דילוג לתוכן

טיפ: ואף על פי כן – קרח לכוויות

אוקטובר 5, 2011

לא מזמן קראתי ב"מעריב", את הפטנט של  אודטה (אני פריק של טיפים מועילים, וגם משום כך מעריץ  ותיק של אודטה) לטיפול בכוויות: קמח.

ונזכרתי בטיפ שלי: קרח.

אני יודע שאם מנסים את הגוגל מוצאים שם שפע של אזהרות  חמורות מפני טיפול בקרח נגד כוויות.

ובכן,  15 שנים הייתי אופה וטבח ועבדתי במטבחים לוהטים עם תנורים, להבות גז וגרילים ואכלתי מלא כוויות, מהן חמורות למדי .

הנה שתי הכוויות הנוראות ביותר: פעם התחלקתי במטבח שרצפתו היתה רטובה ושמנונית כלפי גריל גבוה ולוהט, וכדי להציל את ראשי מהתנפצות על דופן הברזל של הגריל נאלצתי לבלום את עצמי על ידי הנחת אמת היד על הגריל,  וקיבלתי פסים  של כוויה כאילו היתה היד שלי סטייק.

בפעם אחרת, חמורה עוד יותר, תפסתי בידית מתכתית של ווק גדול, שנשכח זמן רב על להבת הגז,  וכף היד כמעט שנדבקה למתכת.

בשתי הפעמים האלה ובהרבה הזדמנויות אחרות, השתמשתי בקרח, והתוצאות היו תמיד מצויינות.

הטיעון המרכזי נגד השימוש בקרח הוא, שסכנתו ביצירת כוויות קור.

זהו טיעון נכון שאין לזלזל בו, אבל אפשר להתגונן בקלות מפני הסכנה.

לשים את הקרח בשקית ניילון. ניילון עבה (או שקית כפולה או משולשת) מבטל את הסכנה של כוויות הקור, וגם  מהווה פיתרון טכני טוב לשמירת הקרח במקומו בצמוד לכוויות, וכמובן מונע טפטוף מתמיד ומעצבן. באותה פעם שאמת היד שלי  קיבלה פסים של סטייק,  הידקתי את שקית הקרח ליד בעזרת תחבושת אלסטית והמשכתי לעבוד. כשהכוויה היתה בכף היד, פשוט אחזתי בשקית הקרח בתוך הכף במשך כשלוש שעות ( בשני המקרים  שסיפרתי עליהם כאן וכמובן בכל האחרים, כלל לא הגעתי לקופת החולים. אבל זה בגלל שהייתי חובש קרבי  בסדיר ובמילואים במשך 25 שנים, ומאז איני רץ לרופאים עם כל שטות).

הקרח, קודם כל, הופך את הכאבים לנסבלים. כווייה, במיוחד עמוקה  (דרגה שניה ), גורמת לתחושת צריבה בלתי נסבלת, שכמעט שלא אפשרי להתגבר עליה ללא משכך כאבים. הקרח פותר את הבעיה. הקור העז  מאלחש את קצות העצבים. לא נגיד שהכאב נעלם. הוא רק הופך לנסבל . הקרח מייתר את משככי הכאבים.

ולא פחות חשוב: הקרח מונע לחלוטין את הופעת השלפוחיות. אלה נוצרות, כידוע, כתוצאה מכך שהגוף מחיש  במהירות נוזלים למקום הכוויה  כדי לצנן את  המקום. השימוש בקרח מונע את התופעה.  אין צורך בנוזלי צינון כי מקום הכוויה חוטף מכת קור מיידית מבחוץ.  למחרת יום הכוויה תחזו בנס: כוויה ללא שלפוחיות.

מומלץ לשמור את מקום הכוויה קר כמה שיותר זמן, עד שהכאב כמעט שחולף,  ואחר כך לחבוש את מקום הכוויה, אם אפשר בשיטת הבייגל, כלומר – הגבהה של החבישה, כדי שדבר לא יגע במקום הכוויה, כי כל מגע גורם לחידוש הכאב.

מה שקורה בשיטת הטיפול בקרח הוא, שבמקום שלפוחית גבוהה ומעצבנת (שגורמת לכאבי תופת מחודשים כשהיא מתפוצצת או מפוצצת),  מופיע מין משטח כהה, המורכב מעור מת.  כמעט שאין כאבים.

מה שגורם לכאבים עזים גם בשלבי הריפוי של הכוויה, כשלא משתמשים בקרח , היא העובדה שהעור החדש שהגוף מייצר במקום שנמצאת השלפוחית,  משופע בקצוות חשופים של עצבים, שכל מגע בהם, גם של תחבושת, הוא בלתי נסבל. כאבים אלה נחסכים בשיטת הקרח: העור החדש מצטמח מתחת לעור המת, וקצות העצבים החדשים אינם חשופים. יש מעטי רגישות רק בתקופת המעבר, כשהעור המת  מתקלף והעור החדש נחשף. אבל העור שנחשף כבר אינו חדש לגמרי ורגישותו  אינה רבה במיוחד.

סכנה נוספת של העור החשוף המצטמח מתחת לשלפוחית בשיטות המסורתיות, הוא הרגישות  לזיהומים. גם הסכנה הזאת אינה קיימת כאשר העור החדש מתפתח מתחת לעור החרוך והמת.

ובסופו של דבר,  בערך באותו פרק זמן  שזה לוקח בשיטות הריפוי הרגילות, נעלמת הצלקת הזמנית  הכהה, והריפוי מושלם.

בקיצור: לא להסס. לכו על קרח בתור עזרה ראשונה. כוויה? לרוץ מיד לפריזר. להצמיד קרח לכוויה, ולסדר שקית ניילון ובתוכה קרח שתוצמד לכוויה במקום הקרח החשוף.  תוכלו לוותר על כל המשחות המצחיקות ועל הגלולות של משככי הכאבים,  ולשכוח משלפוחיות וכאבים בתקופת הריפוי.

מובן שכאשר מדובר בכוויות  עמוקות במיוחד או  בשטחים נרחבים (דרגה שלישית),  ראוי לפנות לרופא.

From → טיפ

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: