Skip to content

איראניום מועשר ב': מדינה רציונלית מהי לפי "הארץ"

נובמבר 10, 2011

ועכשיו הערה תקשורתית. רק טבעי שהביטאון המרכזי של כנסיית השכל בארצנו ("העיתון לאנשים חושבים") עשה כמיטב יכולתו כדי לקחת את ההובלה במאבק נגד כל אפשרות של תקיפה ישראלית באיראן, או לפחות לספק את המטריה האינטלקטואלית ל"ידיעות אחרונות" העממי יותר.

בצד מאמרי המערכת התייצבו גם ראשי הפרשנים של "הארץ" למאמץ המלחמתי שבמרכזו הניסיון להרגיל את הקוראים החושבים לרעיון שגרעין איראני זה לא נורא כל כך, ואולי – מי יודע – אפילו רעיון די סביר ואפילו טוב.  כל זה בהמשך לשני הקמפיינים הקודמים של ביטאון כנסיית השכל שלא צלחו כל כך – התמיכה במשט "ההומניטרי" שעמד לצאת מיוון לעזה, והתמיכה ביוזמת הרשות הפלשתינית להמנע ממו"מ עם ישראל על ידי הפנייה לאו"ם.

אפרופו העמדות של "הארץ" אני נזכר בשיחה שהיתה לי לא מזמן עם שני חברים מאוהדי העיתון. הטענה שלי באותה שיחה היתה, שלפרשנים האמונים על  קו המחשבה של כנסיית השכל, אין סיכוי רב להבין את הפוליטיקה של ימינו, בטח לא במזרח התיכון, וזו הסיבה שהם מוצאים את עצמם מופתעים שוב ושוב.

בבסיסו של הטיעון שלי עמדה ההבחנה הבאה:  הפרשנים הרגילים,  חניכי האוניברסיטאות שלנו (או האירופאיות והאמריקאיות – היינו הך) אמונים על התיאוריות המדע-מדינתיות, הסוציולוגיות, האנתרופולוגיות וכו' של כנסיית השכל, שהמכנה המשותף לכולן,  הוא דחייה של האמונה או הדת בתור הסבר לגיטימי או אפשרי של ההתרחשויות (הדת היא "אופיום להמונים"), או בתור מניע למעשי המנהיגים הפוליטיים. אך מכיוון שהמציאות בשטח היא, שמנהיגים פוליטיים רבים וכמובן גם תנועות פוליטיות וחברתיות חשובות וגדולות מונעים על ידי דחפים של אמונה ודת – אחת דינם של "המומחים" של כנסיית השכל לפספס ובגדול.

דוגמא אופיינית מהזמן האחרון: כשלונם המהדהד של גופי המודיעין האמריקאים בהבנת המהפכה המצרית. ראשי הגופים האלה שהופיעו בפני ועדות הקונגרס, הודו שם כי העריכו ש"האחים המוסלמים" של מצרים, שמילאו תפקיד מכריע בניסיון המהפכה אצל שכנתנו, הם בעיקרם ארגון פוליטי ולא דתי. מכיוון הערכה זו היתה מנת חלקם של כל גופי המודיעין וההערכה, ומכיוון שחלקו את השקפתם עם הנשיא ומשרד החוץ, קל להבין על אילו אדנים רעועים פעלה המדיניות האמריקאית.

ובדומה לכך, למשל, רמת ההבנה שמוצאים אצל הפרשנים והמומחים האמונים על התיאוריות של כנסיית השכל אצלנו לגבי ארגון כמו החמאס בעזה ומניעיהם של מנהיגיו, וכמובן הטעות הנוראה של השמאל הישראלי כולו (שעליה הוא משלם את  מלוא המחיר עד היום הזה) לגבי מניעיו האמיתיים של הראיס הפלשתיני היוצא יאסר ערפאת  בפרשת אוסלו – וגם בדבר עמדותיו של מחליפו הנוכחי אבו מאזן.

אבל הנה נקודה מעניינת: "החור השחור" הזה, "הנקודה המתה" בתודעתם של פרשני כנסיית השכל, מתפוגגים ונעלמים כשהם פונים לניתוח ולהסבר של המתרחש בחברה ובמדיניות הישראלית.

כאן, לפתע, זוכה הדת במקום  הראוי לה.

לשם הנוחיות, נאחז כאן רק בדוגמאות שמספק לנו הבטאון המרכזי של כנסיית השכל. הקולקטיביזם הרעיוני של "הארץ" מקל על מציאת הדוגמאות. אך מובן שפרשנים של הכנסייה הנטועים בשאר חלקי התקשורת אינם שונים בכלום ומאום.

הנה למשל מה שכתב פרשן "הארץ" עקיבא אלדר עוד  בסוף 2009 אחרי שאלמונים שרפו מסגד בכפר יאסוף, במאמר תחת הכותרת המבטיחה "במדרון המצדה":

"ישראל אינה המדינה היחידה שנתקלת בצמיחתן של מגמות פונדמנטליסטיות-דתיות. משטרים לא מעטים במערב, במזרח התיכון ואף במדינות מוסלמיות, דוגמת פקיסטאן ואפגניסטאן, מתמודדים עם תנועות קיצוניות שמבקשות "להחזיר עטרה ליושנה". ישראל היא הדמוקרטיה המודרנית היחידה בעולם, שלא רק שאינה בולמת את סכנת האיראניזציה שלה – היא מטפחת ומשמנת אותה.

האש שהוצתה בחג החנוכה במסגד בכפר יאסוף היא אות אזהרה במדרון הר המצדה.

כדאי לזכור את המילים "סכנת האיראניזציה" כאשר נגיע לניתוח של אלדר לגבי איראן עצמה וסכנותיה.

או למשל יוסי שריד בסוף אוגוסט  2010 תחת הכותרת "כל ממזר רב".

לפני כ-30 שנה נטבעה הסיסמה "מדינת-הלכה, הלכה המדינה". האם כבר הלכה? היא הולכת.

או צבי בראל, גם הוא באוגוסט  2010, תחת הכותרת "עשה לך רב":

 אף רב לא עמד לדין בשל פעולה בלתי חוקית שביצע אזרח או חייל בהשראתו. הם הרי רק מחנכים, ואחר כך "הרשות נתונה". במדינות "מתוקנות" כמו סעודיה או מצרים הבינו מזמן, שאחריותו של איש הדת איננה פחותה מאחריותו של המפגע. שם עוצרים וכולאים, מגלים או משתיקים בדרכים אחרות את אותם מטיפים אשר גידלו דורות של קנאים רצחנים. טורקיה מסלקת משורות הצבא את מי שמפגין להיטות דתית גדולה מדי.

בישראל, לעומת זאת, הרב הצבאי לשעבר אביחי רונצקי יזם פגישה של חיילי מודיעין עם הרב ליאור, היתד הנאמן של "תורת המלך", ועל הקוד האתי של צה"ל אמר: "כשיש התנגשות בין הנחיה ברוח הקוד האתי והוראת ההלכה, בוודאי שיש לשמוע לדעת ההלכה". לא ההסתה היא הסכנה, אלא הפיכתה לשיח הנכון, הראוי והמרכזי.

או הבחנה נוספת של בראל תחת הכותרת "מדינת תג מחיר":

בנוחות פושעת אפשר שוב להתעלם ולומר שמדובר בארגון הזוי שמשתעשע בחזיונות שווא של קבוצת אנשים, שלא לקחו את תרופותיהם כסדרן. וגם אם הם רציניים, הרי מדובר בעניינים שקורים אי שם במרחבי השמורה. עד הרגע שבו יתברר – ואולי כבר התברר – שהם גם מקור הסמכות של מדינת ישראל.

שמים לב? כשמדובר בישראל, כתבי "הארץ" אוחזים בשור בקרניו ואינם חוסכים במילים:  "מגמות פונדמנטליסטיות-דתיות" , "סכנת איראניזציה", "כל ממזר רב",  "מדינת הלכה", "קנאים רצחניים", "ארגון הזוי", וכמו בכל אתר שיש בו השפעות בולשביקיות עזות -"אנשים שלא לקחו את תרופותיהם כסדרם".

אך לכל התובנות העמוקות האלה בענייני אמונה ודת, והשפעותיהן מרחיקות הלכת על מדיניותן ועתידן של מדינות בכלל וישראל בפרט,  לא נשאר שריד וזכר כאשר באים פרשני הביטאון של כנסיית השכל לדון במנהיגות האיראנית שיש אפשרות כי יפול לידיה נשק גרעיני.

הנה צבי בראל, 9.11.11 , תחת הכותרת "מה אם לא יטילו סנקציות":

המאמץ הבינלאומי להטיל על איראן סנקציות נוספות או לשכנע אותה באמצעות גזרים לחדול מפיתוח פצצה, נשען על ההנחה כי מדובר במדינה רציונלית, ולפיכך היא בסופו של דבר תתרצה. אם, לעומת זאת, תתקבל התפישה הישראלית, שלפיה איראן איננה רציונלית אלא מדינה של מתאבדים, אזי אין אפילו טעם להטיל עליה עוד סנקציות, כי אלה ממילא לא יוכלו לשכנע מטורפים לשנות את מדיניותם.

כאן גם טמונה הסתירה בלוגיקה הישראלית. שהרי אם הרעמים והברקים שיוצאים מממשלת ישראל נועדו להאיץ בקהילה הבינלאומית להטיל עוד סנקציות, שיבלמו את "הטירוף הישראלי", הם ממילא מעידים על כך שישראל עדיין רואה באיראן מדינה רציונלית שעשויה לשנות את טעמה כתוצאה מלחץ בינלאומי. מסקנה כזאת היתה צריכה להביא להפעלת שורה של צעדים מדיניים ולא איומים צבאיים, אשר כולאים גם את מתנגדיה של איראן – כמו רוב מדינות אירופה ומדינות ערב – בשוחה אחת שבה נשמע רק קול אחד: לא למתקפה צבאית. כשזאת המחלוקת, שבה גם ידידיה של ישראל – אלה שעוד נותרו – מתנגדים לפעולה צבאית, הופכת גם הנוסחה השגורה שגורסת כי "כל האופציות על השולחן, כולל הצבאית" לנוסחה חסרת ערך.

כל הדרכים מוליכות למסקנה אחת ויחידה: איראן היא מדינה רציונלית.

והנה לפניכם עקיבא אלדר, 7.11.2011  ,תחת הכותרת "אובמה תעצור אותם":

לא בכדי נוהג ראש הממשלה בנימין נתניהו לתאר את נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, כהיטלר. איך יכולים מנהיגיהן של מדינות שלא מנעו רצח של שישה מיליון יהודים, לערער על זכותה של ישראל להתגונן בפני צורר שמבקש להשמיד את מדינת היהודים? הנה, גינגריץ', שהצטרף למרוץ על המועמדות הרפובליקאית לנשיאות, הכריז בסוף השבוע כי אם ראש ממשלת ישראל יגיע למסקנה שקיומה של המדינה בסכנה, "שום נשיא אמריקאי לא יוכל לערער על כך ולבקש מישראל לשבת בחיבוק ידיים ולהסתכן בשואה שנייה". אחד מיריביו, מושל טקסס ריק פרי, הזדרז להודיע שאם ישראל תחליט לתקוף את איראן, הוא ידרוש שהממשל יתייצב מאחוריה.

די ברור, לא? זהו הבדאי והשקרן בנימין נתניהו שמתאר את אחמדינג'אד כהיטלר, ורק חבורה של רפובליקאים אדומי-עורף מארצות הברית נואלים לתמוך בו. עקיבא אלדר, פרשן "הארץ" הנאור, מתייחס לטענות האלה בביטול ובלגלוג.

ושיא השיאים, כרגיל, שמור לגדעון לוי הבלתי נמנע. ב-06.11.2011, תחת הכותרת "המטורפים הם כאן, לא באיראן", הוא מביא את תמציתה המזוקקת של עמדתה השפויה של כנסיית השכל:

…בטהראן, כך משננים לנו השכם והערב, יושבת הנהגה "מטורפת", שעלולה לטרוף את הקלפים. לכן מאיימת ישראל להפציץ את איראן מבעוד מועד, וישראלים רבים אפילו בעד. אלא שהדיון שמתקיים עכשיו ברצינות מבהילה באפשרות להפציץ את איראן, מעלה את החשד שדווקא כאן, בישראל, הטירוף הוא שחוגג. הטירוף האיראני עוד טרם הוכח; זה הישראלי כבר מתגולל בראש חוצות…איראן רוצה נשק גרעיני כדי להגן על משטרה. היא ראתה את סדאם חוסיין ומועמר קדאפי מופצצים והיא מבינה, בהיגיון רב יש לומר, שאם תהיה בידיה אופציה גרעינית, העולם לא ייגע בה לרעה…לכן צריכים עכשיו כל אמיצי הלב וישרי הדרך, אלה שהתבונה מנחה אותם, להרים קולם בזעקה, אחרונה וגורלית: די לפרנויה; די לפירומניה; די למגלומניה; די לטירוף.

הכל די ברור.

והנה כמה פרטים קטנים שמוטב כי נשכח בבואנו לאמץ את העמדות ההגיוניות כל כך של "הארץ":

איראן השפויה היא זו שבמלחמתה נגד עיראק שלחה עשרות אלפי נערים איראנים לא חמושים אל מותם בשדות המוקשים כשעל צווארם מפתחות מפלסטיק מתוצרת טייוואן- מפתחות לגן העדן שם ממתינות לנערים הממוקשים 70 בתולות.

מחמוד אחמדינג'אד, המנהיג השפוי של איראן השפויה, ד"ר להנדסת תעבורה שנבחר כראש עירית טהראן, בנה תחנת רכבת מפוארת בעירו ושדרה רחבה מהתחנה למרכז השלטון האיראני. כשנבחר לנשיאות הקצה  עשרות מיליוני ריאלים לשיפוץ המסגד של ג'קמארן בעיר הקדושה קום וסלל מסילת ברזל מקום לטהראן. כל זה כדי שממש בקרוב יבקע מהבאר שליד המסגד המהאדי ה-12 הנעלם, וכך יוכל להתנהל במהירות ובנוחיות ברכבת לתחנה החדשה בטהראן ומשם בשדרה  המהודרת למרכז השלטון האיראני. ועוד מידע רב בעניין זה כדאי מאוד לקרוא כאן.

אחמדינג'אד, מכחיש שואה וותיק, רואה בישראל כתם ראוי למחיקה על המפה וגם "גידול מביש".  הוא האשים את ישראל שהיא מפיצה מחלות בעולם כדי שתוכל למכור תרופות.  בביקורו בדרום לבנון באוגוסט 2010 אמר:

 הציונים יחזרו למקום שממנו באו, סופם להיעלם. על העולם להבין שהציונים הם בני מוות. פלסטין תשוחרר הודות לכוח והאמונה של ההתנגדות.

בנאומו באוניברסיטת קולומביה הודיע לשומעיו שבארצו אין הומואים. כשנאם באו"ם נשא תפילה לקראת בואו של המהאדי מהבאר, ואחר כך סיפר חוויות:

במהלך היום האחרון, כאשר נאמתי, כמעט כל ראשי המדינות נכחו. אחד מהם, מהמחנה שלנו, אמר כי כאשר התחלתי לנאום במילים בשם האלוהים 'ראיתי שנהיית מוקף בהילה של אור עד תום הנאום', וכך גם אני חשתי. לפתע הרגשתי שכל האווירה השתנתה ובמשך 28 דקות כל מנהיגי העולם לא מצמצו. זו אינה הגזמה כי התבוננתי. הם היו בהלם כאילו יד הוליכה ואתם וגרמה להם לשבת. זה פתח את עיניהם ואוזניהם למסר של הרפובליקה האסלאמית.

בנאום אחר באו"ם הודיע שארצות הברית היא שביצעה את הפיגוע במגדלי התאומים כדי שתהיה לה תואנה לפלוש לעיראק ולאפגניסטן. דוברים מטעם אל קאעידה תקפו אותו על דבריו אלה.

"מדוע שאירן תגיע לכזו מסקנה מגוחכת שעומדת בסתירה לכל היגיון וראיות?"

כאשר נאם בזכות השמדתה של מדינת ישראל נחלץ אפילו סעיב עריקאת הפלשתיני ואמר שהעניין הוא להביא להקמתה של מדינה פלשתינית ולא להשמדתה של ישראל.

בבחירות האיראניות ב-2009 זוייפו התוצאות, וכאשר ההמונים יצאו לרחובות שלח את משמרות המהפכה ואת בריוני הבסיג' כדי להרוג במפגינים ואת מנהיגי האופוזיציה השליך לכלא. אחר כך התגאה בנאומיו באו"ם  בדימוקרטיה הנהוגה באיראן.

זה האיש וזה המשטר  שעקיבא אלדר, יוסי שריד, צבי בראל וגדעון לוי שמים בו את מבטחם. זה האיש הרציונלי הגיוני וזה המשטר השפוי שב"הארץ" מייחסים להם "הגיון רב" כאשר הם מבקשים להצטייד בפצצה גרעינית.

ונא לזכור, שכל מפעלות "תג מחיר" עדיין לא הביאו להריגתו של איש אחד, וגם "תורת המלך" עוד לא גרם נזק שאפשר לקנות איתו במכולת – אבל ב"הארץ" יודעים לספר לנו כמה הם נוראים ומה הם גורמים ועוד עתידים לגרום לנו. "איראניזציה" מסוכנת יש פה, בישראל  – אבל באיראן עצמה, למרות משטר ההייאטוללות ואולי בגללו, על פי מיטב ההיגיון המפותל של "הארץ",  שולטים ההיגיון והרציו הטהורים.

ברור שלא היה לכם צל של סיכוי  לקרוא ב"הארץ" בשבועיים האחרונים דבר וחצי דבר מהמעט שהובא כאן על טיבם של המשטר האיראני והעומד בראשו.

זה עיתון לאנשים חושבים? מי יתננו  טיפשים מטופשים.

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: