היתה הבעיה נפתרת לאלתר.

אלא אם כן, כמובן, מדובר בבעייה עקרונית.

אלא שבמקרה הזה, השאלה היא – מהו בדיוק העיקרון שעליו מדובר?

הרי האוניברסיטה אינה מונעת מהפרופסור לסרב פקודה ולא לשרת במילואים. וזה בסדר גמור. זו זכותו האזרחית.

האוניברסיטה אינה מאיימת עליו שאם ימשיך בסרבנותו תיווצר בעיה כלשהי מבחינת העסקתו בבירת הנגב.

האוניברסיטה לא מפטרת אותו, לא מאיימת עליו בפיטורין. היא  רק מסרבת להעביר אליו  2,000 שקל בגלל הקמצנות המובנית של המוסד לביטוח לאומי.

אז מה פה העיקרון, בדיוק? ממתי 2,000 ש"ח הם עיקרון?

מה כבר יכול להיות גודלו של עיקרון שמקורו בסכום של 2,000 ש"ח – 10% פלוס-מינוס משכרו החודשי של פרופסור?

האם המרצים התומכים בלנדו תובעים בעצם מהאוניברסיטה לשלם לו את 2,000 השקלים? האם זו הנקודה העקרונית פה?

נראה לי שהעיקרון היחיד פה, הוא רצונו של לנדו להפוך את עצמו למין מרטיר.  קדוש מעונה מרצון.  אולי אפילו נדמה לו שמרטיריות בישראל יכולה לסדר לו עבודה ב-MIT או במוסד דומה בחו"ל. אולי הוא חולם רק על האוניברסיטה העברית בירושלים או על אחת האוניברסיטאות בתל-אביב עירו. אולי הוא חושב שהאוניברסיטה הנידחת בדרום כבר קטנה על מידותיו הרוחניות. לכו תדעו נפש פרופסור.

על פי דמותו, כפי שהיא מצטיירת לי מכתביו בבלוגו, יתכן שהוא סבור כי  הציבור בכלל והציבור האקדמי בפרט אינם  מעריכים כהלכה את מלוא היקפה ואת כל מימדיה את הפיגורה המוסרית הכבירה  הזאת, ששמה עידן לנדו.

כך שהגיע מבחינתו הזמן לשנות את המצב העגום הזה – והנה נקרתה לו הזדמנות משמיים.

ואותם 230 מרצים שפירסמו את תמיכתם בפרופסור-סרן הסרבן, חוץ מזה שהם אוהבים לקרוא את שמותיהם, עם התואר שלפני, כשהם מופיעים שחור על לבן בעיתונות, משתפים פעולה ברצון בכל פעם שמישהו רוצה להצטייר במרטיר. זו בטח לא הפעם הראשונה, ולא האחרונה. מתערב אתכם שמצאתם חלק ניכר מהשמות האלה בעצומות התמיכה בשחקנים שסירבו להופיע באריאל, לדוגמא, ושתמצאו חלק מהשמות בכל מופע מרטירי בעתיד.

מרטיר אתה, קצין תהיה לנו.

ולעצם העניין, אני מתחנן בפני הנהלת האוניברסיטה בנגב:

אנא, מצאו את הכסף באיזה סעיף נידח, ותנו לפרופסור לנדו את 2,000 השקלים האומללים האלה. שימרו עליו, השביחו אותו. אולי עוד יצא ממנו משהו מועיל. יתכן שעוד פעם-פעמיים של ישיבה במחבוש יוציאו ממנו את המיטב, ולנדו יפציע  עם איזה מחקר מזהיר שיביא לאוניברסיטה שלכם את הנובל.  רק תנו לו את ה-2,000 שלו.

לנו זה  עולה יותר.

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. באשר לאינטלקטואל נועם צ'ומסקי, או חומסקי, איך שלא תקרא לו, שכחת גם את תמיכתו בחסיד אומות העולם, מר "ג'נוסייד בכלי עבודה", פול פוט. זה שחומסקי הביע בו תמיכה חסרת פשרות על מאבקו באימפריאליזם האמריקני.

    אהבתי

  2. בנציהו,
    כבר התייחסתי ליחסי צ'ומסקי והרוצח החמר-רוז'י כמה פעמים, אבל הנחתי לעניין הפעם. בכל מקרה אני מודה לך על התזכורת.

    אהבתי

Trackbacks & Pingbacks

  1. הצנזור מס. 5: הפרופ’ מ"לא למות טיפש" « מאפיהו

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: