Skip to content

המחאה החברתית: מה קרה לדפני ליף בדרך מכיכר המדינה לכיכר רבין

נובמבר 2, 2011

החלטתם של מנהיגי המחאה (אגף רוטשילד)  לבטל את "שביתת העם" שנועדה לאתמול, יום ג', היתה ההחלטה הנבונה ביותר שקיבלו מזה זמן רב, ויש להחמיא להם על כך. ולא חשוב שנאחזו בתירוץ של "המצב בדרום"  – תירוץ שלא היה בו די, מבחינתם, כדי לבטל את ההפגנה שנערכה  במוצ"ש בכיכר רבין.

זהו צחוק הגורל, כי קל מאוד לשער, כמובן, מה היה קורה אילו היה ראש הממשלה בנימין נתניהו מנצל את הלהבות הגואות בדרום כדי לעכב את אישור ההמלצות של ועדת טרכטנברג בממשלתו. לא בעיה לנחש איך היתה התקשורת מגיבה על צעד כזה. "נתניהו מחמם את הגזרה בדרום כדי לחסל את הישגי המחאה החברתית", היה מודיע לנו, מן הסתם "דה מרקר". ותסמכו על "ידיעות" שהיה מביא כותרת מהממת לא פחות, שהיתה קוברת תחתיה את הכותרות האיראניות. משהו כמו "הגראדים מתפוצצים והטייקונים צוהלים!", אולי. ואין ספק שהבלוגרים של השמאל המדומה היו מנסים לחמם את השאריות העלובות של תיאוריות הקונספירציה המטופשות שלהם.

דפני ליף: מרגישה חשובה יותר?

אבל זה לא קרה, דווקא ליף-את-שפיר-את-קונטס-את-לוי ניצלו את ההתחממות  בדרום כדי להמלט מפיאסקו ענק. כי כן גראדים או לא גראדים, נראה שהם תפסו ברגע האחרון ש"שביתת העם" עומדת לנחול כישלון רבתי. אפילו לפי ההיענות ברשתות החברתית, העם ברובו הגדול מאוד התכוון ללכת לעבודה ביום ג'. זאת האמת על ביטול השביתה. לא הגראדים.

ועם זאת, צריך להצביע על שני הישגים גדולים וחשובים של המחאה, המעידים על כך שהיא גדולה בהרבה על מנהיגיה.

כל השגיאות והשטויות שהם מסתבכים בהן  אינן מצליחות להחניק את המחאה.

ההישג הראשון, החשוב פחות: כיכר רבין המלאה. אני לא קונה  את הערכות המשטרה בדבר 20 אלפי מפגינים בלבד. נראה שהעלאת השכר האחרונה שסידרו לשוטרים ביבי והשר שלהם ממפלגתו של איווט ליברמן, שיבשה  בצורה קשה  את את כושר הספירה של   טובי החוקרים. לפי הצילומים שראיתי היו בכיכר רבין במוצ"ש בין 40 ל-50 אלפי מפגינים – וזהו בהחלט הישג גדול. אפילו אם זוכרים שהמספר הזה מייצג רק חלק קטן ממצביעי מרץ והעבודה בגוש דן בבחירות לכנסת האחרונה.

שמעתי שמי שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת ברק, יוסי קוצ'יק, הצביע ברדיו על העובדה שאף אחד מאלה המנסים להמעיט בכוחה של המחאה, כמו נתניהו או ליברמן, לא היו מצליחים להביא לעצרת בכיכר מספר דומה של משתתפים, ואפילו לא חלק מזה. וקוצ'יק צודק, כמובן. אילו היו תומכי הממשלה מעריכים שיש ביכולתם לגייס מפגינים במספרים משמעותיים, כבר היינו עדים מזמן להפגנות-נגד של תומכי הממשלה מול הפגנות המחאה. אבל זה לא קרה, ולא במקרה.

לא במקרה, בגלל ההישג השני, החשוב יותר  של המחאה: העם, בגדול, עדיין מאחוריה.

הסקרים מדברים על קצת יותר מ-80% תמיכה במחאה. זה אומר שבין הפגנה בכיכר המדינה ובין ההפגנה בכיכר רבין איבדה המחאה בין 5% ל-6% אחוזי תמיכה, וזה גם מובן. המספר הזה מייצג באופן מדוייק את תומכי הממשלה המובהקים, שקנו את דו"ח טרכטנברג, ומוכנים לראות באימוצו על ידי הממשלה וביישומו סוף פסוק מבחינתם.

 נתוני הסקרים אינם בידי, כמובן, אבל אפשר לשער בלי להסתכן הרבה, ש5% עד 6% האלה באים, מבין האדוקים והקנאים שבין תומכי הממשלה מימין.

אין ספק: כאשר 8 מכל 10 ישראלים תומכים במחאה – המחאה עדיין על הסוס.

כך ששום דבר נורא לא קרה לדפני ליף בדרך מכיכר המדינה לכיכר רבין.

ואני שב וטוען שהמחאה שומרת על עוצמתה  לא בגלל פעולותיהם של מנהיגי המחאה, אלא למרות הפעולות האלה.

לא יכולתי לעקוב אחרי ההפגנה הגדולה במוצ"ש האחרון בכיכר רבין, כי נטלתי חלק בפעילות אחרת של המחאה. קלטתי מהתקשורת רק שברי דברים מנאומה של דפני ליף. להפתעתי לא הצלחתי למצוא את נוסח הנאום המלא באתר J14.  אז חיפשתי ברשת פה ושם ומצאתי גם מאמר שפרסמה דפני ליף ב-YNET יום לפני העצרת. הרושם שלי הוא שיש שיפור מסויים, אך משום מה ליף לא מצליחה להיפטר מלשון הבוסים המתנשאת כלפי הממשלה וראשיה, כולל ניסוחים מסורבלים המתחפשים להיות סארקזם. מי צריך דיבורים  על "ננסים מפוחדים"? מי צריך איומים כלפי ראש הממשלה, כביכול זו "הפעם האחרונה" שהאדונית-מפקדת-בוסית הגב' דפני ליף פונה אליו? מה זה נותן? למי?

דפני מרגישה את עצמה  חשובה יותר בגלל שהיא מעליבה  את ראש הממשלה?

האם המטרה היא להביא הישגים למען העם – או ליצור עימותים מיותרים?

אני עדיין לא מצליח להשתחרר מהרושם שלמנהיגי המחאה עדיין אין מושג באשר לעוצמתו של העם העומד מאחוריהם ומה לעשות עם העוצמה הזאת. כאילו במתכוון הם עושים הכל כדי לפורר את התמיכה הרחבה במחאה. כאילו שלא נאה להם לייצג או להוביל המון כה רחב, הכולל שמאל וגם ימין (אם 80% מהעם תומכים במחאה, פרוש הדבר שמחצית מהתומכים הם אנשי ימין או מרכז-ימין) כאילו יש שם למישהו מאנשי רוטשילד אינטרס לגרום לכך שהמחאה תצטמצם ותלך עד שתגיע למימדים הטבעיים והצנועים מאוד של השמאל המדומה בהפגנותיו: 1,500 איש שרק ב"הארץ" מתייחסים אליהם כמו ל-5,000, וכוחם הפוליטי שואף לאפס עגול וגדול.

כמה חבל.

ועם זאת, אני אופטימי. לא נראה לי שהרביעיה מרוטשילד ואלה שעומדים מאחוריהם, פרופסורים, קרנות ועמותות שמפעילים  פה לשעשועיהם כל מיני טייקונים אמריקאים ( שמבחינת האזרח הישראלי אינם טובים בכלום ומאום מהטייקונים האמריקאים שמתחזקים את ראש  הממשלה)  או מפלגות בהתהוות,  יצליחו להרוס את המחאה. היא גדולה עליהם. אם הם לא ישכילו  להנהיג אותה בדרך הנכונה, המחאה תנער אותם מעליה כמו שפיל גדול המרטיט את עורו נפטר מטרמפיסטים מיותרים.

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: