Skip to content

20 בספטמבר ו"הארץ": שקרים ותהפוכות

ספטמבר 18, 2011

ב"הארץ", עורך הולך ועורך בא, והשקר לעולם עומד ונשאר.  כנראה שלשקר שם  יש מעמד בלתי-תלוי. אקסטריטוריאלי. חסינות לנצח.

לא מפתיע שספטמבר-אוקטובר  השנה  מזכירים לרבים את  החודשים המקבילים  לפני 11 שנים, כאשר פרצה האינתיפדה השניה.  והנה, היום,  מפרסם יצחק לאור מאמר בשם  11 שנים למות השמאל ובו הוא טוען כי  "השמאל הציוני" מת משום שהטיל את האחריות לפרוץ האינתיפדה על הפלשתינים ומנהיגם ערפאת.

זה בשעה, שלפי דעתו של לאור,  האחריות על פרוץ האינתיפאדה מוטלת על ישראל. הפלשתינים האומללים רק נפלו במלכודת.

ועל מה מבסס לאור את התיאוריה? בבקשה:

בגדה לבדה נורו בשלושת השבועות הראשונים למהומות חצי מיליון כדורים. לפני שהחלו הפיגועים. הניסיון העקבי לטשטש את הפער הזה, לערבב בין לוחות הזמנים, קבר סופית לא רק את השמאל הציוני,  אלא הוליד את הכנסת הנוכחית, כמו שהיא היום, רק ימין, להוציא בודדים. אוקטובר 2000 היה ציון הדרך.  

כלומר: עוד בטרם החלו הפיגועים, ירה צה"ל בשלושת השבועות הראשונים חצי מיליון כדורים, ללא שום התגרות, סתם ככה, כי רצה במלחמה.  ורק אחר כך,  טוען לאור,  בתגובה להתגרות של צה"ל, החלו הפיגועים.

האמנם? הבה נבדוק מה קרה ב"שלושת השבועות הראשונים". אלה שנורו בהם חצי מיליון כדורים ושהיו נטולי פיגועים מצד הפלשתינים.  הנה מה שמגלה לנו הווויקיפדיה:

ביום ד' ה-27 בספטמבר 2000, הופעל מטען חבלה לעבר כוח צה"ל שליווה שיירה בדרך לישוב נצרים  שברצועת עזה. מהמטען נהרג דוד  בירי, חייל גבעתי, הנחשב כהרוג הישראלי הראשון באיתיפאדה. זה היה יום לפני מסע הצליינות של אריאל שרון בהר הבית, שם נפצעו במהומות 20 שוטרים ו-10 פלשתינים.

ביום שישי ה-29  בספטמבר, ערב ראש השנה,   נרצח בקלקיליה קצין משמר הגבול יוסי טבג'ה, בעת אחד הסיורים המשותפים של צה"ל  והמשטרה הפלשתינית., על ידי שוטר פלשתיני ממשתתפי הסיור.

באותו יום פרצו מהומות נוספות בהר הבית, נזרקו אבנים לעבר השוטרים ו-7 פלשתינים נהרגו.

ב-30  בספטמבר הפיצה הרשת הצרפתית השניה את הסרטון הערוך בכבדות שתיאר  את  מה שקרה או לא קרה לאב ולבן למשפחת א-דורה בצומת נצרים.  ומכל מקום ברור  שבלי קשר למשפחת א-דורה, התנהל במקום קרב יריות לכל דבר, כאשר מוצב צה"ל במקום הותקף.

ב-1  באוקטובר השתלטו פלשתינים על "קבר יוסף" בשכם, והפלשתינים גרמו למותו שלשוטר מג"ב מדחת יוסף, כאשר לא איפשרו לפנותו.

ב-12 באוקטובר ביצעו  שוטרים והמון פלשתינים לינץ'  בשני חיילי מילואים ישראלים שנכנסו בטעות לרמאללה. והתעללו בגוויותיהם.

ומסכמים בוויקיפדיה:

אירועי האינתיפאדה כללו בתחילתם מהומות ספונטניות לצד הפרות סדר מאורגנות. במהלך ההתקהלויות הללו, חמושים פלסטינים, בהם שוטרים פלסטינים, ירו באש חיה  על כוחות צה"ל. על אף שירי זה התברר בסופו של דבר כבלתי יעיל ברובו, הגיב צה"ל בירי מסיבי שהביא בימים הראשונים של האינתיפאדה לעשרות הרוגים.

ואילו לדברי לאור מה שקרה:

ההנהגה (הישראלית)  סחפה את הישראלים להאמין שהפלסטינים הכריזו מלחמה, אף שבעין פשוטה אפשר היה לראות את ההיפך. בנובמבר החלו הפיגועים נגדנו, אחרי הרג מאסיבי וחיסולים של פלסטינים ברחבי הגדה.

הכנות בספטמבר: נוהל פיזור הפגנות (ערוץ 10)

כלומר, על פי לאור, הפיגועים  נגד ישראל החלו רק בנובמבר,  וזה אחרי  שצה"ל,  בלי שום התגרות וסתם ככה עלה-באב-אללה, בחר לערוך בפלשתינים הרג מאסיבי ויצא לסידרת חיסולים במרוצת חודש  אוקטובר.

קל אם כן לראות מה קרה בשלושת השבועות הראשונים של האינתיפדה, וכמה זה מרוחק מהתיאורים של לאור: מהומות מתוכננות,  פיגועים ומעשה לינץ' ותקריות ירי ביוזמה פלשתינית,  בהשתתפות מאסיבית של המשטרה וכוחות הביטחון הפלשתינים. הוויקיפדיה, אגב, מוסרת כי בשבועות הראשונים האלה נורו על ידי צה"ל מיליון, ולא חצי מיליון כדורים. אבל שלא כלאור, הוויקיפדיה מגלה לנו את האמת גם על מה שנעשה מצד הפלשתינים בשלוש השבועות האלה  כדי להרוויח את הירי הזה. לאור מבקש שנאמין שהפיגועים התחילו רק אחר כך. הוא מאשים את  "השמאל הציוני" בסילוף לוח הזמנים והתאריכים.

אבל מי שאשם בסילוף ונתפס בשקר, הוא לאור עצמו.

לאור מנסה גם לנגן על ה"אנטי-קולוניאליזם" של "התנועה הלאומית הפלשתינית".  אך די אם נזכיר כי הקולוניאליסטים הבריטים והצרפתים,  שלא לדבר על האימפריאליזם הנאצי,  הם שתמכו ב"תנועה הלאומית הפלשתינית"  מראשיתה, בתקופת שנשלטה על ידי המופתי חאג' אמין אל חוסייני ומפקד "צבא השחרור" קאוקג'י.  ואחר כך, מאז ייסודו של אש"ף, נתמכה  ומומנה  התנועה הזאת על ידי האימפריאליזם הסובייטי, שמימדיו ופשעיו המחרידים נגד עמיו ונגד האנושות שמים בצל את כל  מעלליהן של המעצמות הקולוניאליסטיות השוקעות של המערב במאה ה-20.

על ערפאת , מי שיזם את  האינתיפאדה, כותב לאור :

וכמו תמיד הטיפשות ניצחה: המנהיג הפלסטיני היחיד שיכול היה להוביל שלום של פשרה צויר כשטן, גם בעזרת השמאל הציוני.

"המנהיג הפלשתיני היחיד שיכול היה להוביל שלום של פשרה"(!) כותב לאור.

קבלו אותו:

ב-10 במאי 1994,  שישה ימים אחרי שנחתם  "הסכם קאהיר" במסגרת הסכמי אוסלו, הגיע ערפאת למסגד ביוהנסבורג. הוא חשב שהוא נושא שם דברים בחוג המאמינים בלבד, אבל עיתונאי דרום-אפריקאי הקליט אותו. והנה מה שאמר ביוהנסבורג הראיס, "המנהיג הפלשתיני היחיד שיכול היה להוביל שלום של פשרה":

ההסכם הזה (אוסלו), אינני מחשיב אותו יותר מאשר ההסכם שנחתם בין נביאנו מוחמד ובין (שבט)
קורייש, ואתם זוכרים שהחליף עומר דחה את ההסכם הזה כשביתת נשק בזויה.

ועוד אמר:

אנו מקבלים עכשיו את הסכם השלום,  רק (כדי) להמשיך בדרך לירושלים.

דברים דומים להפליא אמר ערפאת שנתיים אחר כך  ל-40 דיפלומטים ערבים שהתכנסו בטרקלין על שם שפיגל במלון גראנד הוטל המפואר בשטוקהולם, בשבדיה:

אנו  מתכננים לחסל את מדינת ישראל ולהקים מדינה פלסטינית טהורה. נעשה את חייהם  של היהודים בלתי-נסבלים באמצעות לוחמה פסיכולוגית והתפוצצות אוכלוסייה.  יהודים לא ירצו לחיות בין הערבים … הם יוותרו על בתיהם ויהגרו לארצות-הברית. אנו  הפלסטינים נשתלט על הכול, כולל כל ירושלים. (ראש הממשלה, שמעון ) פרס ו(השר, יוסי) ביילין  כבר הבטיחו לנו את חצי ירושלים. גם רמת הגולן כבר נמסרה, בכפוף לכמה פרטים קטנים.  וכאשר היא תוחזר, לפחות חצי מיליון יהודים עשירים יעזבו את ישראל…אני לא צריך יהודים. הם היו ונשארו יהודים…אנו זקוקים עכשיו לכל העזרה שאנו יכולים לקבל מכם במלחמתנו למען פלסטין מאוחדת בשלטון ערבי.

( הדברים התפרסמו גם  בעיתון  הנורבגי דאגן ב -16.2.96 ובמעריב ב-22.2.96).

והנה עדותו של  עבד אל בארי אטוואן,  עורכו של אל-קודס אל ערבי,  שהתראיין ב-16 בפברואר 2006 לתחנת ANB TV:

כאשר נחתמו הסכמי אוסלו, נסעתי לבקר  (את ערפאת) בטוניס. זה היה בסביבות יולי, לפני שהוא הגיע לעזה (ביולי 1994). אמרתי לו: יש ביננו חילוקי דעות. אני לא תומך בהסכם הזה. הוא יזיק לנו, הפלשתינים , יעוות את דמותנו ויעקור אותנו משורשינו הערבים. ההסכם הזה לא יתן לנו את מבוקשנו, בגלל שהישראלים האלה רמאים.

הוא לקח אותי החוצה ואמר לי: בשם אללה אני אטריף את דעתם. בשם אללה, אני אהפוך את ההסכם הזה לקללה עבורם. בשם אללה, אולי לא בימי חיי, אבל אתה תחיה לראות את הישראלים בורחים מפלסטין. קצת סבלנות. אני מפקיד את זה בידך. אל  תזכיר את זה לאף אחד. תמיד תזכור  את זה.

לפעמים, כאשר אני הייתי מותח עליו ביקורת קשה, הוא היה אומר לי: האם אתה זוכר את  ההבטחה שנתתי, עבד אל-בארי?…

זו הסיבה שידעתי שהיה זה הוא שהקים וחימש את גדודי המתאבדים של אל-אקצה בכדי לתקן את המאזן עם הטעות ההיסטורית של הסכמי אוסלו.

(הדברים פורסמו גם על ידי אהוד יערי בערוץ  2. ב-21.2.06)

עד כאן  באשר לכוונותיו של ערפאת, האיש שבעיני יצחק לאור הוא  "המנהיג הפלשתיני היחיד שיכול היה להוביל שלום של פשרה".  מעניין מי הפריע לו. ובאשר  לאופן פריצתה של האינתיפאדה, כבר הבאתי כאן לא מזמן את עדויותיהם של שר התקשורת הפלשתיני עימאד  אל-פאלוג'י,  של עוזרו הקרוב של ערפאת ממדוח נופל, ושל איש החמאס מחמוד א-זהאר ושל ראש התנזים מרואן ברגותי.  כל  זה היה אפרופו  אותו שקר  הנוגע לאינתיפאדה השניה, שהתפרסם גם הוא ב"הארץ".  העובדות והציטוטים  מדברים בעד עצמם, ואין מקום לפרשנויות רבות.

לאור , אם כך, פשוט משקר. משקר באשר למה שקרה בשבועות הראשונים של האינתיפאדה. משקר באשר לכוונותיו של ערפאת, ומשקר באשר לזהותו של יוזם האינתיפאדה.

בכך רק מאשר לאור את הטענה הקבועה שלי, שהשמאל המדומה נמצא במצב אומלל ביותר: טיעוניו נסמכים על שקרים בלבד, שבהינתן  האינטרנט,  אין קל מלהפריכם.

הבעיה:  ממשלות ישראל, גם הן אינן טליתות של תכלת. גם להן יש אחריות לכך שהמלחמה נמשכת. אך כאשר השמאל המדומה  משתמש בשקרים שקופים כל כך כנגד ישראל,  ומעלים כל זכר לחלקה של "התנועה הלאומית הפלשתינית מאבדת  ביקורתו המוצדקת של השמאל המדומה על ממשלות ישראל כל אמינות.

השמאל המדומה יוצא שקרן כמו ערפאת, ויצחק לאור יוצא כחלק בלתי נפרד מהמשמאל המדומה.

בטפשותי שלי אני מודה:  ידעתי על דבריו  של ערפאת במסגד ביוהנסבורג עוד לפני האינתיפאדה השניה.  לא מצאתי את הדברים בעמודי החדשות.  עד היום אני זוכר את הטור שכתב בעניין הזה השר דהיום בני בגין ב"ידיעות אחרונות" בגיליון יום שישי אחד.  אבל האמנתי  אז כמו טמבל במה שסיפרו לי ראשי השמאל:  שאלה דברים שערפאת אומר "לתצרוכת פנים", כי אין לו ברירה, כי עליו לרצות את "הקיצוניים". אבל בעצם, כך אמרו לי, הוא מתכוון ל"שלום של אמיצים." הרי על כך הוא חתם באוסלו, לא?  אז המסגד  בוהנסבורג? אלה סתם דיבורים.

אלא שבאינתיפאדה  השניה – עוד נאכבה פלשתינית – התברר סופית  למי שיקר ערפאת ולמי אמר את האמת.

גדעון לוי וברק אובמה: לייק, דונט לייק

ואחרי כל הדברים  הכבדים האלה,  הנה דואג "הארץ" לספק לנו, חוץ משקרים,  גם צחוקים ודאחקות,  בחברת גדעון לוי הבלתי נמנע. ללא ספק מגדולי הפיליטוניסטים שקמו לעיתונות העברית.

היום, ממש לצידו  של יצחק לאור הכבד,   תחת השם  המתאגר "אובמה נגד העולם"  מבכה גדעון לוי את מסכת יחסיו הסוערת עם הנשיא האמריקאי ברק אובמה.  כל זה אפרופו נטייתו של הנשיא האמריקאי להכשיל את היוזמה הפלשתינית האחרונה לפעול  במוסדות האו"ם למען הקמת מדינתם. וכך כותב לוי המאוכזב:

אובמה מתגלה עכשיו כאופורטוניסט לא קטן – הוא גם פוגע באינטרסים של ארצו, גם באלה (האמיתיים) של ישראל וגם פועל נגד צו מצפונו? את אמריקה של אובמה קשה עכשיו להבין. האיש שהבטיח שינוי מתגלה כאבי אבות השמרנים האמריקאים. כשזה מגיע לישראל, אין כל הבדל בינו לבין אחרון החוגגים במסיבות התה.

וואו! ממש כואב!

ותיקי הוותיקים שבין קוראי הבלוג,  אולי זוכרים את אחת הרשומות הראשונות, שעסקה בין השאר במהפכים הנפשיים המדהימים העוברים על  גדעון לוי ביחסיו עם הנשיא האמריקאי, וכל זה בשנת 2011 בלבד.

הנה תזכורת טלגרפית:

בתחילת פברואר מודיע הנשיא אובמה על תמיכתו בהמונים המצריים המפגינים בתחריר נגד שלטוןו מוברק, ולוי   (05.02.2011) אינו מנסה להסתיר את צהלותיו:

נשיא ארצות הברית שב לפתע להיות מה שהיה אמור להיות: מנהיג העולם החופשי, מבשר השינוי וה'כן, אנחנו יכולים'. אחרי שנתיים של אכזבות שהנחיל למזרח התיכון, אחרי גרירת רגליים חסרת פשר באזור הכי מסוכן לשלום העולם, הופיע אובמה במלוא הדרו.

עובר רק שבוע, אובמה תובע ממוברק להסתלק מהשלטון, ודעתו של לוי, עיקבי מתמיד (13.02.2011), רק מתחזקת:

בניצוחו של ברק אובמה, נתן העולם, שלא כמנהגו, רוח גבית אמיצה ומשמעותית ללוחמי החופש מכיכר א-תחריר. אלה יזכרו לו זאת, ואולי כך גם יעלה שחר חדש על יחסי ארה"ב עם העולם הערבי, כפי שהבטיח אובמה ב'נאום קהיר'.

והנה, חולפים רק שבעה  ימים נוספים – ומשבר ביחסים! הנשיא מהאגדות הטיל וטו במעוצת הביטחון של האו"ם ומנע את ההחלטה נגד ההתנחלויות הישראליות. דעתו של לוי  (19.02.2011) מקבלת תפנית מרעישה מוסדות ארץ:

בסוף השבוע התפקד חבר חדש לליכוד; לא סתם למפלגת השלטון, אלא לאגף הנצי ביותר שלה. בין ציפי חוטובלי לדני דנון – ברק אובמה עוקף מימין את דן מרידור ומיכאל איתן ומחליש את עמדתם. הווטו הראשון שהטילה ארה"ב בתקופת כהונתו – זה שאובמה הבטיח, שלא ישתמש בו כקודמיו – הוא וטו על הסיכוי וההבטחה לשינוי, וטו על התקווה.

עוברים כחודשיים וחצי,  והעולם  מתעורר לשחר חדש: מעתה יהיה עלינו לחיות בלי אוסמה בן-לאדן שחוסל על ידיד "כלבי הים" האמריקאים על פי מצוות הנשיא אובמה, שלוי רואה בו מין "רמבו 5" הראוי ללגלוג (05.05.2011) וכך הוא כותב:

רק אם תחזור (ארה"ב) אל ערכיה הראשוניים ותפיץ אותם, היא תזכה לשוב ולהיות מנהיגת העולם החופשי, לא רק מנהיגת האימפריאליזם המודרני. לפני כשנתיים וחצי היה נדמה שהיא בחרה לנשיא אדם המבין זאת; התקווה הזאת הולכת עכשיו ונכזבת.

חולפיים שבועיים נוספים. הפלשתינים מתחילים לטפח את חלום ספטמבר העומד בימים אלה בפני הגשמתו) אך נאומו של הנשיא אובמה אינו מוצא חן בעיני לוי. מבחינתו,  אובמה הרג  כבר במאי את ספטמבר (20.05.2011), ואי לכך:

זה היה נאום המלך, אבל המלך הזה כבר קצת עירום. על רקע חולשתה של אמריקה וכוחם של הקונגרס ושל השדולות היהודיות והנוצריות שפועלות למען ממשלת ישראל, יחד עם העובדה שמדובר כבר בעונת הבחירות – הימין הישראלי יכול להירגע ולהמשיך בשלו… אובמה הרס את ההישג היחיד של הפלסטינים: תנופת ההכרה הבינלאומית. ספטמבר מת אמש.

והנה, חולפים יומיים – יומיים בלבד, וחל שינוי מדהים. נתניהו נואם נאום. אובמה לא אוהב את הנאום של ביבי (22.05.2011) , ולכן – לוי אוהב את אובמה, ואף מעניק לו ארבע שנים נוספות על כס הנשיאות:

זה החטא וזה עונשו: ישראל אמרה לא יהיר לאמריקה ואמריקה לא תסלח ולא תשכח… צריך להוקיר תודה לברק אובמה: בליל שבת הוא חשף את האמת במערומיה – בנימין נתניהו לא רוצה שלום… הרמת יד אמריקאית באו"ם בעד הקמת מדינה פלסטינית תצטרך להיות הצעד הראשון. אחריה יבואו הבידוד – לא יהיה נעים להישאר עם מיקרונזיה – הקטנת הסיוע והפקרתנו לאנחות… אובמה, שיישאר אתנו למרבה השמחה עוד כשש שנים, חזר לנחישותו, לפחות במלים, ומבחנו הוא עכשיו במעשים.

והנה, עברו עוד כמה חודשים, ספטמבר כבר פה,  ולוי, שכבר הודיע  בחודש מאי שאובמה הרג את  ספטמבר, ואחר כך באותו חודש  מאי עצמו הודיע שאובמה  ירים יד באו"ם  למען הבחורים הטובים,  מרגיש את עצמו לפתע כמו גדעון לוי קיסר (18.09.2011) שחוטף את הסכינים:

הגם אתה, ברוטוס? הרי בנאום קהיר הבטחת שחר חדש לעולם המוסלמי, הבטחת אמריקה חדשה לעולם הערבי. ומה יצא? אותה גברת אמריקאית – שתומכת בעיוורון ובאוטומטיות תמוהים בכל שיגיונותיה של ישראל, עד כי לא ברור מי המעצמה ומי מדינת החסות – ואפילו בלי שינוי אדרת.

וכל זה תוך  שבעה   חודשים וחצי!

תהיו בטוחים: המשך יבוא.

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. הלל permalink

    אותי מטריד משהו אחר – במיוחד בהארץ, יש ניסוח מגמתי של הכותרות בפורמט "העולם נגד ישראל (בגלל המדיניות שלה)" וחזרה על המוטיב הזה. אם אובמה אומר משהו שנתפס כצידוד במדיניות הישראלית (או למצער אי התנגדות לה) אז "העולם" גם נגד אובמה.

    (קצת אירוני, אבל זו גרסת המראה השמאלית ל"העולם כולו נגדנו" של הימין)

    נשאלת השאלה מי הוא אותו "עולם" מסתורי.

    והשאלה השניה היא האם אין מדובר כאן בנסיון הפחדה של הציבור הישראלי מחד לשנות עמדות תחת לחץ ואיומים, ונסיון להשפיע על "העולם" , שחלק גדול מהמידע שלו על ישראל מגיע מהגרסה המתורגמת לאנגלית של העיתון, מאידך.

    גם אם התפוצה של הארץ בישראל קטנה, במשך שנים הוא נחשב העיתון הכי "מכובד" על ידי האליטות המקומיות. עבור דיפלומטים ועבור זרים שמתעניינים בסיכסוך, במשך שנים הוא היה מקור המידע הכמעט יחיד, חוץ מהג'רוזלם פוסט שהיה נחשב "ימני". ישראלי שקורא את העיתון שנים יודע שהוא השתנה מאוד בעשור האחרון, אבל היום הוא משתמש במוניטין שלו מהעבר בכדי להשפיע על המדיניות באופן גלוי. ירדו הכפפות, ירדו המסכות, הלך העידון, הלך האנדר-סטייטמנט. הלכה כמעט באופן מוחלט הפרדת הרשויות בין חדשות ודעות. הלכה היומרה לדווח חדשות, ובאה היומרה הפוסט מודרניסטית לייצר חדשות. גדעון לוי כבר הודה בגלוי, וזו כנראה גם דעת העורכים, הארץ (כמו השמאל הרדיקאלי כולו) ויתר על האפשרות להשפיע על דעת הקהל המקומית על ידי השתתפות בדיון. מה שנשאר הוא נסיון לגייס לחץ בינלאומי לכופף לישראל את הזרוע בכוח, ולהחליש את רוח העם בהפחדות ואיומים. מה שלא ילך בטוב, ילך ברע.

    נראה לי ש"העולם" של גדעון לוי צר כעולם נמלה. הוא מורכב מחברים "בינלאומיים" שבארצות שלהם עצמם נחשבים לשוליים של שמאל רדיקאלי. בפירוש לא מיינסטרים. הסוג של משתתפי המשט, כולל בעלי הפרופיל הציבורי היותר גבוה. גם חברי הפרלמנט שבהם שייכים לרדיקאלים בחברות שלהם.

    נוצר כאן מצב של לולאת פידבק, שבו לוי והחברים של לוי מפמפמים זה את זה, ומקבלים עידוד ואישוש זה מזה. אם הכל היה נשאר במסגרת הזו, זה לא היה נורא. הבעיה היא שהאיסתרא בלגינא קיש קיש קריא מייצרים רעש/רעל בכמות אדירה, וחלק ממנו מטפטף החוצה, לציבורים נייטראליים שהרעש הזה הוא מקור המידע הבלעדי שלהם כמעט על הסיכסוך.

    לרעש הזה יש אפקט מצטבר, והאפקט המצטבר מזיק.

    זאת אומרת, העולם כולו נגד ישראל, וגם אם עוד לא, אני לא אנוח ולא אשקוט, אעשה ימים כלילות, ואשקיע את מירב המאמצים שכך יהיה. כל קובעי המדיניות בחו"ל, כל ידידי ישראל, כי מי שמתעניין ומעורב במה שקורה כאן, יחטוף כל בוקר מנה של כותרות מגמתיות. יקח שנה, יקח שנתיים, יקח עשר שנים. בסוף מפלס החרא יעלה כך שהגועל יגרום לרוח (העולמית) לשנות כיוון.

    גילוי נאות – הח"מ ממש לא סובל את ביבי, וחושב שליברמן הוא אסון מהלך. למעשה הח"מ מצביע שמאל מסורתי ועקבי (שמאלה מהעבודה)

    זה עדיין לא מצדיק את מה שהארץ עושה בדעה צלולה ובעיניים פקוחות.
    נכון, גם ישראל היום עושה אותו דבר בכיוון השני, אבל ישראל היום נולד כזבלון, לא מתבייש בזבליותו, ולא מתיימר להיות "עיתון לאנשים חושבים".

    הארץ מתיימר להרבה דברים. בפועל בעשור האחרון הוא מתנהל בפטרנליזם אליטיסטי בזוי.
    העיתון משדר יוהרה עיוורת, אני ואפסי עוד, חוסר סובלנות, חוסר צניעות, וחוסר יכולת להטיל ספק ולבדוק תקפות של אמונות ועמדות ישנות. מעל לכל חוסר זהירות משווע, וחוסר אחריות פושע ממש.

    אהבתי

  2. הלל,
    אני מודה לך על ההערות וההארות ולא מצליח למצוא מילה של הסתייגות. אני מסכים איתך לגמרי ש"הארץ" הוא בן דמותו הדוייק במהופך של "ישראל היום" (צחוק הגורל הוא ששני סוגי הפראבדה האלה רואים אור באותו בית דפוס) מבחינת הנחישות ודביקות באג'נדה כולל ההסוואות, כלומר, הנישות המוקצות לבעלי דיעה שונה מהקו המערכתי הקבוע, שגם לעורכים מתחלפים יש השפעה זניחה עליו. דברים כגון אלה שכתבתי למעלה על יצירותיהם של לאור ולוי אפשר לכתוב בכל יום ויום שבו יוצא העיתון לגבי אייטמים רבים מעמודי החדשות ועד לתרבות והספרות או למדור האוכל של "עכבר העיר". לאחרונה נתקלתי שם בכתבת-תדמית שבה מתרעמת הכותבת על הדימוי הגרוע, הנמוך והבלתי מוצדק לחלוטין, לדבריה, שיש אכילת חזיר בקרב הישראלים, גם אלה שאין להם בעיה עם אכילת שרצים ("פירות") מן הים, או עם אכילת בשר בחלב. אחד המגיבים לכתבה טען שיהודים אינם אוכלים חזיר, כדי שלא לאכול את בני מינם. כתבתי כתגובה, שמי שאוכל חזיר מכיר חזיר על פי טעמו, ומי שקורא חזיר, מזהה חזיר על פי מילותיו. התגובה צונזרה. סתם דוגמא קטנה באשר לטיבו של העיתון.

    אהבתי

Trackbacks & Pingbacks

  1. "קונספירציה בדרום": עוד צחוקים « מאפיהו

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: