דילוג לתוכן

המקרה של ענת קם: על אידיאולוגיה וטיפשות

אוקטובר 31, 2011

בכינוס של מפלגת הפועלים הסוציאל דימוקרטית הרוסית (לימים המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות) ב-1903  נפלה מחלוקת בין שני החברים הטובים, מנהיגי המפלגה, ולדימיר איליץ' לנין ויוליוס מרטוב, ומאז פעלו במפלגה לאורך שנים ארוכות שתי סיעות. סיעת הרוב – הבולשביקים, שבראשה עמד לנין, והסיעה המנשביקית – זו של המיעוט, שהונהגה על ידי מרטוב.

המחלוקת נגעה למעמדו של מי שזכאי להחשב כחבר המפלגה: האם יהיה זה רק מהפכן מקצועי מסור ונאמן עד תום לקו המפלגתי – או שמותר לחבר המפלגה לדגול באופן כללי במטרות הסוציאליזם הדימוקרטי – אפילו באופן דימוקרטי יותר,  שזה מה שחשב מרטוב.

הוויכוח הזה  עמד בבסיס המחלוקת,שנגעה גם לשאלות אידיאולוגית חשובות, כמו החיוב או השלילה שבשיתוף פעולה פוליטי בין המפלגה המהפכנית ובין מפלגות סוציאליסטיות לא-מהפכניות, וגם מפלגות ליברליות ובורגניות. 

לפי הספירה המקובלת, היה דווקא למנשביקים רוב בין חברי המפלגה. אך מומחיותו הפוליטית של לנין – הידע שלו בספירת ראשים, או ידיים מונפות בהצבעות החשובות – גרמה להיפוך חשוב. הבולשיביקים שהיוו מיעוט בין החברים, היו מצביעים נאמנים יותר למען הקו הסיעתי וכך הצליחו להשתלט בהצבעות החשובות על מוסדות המפלגה בשיטה הנקראת "מיוריזציה" – שם נאה להשתלטות המיעוט על הרוב, שיטה הנהוגה עד היום בכל סוגי המפלגות. וכך זכו אנשיו של לנין לקבל את שמם, וסופם שנישלו את המנשביקים מן המפלגה, ואחר כך גם נפטרו מהם בשיטות המקובלות – הוצאות להורג והגליות למקומות קרים במיוחד בצפון מזרחה של האימפריה הדיקטטורית החדשה שהקימו הבולשביקים תחת האימפריה הדיקטטורית של הצאר.

( במפלגה הקומוניסטית הישראלית של ימינו אלה, למשל, אפשר לראות את שרידיו של העימות הבולשביקי-מנשביקי הזה במאבק על עמדתה הרצויה של המפלגה כלפי הטבח המתנהל כרגע בסוריה. הבולשביקים – שהם בדרך כלל פוליטיקאים  מקצועיים ופונקציונרים בשכר של המפלגה, אינם מהססים לתמוך בבשאר אסאד מול האופוזיציה ואף להפגין למענו פה בישראל. ואילו  המנשביקים מבינים כי קו כזה של המפלגה יחסל כל אפשרות לשיתוף פעולה עם גורמים פוליטיים מחוץ למפלגה, שרואים בטבח שעושה בשאר אסאד באזרחיו – טבח, ולא בדיוק קרב מגננה לגיטימי נגד הריאקציה הפרו-אמריקאית והאנטי-מהפכנית.) 

אגדה אורבנית ידועה מספרת שלפני אחת ההצבעות החשובות בתקופת המאבק הבולשביקי-מנשביקי, ישב לנין עם אחד המומחים שלו בכל מה שקשור להלכי הרוח בין חברי הגוף הבוחר, ותחקר אותו באשר לאופן הצבעתם הצפוי.

איך יצביע איוון? שאל לנין. 

איתנו, אמר המומחה.

 וסשקה? שאל לנין.

נגדנו השיב המומחה.

וכך הלאה, פטרושקה איתנו, ואניה נגדנו ועוד ועוד,  עד ששאל לנין על אופן הצבעתו הצפוי של דימה.

דימה הוא אידיוט, אמר המומחה לקולות ולהצבעות.

אידיוט, אידיוט, רטן לנין – אבל איתנו – או נגדנו? 

ומכאן בא הביטוי הידוע היטב עד לימינו אלה,  "אידיוטים שימושיים", המרמז על הקשר המעניין בין טיפשות ואידיאולוגיה פוליטית.

ועכשיו, מאה שנים או יותר לאחר אותה ספירת ראשים שערך לנין, בא משפטה של ענת קם, והעלה שוב את השאלה המעניינת בדבר הקשר בין טיפשות ואידיאולוגיה.

אך בעוד שלנין, על פי שאלתו, לא ראה סתירה מובנית בין אידיוטיזם ואידיאולוגיה – הוא היה מוכן בהחלט להשתמש בידו המונפת של האידיוט דימה לצורכי האידיאולוגיה שלו –  הנה מתברר שאצלנו נוצרה אחידות דעים מדהימה בין הסנגוריה ובין התביעה במשפטה של קם, הבדל שהתבטא גם בפסק הדין ובגזר הדין, המבטאים את עמדת בית המשפט עצמו.  

על פי הגישה הזאת – אנטי-לניניסטית נקרא לה – קיימת דיכוטומיה בין האידיאולוגיה ובין האידיוטיזם (או בעברית – טמטום או טיפשות)  החשד שלי הוא, שאת הגישה הדיכוטומית הזאת הצליח להנחיל לבית המשפט פרקליטה הממולח של ענת קם, הוא עורך הדין אביגדור פלדמן. על פי חשבונו, בחברה הישראלית של ימינו, יזכה אותו מעשה עצמו – מה שעשתה ענת קם, נניח – לעונש חמור יותר  מבית המשפט אם יחשבו השופטים כי נעשה מסיבות אידיאולוגיות. ואילו אותו מעשה, אם יקבלו השופטים את העמדה כי נעשה מטעמי טיפשות גרידא, יזכה לעונש קל יותר.

זאת אומרת, בעצם, טיפשות כטיעון לקולת העונש, בעוד שאידיאולוגיה היא דווקא מתכון להחמרה בעונש.

והנה ציטוטים מאלפים מן הדיווח ב-YNET על מה שקרה במשפט (מה שמופיע בסוגריים באותיות לא מודגשות הן הערות שלי):

 'קם, בעדותה בבית המשפט, התבקשה להסביר את הסתירות בין דבריה בחקירה הראשונה בשב"כ כי הרקע לגניבת המסמכים היה אידיאולוגי, לעדותה בבית המשפט (שבה טענה שפעלה מתוך טמטום).

"הייתי בת פחות מ-23, יומרנית יותר ממה שצריך להיות והיה נראה לי הרבה יותר, אפילו 'סקסי', לייחס מניעים כה נאצלים למעשה שלי, במקום לבוא לשב"כ ולומר – 'עשיתי שטות'", היא סיפרה על החקירה.

 היא הוסיפה כי ביטאה בחקירה הראשונית את רגשותיה. "זה היה ניסיון לעשות רושם על שלושה גברים, שאחד מהם יכול להיות אבא שלי. נתפסתי בקלקלתי וניסיתי להוציא את המקסימום שהיה באותה עת באווירה הלא פורמלית. היה מזעור נזקים תדמיתי. במקום להגיד להם שהייתי ילדה מטומטמת או כל שורש אחר או מילה נרדפת ניסיתי להיות גיבורה, מוסרית ולוחמת חירות (גבורה, מוסר וחירות הם כמובן תכונות אידיאולוגיסטיות) יותר ממה שאני באמת". (כלומר, כיוון שהיתה טיפשה, לא הבינה שמוטב לה להודות בטפשותה, אלא העדיפה להתהדר במניעים אידיאולוגים. ובמילים אחרות: אילו היתה חכמה אז כפי שהיא חכמה היום, היתה מודה בטפשותה. ומובן שהעובדה שלא הודתה אז בטפשותה, היא עוד הוכחה לטפשותה דאז. מ.ש.ל) 

"מה עבר לך בראש?" הקשתה התובעת על קם. "אין לי תשובה לשאלה הזו… זה נוגד כל עקרון שאני מאמינה בו של שמירת חוק וביטחון (שמירת חוק וביטחון גם הם עניינים אידיאולוגיסטיים, כמו גם  עקרונות שמאמינים בהם.) זה מעשה מטומטם המנוגד לכל מה שאני חושבת על עצמי"(שוב הטמטום כמנוגד לחלוטין למניעים אידיאולוגיים טהורים  ונעלים).

 השופטים אמרו לקם: "את בחורה אינטליגנטית. המעשה לא מטומטם" (בחורה אינטליגנטית, לפי בית המשפט, היא בעלת אידיאולוגיה ולכן לא עושה מעשים מטומטמים).

קם השיבה בקצרה: "אין לי תשובה אחרת פרט לטמטום…זמן קצר לפני השחרור שלי, כשבועיים או שלושה לפני כן, עבר במוחי רעיון מטופש להפליא, להוציא מסמכים שנחשפתי אליהם בשרותי הצבאי", אמרה קם. (אחרי שלאורך שירותה היתה שומרת חוק ושמרה על בטחון המדינה על פי האידיאולוגיה הקבועה שלה, פתאום היתה לה התקפת טיפשות פראית וכל האידיאולוגיות נשכחו ממנה)

"הנאשמת הודתה במעשים כבר בחקירתה הראשונה, שיתפה פעולה עם החוקרים והעמידה לרשותם את המחשב שבו היו מצויים כל המסמכים", נכתב בגזר הדין. השופטים דחו מכל וכל את טענתה של קם כי המעשים נעשו מתוך טיפשות וחוסר הבנה של צעירה שטרם בגרה ואישיותה עדיין לא עוצבה. "היא לא התכחשה לדברים שאמרה בחקירתה בדבר קיומו של מניע אידיאולוגי, אך בדיעבד היא סבורה שהיתה זאת התרברבות גרידא, רצון לשוות למעשה גוון הגיוני כלשהו. כיום מנקודת מבט בוגרת יותר, מסקנתה שהיה זה לא יותר ממעשה טיפשי נעדר כל מניע".(כלומר, כשהיתה קם צעירה ומטומטמת חשבה שהמעשה שלה הוא אידיאולוגי. ואילו עכשיו, כשהיא בוגרת יותר, היא מבינה שמעשיה נבעו מטיפשות. שוב, הטיפשות כנגד האידיאולוגיה)

הם גם התייחסו למניעים של קם. "קם בחקירותיה וגם בהודאתה אישרה שהמניע לנטילת המסמכים הוא בעיקרו אידיאולוגי וכך אנו קובעים", הם (השופטים) אמרו.

עד כאן הדיווח מהעיתונות.

ואילו אני חייב לומר שאני מעדיף בהרבה את העמדה הלניניסטית ונוטה לדחות את העמדה האביגדור-פלדמנית-ענת-קמית  הנוכחית שאומצה גם על ידי בית המשפט, כאילו יש ניגוד כלשהו בין טיפשות ואידיאולוגיה.

 למה בעצם? למה אידיאולוגיה (מסוג האידיאולוגיה שבה אוחזת, או אחזה  ענת קם ועוד אידיאולוגיות רבות אחרות, אם לא כולן –  או כמעט כולן, אם להיות זהיר) אינה יכולה להיות טיפשית? ולמה זה בלתי סביר שאנשים טיפשים יאחזו במרץ בכל מיני אידיאולוגיות מטופשות?

 לי זה דווקא נראה סביר לגמרי שאידיאולוגיות טיפשיות ימשכו אליהן כל מיני טיפשים, כשם שנראה לי לגמרי סביר שאנשים טיפשים ידגלו באידיאולוגיות טיפשיות.

לא רק סביר, אלא אפילו טבעי, מובן מאליו, ואפילו הכרחי. שום אידיאולוגיה מטופשת לא היתה מחזיקה מעמד יום אחד, אלמלא היו מאות, או אלפי או מיליוני טיפשים הנוהים אחריה.

ולא רק זה – גם אינני רואה שום סתירה, כפי שראה כבוד בית המשפט, בין היותה של ענת קם בחורה אינטליגנטית (מה שנקרא מחוננת, בעלת מנת משכל גבוהה, שלמדה בבית הספר שליד האוניברסיטה העברית וכן הלאה) ובין יכולתה להיות טיפשה. להיפך. המון אנשים אינטליגנטים מבחינות רבות נופלים בפח של אידיאולוגיות מטופשות, וכך עושים מעשים מטופשים להחריד. וגם לכך לא חסרות דוגמאות, והנה אחת בולטת מאוד: 

 מיליונים רבים של חברי מפלגות קומוניסטיות בתקופת מלחמת העולם השניה, תמכו בלב חפץ, מסיבות אידיאולוגיות מטופשות, בעמדתה המטופשת של ברית המועצות שכרתה ברית אינטרסים נאמנה עם השלטון הנאצי של גרמניה ואיפשרה בכך את פרוץ מלחמת העולם השניה. הגדילו עשות חברי המפלגה הקומוניסטית של גרמניה, אנשים אינטליגנטים אחד-אחד,  שסייעו בעמדתם המטומטמת לתלייניהם. ואידיוטים יותר מכולם, וכמובן גם אינטליגנטים יותר מכולם, היו הקומוניסטים היהודים שגם הם הלכו בעקבות שר החוץ הסובייטי מולוטוב שהודיע לרגל הברית הנאצית-קומוניסטית ש"פאשיזם הוא עניין של הגדרה".

 או, דוגמא קרובה יותר לימינו, איש סופר-אינטליגנטי כמו הכוהן הגדול של כנסיית השכל, הבלשן נועם צ'ומסקי (חומסקי), שכבר הספיק לתמוך בבגרותו ברב המרצחים הקמבודי פול פוט, שאת מעשי הטבח שעשה בבני עמו הוא השווה למעשי הנקם שעשו לוחמי הרזיסטנס הצרפתי אחרי מלחמת העולם השניה במשת"פים הצרפתיים שבגדו בעמם לטובת הנאצים.

ואך טבעי היה הדבר שאותו אינטליגנט צ'ומסקי, בשם אותן אידיאולוגיות מטופשות שלו, הודיענו לפני שנים אחדות, כבר בזקנתו,  שהוא רואה בנסראללה ובחיזבאללה לוחמי חופש מהפכניים וכן הלאה. כך שלומר או אף לרמוז שיש איזו סתירה מובנית בין אידיאולוגיה ובין טיפשות – דווקא בכך אני רואה מעשה של טיפשות, וזה לא מקרה, כמובן, שלטיפשות הספציפית הזאת יש, בדרך כלל, גם מניעים אידיאולוגיים.

ובאופן די פרדוקסלי, כמובן, הטיעון הלניניסטי הזה יכול בקלות לשחק  לטובתה של ענת קם. כל מה שעליה לעשות הוא להסביר, איך, ברוב טפשותה (שבה היא כבר מודה ממילא) נפתתה ליפול ברשתן של אי אילו אידיאולוגיות מטופשות, רק בגלל שאלו היו מקובלות במילייה החברתי שלה, במקומות העבודה שנקלעה אליהם וכן הלאה. נראה לי שאם פרקליט ממולח וחד כאביגדור פלדמן יעבוד קצת על הטיעונים האלה לקראת העירעור, נשקפים לענת קם סיכויים לא רעים להקלה בעונש בערכאה הבאה.

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: