דילוג לתוכן

טיפ: שימו לב למשקל ותחסכו המון שקלים

נובמבר 1, 2011

והנה טיפ שיחסוך המון-המון כסף לקונים בחנויות ובשווקים. 

שימו לב למשקל.

כידוע, עוד מתחילתו של ענף המסחר ועד עצם היום הזה,  נהוג שהמוכר שוקל לקונה סחורה לפי בקשתו, ואילו הקונה משלם תמורת הסחורה בזהב או במלח או בצדפים או במטבעות או בשטרות  על פי מחירה הנקוב של הסחורה כפול משקלה. והנה, בעוד שבתחום השטרות והמטבעות העניינים ברורים למדי – אוצר המדינה מטביע או מדפיס אותם ואין פה מרחב תמרון ממשי מבחינת הקונים,  הרי שבכל מה שנוגע למשקלה המדוייק של הסחורה, עשויות להתעורר בעיות.

לפני שנים רבות  קודם שהפציע המשקל הדיגיטלי, היה המשקל הרווח בשווקים  ובחנויות מורכב ממאזניים ועליהם שתי כפות  מאוזנות  שעל אחת מהן היו מניחים את הסחורה, ועל השניה – משקולות ברזל במידות שונות, עד שהיו הכפות מתאזנות ושני מקורי המתכת שביניהן נוגסים זה בחוטמו של זה באותו הגובה בדיוק.

באותה תקופה היו נוהגים סוחרים לא מעטים, שלא לומר רבים מאוד,  להניח דרך קבע על אחת מכפות המאזניים משקולת קטנה – מאה או מאתיים גרם, וזה כאשר לא התנהלה בשטח שום פעולת שקילה למטרות מסחריות. כאילו במקרה. כאילו נשכחה שם אותה משקולת, כזכר מפעולת שקילה קודמת.

כך שלעולם לא יצא ללקוח לראות את המאזניים מאוזנים.

 ולמה נמצאה שם אותה המשקולת? פשוט מאוד, כדי להסתיר את העובדה המרשיעה – מאוד מרשיעה – שהמאזניים – כשמם לא כן הם. כלומר, הם כלל אינם מאוזנים! 

אחת מכפות המאזניים – זו שעליה מניח הסוחר את הסחורה שהוא מוכר, תמיד אותה כף, היא תמיד נמוכה יותר, כך שיהיה צורך  להעמיס על הכף השניה  יותר משקולות מכפי שהיה מתחייב אילו היו כפות המאזניים שוות. 

וכאשר היתה מתבצעת פעולת השקילה, הסוחר לא היה מסיר מכפות המאזניים את המשקולת, בטרם הניח את הסחורה על כף המאזניים, וזה, שוב, כדי שלא יתברר שהמאזניים כשמם לא כן הם.

כלומר, עבודה בעיניים במשמעותו המילולית והבסיסית ביותר של המושג. מרמים את הקליינטים לגמרי בגלוי, והם אינם מבינים כלל מה משמעותה החשובה של אותה משקולת קטנה על כף אחת של המאזניים.

מבחינתו של כל קליינט, אין כמעט משמעות לגניבה הקטנה – כמה עשרות אגורות לכל היותר. אבל את הסוחרים מעניין חוק המספרים הגדולים. דוכן בשוק, או חנות ירקות,  מוכרים  מאות קילוגרמים אם לא טונות של סחורה ביום, וגניבה של כמה עשרות גרמים בכל מכירה של קילוגרם, מסתכמת בהמון כסף בכל יום.

ודין דומה חל, כמובן, על חנויות פיצוחים או מעדנים, שבהן הכמויות הנמכרות אמנם אינן גדולות – אבל המחירים מסתכמים בעשרות שקלים לכל קילוגרם של סחורה. 

בינתיים כבר נעלמו לגמרי  אותם משקלי-מאזניים מן השווקים, והוחלפו במשקלים הדיגיטליים.

ועדיין יש כאלה עובדים עלינו בעיניים. כלומר, מעשה הרמיה עדיין מתנהל למול עינינו ממש, אם כי באמצעים אחרים.

שימו נא לב, קונים יקרים, למיקומם ומצבם של המשקלים בכל חנות ודוכן.

יש כמה מצבים אופייניים.

האחד: המשקל מוצב הרחק מהקונים, מאחורי הסוחר, כך שכדי לשקול את הסחורה עליו להפנות את גבו לקונים – מעשה קצת לא הגיוני מבחינתם של הסוחרים,   שבדרך כלל נוהגים להשגיח בשבע עיניים על המפגש בין אצבעותיהם החמדניות והמששניות של הקונים ובין סחורתם. שחס וחלילה לא ינעצו בוהן חקרנית לתוך בשרו הרך של האבוקדו, שלא יתלשו ענבים מהאשכול, ושלא יעז שום ילד שובב להחליק לכיסו באין רואים מסטיק מן הסטנד שליד הקופה, שלא ירימו כמה שקדים קלויים יותר מדי מן המיכל וישימו בפה. 

אז למה המשקל שם?

כי במיקום המעניין הזה, כאשר מסתובב הסוחר כדי לשקול את הסחורה, הוא מסתיר את הצג מעיניו של הקונה. וזה עוד לפני שמביאים בחשבון את המרחק הרב שבין עיניו  של הקונה והצג הדיגיטלי הקטן. 

מצב אופייני שני: המשקל מוצב  "על הצד". כלומר, כך שהצג האמור להיות גלוי בפני הלקוח, מופנה אל הקיר, או אל הדוכן השכן, או בכל אופן למקום שבו הקונה אינו יכול להבחין בספרות הדיגיטליות המצטיירות על הצג.

ומי שחושבים  שמיקומו המסויים של המשקל  בחנות נקבע על פי שיקולים ארכיטקטוניים, או על פי ייעוץ לפי כללי הפנג-שואי, או מסיבות היסטוריות או שמדובר בסתם מסורת המועברת מאב לבן –  מי שחושבים כך, כנראה שמגיע להם  שיעבדו עליהם. אל תהיו תמימים, קונים יקרים. המיקומים האלה אינם מקריים, ואין להם שום סיבה אחרת, מלבד זו: להרחיק את המספר המורה על משקל ההסחורה מעיני הקונה –

כדי שהסוחר יוכל לנקוב בכל מחיר שהוא רוצה.

מיקום שלישי אופייני, הוא ערמומי קצת יותר.

לכאורה הכל בסדר: המשקל מוצב כך שצג אחד מופנה אל הסוחר, ומשנהו – אל קהל הקונים.

אלא שמעשה שטן, תמיד מתגבהת ערימה של מלפפונים המצליחה להסתיר את הצג, או שמונחות באותו מקום אסטרטגי כאילו במקרה כמה קופסאות של עגבניות שרי, או כמה צרורות של בצל ירוק, או כמה צנצנות קונפיטורה מצועצעת בכיסוי יוטה וסרטים צבעוניים  שניתן לרכוש במחירי מציאה מיוחדים  וכן הלאה. 

אל תהיו טמבלים. לא מדובר פה בשום דבר מקרי. שימו לב שתמיד, אצל אותם סוחרים, הצגים מוסתרים בשיטת הכאילו במקרה.

 וכל השיטות האלה נועדו לעקוף את השיטה ההגיונית היחידה להצבת המשקל, כך שעיצובו יבוא לידי ביטוי: הסוחר יוכל להניח עליו את הסחורה בלי שיהיה עליו להפנות את גבו או את צדודיתו אל הלקוח – והלקוחות יוכל להבחין בקלות בספרות המופיעות על פני הצג הדיגיטלי בלי שכל מיני עצמים יסתירו מעיניהם את הצג.

ועצתי לכם, קונים יקרים, עשו כמוני: 

לעולם, לעולם, לעולם  לא לקנות אצל הסוחרים שהמשקל שלהם ממוקם שלא כדרך הטבע.  זה, כי לא רק אצל הסוחר עובד חוק המספרים הגדולים, אלא גם אצלכם, הקונים. הסוחרים המחביאים מכם את הצג אינם מעיזים לרמות בגדול, אלא אם כן יש לכם  פרצופי "דפוק אותי" מובהקים.  הם רק מעגלים קצת מחירים (שימו לב שכמעט תמיד הסכומים לתשלום יוצאים אצלם עגולים, לנוחיותם של כל הצדדים, כמובן) לא תרוויחו הרבה על כל שקילה או על כל יום קניות אם תקפידו לקנות אצל סוחרים ישרים,  אבל הסכומים מצטברים, ואם תקנו אצל הסוחרים הישרים – שגם מהם אפשר למצוא בשפע,  תחסכו המון כסף. באחריות. 

ואילו אלה שעובדים עליכם בעיניים, אולי יפסידו קליינטים ויתחילו להרהר במעשיהם וישנו ממנהגם הרע. ואל תתייחסו לחיוכיהם וחביבותם הרבים של חלק מהסוחרים האלה, והתעניינותם היתרה בשלום הבעל, בשלום האשה או בשלום הילדים.  עכשיו אתם יודעים: מדובר בנוכלים, והחיוכים וההתעניינויות הם רק טכניקות של רמאים. מי שמנצלים את תמימותכם ועובדים עליכם בעיניים בלי בושה , מתעניינים בכם כמו שהחתול מתעניין בעכבר שהוא מבקש ללכוד.

ואגב, מי שחושב שהתופעה של הצגים הנעלמים מעיני הקונים מיוחדת לשווקים או לחנויות עממיות בלבד, אינו אלא הוזה. לא תאמינו אם אספר לכם על כמה מהחנויות המכובדות  ("היוקרתיות") לממכר מעדנים שונים, מגבינות ונקניקים ועד דברי מאפה ומתיקה,  משיצא לי כבר לדלג עליהן בגלל שצגי המשקל בהן הוסתרו על ידי כל מיני פיצ'יבקס בהנחות מיוחדות שהוצבו בדיוק באותו מקום אסטרטגי או שהצג היה נמוך כל כך, שאילו רצית להבחין בספרות שעליו היה עליך לבצע תרגילי גחינה מיוחדים שלא כל אחד (בגילי המתקדם) יצליח לחזור ולהזדקף בעקבותיהם.

From → טיפ

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: