דילוג לתוכן

הפיגוע באילת, המלחמה והמחאה: האירנים, נתניהו והקרן החדשה

אוגוסט 21, 2011

האינטרס המשותף של  איראן והחמס, נתניהו וממשלתו, וארגוני הקרן החדשה לישראל: הפרד ומשול

במשך כל השבועות שבהם גאה גל המחאה הגדול  בישראל, נמשך טפטוף הקסאמים בדרום הארץ.  ועכשיו, לקראת סוף השבוע האחרון, הונחת  מבצע הטירור הגדול  ליד אילת.

דווקא אי הבהירות לגבי זהותם המדוייקת של המבצעים מחדדת את הנקודה: זה היה מבצע טירור מוזמן ומתוזמן. "ועדות ההתנגדות" שעליהן הטילה ישראל הרשמית את האחריות  הן ארגון טירור נטו. הוא אינו שייך לשום מפלגה, לשום  קו פוליטי או סיעה אידיאולוגית. פשוט  חברת רצח בע"מ, קבלן של מבצעי טירור נטו.

מי מחפש הסלמה? למה עכשיו?

על זהותו של מזמין העבודה לא קשה לעמוד.  מאז השתלט החמאס על רצועת עזה לפני כחמש שנים, הוא נתמך  בכסף מזומן, בנשק ובתחמושת וכן באימונים על ידי משטר ההייאטוללות של איראן.  מבחינה דתית, החמאס, על פי הגדרתו שלו, הוא סניף של תנועת "האחים המוסלמיים" . אך מבחינה פוליטית-צבאית מדובר במוצב חוץ של האימפריה האיראנית,   כמה אגדים ארטילריים העשויים  לתפקד  בשעת הצורך גם כחי"ר.

ואם חמאס פנים אינו מבין את תפקידו  בשירות האיראנים ומסרב לירות על פי הוראה, הם תמיד יכולים למצוא  ברצועה קבלן-משנה שיגרור את חמאס למערכה.

או אחד האירגונים המזוהים עימם, כמו הג'יהאד האיסלמי, או קבלן  פיגועים כמו  "הוועדות".

ולמה יש לאיראן אינטרס לחמם עכשיו את הגיזרה בעזה, גם זה ברור לגמרי.

מצבו של השותף הסורי בכי רע. משטרו של אסאד השני מתמוטט והולך. אפילו לטורקים, החוששים מאוד  מהמרד הכורדי,  נמאס מאסאד. המערב כבר קורא לו להסתלק מהשלטון, ורק הרוסים עדיין מתחננים שתינתן ארכה נוספת לקצב מדמשק.

ואם יפול אסאד, צפויים חיים קשים מאוד גם לחיזבאללה.  שלא לדבר על כך שאיבוד העמדה הסורית יכול  לאיים עם עצם קיומו של משטרו של אחמדינג'ד בארצו.

לכן יש לאיראנים אינטרס ברור לחמם את הגיזרה בעזה, מתוך תיקווה שיצליחו לסחוף למערכה גם את החמאס, ולהסלים את המערכה בדרום במידה שתספיק להסרת הלחץ משותפם הסורי.

בגלל שקיפותו התקשורתית של הכפר הגלובלי,  ברור שהאיראנים גם לוקחים בחשבון את תוצאותיה של הסלמה בדרום על  המחאה בישראל.

לכאורה, עליהם להיות מרוצים מהתפתחותה של המחאה. כי מדובר בתנועה אופוזיציונית נגד "השלטון הציוני" וכן הלאה. אך בפועל ברור להם כי מחאה כזאת עשויה להצליח ולהביא לשיפור חייהם של רבים מאוד מאזרחי ישראל, וזו בוודאי אינה תוצאה רצויה מבחינתם. שהרי מטרתם היא להרע ככל האפשר לתושבי ישראל.

שנית, תנועת המחאה כבר הביאה למהפך חשוב בתדמיתה של ישראל בעולם. התמונות והקולות מן המחאה, חיוניותה ועוצמתה, עשו לצחוק את התעמולה החד-מימדית של הגוש הכולל את האיסלם הקיצוני ואת השמאל המדומה הבינלאומי, המנסה להציג את ישראל  כמשטר כיבוש קולוניאליסטי-רצחני ותו-לא. ישראל הופכת לפתע למוקד-הזדהות של רבים מאוד בעולם.

מיליארדר ג'ורג' סורוס: הפרד ומשול

(ואם לא די בכך,  בלי קשר לשיקולי האיראנים, אפילו במעמקי השמאל המדומה הישראלי, נשמעים פה ושם הרהורי כפירה חמורים, מצד אחדים  המתחילים לפקפק בתיאוריות  הקונספירציה של הגוש האנטישמי-אנטיציוני, השואבות מהתיאוריות התיאולוגיות של מרקס הצעיר, מהפרוטוקולים של זקני ציון ומהתיאוריות הפוסט-מודרניות והפוסט-ציוניות)

ועוד – התופעה המפחידה ביותר מבחינת האיראנים והגוש האיסלמו-סמולני היא השותפות היהודית-ערבית שהתגלתה במחאת האוהלים.  העובדה  הנוראה מבחינתם שערבים מיפו או מהמשולש וחובשי כיפות סרוגות מההתנחלויות השתכנו אלה לצד אלה במאהל ברוטשילד. שהרי זה עומד בניגוד מוחלט לאסטרטגיה הבסיסית של הגוש הזה: "הפרד ומשול" בין יהודים וערבים, בין יהודים ליהודים ובין ערבים לערבים. והנה, במחאה הישראלית התברר שתשעה מכל עשרה ישראלים, בלי הבדל לאום, דת ודיעה פוליטית,  שותפים בהתנגדותם לקפיטליזם החזירי שנכפה עליהם, ומבקשים לעצמם הווה ועתיד טובים יותר מזה שהשלטון הנוכחי ייעד להם.

שלוש הבחינות האלה יכולות לזרוק אור על עיתויו של הפיגוע באילת.

מדוע חושב נתניהו שההסלמה בדרום עשויה לשרת אותו

באופן פרדוקסלי – או לא – נראה הדבר שהסלמה בדרום משרתת יפה גם את  ממשלתו של נתניהו, שהבעיה המרכזית שלה כרגע היא המחאה.

דיברתי עם ידידי מ. על המתרחש ולדעתו מדובר בכך שהשלטון שלנו לא סופר אותנו, ולכן יש הזנחה רבה בכל מה שקשור בשירותים שמסופקים לאזרחים. בכל פעם מתברר שוב  כמה עלוב השלטון הזה, כשעלינו לסמוך עליו בכל מה שכרוך בשירותי כבאות, בתנועת הרכבות, ביעילות המשטרה בהגנה על האזרח הקטן, או בכך שאין מקלטים בדרום, שאין גדר לאורך הגבול, ואיך פעלו כוחות הביטחון למרות ההתראה.

אמרתי למ. שזה הרגיל.  השלטון שלנו רואה את המון האזרחים כפיונים. ככלים מתכלים וברי החלפה במשחק הפוליטי-מדיני הגדול.

מחאת האוהלים חשפה את פרצופו האמיתי של השלטון בתחום החברתי כלכלי. תשעה מתוך כל עשרה ישראלים מבינים כבר שהשלטון הוא שלטון של משת"פים של הטייקונים במקרה הטוב, ובדרך כלל מדובר בבובות על חוט. רק ב"הארץ" של סוף השבוע הזה סיפרה הח"כית שלי יחימוביץ איך מתפעלים הלוביסטים של המיליארדרים את חברי הכנסת בהצבעות בוועדות הכלכליות. זה גם  ברור לגמרי ששר האוצר, שלוחו של ראש הממשלה, בנה תקציב דו-שנתי לטובת שני תריסרי המשפחות והתאגידים הגדולים  השולטים בישראל ומנכסים לעצמם ולסנג'רים שלהם  מהעשירון העליון את חלק הארי של העושר הלאומי.  ועכשיו, לנוכח המחאה, מיהר ראש הממשלה למנות ועדה שמבחינתו עליה להצביע על המינימום ההכרחי של כמות העצמות והשאריות שאפשר יהיה להשליך לכיוון העם, הרחק שם למטה,  כדי שירפה מן המחאה . ואילו הסיסמה האחרונה היוצאת עכשיו מבית החרושת לספינים של הממשלה אומרת שאי אפשר יהיה להיטיב גם עם מעמד הביניים וגם עם המעמדות העניים. כלומר, עוד ניסיון שקוף ונבזי ונפסד של "הפרד ומשול".

בתנאים האלה נראה שהאיראנים ושליחיהם שלחו לממשלת נתניהו חבל הצלה: הסלמה צבאית בדרום תסיט את תשומת הלב הציבורית מהתחום הכלכלי-חברתי לתחום המדיני. רעמי הקסאמים והגראדים יחרישו את רעמה של  הקריאה לצדק חברתי. הדם החם, התעמולה וההסתה יפרקו את המחאה המשותפת, היהודית-ערבית.  מתנחלים לא ישבו עוד עם שמאלנים, וירווח לנתניהו ולטייקונים המושכים בחוטיו.

אבל מה אם יקרה ההיפך? מה יקרה אם יתברר – ולא בפעם הראשונה – שהשלטון הלא חכם במיוחד שלנו שוב נופל בפח שכרו לו, כמו במקרה  של משט המרמרה, למשל? שעודף מוטיבציה ישראלית, מהסוגים המומלצים בדרך כלל על ידי מפלגתו של ליברמן ומקביליה,   יוביל  לגלי נפגעים אזרחיים, משני צידי הגבול? ושוב, ולא בפעם הראשונה, יתברר שכשרונו ויכולותיו של השלטון בתחום הביטחוני  והפוליטי-אסטרטגי אינם עולים על כשרונותיו ויכולתו בתחום החברתי? שהוא אינו דואג יותר לשמירת חייהם של האזרחים, מאשר לרווחתם?

האם תוכל ממשלתו של נתניהו לעמוד בכישלון כפול שכזה? כאשר למחאה הכלכלית-חברתית תצטרף גם מחאת תושבי הדרום,  שיחושו כי נתניהו ומרעיו משתמשים בהם כפיונים בשירות אינטרסים פוליטיים זרים? שמדינית החוץ הישראלית מתבררת שוב כהמשכה של מדיניות הפנים? ומה יקרה אם בנוסף לכל הצרות, תתרום מדיניות לא שקולה גם להצלת משטרו של אסאד ולשרידותם של החיזבאללה ושל המשטר האיראני?

על המצב המוזר שהשמאל המדומה נקלע לתוכו

הסלמה בדרום מעמידה במצב מיוחד גם את הקרן החדשה וארגוני החזית שלה, הנמצאים עכשיו בעיצומו של מסע השתלטות על המחאה.

מיליארדר שלדון אדלסון: הפרד ומשול

על פי סדר העניינים הרגילים,  אלמלא קיווה השמאל המדומה להשתלט על המחאה בשיטת הפוטש באמצעות הקרן החדשה,   כבר היינו עדים עכשיו להפגנה של  השמאל המדומה, במוצאי השבת הזאת או בהמשך השבוע, נגד הטבח שעורכת ישראל באזרחים התמימים של הרצועה.  חברי הכנסת מהמפלגות הערביות כבר היו מפרסמים הודעות גינוי חד משמעיות המטילות על ישראל הקולוניאליסטית את האחריות למזימה אימפריאליסטית להשתלט מחדש על הרצועה, ולגרש את אלה מאזרחיה שישרדו את מחנות הריכוז שתקים שם ישראל היודו-נאצית. זהו הלכסיקון הרגיל שלהם.  כל זה תוך הבעת הסתייגות קלה מהפיגוע בדרום – שהרי זהו חלק מ"מאבקו הלגיטימי" של העם הפלשתיני. נגד הכיבוש.

אבל לרגל המצב המיוחד שנוצר, שנראה להם שטו-טו-טו עומד להצליח  להם תרגיל ההשתלטות על המחאה,  מנסים זאבי השמאל המדומה  לאחוז בקצות ציפורניהם בעור הכבש שהם עוטים.  בכל כוחם הם מנסים להחניק ולהשתיק את רגשי התיעוב והבוז  שהם חשים ומבטאים בדרך כלל כלפי החברה הישראלית והעם היושב בציון, הם ומדינתם.

לכן איננו שומעים  מהם הפעם את הסיסמאות הרגילות.

אך מוטב שלא לטעות:

השמאל המדומה של ישראל הוא באותו צד פוליטי שבו נמצאים איראן, סוריה והחמאס, וכמובן הגוש האיסלמו-סמולני של אירופה. בעקבות משנתו של הכהן הגדול שלהם, האמריקאי נעם חומסקי, הם עדיין רואים בחיזבאללה תנועת שחרור לאומית. בידקו את העמדות של חד"ש ומק"י לגבי הטבח שעורך אסאד באזרחיו. שאלו את עצמכם איך קרה שלא יצאה שום עצומה מטעם  האינטלקטואלים של השמאל הישראלי (אלק) נגד הטבח בסוריה.

האינטרסים הבסיסיים של השמאל המדומה זהים לאלה של האיראנים ושל החמאס, ולאלה של נתניהו וממשלתו:

הפרד ומשול. הפרד ומשול בין יהודים ליהודים (חרם על כל מי  שאינו בן בריתם הפוליטי). הפרד ומשול בין ערבים לערבים (השמאל המדומה תומך בעמדות החמאס מול עמדות הרשות, הנתפסת על ידם כגרורה של האמריקאים ומשת"פית של השלטון הישראלי)  והפרד ומשול בין יהודים לערבים, שזה האלף-בית של משנתם הפוליטית.  אחווה יהודית-ערבית? בוודאי. בתנאי שהיהודים מקבלים את העמדות הקיצוניות ביותר של האנטישמיות האיסלמית.

ובאותה הזדמנות מנסים להשכיח מאיתנו שהמיליארדרים מחו"ל  המממנים את צוות המומחים של המחאה  אינם טובים  משליטי הפטרו-ריאלים האיראניים

אך האמת  ידועה היטב: מאחורי הקרן החדשה לישראל עומדים טייקונים כבדים לא פחות מאלה שנגדם נאבקת המחאה הישראלית.  צריך להיות תמים או טיפש או נוכל  כדי לומר שהם טובים מהם.  במה טובה  אילת-הג'ינס המיליארדרית אלינור פרידמן-לוי-שטראוס-כהן, מייסדת הקרן החדשה לישראל,  מאיל התמרוקים רונלד לאודר המתחזק את "מקור ראשון"?  במה עולה ספסר המט"ח, המיליארדר ג'ורג' סורוס,  התומך בארגוני  "החברה האזרחית" בישראל, מאיל ההימורים שלדון אדלסון  ("ישראל היום")?  האם  המיליארדרים של "הקרן החדשה" ודומיה הם  פחות קפיטליסטים או פחות חזיריים מאלה התומכים בנתניהו ובימין?  במה הם עולים על הטייקון אילן בן דוב המנסה לערוך "תספורת" פינאנסית  למשקיעים ביוזמותיו? או מיצחק תשובה הנלחם כארי על עוד כמה אחוזים מכספי המס שהוא אמור לשלם?  או משאר הטייקונים הישראלים השודדים את המים, את הקרקע ואת האוויר של ישראל? במה עולים ארגוני הכנסיות הפרוטסטנטיות  באירופה התומכים בשמאל המדומה של ישראל, מהכנסיות האוונגליסטיות בארה"ב התומכות בימין הקיצוני של ישראל?

מי פתי ויאמין שאקדמאים, פוליטיקאים  ועיתונאים, בובות על חוט, שכיסיהם מרופדים  בכספי הגזל של ההון הגדול,  ולא חשוב מאיזה צבע ולא משנה מאיזו ארץ, רוצים את טובת העם?

One Comment
  1. משה permalink

    א.השמאל המדומה, הוא ביטוי שגור של אוטואנטישמים,שונאי עצמם ובשרם כגון גדעון לוי ויגאל לביב

    המתכוונים ללעוג לאלה החושבים שאפשר להיות סוציאליסט וציוני בבת אחת

    ולכן חינני במיוחדשאתה מפנה אותו נגדם.

    ב.כל רועה יודע כי ברווחת בהמותיו תלויה רווחתו אבל לא ממשלת ישראל המזניחה את הכבישים,

    את הביטחון האישי (משטרה, כיבוי אש והגא), את טהר המים ואת כל מה שנתון למרותה. מוזר..

    אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: