Skip to content

20 בספטמבר: השלכות חמורות? מהלך טקטי בעד אובמה? שובר שיוויון?

ספטמבר 15, 2011

שר החוץ אביגדור ליברמן דיבר  ( ביום ד') בוועידת החקלאות בקיבוץ רביבים.  על ההחלטת האו"ם הצפויה  בעניין המדינה הפלשתינית  אמר ליברמן:

"יהיו לכך השלכות  קשות וחמורות, בביטחון מלא…כל הוויתורים שעשתה ישראל בעבור הפלסטינים התקבלו כמובנים מאליהם ולא  פורשו כמחווה של רצון טוב". 

ליברמן לא פירש, אולם סגנו,  דני (השרפרף) איילון  אמר כבר לפניו  שהמהלך החד צדדי של הפלשתינים מהווה ביטול של הסכמים קודמים, ופותח בפני ממשלת ישראל את האפשרות לספח שטחים.

השר לבטחון העורף מתן וילנאי  שדיבר גם הוא בוועידה ברביבים אמר:

"אנחנו כבר נמצאים בתוך התהליך של הפלשתינים ומניחים שיקרה משהו … במערכת הביטחון נערכים לכל האפשרויות, גם לתרחישים הקשים ביותר".

ברק: אפס הרוגים

אחד הדברים שעושה צה"ל במסגרת ההערכות ל"תרחישים הקשים ביותר", הוא חלוקת מצלמות לחיילים. 30  מצלמות חולקו לגדודים הסדירים של צה"ל באיו"ש.  30 מצלמות נוספות עתידות להגיע לגיזרה הצפונית.  הצבא מתכונן למאבק בתחום התקשורתי. לחברי הערוץ הראשון, אמרא שר הביטחון אהוד ברק שאחת ממטרות המאבק של  צה"ל היא "אפס הרוגים".

חוסיין א-שייח,  השר הפלשתיני לעניינים אזרחיים הביע  בראיון לערוץ 1  את  חששו מאלימות וגם הצביע על האשם האפשרי.

"המתנחלים בעד אלימות", אמר א-שייח.

ועל מה שיכול לעורר את אלימותם של המתנחלים, מצביע  העיתונאי האני אל-מסרי. הפלשתינים, בתגובה על ההכרה באו"ם, טוען אל-מסרי , עשויים לתפוס אזימוט בכיוונה  של אחת ההתנחלויות.

במקרה כזה, עשויות המצלמות של צה"ל להתברר כחסרות תועלת, כמו גם הנחייתו של ברק בדבר "אפס הרוגים". ברור שזה החשש הגדול של ישראל, כמו גם תקוותם הגדולה של מחרחרי המלחמה הרגילים, הרוקדים על הדם,  מסוג השמאל המדומה הישראלי והעולמי,  שוחרי הומניזם (אצל אחרים) מסוגו של הסולטן התורן ארדואן, וכמובן הימין הקיצוני.

גם בצד הפלשתיני יש מתנגדים לפניה לאו"ם.  פעיל החמאס ,  ד"ר סלאח אל-ברדוויל,  רואה בברק אובמה ובישראל את המרוויחים הגדולים מהצעד הפלשתיני. הפניה של אבו מאזן  לאו"ם, לדבריו היא –

"מהלך טקטי התומך בקמפיין הבחירות הבא של נשיא ארצות הברית,  ברק אובמה".

כמו כן, הישווה אל-ברדוויל  את הפניה לאו"ם לחתימה הפלשתינית על הסכם אוסלו,  כי הוא מסמל את  חיסול ההתנגדות הפלשתינית.  ועיקר הנזק הוא בכך שהמהלך –

"יגדיר את גבולות  המדינה היהודית, ולכן יגביר את  הלגיטמיציה לקיומה  ויתרום לנרמול ההכרה במדינה הכובשת על  גבולותיה".

שלו:  כולם אשמים

מי שהיתה שגרירת ישראל באו"ם, גבריאלה שלו, שותפה לפסימיות של שר החוץ וסגן השר וילנאי.  שלו העניקה ראיון  לחדשות ערוץ 2 באינטאנט ואמרה:

"מבחינה מדינית אני לצערי חושבת שהמהלך הזה רק ירחיק את הסיכוי להתקדמות  משמעותית בתהליך של הדיאלוג הדו צדדי בינינו ובין הפלסטינים לקראת הגשמת החזון של  שתי מדינות לשני עמים"

את האחריות למצב החדש מחלקת שלו בין שלושת הצדדים:

"לא כל האשם מוטל על כתפינו, הפלסטינים מגלים הרבה עקשנות וסרבנות בעניין. במשך שנה
שלמה הם עלו על עץ גבוה , ניתן אף לומר שגם האמריקנים העלו אותם לשם, והדרישה שלהם
לא לדבר כל עוד נמשכת הבנייה בהתנחלויות, תקעה מקלות בגלגלי המשא ומתן".

מסלול שעובר בין  ירושלים ורמאללה

העמדה האמריקאית הרשמית היא התנגדות לפניה הפלשתינית לאו"ם. שרת החוץ הילרי קלינטון דיברה עם כתבים בניו-יורק אמרה את הדברים הבאים:

"הדרך היחידה להשיג פתרון בר  קיימא היא באמצעות משא ומתן ישיר בין הצדדים וזהו מסלול שעובר בין ירושלים ורמאללה  ולא דרך האו"ם בניו יורק…התקווה שלנו היא שנוכל להחזיר את הצדדים  להידברות, כך שבעצם נוכל להמשיך בשיחות השלום".

עמדתה של קלינטון משקפת את עמדותיו של הנשיא אובמה. אחרי ההסכם בחודש מאי  השנה בין אש"ף והחמאס, שנועד להציג חזית פלשתינית אחידה לקראת הפניה לאו"ם, אמר אובמה:

האו"ם, אמר, " יכול לעשות עבודה חשובה ", אך אינו יכול "להביא למדינה פלשתינית", שתדרוש הסכם בין שני הצדדים המעורבים בסכסוך. "זו טעות בשביל הפלשתינים ללכת לאו"ם במקום לשבת ולדבר עם הישראלים"

קלינטון שלחה לאזור את דייוויד הילי ואת דניס רוס בכוונה להתניע מחדש את המו"מ בין הצדדים, אך הפלשתינים אינם מתרשמים במיוחד. מוחמד אשתיה, עוזרו  של אבו-מאזן,   אמר שהמאמץ האמריקאי האחרון הגיע מאוחר  מדי.

"אנחנו פתוחים לכל הצעה אבל זה אינו צעד שבאמת יעצור אותנו מלפנות לאו"ם".

אפרופו העמדה הפלשתינית, כדאי לזכור כי העיתוי של הפניה  הפלשתינית לאו"ם   בספטמבר  אינו מקרי.  הוא נשען על לוח זמנים שקבעו האמריקאים עצמם.

אובמה נשא נאום בעצרת הכללית של האומות המאוחדות ב-23 בספטמבר  2009 ואמר שלא ינוח ולא ישקוט במאמציו להשיג שלום במזרח התיכון.  שנה לאחר מכן דיבר אובמה שוב באותה מסגרת, ואמר שהוא מאמין שכינונה של מדינה פלשתינית אפשרי תוך שנה – מה שמביא אותנו לספטמבר 2011.

קל להבין מדוע חושבת השגרירה שלו ששני הצדדים ולא פחות מהם המתווך האמריקאי, נושאים באחריות למה שיתרחש כתוצאה מהפניה הפלשתינית לאו"ם.

בשתי הרשומות הקודמות הנוגעות לפניה הפלשתינית לאו"ם הובאו דיעותיהם של הד"ר גיא בכור ושל  אריאל כהנא, הטוענים (או רומזים)  שהתנהגותה של ממשלת ישראל מעידה שהיא בעצם מעוניינת במהלך הפלשתיני של הפניה  לאו"ם. גם איש החמאס אל-ברדוויל סבור שישראל (ואובמה) עומדת להיות המרוויחה העיקרית מן התהליך.

מהתנהגותם של אבו-מאזן ותומכיו במהלך, נראה שהם "תפסו טרמפ" על לוח הזמנים של אובמה, ואינם נוטים להתרשם ביותר מן ההתנגדות שמביעים האמריקאים למהלך. האם יתכן שזה קורה משום שאינם מאמינים בכנותם של האמריקאים? היתכן שאבו-מאזן חושב שאובמה, בעצם, הוא בעד המהלך? אולי כדי ללמד את נתניהו לקח קטן?

אפשרות אחת היא שהפניה הפלשתינית לאו"ם תיגמר בלא כלום: לא תביא לחידוש המשא ומתן ולא תביא להתלקחות.

אפשרות נוספת: שהפניה לאו"ם תתברר כ"שובר שיוויון".

מודעות פרסומת

From → פוליטיקה

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: