דילוג לתוכן

מחאת האוהלים: העם והמורמים מעם

אוגוסט 10, 2011

איך הקפיצה הסיסמה "העם דורש צדק חברתי" את מיטב השדרנים

לגמרי בלי להתכוון, כנראה, הקפיצו מארגני מחאת האוהלים את הפיוזים לכמה אנשים, עם הסיסמה שהושמעה במוצ"ש: "העם דורש צדק חברתי!"

כבר עם המילה הראשונה יש להם בעיה. אמש, בתכנית "פוליטיקה"  בערוץ 1 החליט  המנחה עודד שחר לקיים באולפן דיון מדהים בשאלה  אטימולוגית-פילולוגית: מה זה הדיבור הטיפשי הזה בשם  "העם"? האם בכלל יש דבר כזה "עם"? ומי בכלל שם את המוחים מן הרחובות והכיכרות  אשר בארץ את הזכות לדבר בשם "העם"?

כבר היה לנו "העם עם הגולן", הזכיר שחר, ויש גם העם ההוא והעם הזה וכן הלאה "עמים" מפוקפקים למיניהם. ומסקנתו – מדובר במילה שהכיסוי שלה במציאות אינו ברור במקרה הטוב, וככל הנראה מעשה רמיה, שקר תעמולתי ותעלול של יחסי ציבור.

למרבית המזל,  לא כל כך הבינו מרואייניו של שחר ב"פוליטיקה", על מה בכלל מדבר המראיין האורייני שלהם  וניסו, כמיטב יכולתם  לדבר לעניין   – כלומר, על מחאתו של העם – בלי לדרוך על המוקש הפילולוגי המשונה  שטמן להם העיתונאי שחר.

זה אותו שחר, אבקש להזכיר לכם. שלא חושב שראש הממשלה נתניהו עובד בשביל יו"ר ההסתדרות ונציגם של רבים מהעובדים המאורגנים בישראל, אלא להיפך – "אם כבר אז עיני עובד אצל נתניהו."  ללא ספק  תפיסה מרעננת של רעיון הדימוקרטיה.

לא עברו אלא 13 שעות, בערך,  והבוקר, בתכנית הרדיו של גל"צ "המילה האחרונה" (זו שנוסדה על ידי הח"כ אורי אורבך , האיש  שהמציא את הסיסמה "העם עם הגולן"), שאני מאזין  נלהב  שלה, הפתיעה אותי עירית לינור ועימה אותו סיפור בדיוק כשל עודד שחר. בעיה לה עם "העם". יש עם של אוכלי חריימה ויש עם של אוכלי צ'ולנט,  הזכירה לנו לינור, בערך במילים האלה, המון עמים, עם עם ומנהגיו, ואל תקרא לי עם.  ולמה אני אומר שהפתיעה אותי עירית לינור? כי בדרך כלל אני מתקשה שלא להסכים איתה, והנה הפתעה – מחלוקת!

ולא פחות משהפתיעה אותי לינור, הפתיע אותי בן שיחה לאותה התכנית, קובי אריאלי, שמיהר להסכים איתה. סליחה? קובי אריאלי? איש חרדי? מה קרה ל"עם ישראל" הנזכר בתפילות? מה קרה לעם  היהודי? לרגל זה שאתה לא אוהב את המחאה, אתה מוכן אפילו להסכים עם לינור?  לרגל אהבתך את השלטון  באשר הוא ביבי, אתה מוכן גם למכור את העם?

ובכן, סביר שאם יש עם, וברור שיש, יהיו גם אנשים המרגישים שהם מורמים מן העם, ובמסגרת זאת הם מנסים להכחיש את קיומה של הישות הזאת.

שנא ינסו הפלצנים של "אל תקרא לי עם"   לבוא  אל כל סיני ממוצע, אל כל צרפתי מצוי, אל כל שבדי קפוא ולכל יהודי שפוי, ולהסביר לו  שהכל בלוף, והוא לא שייך לעם הסיני או הצרפתי וכן הלאה.  היו שולחים  אותם לדרכם עם נודלס  זולגים מהנחיריים,  פואה-גרא  לסתימת אוזניים, גבינה צהובה מתוקה מלוא הלוע וקצת חרוסת לקישוט על קצה האף.

ועכשיו הסבר קצר: מאיזו סיבה יצא שהמין האנושי התארגן לו בצורה של משפחות ויחידים, שהם מצידם התארגנו בצורה של חמולות ושבטים ואחר כך כפרים וערים וקהילות. וכאשר קורה שכמה שבטים או אזורים, שבמקרה יש להם מוצא אתני משותף, ולפעמים גם שפה משותפת ולעתים גם דת משותפת ומסורת היסטורית משותפת –  הנה יש לפנינו עם.

אז "העם עם הגולן" היתה סיסמה תעמולתית שלא היה לה אף פעם כיסוי במציאות, אבל כאשר 88% מהאנשים החיים בישראל, גם יהודים וגם ערבים, מודיעים בסקרים שהם שותפים למחאה הנוכחית,  מה זה אומר?  ואם נציגיהם – אשכנזים ומזרחיים, חילוניים ודתיים, שמאלנים ומתנחלים, רפתנים ונהגי מוניות,   שותפים לתחושת המיאוס מול השלטון – איך הייתם קוראים להם? מה יותר פשוט, טבעי ונכון , קצר ולעניין, מאשר מלקרוא להם "עם"?

ו"אוכלי חריימה" מול "אוכלי צ'ולנט" הם בני שבטים שונים באותו עם.  שבט שבט ומנהגיו ומסורותיו. כאילו שאת לא יודעת זאת, המורמת מעם עירית לינור.

ותודה לאל שלא כל השבטים אותו דבר,  כמו שתודה לאל שלא כל האנשים אותו דבר. כמה משעמם זה היה יכול להיות במקרה האחר.

רק קנאים ואדוקים, בין שהם דתיים אדוקים ובין שהם קנאים חילוניים, שואפים לכך שכולם  יהיו תאומים בדיעותיהם ובמנהגיהם ובמאכליהם, שאם לא כן לא יהיו זכאים להתקרא עם. מעמידים פני ליברלים ורב-תרבותיים, וכן הלאה, אבל רק תעז שלא להסכים איתם והלך עליך.

אז נכון:  במדינת ישראל חיים גם בני העם היהודי וגם ערבים. בני שני עמים. והנה, מה לעשות,  רוב גדול, גם של יהודים וגם של ערבים, תומכים במחאה הזאת.  סוף סוף נמצא דבר שבו אנחנו שותפים. אולי נפשפש ונמצא גם אחרים. אז מה רע?   דווקא לרגל  השותפות הזאת (שאין ספק שגם היא מדאיגה ביותר מבחינת השלטון ודובריו) צריך  לשנות את הסיסמה ל"העמים דורשים צדק חברתי"? זה מה שיציל את הסיסמה הזאת מקפדנותם  היתרה של שחר, לינור ואריאלי?

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: