דילוג לתוכן

שנה טובה: נתניהו יורה לעצמו ברגל, צוות מנו נגד צוות ספיבק בקרב על פסלון החסינות, אריה דרעי בצד הנכון

ספטמבר 28, 2011

אז מה תגידו?

עוד לפני שהממשלה של בנימין נתניהו אישרה צריף אחד,  רבע מגורון, חצי קרוואן,  לאנשים  שהולכים לבלות את החגים במאהל של שכונת ג'סי כהן בחולון, או לאלה שנותרו במאהל ברוטשילד , או לסטודנטים, או ל-137 אלפי זכאי הדיור שממשלתו של ביבי עושה צחוק מזכאותם   –  היא אישרה לבניה אלף ומאה יחידות דיור בגילה.

בכל פעם שנראה כי נתניהו עומד לעשות צעד בכיוון הנכון – למשל, להסכים לקריאת הקוורטט להכנס למשא ומתן קצוב בזמן עם הפלשתינים על הסכם שלום – הוא שולף אקדח ויורה כדור ברגל שלו עצמו, זו שעומדת לעשות את הצעד בכיוון הנכון.

שתלמד  הרגל ולא תתפרע.

צעדים בכיוון הנכון הם מאוד מסוכנים למי שלא  חביב עליו הכיוון הנכון.

ומצד שני  תיכף יסבירו לנו שאם נתניהו מתכנן ללכת לשיחות לפי הצעת הקוורטט, הוא חייב לזרוק עצם לימין הקיצוני בממשלתו, בדמות היתרי בניה (כאן באה קריצה) מעבר לקו הירוק, שממילא לא יתממשו.

אבל זו כבר הפעם השלישית לפחות, מאז קמה הממשלה הזאת, שנתניהו שולף ויורה  ברגל שלו, זו שעלולה לעשות את הצעד  בכיוון הנכון. ובינתיים,  כתוצאה מכל היריות העצמיות ברגל הצועדת ומכל הקריצות, לא יצאה שום התקדמות בתהליך השיחות.

תמיד אפשר לסמוך על האירופאים שיתחרפנו. אפשר לסמוך על האמריקאים שיקפוץ להם הפיוז.

והכי חשוב: אפשר לסמוך על אבו-מאזן שיתחפר עמוק יותר מתחת לשמיכות.

הנה – הוא יאמר  על נתניהו (ויצדק). אמרתי לכם.

ובתגובה  לסרבנותו המתעצמת של אבו מאזן יגיד נתניהו:

הנה – הוא יאמר (ויצדק) – אמרתי לכם.

אני כמעט משוכנע שעד שלא נסיר את שלטונו של נתניהו מעלינו, ועד שלא יסירו הפלשתינים מעליהם את שלטונו של אבו מאזן, לא יזוז פה כלום.

זה לא חדש. כתבתי את זה  לפני יומים, לפני חודשיים ולפני שנתיים.

שניהם לא אנשי שלום, לא רוצים שלום ולא יכולים להביא שלום.

העקרב שעל הצפרדע אינו יכול אלא לעקוץ אותה  ולטבוע.

זה טבעו.

טבעו לטבוע.

כמה חבל שהקברניטים הטובעניים האלה מנווטים את ספינותינו, של הישראלים ושל הפלשתינים.

הלוואי ואתבדה.

ו

ד"ר שטייניץ, מר נתניהו ופרופ' טרכטנברג:  הישראלים החדשים

נחזור למחאה. כבר יממה וחצי  המוח שלי טוחן כלכלה, מספרים, יחידות דיור, שיעורי מס,  סעיפים,  סדרי עדיפויות, ריכוזיות ותחרות, ועדות וצוותים. אני מתפלא איך זה שבערוץ 2 או 10 לא עלו על הרעיון לערוך עימות באולפן בין הפרופ' מנואל טרכטנברג והפרופ' אביה ספיבק. עם הכנה מתאימה ברחובות אפשר לדפוק על זה  רייטינג  של 12.5% ומכה קטנה של פרסומות. ומה עם  הפרופ' יוסי יונה נגד הד"ר יובל שטייניץ? דפני ליף ובנימין נתניהו מבשלים ארוחה כלכלית בחסות השף חיים כהן?  שיא חדש של רייטינג.

שמעתי וקראתי פרשנים למכביר, ואני כבר מכיר לפרטי פרטים את הבעיות הצפויות  לתכנית מנואל מטעם צה"ל, מצד  הטייקונים, מהחרדים, מהכנסת, מהממשלה ומהמחאה.

התמונה נראית לי מורכבת להפליא. פאזל בתחילת הדרך. ערימות ערימות של המלצות והצעות חוק, תיקון תקנות והתרת איסורים ושאר מיני תהליכים חוקתיים ותחוקתיים, כמו לוחות עץ קטנים וצבעוניים, בלי שום ממשות אמיתית. לא דברים שיעזרו באמת להרבה אנשים בטווח הנראה לעין. חוץ מאלה שיקבלו מישרות בצוותי התכנון של הפרוייקטים שבדרך ( הראשונים יגיעו באמצע-סוף 2112 עד  התחלת-אמצע 2113 ).

ומצד המחאה לא טוב מזה. מצד ההנהגה הצעירה של האוהלים קופצים עלי כל מיני משפטים הנשמעים כמו סיסמאות שהמציאו מומחים ליחסי ציבור. הצהרות נוקבות לאומה. בעידן הטלוויזיוני יש להעביר מסרים קצרים וחדים.

ההמונים המטומטמים לא קולטים  מסרים מורכבים.

דפני ליף: סיסמאות

חוץ מזה, שלמען האמת, רק בינינו, לא נראה לי שהחברות דפני וסתיו והחבר רגב מבינים היום בכלכלה הרבה יותר ממה שהבינו כשיצאו לדרך.

אז כשמדובר בתכל'ס, אולי באמת עדיף שידברו בסיסמאות.

ואגב, שמתם לב שהטריאומווירט המהפכני הולך ונעשה לקוורטט?

ואילו המבוגר האחראי מהסטודנטים, שמולי חובב הקובה, עסוק עכשיו בפיצוח קליפת הבורגול של המעדן בדרך אל המלית העסיסית.

כשהוא נגד הוא  לא לגמרי נגד וכשהוא בעד הוא לא לגמרי בעד, שזו אולי ההתנהגות  הנכונה מבחינתו בתנאים של חוסר ודאות.

ו

איציק שמולי: חוסר ודאות

חוץ מזה יש למחאה צוות מומחים כלכליים ואחרים,  קו-פרודוקציה של  מכון ון-ליר ו"הקרן החדשה",  שהוא טוב לא פחות מהצוות הממשלתי. ואם תשאלו את בעלי הדבר עצמם – זאת אומרת  צוות  ספיבק יונה – אז הצוות שלהם אפילו עולה על צוות מנו (מה בקשר  להופעה בהשרדות של שבט מנואל נגד שבט ספיבק במאבק על פסל החסינות באיים הקאריביים?)

ואילו מטעם הפרופסור מנו יצאה האשמה חמורה ביותר כלפי הפרופ' ספיבק:

'תחושת חברי הועדה  (של טרכטנברג) היא שצוות המומחים (של ספיבק) לא קרא את הדו"ח בעיון ".

וגם:

"כנראה שלא היה לפרופ’ ספיבק זמן לקרוא את הדוח."

צריך להיות מצוי בחוגי הפרופסורים כדי להבין כמה חמורות האשמות כאלה בין פרופסור לפרופסור.

ספיבק מעביר ביקורת  בלי שיעיין כהלכה בחומר!

אולי אפילו בלי שקרא אותו!

זה פרופסור, זה?

תסלחו לי על הבדיחות התפלות. בחיי שאני לא מזלזל ברצינות הנושא.

אולי אפילו להיפך.

ו

פרופסורים יונה  וספיבק:  לא קראו בעיון

לא תאמינו מה ששמעתי אמש ברדיו בקשר לצוות המומחים של המחאה.

קובי מידן ראיין אמש (יום חמישי) ברדיו את גיא רולניק, העורך של "דה מרקר".

יש כאלה שטוענים ש"דה מרקר"  זה העיתון הכי טוב בארץ, ושלמוסף הפוליטי-תרבותי-ספורט של "דה-מרקר" קוראים "הארץ".

רק בגלל שאני לא אוהב לסכסך אני לא מביע דיעה בסוגיה הזאת.

ותראו מה שאמר רולניק למידן:

הוא מספר למידן שטייקונים, או אנשים מטעמם בתקשורת, באים אל אנשי המחאה, נניח בעניין הריכוזיות שעלה לאחרונה, ואומרים להם: "למה נדבקים לנושא הזה (הריכוזיות)? למה לא מדברים על חינוך?… ואותי זה מצחיק. מה הקשר? אי אפשר לדבר גם על ריכוזיות וגם על חינוך?… כאילו שיש רק איקס נושאים  שמותר לעסוק בהם…"

וכאן הקשה מידן על רולניק. אתה בטוח שזה מה שקורה? יש לך מידע על זה? על אנשים במחאה שמשתפים פעולה עם העניין הזה "והם (אנשי המחאה) משמשים כלי?"

ורולניק משיב: "אני אתן לך דוגמא", ומספר על אנשים מהתקשורת ש"שבאים למישהו… לחלק מאנשי המחאה ואומרים להם: אתם צריכים את התקשורת. אז אין לנו בעייה שתדברו על חינוך, על שרותי הרווחה, על התקציב ועל הגרעון"… בשביל זה תקבלו "מקרופון פתוח ומצלמות וכן הלאה", אבל יש  "נושא לא מרכזי" (הריכוזיות) וככל שתרדו ממנו נוכל לעסוק בכם יותר ויותר". ורולניק מסכם: ו"אני רואה את הדברים  ושומע עליהם מחלק מאנשי המחאה."

וקובי מידן לא מפסיק להתפלא על הסקופ הקונספירטיבי שהוא שותף לחשיפתו:

"ואתה יודע שבאו ואמרו להם, אם תרדו מעניין הריכוזיות ותלכו לדברים אחרים…"

רולניק:

"בהחלט"!

מה תגידו על זה?

אז מה  שנראה לי, שהמחאה הפכה פה לאיזה חפץ, שכל מיני גורמים אינטרסנטים מתקוטטים על הבעלות עליו. דפני ליף כבר התלוננה על זה,  שמטעם הממשלה מנסים לגנוב לה את המחאה על ידי אימוץ מושגים שלמחאה יש עליהם קופי-רייט.

למשל  הפרופ' מנו שלקח משמולי בעל הקובה את "הישראלים החדשים".

קונספירציה למתחילים:

"הקרן החדשה לישראל" –  או בשמה האמיתי – "הקרן לישראל חדשה"  ומכאן – "הישראלים החדשים".

ועכשיו אנחנו שומעים גם שהמפלגות באופוזיציה, ואולי גם אחרות, עומדות לשנות את מדיניות כלפי המחאה ולנהוג מעכשיו כמו שנהגו עד עכשיו רק חד"ש והשמאל הלאומי . זאת אומרת, להסתער על המחאה ולנסות לקחת ממנה, כל מפלגה את הנתח שלה.  דמיינו לעצמכם את התמונה, נניח, שהקוורטט המהפכני עושה אודישן לשלי יחימוביץ ולציפי לבני.

  ציפי  לבני: להסתער על המחאה

ואיך תקדם התפנית הרב מפלגתית  הזאת את הצדק החברתי, לדעתכם.

כבר כמה פעמים סיפרתי פה את המעשה במחאה של "מושחתים נמאסתם" מתחילת הניינטיז ואיך השתלטו עליה וגמרו עליה.

ולא נותר לי אלא לחזור על מה שאני אומר כמו תוכי מאז  תחילתה של המחאה:

המחאה היא ביטוי של תחושת חירום. אלפים ורבבות ומאות אלפי אנשים לא יוצאים לרחובות מדי שבוע בקיץ הלוהט בלי תחושת חירום. ומהסקרים אנחנו יודעים שמיליוני אנשים בבתים, מכל המפלגות, תומכים במחאה. רוב גדול ועצום של העם. ולא נראה לי שדפני ליף מבינה את זה יותר ממה שמבין את זה ראש הממשלה בנימין נתניהו.

נתניהו רדום לגמרי בקשר למחאה. ראשו מונח על על ערימה של סקרים והוא חולם. הוא חולם שהסקרים שבהם הוא מוביל בין המועמדים האחרים הם הנכונים, והסקרים שאומרים שקרוב ל-90% מהעם תומכים במחאה, הם שטות.

שלי יחימוביץ: אודישן

ביבי בונה על זה שה-40% שחושבים שהוא צריך להיות ראש ממשלה, הם שלו לנצח.

והוא בונה על זה שה-90% של המחאה הם החולפים ועד לבחירות לא יהיה להם זכר.

הוא לא מבין שאם הוא  לא יעשה משהו  לנוכח תחושת החירום של העם, הבחירות יהיו הרבה יותר מהר ממה שהוא חושב.  הרבה לפני שה-90% יואילו להעלם.

ביבי הוא כמו התינוק שמכסה את ראשו בשמיכה וחושב שאם יתעלם מהמחאה, היא תיעלם.

ושר האוצר שלו הד"ר יובל שטייניץ משכנע אותו שהוא צודק.  שאין לביבי מה לדאוג. שיתרכז בעניינים חשובים, כמו הקוורטט, כמו איראן, כמו ארדואן והבניה בהר גילה.

והחלום של ליף הפוך: שביבי יעלם.

אריה דרעי: טרם שכח

ואילו העם עדיין חולם על שינוי. לעם לא אכפת באמת, נתניהו או ליף.  המפלגה של הלא מצביעים בבחירות האחרונות וגם באלה שלפניהן היתה המפלגה הגדולה ביותר. גדולה פי 1.6 יותר מקדימה או מהליכוד.

אז נראה מי יתעורר קודם מהחלום, אם בכלל, ומה יקרה.

אם היה לי רגע טוב ביממה הכלכלית הזאת, זה היה הרגע שבו הזכיר אריה דרעי את קיומו.

הוא הלך למאהל של שכונת ג'סי כהן בחולון.  ראיתי את זה בערוץ 10.

המשפחה שלו גרה בסביבה ההיא.

אריה דרעי טרם שכח מאיפה הוא בא.

דרעי אמר את הדברים הנכונים.

ש"לא צריך ועדות ולא צריך פרופסורים".

ועדות ופרופסורים זה טוב מאוד למקרים שלא רוצים לפתור בעיות, או כאשר רוצים לעכב את הפתרונות. זו התוספת שלי. הפרשנות על אחריותי.

ועוד אמר דרעי שהבעיות  שדורשות פתרון מיידי הן יוקר המחיה והדיור.

החזן איציק אלרוב מבני ברק  הראה לנו איך יכול העם להאבק ביוקר המחיה. דפני ליף הזכירה לנו איך יכול עם להאבק נגד יוקר הדייור.

ודרעי  גם פנה  אל שני השרים ממפלגת ש"ס,  השר אלי ישי והשר אריאל אטיאס,  שלגמרי במקרה קרובים מאוד לנושא.

אחד שר הפנים שעניינו הרשויות המקומיות, ואחד שר השיכון, שיכולים  לעזור לראש עירית חולון להתחיל לפעול במיידי לפתרון הבעיה.

אני מבקש לשוב ולהזכיר שכבר קרה אצלנו שהיו בעיות דיור קשות ואנשים  גרו באוהלים. וכשהממשלה חיפשה להם פתרון, קודם כל העבירו אותם לבתי מלון, שיחיו לפחות בינתיים כבני אדם. שלא יהיו זרוקים ברחוב.

איזו מין ממשלה זאת, שנותנת לאנשים  להיות זרוקים ברחוב בחגים?

אני לא אעמיד  פנים שלפתע גיליתי את אריה דרעי, כי במקרה ראיתי אותו אתמול בטלוויזיה עושה (שוב) את הדבר הנכון ואומר (שוב) את הדבר הנכון.

כבר המון שנים שאני חושב שדרעי הוא הפוליטיקאי הכי ממוקד והכי יצירתי וזריז מחשבה ומעשה שמסתובב פה. ופעם אחרי פעם גם מתברר שהלב שלו במקום הנכון, מבחינתי.

בצד של העם.

אני מכיר היטב את כל הטיעונים נגד דרעי.

והם  רחוקים מלהיות שקולים לטיעונים  שבעד.

הוא בצד הנכון. הצד הנכון היחידי שיש.  והוא מקצוען פוליטי.

וחוץ מזה, והכי חשוב:

הלוואי שתכלה שנה וקללותיה והלוואי שתחל שנה וברכותיה.

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: