דילוג לתוכן

הממיר החינמי, הקפיטליזם החזירי של התקשורת והח"כים שמאלוב ברקוביץ ("קדימה") ומילר ("ישראל ביתנו")

אוקטובר 27, 2011

כבר המון זמן, הייתי אומר שנים, שהממשלה מבטיחה לעניי עירנו צו'פר על גבי צ'ופר באגף הטלוויזיה. הצ'ופר הבסיסי היה הממיר החינמי (DTT) שמאפשר לקלוט חמישה ערוצים, והוא כבר סופק, עובד ופועל לשביעות רצונם של הלקוחות (באותם מקומות שהקליטה סבירה).  היזם העיקרי היה השר משה כחלון, אך הצטרף אליו גם שר האוצר יובל שטייניץ.

והצ'ופר שעל גבו של אותו צ'ופר, היה תוספת של ערוצים: עוד 13, וביחד אפשר יהיה לצפות ב-18 ערוצים, ביניהם ערוצים קהילתיים, אבל גם ערוצי ילדים וערוצי ספורט. זאת היתה התכנית, וכל שבועיים בערך היתה בעיתונות תזכורת. אני יודע, כי הייתי במעקב. והייתי במעקב, כי יש לי ממיר חינמי.

הסיפור הזה מעניין כמה מאות אלפי אנשים בישראל, ואולי יותר, מאלה שהם עצמם לא כל כך מעניינים את האליטות – את הזרמים המרכזיים של הפוליטיקה, התקשורת, האקדמיה ומערכת המשפט. אבל למאות אלפי האנשים האלה הממיר החינמי הוא שיפור ניכר באיכות הפנאי, ולרוב אין להם ברירה אלא להשתמש בו, בגלל המחיר המטורף – נדמה לי היקר ביותר בעולם – בטח ביחס  למשכורת החציונית – שמשלמים צרכני התקשורת בישראל תמורת  ערוצי הטלוויזיה שמסופקים להם בכבלים ובלווין, זאת אומרת "הוט" ו"יס".

עוד אחת מהדוגמאות הבולטות והרבות מדי לשלטון הדיקטטורי של  הקפיטליזם החזירי אצלנו.

250 ש"ח לחודש (שלא לדבר על תוספות שצריך לשלם תמורת ערוצי ספורט ועוד ערוצי נישה מבוקשים), דמי המנוי ל"הוט, ול"יס",  נותנים  3,000 ש"ח בשנה. מעמדות הביניים אולי יכולים לחרוק שיניים ולשלם סכומים כאלה, כי פשוט אין להם ברירה. ל"הוט" ו"יס" יש מונופול מוחלט, הם אפילו לא מעמידים פנים שהם מתחרים במחירים זה בזה. אבל מה עם אנשים או משפחות שמשכורתם בסביבות המינימום – ויש המון משפחות כאלה?

והנה,שלשום, סיכלה ועדת הכלכלה של  הכנסת את כוונותיה של הממשלה להנהיג את הצ'ופר המתקדם. ועדת הכנסת החליטה נגד 18 ערוצים. אלה שלא יכולים להרשות לעצמם "הוט" ו"יס" לא יזכו לשובב את נפשם  בקצת יותר ספורט, ולשובב את נפש ילדיהם בקצת יותר ערוצים.

מה שמוכיח שאויבי העם לא מצויים רק בממשלה, אלא גם בכנסת. והם מצויים לא רק בקואליציה, אלא גם באופוזיציה. ויש גם מצבים שדווקא הממשלה מבקשת להיטיב עם האזרחים שהכי זקוקים להטבותיה – אבל המשרתים הנרצעים של  הקפיטליזם החזירי מרימים את ראשם המכוער בכנסת.

הפעם הובילו את המאבק נגד העם הח"כית  יוליה שמאלוב ברקוביץ ("קדימה") וח"כ אלכסנדר מילר ("ישראל ביתנו").  בכל הידיעות  על הפרשה, לא נמסרו שום פרטים על  ח"כים נוספים שהשתתפו בישיבת הוועדה, חוץ מהיו"ר, ח"כ שאמה כהן שנמנע. זאת אומרת, שגם הוא שותף.

הנה ציטוט  מ"כלכליסט" על תגובת האוצר להצבעת ועדת הכלכלה של הכנסת:

באוצר רואים בהחלטת ועדת הכלכלה היום שלא לאשר הוספת ערוצים נושאיים מכה גדולה
לצרכן: "הכנסת הרגה את האפשרות לשידורי טלוויזיה חינם לציבור. משום מה ועדת הכלכלה
החליטה לתת מתנה לשני גופים פרטיים על חשבון משלם המיסים. למעשה החלטתה של ועדת
הכלכלה נגד הערוצים הנושאיים ביטלה היום את האפשרות לחלופה נוספת עבור הצרכנים
ומעבירה אותנו מעידן פלוס לעידן הקרח".

מי היה מאמין שאמצא את עצמי מצדד בעמדת משרד האוצר. אבל הנה, עובדה.

ויש לי הערה:

משרד האוצר, בתגובתו, אומר: "משום מה ועדת הכלכלה החליטה…" וגו'.

אז הנה קצת פרשנות, והפעם מ"גלובס",  על ה"משום מה":

חברי הכנסת מילר ושמאלוב-ברקוביץ' התנגדו לסעיף וטענו כי הדבר יביא לפגיעה קשה בערוצים המשדרים, שכן עוגת הפרסום לא תגדל והכנסותיהם יפחתו.

ו"גלובס"  אף מספק לנו לינק וכך אנו למדים לדעת כי חלקם של הערוצים המסחריים של הטלוויזיה ב"עוגת הפרסום", של המדיה, מגיע ל-39%.

ואילו אני מצדי חקרתי ומצאתי ש"עוגת הפרסום" של המדיה מגיעה ל-3.8 מיליארדי שקלים בשנה בערך, בשנים האחרונות.

מה שאומר  שהפרוסה שמורידים לעצמם הטייקונים של  הטלוויזיה המסחרית מ"עוגת הפרסום" מגיעה ל-1.5 מיליארד שקל בשנה. זה עוד לפני מה שתורם להם כל אחד ממיליוני המנויים של "הוט" ו"יס".

אז מה תגידו על חברי "ועדת הכלכלה" של הכנסת,   הגברת-אדונית שמאלוב-ברקוביץ ומר-אדון מילר, שדואגים לפרוסה של הטייקונים של התקשורת – 1.5 מיליארדי שקלים בשנה – על חשבון קבוצת האוכלוסיה המסכנה ביותר, המקופחת ביותר, הענייה ביותר במדינת ישראל?

מי צריך אויבים, כשיש לו נציגים כאלה בכנסת?

ועכשיו, מה הסיבה שחברי הכנסת הנ"ל הצביעו נגד העם ובעד הטייקונים?

לא צריך להיות חכם גדול כדי לתת תשובה.

כל חבר כנסת יודע כמה זה משתלם, נבון ונכון ללקק באזור הנכון  (קרוב למקום הארנק) לאדוני התקשורת, במיוחד הטלוויזיונית.

זמן מסך=מקום בכנסת הבאה.

אז צפו פגיעה.

סביר שבקרוב נראה הרבה יותר את פניהם של שמאלוב-ברקוביץ ומילר על המסכים.

ומי שרואה אותם בעזרת הממיר, שלא ישכח להביא יריקה מנטלית קטנה, ולהתפלל שלא נראה עוד את פניהם  המכוערים  (עניין של טעם) בין חברי הכנסת הבאה.

ועד אז, מי שרוצים יכולים להקליד להם כמה מילים, ואפשר  לעשות זאת כאן וגם כאן.

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: