טיפ: פרי הקאריסה מוכן לריבה

לפני כך וכך שנים החליטו האחראים על הגינון הציבורי בארץ ששיח הקאריסה טוב ומתאים לגנים  ומאז הוא שם במקומות רבים ברחבי הארץ. המקור:  דרום אפריקה.   קל לזהות את השיח, שבאופן טבעי יכול להגיע לגובה של מטר וחצי או יותר. עליו בשרניים במקצת וירוקים כהים, ויש  האומרים כי תופעה ייחודית לקאריסה שהתאזרחה בישראל היא גידול קוצים לאורך הענפים.

לקאריסה יש פרחים לבנים ונאים בעלי שישה עלי כותרת, והעיקר: בעצם הימים האלה מבשילים והולכים פירותיה,   אדומים, לא גדולים ומתקתקים, דמויי ענבה גדולה, משהו שבין זית ענק  לפרי השסק. כאשר קוטפים את הפרי מופרש  קצת חלב לבנבן שאינו משנה לענייננו.

הפרי עצמו אינו טעים ביותר למאכל. הסוכר בדרך כלל אינו מרובה והטעם סתמי למדי. אך לעומת זאת, מדובר בפרי מעולה לריבה. קחו לכם שקית ניילון או קופסת פלסטיק, צאו לגן הציבורי הקרוב, שימרו על האצבעות מפני הקוצים (הם לא תוקפניים במיוחד) וקיטפו לכם 2-3  קילוגרמים של פרי בשל. שיטפו היטב, פירסו את הפרי  לשלוש-ארבע פרוסות קטנות, שימו בסיר עם סוכר לבן  בכמות הנופלת קצת ממשקל הפרי,  עם תפוח עץ  או שניים מגורדים בפומפיה  ומעט מיץ לימון (התפוח והלימון מחישים את תהליך הקרישה של הריבה). הביאו לסף רתיחה ותנו לסיר לבעבע קלות שעה-שעתיים, עד שהריבה מוכנה.

איך יודעים?   שופכים מעט מים קרים לצלוחית עמוקה קטנה. לוקחים  כף מהריבה ומטפטפים לתוך  המים. אם הריבה  נמהלת בקלות במים – היא אינה מוכנה. אם הריבה שומרת על צורתה בתוך המים – היא מוכנה.

תוך כדי בישול הריבה הכינו כמה צינצנות זכוכית עם מכסים מתאימים (אני מעדיף  צנצנות קטנות יחסית המכילות   במקור דבש) ושטופות היטב. כאשר הריבה מוכנה ולוהטת, מלאו צנצנת  אחרי צנצנת בעזרת מצקת כמעט עד לסופה. סגרו היטב והיפכו את הצנצנת על פניה – ומיד בחזרה (תוך שימוש במגבת. כדאי להמנע מכוויות בשלב הזה). הפעולה הזאת יוצרת ואקום.  אם יש מקום במקרר, עדיף לשמור את הריבות בתוכו. אם לא, שימרו את הריבות במקרר רק אחרי הפתיחה.  ריבה הקאריסה מעולה לעוגות , לתה, ולכל צורך שמשתמשים בו בריבה.  טעמה עדין ולא שתלטני, ולכן אפשר להשתמש בה גם ל"עיבוי"ריבות פרי אחרות.