דילוג לתוכן

מחאת האוהלים: איך היה לנו את זה ביד ופיספסנו בגדול

אוגוסט 28, 2011

כישלון של מנהיגות: דפני "המפטרת" ליף (עורכת),  רגב "המוח" קונטס  (בימוי ותסריט) וסתיו "לה פסיונרה"  שפיר  (קריינות ופרופס) חיים בסרט.  הכי טוב שיזוזו ויניחו לאיציק שמולי לנהל את המחאה

קוראיו המתמידים של הבלוג שבכאן בוודאי אינם מופתעים מן המקום האומלל שאליו נקלעה המחאה החברתית הידועה כמחאת האוהלים.

זוהי פשוט תוצאה של העובדה שהמחאה שפשטה בציבור כאש בשדה קוצים, התבררה כגדולה בכמה וכמה מספרים על מחולליה-מנהיגיה,  אותה "שביעיה סודית", שעשתה את כל הטעויות האפשריות: כדוברת הראשית של המחאה הופיעה שוב ושוב דפני "המנהיגה" ליף, שאפילו כשרונותיה בתור דקלמנית של נאומים כתובים התבררו כמוגבלים ביותר. ואם לא די בכך, היא גם התגלתה  כבעלת מזג  של בוסית  קטנה. אחרי שהודיעה לראש הממשלה שאם לא יעשה כרצונה, הוא, מבחינתה, מפוטר, הגדילה לעשות וקראה בשבוע שעבר גם להתפטרותו של הפרופסור טרכטנברג ולפיזור ועדתו. נראה שאם לא ניזהר, בקרוב נמצא את עצמנו כולנו מפוטרים מבחינתה של הבוסית ליף.  ולצידה  של המנהיגה המפטרת אנו מוצאים את  רגב  "המוח" קונטס, שהתברר כיצרן סידרתי של רעיונות נפל ודברי הבל.  ואילו סתיו  "לה פסיונארה" שפיר התמחתה ביצירת רגשות אנטי-מהפכניים בלב רוב שומעיה,. וגם כל יתר חברי השביעיה,  שהבליחו פה ושם, לא שיפרו את המצב.

הטעות הגורלית: השביעיה הסודית מכרה את המחאה לתשיעיית המופלאים של צוות ספיבק. רוצים לחסל מהפכה?  תמסרו אותה לפרופסורים

בגלל חוסר ניסיון, חוסר מיקוד, חוסר כישרון וכוונות ניסתרות, שגו מנהיגי המחאה שוב ושוב. הם האזינו לעיתונאים ולפוליטיקאים חנפים. הם נתנו את עצמם ברצון למניפולציות של אינטרסים זרים ואף מוזרים.  הם ניסו לשמור לעצמם את המונופול על  הקשר עם העיתונות ולא לשתף את שוכני האוהלים בקבלת ההחלטות וגרמו להתמרמרות רבה בקרב ראשי תומכיהם. ויותר מכל הזיקה "השביעיה הסודית" למחאה, כאשר מכרה אותה ל"תשעת  המופלאים", הלוא הם ראשי המומחים של "צוות ספיבק".

וזו היתה טעות גורלית כל כך,  קודם כל בגלל שמי שרוצה לחסל מחאות ומהפכות, אין לו תעלול מוצלח יותר מאשר למסור אותן בידי פרופסורים. ושנית, משום שבמקרה שלנו רוב הפרופסורים  הללו  הם  בנוסף לשאר הצרות גם מקבלי שכר מטעם כל מיני קרנות  עלומות-מטרה ומכונים  מעומעמי-מסר שמקורות  הונם בחו"ל, בממשלות, בכנסיות ובטייקונים זרים.

והציבור הישראלי, תגידו עליו מה שתגידו, אינו מטומטם. ישראלים לא אוהבים לצאת פראיירים  של אף אחד. וכך, אם מבחינים הישראלים בכמה פרופסורים שנראים, נשמעים ומתנהלים כחבורה מלומדת  מן השמאל המדומה, או במילים אחרות שמאל מרץ ורי-דה-פובור חד"ש, כי   אז מה מסיקים מזה הישראלים?

שמה שהם רואים, זה מה  יש.

ובעניין הזה לא יועיל קשר השתיקה הנמשך של התקשורת הממוסדת, שעדיין מנסה לשמור את גיזת הכבש על גופו של הזאב הפרופסורלי של "צוות ספיבק". קשר השתיקה רק  גורם לכך שהתקשורת תראה בעיני הציבור מגוחכת  וחסרת אמינות לא פחות מ"השביעיה הסודית" או מ"תשעת המופלאים."

אם יש סיבה אחת מכרעת לכך שהמחאה ברחובות דועכת –  זהו צוות ספיבק.

סתיו שפיר, רגב קונטס ודפני ליף:  פרופס, תסריט ועריכה

אילו שמעו לעצתי, כבר היו מתקפלים להם חברי השביעיה הסודית מהר ובשקט ופונים לעריכת אלפי שעות הצילום שצברו, ומניחים את ההנהגה בידי זה  שראוי לה באמת – הסטודנט איציק שמולי, היחיד באזורי המחאה  שלא נראה  כמי שחי בסרט או כפבריקציה של  עיתונאים חנפים.    יותר מכל דבר אחר הזכירה התנהלותה של "השביעיה הסודית"  בשבועות האחרונים צוות הסרטה השוקד על הפקת הסרט  שובר הקופות "איך היה לנו את זה ביד ופיספסנו בגדול" (שהם בטח יבקשו לקרוא לו "איך בגד העם בעקרונותינו המהפכניים ולא הבחין בגאונות ההיפסטרית שלנו"). כבר יש להם צוות מן המוכן, עם "המוח" קונטס בתפקיד הבמאי והתסריטאי "המנהיגה" ליף כעורכת ו"לה פסיונארה"  שפיר על הקריינות והפרופס.

אלא שהם כמובן לא ישמעו לי וימשיכו בדרדורה של המחאה ככל שיניחו להם.

אילו שמעו לי, גם היו חדלים לדבר על "הפגנת המיליון" בשבוע הבא ולא נוקבים מספר, וגם לא סוגרים סופית על המיקום הבעייתי בכיכר המדינה, וכן היו מבקשים מידידיהם העיתונאים האוהדים שינמיכו ציפיות, אם בגלל המצב הכללי, אם בשל ההוריקאן בניו יורק או בגין ההכרזה הצפויה  על מדינה פלשתינית או תחילת שנת הלימודים.

סביר להניח שכשלונה של המחאה שלנו  בשבוע הבא  לא יגיע לדרגת הכישלון של מתכנני "הפגנת המיליון" במצרים, שם הצליחו המסיתים מטעם "האחים המוסלמים" להביא  לכיכר שלהם 500-700 מפגינים  במקום ה-1,000,000  המובטחים , כלומר, חצי עד שלושת רבעי הפרומיל. אבל פארסה תל אביבית תהיה גם תהיה, ולא חשוב כמה יגזימו העיתונים כהרגלם בהערכת מספר המפגינים.

בעניין אחרון זה מגלה העיתונות הממוסדת שלנו התמדה ראויה לציון.  ברור לגמרי מן הצילומים שבהפגנה של מוצ"ש האחרון בתל אביב לא היו יותר  משלושה עד ארבעה  אלפי אנשים. וגם זה רק בזכות הקואליציה שנרקמה עם נועם שליט והתנועה לשחרור בנו משבי החמאס, מהלך שבזכותו הצליחה המחאה לקושש עוד כמה מאות מפגינים מאנשי שליט.

אך לעיתונות הממוסדת  המספרים שבשטח לא הפריעו להמשיך בשיטת  האבסטרקט האימפרסיוניסטי שאיפיינה אותה מתחילת המחאה, והיא דיווחה  שוב על מספרים דימיוניים לגמרי של 10 עד 15 אלפי מפגינים בתל אביב לבדה. ובאותה שיטה  נלעגת של הלוואה וחיסכון דיווחו "הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" וכמובן התקשורת האלקטרונית גם על המספרים בשאר המקומות שבהם נערכו ההפגנות. בסך הכל הסתכמו דיווחי כלי התקשורת ב-20 עד 25 אלפי מפגינים, בשעה שברור כי לא היה אחד יותר מעשרת אלפים בכל הארץ, וגם זו הערכה נדיבה. כלומר – שישית – 16% –  (לפי ההערכות שלי) מן המספר שהביאו מנהיגי המחאה לכיכרות בהפגנות "בפריפריה"  לפני שבועיים , שהוכתרו כהצלחה גדולה (לפי הערכות העיתונות הממוסדת השתתפו באותן הפגנות 70 עד 80 אלפי מפגינים, פי שלושה עד פי ארבעה ממה שהצליחו לגייס השבוע לפי אותם עיתונים).

אילו שמעו לעצתי, היו גם חברי "צוות ספיבק" מקפלים בשקט ודממה את הבאסטה האינטלקטואלית הקטנה שלהם, עם 60 "המומחים"  ונסוגים במיידי אל הקתדרות  וחדרי ההרצאות והספריות אשר להם.  אך סביר יותר שגם הם  יתמידו ויתחפרו בשגיאותיהם, יערכו מסיבות עיתונאים, יציגו את משנותיהם ואת תוכניותיהם, ויבהירו לכל מי שעדיין יש לו ספיקות מאין הם באו ולאן הם  מבקשים ללכת ולהוליך את כולנו.

הכי מצחיקה, כמובן, היא קריאתם של ראשי המחאה מן "השביעיה הסודית" ומ"תשיעיית המופלאים", לכנות ולשקיפות מצד הממשלה ומצידה של ועדת טרכטנברג.  זה בשעה שאין שום דבר המריח מכנות או משקיפות במעשיהם שלהם ובזהותם של העומדים מאחוריהם. כה  כנה ושקופה היא  הספונסרית העיקרית שלהם, "הקרן החדשה", שעד עצם היום הזה לא ברור אפילו מה שמה:"הקרן לישראל חדשה" – או "הקרן החדשה לישראל", שם-שם ומשמעויותיו.

כדאי להבין, כי ל"קרן החדשה" אין שום עניין בהצלחת המחאה בדמותה הנוכחית, כמי שמלכדת  סביבה שמונה וחצי ישראלים מכל עשרה – קיבוצניקים ותושבי שכונות עוני, חרדים  וערבים,  מתנחלים ואנשי שמאל. קל  להבין מניירות העמדה השונים של הקרן הזאת ודומותיה,  על עשרות  ארגוניה,  שעניינה המרכזי אינו בליכודה של החברה הישראלית אלא בפילוגה. לא בשלומה וברווחתה, אלא בחרחור ריב ומדון ובהסתת איש באחיו.

ההתחממות הבטחונית בעזה לא השפיעה על התמיכה בציבורית במחאה. מסקנה: כישלון ההפגנות  במוצ"ש הוא כישלון של מנהיגות

עד כאן לא  כתבתי על השפעתה של ההתחממות הביטחונית בדרום על המחאה, וזה מסיבה מאוד ברורה: לא היתה לה השפעה.

העדויות ברורות ביותר.

ערוץ 10 עורך  מדי שבוע סקרים הבודקים את רמת התמיכה של דעת הקהל במחאה החברתית. הסקרים החלו בשבוע השלישי של המחאה.

בשבוע הראשון  של הבדיקה היתה רמת התמיכה 85%.

בשבוע השני היתה רמת התמיכה 88%.

בשבוע  הרביעי – למרות הפיגוע והקסמים  והגראדים,  נרשמה רמת תמיכה של 85%.

הכל בתחומי טעות הדגימה.

דווקא עובדה זו, שרמת התמיכה במחאה לא ירדה למעשה למרות ההתחממות הבטחונית, מחזקת  את ההנחה שהכישלון השבוע בגיוס המוחים להפגנות,  אינו תוצר של הסחת הדעת הביטחונית – כי לא היתה  השפעה כזאת על התמיכה במחאה  – אלא של הכישלון המנהיגותי. שוב נקראו תומכי המחאה לרחובות סתם ככה, בלי שום מטרה מוגדרת, בלי שום תביעה ברורה, רק כדי להיות שם ולהאזין לנאומים משמימים ולמוזיקה טובה , כמו פיונים שהנהגת המחאה מזיזה כרצונה מן הבתים לרחובות ובחזרה.

ואם  אמנם ירד  השבוע מספר המפגינים לשלושה-ארבעת אלפים בתל אביב,  כפי שאני מעריך, פירוש הדבר שאפילו הגרעין הקשה ביותר של המפגינים,  דהיינו המצביעים הצעירים והמיליטנטים של שמאל מרץ והעבודה, קצת שמאל לאומי וקצת חד"ש – אפילו הם כבר מאבדים אמון במנהיגים הנוכחיים של המחאה. אפילו להם נמאס להיות משונעים לרחובות  החמים של הערים  כי לדפני או לרגב או לסתיו זה נראה מגניב.

ואם תמשיך השביעיה הסודית  בשיטתה,  לא מיליון מפגינים היא תעלה בחכתה די בקרוב, אלא את 1500 התל אביביים הרגילים של השמאל המדומה, רובם מקבלי שכר משפע הארגונים של הקרן החדשה ובנותיה ופונקציונרים של שלום עכשיו, מרץ וחדש.

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: