דילוג לתוכן

קצת צחוקים – הבלוגרים של השמאל המדומה והשטויות המדהימות שהם כותבים

אוגוסט 29, 2011

אם  יש אפשרות למצוא צד משעשע בהדרדרות הבטחונית, באילת ובעזה ובעוטף עזה,  שהיתה מלווה גם באובדן חיי אדם – חזקה על הבלוגרים של השמאל המדומה שיספקו  את האתנחתא הקומית הזאת, ובגדול.

ותחילה – מה היה לנו:

כזכור, נכנסו  ישראל והחמאס, מאז יום חמישי לפני כעשרה ימים, ועד לתחילת השבוע הזה,  ללופ די רגיל ושגרתי בתולדות היחסים  של מדינתנו עם האגד הארטילרי שמחזיקה איראן בעזה,  תחת מסווה של ארגון דתי-פוליטי.

בפעם המי יודע כמה ביצעו אנשי האירגונים שמוצאם בעזה (והם ממומנים, מחומשים ומאומנים על ידי האיראנים) פיגוע בשטח ישראל.

המטרה העיקרית הפעם, כנראה, היתה להקל על הלחץ  על הפרוטז'ה של האיראנים בדמשק, רוצח ההמונים בשאר אסאד המתנודד על כסאו כלולב ברוח.

השיטה: רצח מכאיב של אזרחים ישראלים ליד עיר הנופש אילת.

הציפיה: תגובה ישראלית בעזה שתביא להדרדרות ועם קצת מזל – למלחמה זוטא.

ואמנם, ישראל לא הכזיבה. התגובה הפאבלובית של  צה"ל  – חיסול הצמרת של "ועדות ההתנגדות" (כנראה ניצול  זריז של הזדמנות מודיעינית, סוג הפעולות החביבות על שר הביטחון שלנו) גררה תגובה פאבלובית של הארגונים בעזה, כלומר – ירי של  פצמ"רים, קסאמים וגראדים, שמצידם גררו שוב את התגובה הפאבלובית של צה"ל – עוד חיסולים – ואחר כך עוד טילים על ישראל  וכן הלאה, הלופ הפאבלובי הרגיל.

וגם הסיומת הרגילה למדי. כי למן ההתחלה לא הסכים הארגון העיקרי, החמאס, להיגרר לאורך זמן אחרי "הוועדות" ואחרי הג'יהאד, שהוא ארגון איראני מובהק ביותר. וגם לישראל לא היה אינטרס ברור לשרת את האינטרס האיראני השקוף כל כך – עזה תמורת דמשק. וכך בתיווך מצרי, הסתיימה גם התקרית הזאת אחרי כמה ימים.

אלא שלא אוהבי ישראל ואוהבי אדם כמו הבלוגרים שלנו מן השמאל המדומה יניחו להזדמנות פז שכזאת לחמוק מתחת  אצבעותיהם  הפורטות עלי מקלדת שהכל היא סובלת.

הראשון לנעוץ את צפורניו בלופ הפאבלובי השגרתי הזה, היה החבר של ג'ורג' (אורוול), החוזר בשאלה יוסי גורביץ.

למען הסדר הטוב ראוי לציין שהפיגוע באילת קרה ביום חמישי, ה-18 באוגוסט.  הדברים המצוטטים כאן מפי גורביץ נכתבו  חמישה ימים מאוחר יותר,  ב-22 באוגוסט, כשכבר היה ברור שממשלת ישראל מבקשת אף היא דרך להפסיק את האש.

הטענה הכללית של גורביץ  היתה זו: אמנם היה ארוע דמים ליד אילת, שככל הנראה נגרם על ידי לוחמים נועזים  העוינים את ישראל – אבל הפושעים  העיקריים היו בכל זאת  ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק.

ולמה הם? כי השניים לא ערכו חקירה מקיפה וממצה, לפני שהתנקשו בחייהם של החפים מפשע – מנהיגי "ועדות ההתנגדות"  בעזה, אשר אין כל ראיה למעורבותם בפיגוע ליד אילת  – שהרי הם מכחישים הכל!

הסמל של ועדות ההתנגדות:  הירגו את הכופרים בכל אשר תתקלו בהם

אמנם נכון הדבר – וגורביץ אף מפנה אותנו  ברשומתו למקור המודיעיני – שהמוטו של אותו ארגון הוא "הירגו אותם (את הכופרים) בכל אשר תיתקלו בהם", ואמנם גם יש להם, ל"וועדות"  כיסוי נאה ליומרה הזאת  בדמות כמה  וכמה מעשי רצח של כופרים – אבל,  כותב גורביץ, האמנם  זו סיבה מספקת לחסל אותם, כשאין ראיות קבילות בבית המשפט, כשאין עדויות של עדים מהימנים וכן הלאה?

בוודאי שלא!

ולכן נשאלת השאלה, לפי גורביץ, למה זה נעשה? מה מקורו של  הפשע הישראלי הזה? למה שהצבא הישראלי יפגע בצורה כה נבזית בשלמותה הטריטוריאלית של עזה  ובכמה עזתיים שהתיישבו באיזה בית לנגב  חומוס?

ותשובתו של גורביץ: הונאה מחרידה! נתניהו וברק ניצלו את ההזדמנות כדי לסבך אותנו במלחמה נוראה מכל אשר ידענו מזה עשרות שנים! הסכיתו וקראו:

בהנחה שלא יובאו ראיות אחרות, וקשה לראות אותן מגיעות באיחור, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה ברק ונתניהו ביצעו הונאה כלפי הציבור הישראלי שמחווירה לעומת כל מה שקרה פה מאז שאנשי אבו נידאל ירו בשגריר הישראלי בלונדון, שלמה ארגוב. שרון, בגין ורפול היו צריכים אז עילה להתחיל את מלחמת השולל שלהם בלבנון – התרגיל המבריק שהיה אמור, במחסה של מלחמה באש"ף, להעלות גורם ידידותי לשליטה בלבנון. כשהודיעו לרפול שהאחראים להתנקשות הם אנשי אבו נידאל, הוא הגיב ב"אבו נידאל, אבו שמידל – צריך לדפוק את אש"ף". כך זה התחיל.  

נא לשים לב שנפלה אצל גורביץ טעות בניסוח: במקום לכתוב שההונאה שבוצעה הפעם כלפי הציבור הישראלי "מעמידה בצל"  את הונאות העבר, הוא כתב שהיא "מחווירה לעומת כל מה שקרה פה" (מאז ההתנקשות של אנשי אבו-נידאל בארגוב). ואיך יודעים שכוונתו היתה ל "מעמידה בצל"? כי הכותרת לרשומה בבלוג שלו היא:

אם כל הספינים: מלחמת השולל של ברק ונתניהו

כלומר – שהפעולה שבה חוסלו  ראשי "ועדות ההתנגדות" בעזה הפעם,  היא-היא "אם כל הספינים" מאז ההתנקשות בארגוב.

ולשם  מה אותה אמ-אמא של הספינים?  אותה "הונאה ענקית"? זה הרי משתמע, לא? כדי לבשל מלחמה שתהיה בערך בגודל של מלחמת לבנון הראשונה, כניסה של אוגדות ישראליות לעזה, הפצצות ומלחמה בהיקף מלא – אולי עוד מלחמת 18 שנה.

שאחרת  – בשביל מה לטרוח על הונאה ענקית שכזאת, אם כל הספינים?

אלא שכל אשר הזה גורביץ  וחזה לא קרה, כזכור. אחרי כמה ימים שבתה האש, לא מלחמת לבנון הראשונה, לא השניה, לא "עופרת יצוקה" ולא נעליים.  היום כבר ברור: גורביץ סתם בירבר, מה שלא לגמרי נדיר אצלו.

ומחרה מחזיק אחרי החבר של ג'ורג' גם עידן לנדו, שהוא בעל הבלוג בעל השם היומרני משהו "לא למות טיפש".

תחת הכותרת "קונספירציה בדרום"  משווה לנדו בין ההתנקשות הישראלית בראשי "ועדות ההתנגדות" בעזה בעקבות הפיגוע באילת, ובין כמה קונספירציות ידועות אחרות. אחת מהן זו שהצביע עליה גם גורביץ:

ההסטוריה הקרובה והרחוקה מספקת אינספור דוגמאות של תיאוריות קונספירציה נכונות לגמרי . בהקשר הישראלי, נזכיר רק את מלחמת קדש (1956), מלחמת לבנון הראשונה (1982) והאינתיפאדה השניה (2000) – שלוש התפרצויות של אגרסיה צבאית ישראלית שתורצו לציבור כצעדי תגובה הכרחיים לתוקפנות הערבית. בשלושתן, אגב, היה אכן טריגר לא-קונספירטיבי – אקט ערבי תוקפני שחילץ את השד הישראלי מן הבקבוק. אבל לא האקט הערבי יצר את השד, לא הוא הטמין אותו בבקבוק ולא הוא קבע שדווקא עכשיו השד ישתחרר ויזרע הרס וחורבן.

יש סיכוי סביר שסידרת הפיגועים הרצחניים ליד אילת היתה עוד אקט משחרר כזה.

הניסוח מפותל במקצת, אבל כוונתו של לנדו שקופה:  הערבים התמימים והצודקים  נופלים שוב ושוב, שוב ושוב, בפח הנטמן להם על ידי המדינה הציונית  המרושעת והתוקפנית: הם מספקים לה את התירוץ המבוקש כדי ש"השד הישראלי" ישתחרר מהבקבוק ויכה בצדיקים המופתעים במלוא עוצמתו הזידונית.

 "השד הישראלי" , או יה.

פעם זהו נאצר הסוגר את מיצרי טיראן, פעם זהו אבו נידאל המתנקש בשגריר ארגוב, ופעם זהו ערפאת המשגר את צבאותיו למסע של רצח והרס נגד ישראל – ואילו הפעם  הזאת אלה הם  לוחמי החירות המבצעים את סידרת מעשי הרצח ליד אילת. ישראל מכינה את המלכודת, ממתינה להזדמנות – והערבים הטמבלים , אך לא המרושעים  ("טריגר לא קונספירטיבי") מספקים את ההזדמנות.

כלומר, הגירסה של  לנדו ל"אם כל הספינים" של החבר של ג'ורג'.

ואם גורביץ עוד זהיר במקצת ואינו מפרט ומגלה לנו לשם מה זקוקים  כרגע נתניהו וברק   למלחמה גדולה דמויית מלחמת לבנון  הראשונה נגד עזה  (נראה שגורביץ סומך על האינטליגנציה הטבעית של קוראיו) ,  הרי שלנדו, הבא להצילנו מן הטיפשות הטבועה בנו, אינו מהסס ואינו מותיר מקום לספקות. הוא מונה שורה של סיבות טובות מאוד למלחמה רבתי בעזה בשעה זו, ולבסוף גם הפאנץ' ליין:

…באמתחתה של ההנהגה הישראלית יש, ברוך השם, עוד מטרה לא פחות חשובה – הוצאת הרוח ממפרשי המאבק החברתי. הספין הבטחוני שארב  למחאה הזאת מיומה הראשון ברור  לעיני כל , והוא מתעצם לאור האיום  הבלתי נמנע על תקציב הבטחון, איום שמייצר אינטרס כלכלי בעימות צבאי , שינטרל את הקיצוצים מבעוד מועד… על כל אלה הרבו לכתוב בשבועות האחרונים, וכל מילה נוספת מיותרת.   אפשר לסכם ולומר שאין כמעט אף אחד באליטה השלטונית-בטחונית-כלכלית בישראל שלא מרוויח מן ההסלמה בעזה.

קפיש?

ונא לזכור שאת השטויות האוויליות האלה כותב אחד חכם שבא להצילנו מן הטיפשות.

ואמנם, נראה בעליל שנתניהו וברק הם טיפשים מוחלטים, על שלא עמדו על הסיבות המצויינות שיש להם לפתוח במלחמה רבתי נגד עזה,  אליבא דלנדאו ותובנותיו האסטרטגיות, והסכימו בקלות ראש שכזאת להפסקת האש שהציע החמאס. איך נוכל לסמוך על מנהיגים חסרי אחריות  ומטומטמים שכאלה?

ועכשיו, מתעוררת השאלה הבאה: איך זה קורה, ששני אנשים כאלה, נורמטיביים לכאורה,  כמו יוסי גורביץ ועידן לנדו, מניחים לעצמם להסתבך בשטויות כה אידיוטיות?  לפרסם ברבים, במקום שכל אחד יכול לקרוא (כולל מי  שיודעים לקרוא), סברות כרס חסרות כל בסיס,  תחזיות ונבואות שאין להן לא ידיים ולא רגליים ואפילו לא תוספתן בר הסרה?

 סתם מילים ריקות, בלה-בלה חסר שחר שכזה?

יש לי רק תשובה אחת:

השנאה. השנאה מעבירה אותם על דעתם. משבשת להם את השכל.  משכיחה מהם את כל כללי הזהירות. גורמת להם להשתלח ולהתפרע ולהניח להררי  קש וגבבה  יצירי מוחם, להתגבע  חופשי על הבר ובאופן גלוי ברשת, ולהפוך אותם עצמם ללעג ולקלס, בלי שיבינו כלל מה הם עושים, בלי שיקבלו אחריות ובלי שילמדו לקח.

ואם אתם חושבים ששני החבר'ה האלה הם קצת אאוט, אני מציע לכם לקרוא כמה מהטוקבקיסטים שמגיבים לשטויות האלה וביוצא באלה בבלוגים שלהם.

 

7 תגובות
  1. אכן מבדר למדי.
    העניין המרכזי אצל שני ליצני החצר האלה, הוא שהם משוכנעים בכל ליבם שמה שהם כותבים הוא התגלמות החשיבה העצמאית, והביקורתית. לכן, יותר משהשנאה מוליכה אותם שולל, אני סבור שהרצון להיות שונה, ומכאן גם התפיסה שמי שחושב אחרת "ממה שכולם חושבים" הוא חכם רק מעצם עובדה זו. במקרה של לנדו, הפוסט המבדר ביותר שלו נכתב ביום המשט המפורסם לעזה. מי שרוצה לראות הכחשה מוחלטת של המציאות בשם השנאה והלעומתיות מוזמן לבקר. ההנאה מובטחת.

    אהבתי

  2. ולעצלנים מבינינו:
    http://idanlandau.com/2010/05/30/slaughter/

    מומלץ גם לשים לב למגיבים הראשונים, שמוכיחים שיש גם קונים לממכר הכזבים הזה. כמו כן, מומלץ לשים לב להמשך ההתכתבות עם המגיבים, במיוחד לאחר שהפוסט ההזוי הזה צד את עינו של איזה עורך "ברוטר נט", וזה החל להפנות אליו מגיבים. אלו הגיבו והגיבו בהסטריה שאיפיינה את ארועי המשט עד ששברו את רוחו של הבלשן הליצני.

    אהבתי

  3. תודה, בנציהו. בזכותך קראתי את המסה של לנדו על המשט. אכן, משהו ברמה הספרותית של "אני מאשים" של אמיל זולה ורק בעיה קטנה: שלהבדיל מזולה, שאצלו הכל היה אמת, אצל לנדו הכל שקר. במיוחד כשכבר ידוע שלפחות שבעה מתוך תשעת ההרוגים הטורקיים היו שאהידים בהכרה ושכל מטרתו של המיזם היתה יצירת הפרובוקציה שתוליך להרג המיותר הזה, כפי שהודה און קאמרה יוזם המשט עצמו. יש אתר אנרכיסטי "הכל שקרים".נראה לי שכבר יש לנו פה בלי להתאמץ שני פוסטים של לנדו שיכולים להתפרסם תחת הכותר הזה בלי עריכה נוספת, אף שיש לי חשש שעורכי אותו אתר לא ישמחו לרעיון.

    אהבתי

  4. ואגב אותו משט מפורסם, שים לב גם לקביעה החד משמעית כי לישראל אין שום זכות לעצור ספינות מחוץ למים הטריטוריאליים שלה, וכי תקיפת המשט היתה פעולה בלתי חוקית לחלוטין ( מופיע תחת הפוסט " כנגד שטף התעמולה"). את כל המשפטנים של ועדת פאלמר וועדת טירקל אפשר לזרוק לפח. הבלשן יקבע לנו מה בדיוק אומר החוק הבינלאומי, ולעזעזל עם כל המומחים האלה. נראה לי שכאן לא מדובר בשקר, אלא סתם בניחוש שמשתלב היטב עם משאלת לב שתוכיח לכולם עד כמה צודק נביא הזעם הזה.

    אהבתי

  5. הלכתי בעקבותיך ובדקתי מה היה לחבר של ג'ורג' לומר על המשט השנה. תחת הכותרת "הכנה לטבח" מספר גורביץ כי הדיווחים בעיתונות על המצאות חומרים כימיים מסוכנים על סיפון הספינות הם תעלולים של ההסברה הרישמית של ישראל, וכי
    "המטרה היתה להכשיר את הציבור להרג של משתתפי המשט, וזה היה קל להפליא." את כתבתו הוא מסיים במילים: "לחיי הספינות שבדרך ומי יתן שהפעם זה יסתיים ללא קדושים מעונים." ברור ש"קדושים מעונים" הוא כותב ללא שום אירוניה. זה מה שהוא חושב על אנשי ה-IHH.
    http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?m=201106

    אהבתי

  6. מה יהייה איתך מדינת ישראל, איך בכל פעם מחדש העולם מצליח להוציא אותנו כהמדינה שלא היה לה זכות לעשות כך וכך, אך למדינות אחרות יש זכות להיכנס למדינה אחרת ולעשות מה שבראש שלהם.

    אהבתי

  7. רדיו,
    בין השאר לא היה מזיק לענייננו, לעניות דעתי, אילו היה לנו שר חוץ שעסוק יותר בשאלות משרדו מאשר בשאלה איך לעקוף את ראש הממשלה בדרך למנהיגות הימין. וגם לא היה מזיק ראש ממשלה שעסוק יותר בענייני משרתו, מאשר בשאלה המרתקת איך לשמור עליה.

    אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: