דילוג לתוכן

ההפגנה במוצ"ש: נתניהו טרם התעורר מחלום דולר הכסף ועגל הזהב

אוגוסט 7, 2011

וגם: כמה היו בהפגנה במוצ"ש והשקרים של "הקפיטליסט היומי",  ציון נכשל לתקשורת האלקטרונית, "הארץ" עוסק ב"הפרד ומשול" ומשטרת השטויות הרודפת את מרגול

 נתניהו. לא נראה לי שתרועת ההשכמה שמנסה המחאה להשמיע באזני ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליחה להפריד, בינתיים,  בין עפעפיו הדבוקים זה לזה בעוצמה רבה, בעוד הוא מנסה להמשיך ולחלום את חלום  המילטון-פרידמן-איין ראנד-ישראל בתור מיני-אמריקה  קפיטליסטית, אותו חלום  שהוא חולם כבר המון שנים.  אותו חלום שנתיניה האומללים של ממשלתו –  תשעה מתוך כל עשרה ישראלים – מכירים בתור קפיטליזם חזירי. ההתגלמות בת זמננו של עבודת הבעל (בעל הבית, בעל המפעל,  בעל העסק, בעל ההון וכן הלאה) ועגל הזהב.

והנה הסימנים לכך שביבי ממשיך לישון ולחלום על דולר הכסף ועגל הזהב:

מצד אחד  הוא מספר כמה המחאה חשובה ומשקפת ומצד שני  מגלה לכנסת  שמדובר בגל פופוליסטי   עם פנטומימה של תנועת יד מבטלת,  ואף שולח את מקורביו לספר לעיתונאים שההערכות על מספר המפגינים מוגזמות  מאוד (כלומר, שהפגנת המחאה אינה חשובה ומשקפת? אין גבול לזיגזוגים של ביבי) .

ראש ממשלה בנימין נתניהו: עפעפיו דבוקים

מצד אחד  מודיע  ראש הממשלה  שהוא רוצה להידבר, ללכת  לקראת ועוד, ומצד שני  מקים ועדה עם עשרות חברים.  על פניו זה נראה, נשמע ומריח כמריחה.  אם מדובר בעשרות שישבו בצד הממשלתי ב"שולחן העגול"  אז גם הצד האחר ישלח עשרות  מתדיינים, ותתארו לעצמכם מה יקרה אם כל אחד ירצה לדבר רק חמש דקות.

ואם לא  די בניפוח  האדיר של "הוועדה" הוא גם נותן לה את השם הלא נכון ומנסה לצמצם אותה למצוקות של מעמד הביניים.  ביבי מעמיד פנים שאינו יודע  שכבר לא מדובר רק במעמד הביניים. מדובר בעם ישראל.  ביבי מומחה לקריאת סקרים, והוא יודע היטב מה פירושם של  88%  תמיכה.  המקום שבו עומדים ומדברים גם איציק שמולי הסטודנט וצ'רלי ביטון  פנסיונר הפנתרים וגם הרב  בני לאו  וגם עודה בשראת אינו מעמד הביניים. זה העם, מר נתניהו. העם. אני בטוח שאם תתעורר תבין את זה מיד ותשנה את שם הוועדה ועוד כמה דברים בהתנהלות.

אז כמה היו שם? הפעם , להבדיל מהשבוע שעבר, לא הקפידו העיתונים והתקשורת האלקטרונית על מספר אחיד, אלא הביאו, כל אחד, מספרים משלו לגבי מספרי המפגינים. לא הופיע מספר אחד בכל העיתונים וזה כבר טוב כי הלכה הקולקטיביות הרעיונית שהיא הרעלן הכי גרוע לאמת.   במהלך הערב הרדיו-טלוויזיוני  שמעתי גם מספרים שהוצגו כהערכות של המשטרה ובדרך כלל היו נמוכים מהערכות העיתונות כפי שהתפרסמו היום.   קשה לי לעסוק בהערכות בעצמי, כי לא הייתי בהפגנה ולא ראיתי שום צילום  פנורמי שכולל את המתרחש ברחוב קפלן עצמו, בקטעים הסמוכים אליו של רחוב אבן-גבירול,  בקטע הקטן של רחוב דיזנגוף ובסביבות כיכר הבימה, וכן ברחובות המתפצלים מרחוב קפלן.

הרושם שלי מהצילומים השבוע ומאלה  שראיתי בשבוע שעבר הוא, שההפגנה הפעם היתה גדולה פי שלושה או יותר מההפגנה הקודמת.  את מספר המפגינים בהפגנה הקודמת בתל אביב הערכתי ב-40 אלף כך שלפי מיטב הערכתי על פי מה שידוע לי, מספר המפגינים  בתל אביב הפעם היה בערך 120 אלף, אך אני מודה שמדובר בהערכה אימפרסיוניסטית למדי ואקבל בהכנעה כל חישוב מבוסס יותר.

מפגיני מוצ"ש בקפלן: 17 דונם

אני רוצה להפנות אתכם לחשבון שנעשה  על ידי "הקפיטליסט היומי" במעריב, שם ביצעו מדידות והערכות  בערך על פי השיטות שהמלצתי  עליהן כאן,  כולל חישובי מטראז' וספירת ראשים  (בהפגנה בירושלים).  הבעיה  שלי עם החישובים של "הקפיטליסט היומי" היא שהם מוטים כלפי מטה בערך מאותן סיבות  שאותן  מטיחים באותו בלוג כנגד התקשורת המביאה מספרים מוגזמים.

ברור שבעלי "הקפיטליסט" תומכים (עקרונית) בערך באותו סוג של קפיטליזם שגם ביבי מתנבא בשמו , וגם  להם, כמו לו, יש רצון עז להמעיט בכוחה של  מחאה עממית  הדוגלת ב"צדק חברתי" ואינה  רואה בקפיטליזם חזירי משאת נפש.

ב"קפיטליסט"  מעריכים את  שטח ההפגנה ברחוב קפלן ב-17 דונם ומסבירים שעל דונם יכולים לעמוד כ-4,000 מפגינים, אך  הם מודים לא בקרוב ל-70  אלף מפגינים ברחוב קפלן בלבד, אלא רק ב-50 אלף. הם גם זורקים הערכה של 12 אלף לגבי מה שהתרחש ברחובות האחרים,  בלי להביא שום חישובי מטראז' לגביהם וגם לא צילומים שישמשו ראייה כלשהי.  כלומר:  עוסקים בחישובים מופשטים במקום שבו צריך להתייחס לעובדות.

ועוד משהו: לגבי ההפגנה בירושלים, הם טרחו לספור כל ראש. מדוע לא ספרו ראשים באחד ממקטעי ההפגנה ברחוב  קפלן, או אבן גבירול? האם זה משום שספירה כזאת היתה מקלקלת להם את התיאוריה?

וגרוע מכל:

בעלי  "הקפיטליסט היומי" מתגלים כשקרנים,  תוך ניסיון להתבסס על זכרונו הקצר של הקורא.

בשבוע שעבר הם התייחסו למספר המפגינים  במ וצ"ש שעברה בתל אביב במילים הבאות:

 "לדוגמה, שטחה של הכיכר שבחזית מוזיאון תל-אביב הוא כ-6,000 מ"ר – שטח הכולל, במקרה
זה, גם את אזור הבימה, את הפסלים ומונומנטים אחרים. בשטח זה לא יכולים להיכנס בשום
מקרה יותר מכ-20,000 איש (אלא אם כן הם דחוסים במידה מרבית). אם מוסיפים לאלו תנועה
כבדה ונוכחות מסיבית באזורים הסמוכים, ניתן להעריך כי היו בכיכר ובסביבותיה
כ-25,000 עד 30,000 איש. מדיווחים שונים, היה חם ודביק מאוד, כך שייתכן שהייתה
תחלופה, אף כי העצרת כשלעצמה הסתיימה בזריזות ראויה לציון אחרי שעה ורבע."

ובאשר למספר המפגינים בכל רחבי הארץ טענו בשבוע שעבר ב"קפיטליסט היומי"

"…למציאות של כ-40,000 איש בכל ההפגנות."

ואילו לגבי ההפגנה התל אביבית במוצ"ש האחרונה  הם טוענים כך:

"נתונים אלו (לגבי רחוב קפלן והרחובות הצדדיים) מציבים אותנו עם הפגנה גדולה ומרשימה, שמנתה כ-62 עד 65 אלף איש.

והסיכום של אורי רדלר שכתב את הרשומה  השבוע ב"קפיטליסט היומי"

"כל מה שנדרש, נעשה. וההר הוליד עכבר: 80 אלף באו (בכל הארץ) בשבוע שעבר. 80 אלף באו  (בכל הארץ)גם השבוע. המחאה דועכת."

אך מה לעשות, שהמתיימרים להיות היחידים שאומרים את  האמת, משקרים  לא פחות ואולי יותר מהאחרים (ונוסף לכל הצרות כל כך קל  לתפוס אותם בשקר): לפי החשבון שלהם עצמם, היה מספר המפגינים בתל אביב (62-65 אלף) השבוע גדול פי שניים או שלושה מהמספר בשבוע שעבר (20 עד 25 אלף).  ואילו מספר המפגינים השבוע בכל הארץ (80 אלף) כפול בדיוק ממספרם בשבוע שעבר (40 אלף). זאת אומרת שאפילו לדעת  "הקפיטליסט" אריה רדלר  מספר המפגינים בכל הארץ הוכפל במוצאי השבת הזאת לעומת הקודמת.

ומכאן שהאמירה שההפגנה דועכת  היא שקר אפילו על פי דיברי השקרן עצמו.  אפילו לפי הערכות "הקפיטליסט היומי",  כוחם של המפגינים הוכפל תוך שבוע.  כך שברור שהקביעה שההפגנה דועכת, היא בדותא גמורה.

הארץ. לכאורה עתון "הארץ", כמו רוב התקשורת שאינה משרתת את ראש הממשלה, תומך במחאה ומבקש את הצלחתה. אך בגיליון סוף השבוע שלו, במדור המאמרים, הופיעו ארבעה מאמרים עם אותו קו.  קו מפוקפק ביותר מבחינתה של מחאה שתשעה מכל עשרה ישראלים תומכים בה.   הח"כ לשעבר יוסי שריד, הפרופסור זאב שטרנהל ואורלי לובין טוענים שהכל בגלל המתנחלים והחרדים (שרובם מצויים באותן תשע עשיריות של העם התומכות במחאה). נחמיה שטרסלר, שכותב מאמר ביקורת על עמוס עוז, מסכים איתו רק בנקודה אחת: הכל אשמת המתנחלים והחרדים. ואילו במאמר  נוסף טוענת  קרני אלדר שכל המחאה אינה אלא זיוף גדול אחד כיוון שאינה מייצגת את ראש העין. לא היה בעמודי המאמרים זכר לעמדה אחרת, אולי חוץ ממאמר המערכת עצמו שניסה לטייל בין הטיפות.

זאת אומרת  ש"הארץ" מתחזה לאוהד של המחאה אבל יש לו אג'נגדה שלא בדיוק שייכת למחאה בדמותה הנוכחית. המחאה, מבחינת העיתון לאנשים חושבים,  היא עוד שיטה להיפרע  משנואי נפשו ותו לא.  מדור המאמרים של "הארץ" עסק  בסוף השבוע האחרון  בליבוי שינאה בין מרכיבי המחאה השונים, בהפרד ומשול  בין שבטי העם השונים ובתככנות סוג ב'. הוא מעמיד פנים כתומך במחאה ועושה את מלאכתו של ביבי.

ציון נכשל  לתקשורת האלקטרונית.  בתור אחד מששת הישראלים שלא השתתף אמש בשום הפגנה, ניסיתי לראות את השואו הטלוויזיוני בערוצים השונים, ולא הצלחתי. בכל הערוצים העמידו פאנלים אדירים  ופרישה נרחבת של  כתבים,  ורוב הזמן שמעתי  את  הכתבנים והשדרנים והפרשנים, ולא מה שעניין אותי באמת, שהוא הדבר שלשמו התכנסנו:  מה שנאמר ומה שהושר על הבמות בירושלים ובתל אביב  שלא לדבר על קרית שמונה ואשקלון.  כשנואשתי מהטלוויזיה עברתי לרדיו, ושם לא היה המצב טוב יותר. גם שם החליטו  הגורמים המתווכים שמה שיש להם לומר חשוב יותר ממה שנעשה בשטח עצמו שאותו הם מסקרים.  כלומר: קיבלתי פרשנויות  לא כתוספת לסיקור, אלא במקום הסיקור.

סטודנט איציק שמולי: לא פחות חשוב מהפרשנים באולפן

ואני תוהה, למה חושבים  העיתונאים והפרשנים שאותם אנו שומעים די והותר בכל ימות  השנה,  שמה שיש להם לומר חשוב יותר ממה שיש לאיציק שמולי לומר, או לצ'רלי ביטון , או לדפני ליף, או  לרב לאו.  מה מניע אותם לחשוב שהגיגיהם חשובים יותר משיר של ריטה או יהודית רביץ?  בקיצור, מבחינתי, התקשורת האלקטרונית לא העבירה לי את ההפגנה לסלון. היא רוב הזמן רק הפריעה לי לראות ובעיקר לשמוע אותה.

מרגול.  מדובר בזמרת, על הכיפק של זמרת. וחוץ מהפואטיקה היא מתפרנסת גם על הפרוזה , יולדת ומספידה כוכבים ומקשקשת בלשונה במקומות שמזמינים אותה לקשקש ועושה זאת בלא פחות ולא יותר כישרון ממאות ואלפי פרשנים בכל התחומים, מפוליטיקה  וכלכלה עד ספורט ועיצוב גינות. כמו כל פרשן שמדבר או כותב הרבה, קורה שמרגול צודקת וקורה שהיא טועה. לפעמים היא מבריקה ולפעמים כושלת בלשונה. מותר לשבח על ההברקות ומותר לבקר את הכשלונות.

מה שלא מתקבל על הדעת, לגמרי לא, שאם מישהו כושל בלשונו, בלי שתהיה שם קריאה לרצח, או גזענות בוטה במיוחד הבאה לידי ביטוי בלשון בוטה במיוחד, וזה לא קרה במקרה מרגול האחרון,  יעשו לחוטאים זובור שכזה, כמו שעושים בחלקים היותר צדקניים, מתחסדים ואפילו צבועים של התקשורת אצלנו. לא זכורה לי, מצד רובם, התנפלות דומה על המשורר נתן זך כשהגדיר ב"שוכני מערות" את כל מי שאינו נצר חוקי לתרבות המערב אירופאית. אולי אם היו עושים לו אז (בצדק) מה שעשו עכשיו למרגול (שלא בצדק),  היה  חושב יותר מפעמיים לפני שפלט את השטות האחרונה שלו בעניין ביבי ותורת המשטרים.

לליאונרד כהן יש שיר שבו הוא מזמר על ה"ג'אז פוליס". ג'אז במובן של שטויות, בולשיט, בלה-בלה. כלומר: משטרת השטויות. רודפיה של מרגול הם פקידים חרוצים של משטרת השטויות, מרבי-שוטרים ועד מפקחים כלליים.  וכל המשטרה הזאת בכלל דרגה אחת מתחת למשטרת המחשבות, שגם היא אחת מהפגמים הגנטיים  שירשנו מתקופת הקולקטיביזם הרעיוני של הבולשביזם המפא"יניקי.  תופסים איזו שטות וחוגגים עליה   תוך אימוץ טון מתנשא ונוזפני.  ויש לשער שאם לא היתה מרגול חשה ומתנצלת  היו עושים לה מעשה מנחם בן או מעשה  יורם זק.

8 תגובות
  1. ראשית, קוראים לי אורי רדלר ולא אריה רדלר (שהיה מאמן כדורגל, אם אני זוכר נכון).

    שנית, קשה לי לראות את הקו המחבר בין תפישתי לזו של ביבי, במיוחד כאשר אני סבור שמדיניותו רעה ומזיקה. המאמר עליו אתה מדבר מציין כי "זעקתו של הציבור על הפער הבלתי נסבל בין המצב הנפלא עליו מספרים לו במצגות של משרד האוצר והמצב בפועל היא עונשו של נתניהו על השקר הגדול שסיפר לכולנו… [מדיניותו הכלכלית הייתה] אסון… האחראי האמיתי [למצב] הוא נתניהו… כל מה שקרה אחר-כך הוא עונשו הראוי של ראש הממשלה… אם ראש הממשלה יפול… לא יהיה לו להלין אלא על עצמו."

    שלישית, בהחלט ייתכן שהניסוח בפתיח ("80 אלף באו בשבוע שעבר. 80 אלף באו גם השבוע") כלל קלקלה. בהפגנה בשבוע שעבר לא הייתי בגופי ולא עמדו לרשותי תצלומים נאותים אלא רק חישובים – ולכן הגעתי למסקנה כי אין לי אלא לקבל את ההערכות המתבססות על דיווחו של קלמן ליבסקינד, שהסתמך בתורו על נתוני המשטרה. בכיכר המוזיאון עדיין לא יכולים להיכנס יותר אנשים משיכולים להיכנס אליו, אבל מי שלא בדק, לא יכול להתעקש בלי תמיכה של נתונים. לעצם העניין, בהחלט יש מצב שהייתי צריך לומר זאת בפתיח או במקום אחר, כדי להסיר ספק.

    רביעית, לגבי נתוני קפלן, אתה כותב "ב"קפיטליסט"… מסבירים שעל דונם יכולים לעמוד כ-4,000 מפגינים, אך  הם מודים לא בקרוב ל-70  אלף מפגינים ברחוב קפלן בלבד, אלא רק ב-50 אלף." מי שמטיח באחרים את האמירה "שקרנים" ראוי שיקפיד בנושא. בבלוג נכתב כי "מומחים מזהירים מפני הידחקות בשטח בצפיפות של יותר מארבעה אנשים במטר מרובע ובהפגנה בתל-אביב, למרבה המזל, הייתה הצפיפות נמוכה יותר." הערכתי האישית הייתה בערך 3 אנשים למ"ר, ובהתאם לכך, התוצאות (אגב, ביחס להפגנה בשבוע הקודם הערכתי 3.3 אנשים למ"ר).

    חמישית, ההערכה לגבי הרחובות האחרים מבוססת על סיור רגלי בהם. היא לא יותר מאומדן, ואף לא נטען כך. בכל זאת, יש לי יכולת להבחין בין עשרות למאות ובין מאות לאלפים. האומדן שלי עשוי להיות מוטה, אבל לא בהרבה.

    חמישית, מהתואר "שקרן" משתמעת כוונה להונות ומהטענה שיש לי "רצון עז להמעיט בכוחה של מחאה עממית" מתרמז שאני מוכן לעשות פשרות ביושרתי – זכותך לחשוב כך, כמובן, אבל ייחוס מניעים זרים או קונספירטיביים לאדם אחר אינו תורם לדבר. לא לשיח אמיתי, לא להשגת מטרותיך ואפילו לא לבלוג שלך… הרי קשה להניח שיהיה לי רצון רב לשוב למקום בו מי שאינו מכיר אותי מייחס לי כוונות זדוניות.

    ובנימה מסוימת זו…

    נ.ב. פליטת html בטור האתרים משמאל הביאה לכך ש"הכל שקרים" מופיע פעמיים.

    אהבתי

    • אורי,
      ראשית מתנצל על שיבוש השם. מודה שיתכן מאוד שעלית על מקור הטעות. אני בגיל המתאים.
      שנית, היה לי רושם ברור שמבין שני הצדדים – ביבי מחד והמפגינים מאידך, היית בוחר בראשון אילו היתה חרב חדה מונחת על צווארך. לטעויות שלו אתה מתייחס כאל טעויות של מישהו שהוא עקרונית שותף לדרך שהיית רוצה להחזירו לדרך הישר. לא נראה לי שזה היחס שלך אל כמה מהרעיונות שמאחורי המחאה.
      שלישית, לא הייתי רוצה להמצא בעורך בבואך לנסח את הסעיף הזה, וכדי לא לזרות מלח על פצעיך לא אתייחס בהרחבה. כללית, אם אתה כותב בשבוע שעבר שבכל ההפגנות במוצ"ש הקודם היו 40 אלף, ושבוע אחרי זה אתה מכפיל את ההערכה בדיעבד כדי שזה יתאים לתיזה שאין התקדמות במספר המפגינים וזו הוכחה שהמחאה דועכת – ובכן, פרקטיקה כזאת נראית לי כמו אחד הדברים המרוחקים ביותר שאני מכיר מאמירת אמת.

      רביעית, אני לא סומך על המשטרה והערכותיה ומעולם לא עשיתי זאת. בפעם הראשונה שעסקתי בנושא בהפגנת ה-400 אלף לפני עשרות שנים, ביקשתי מחברי מערכת העיתון שבו עבדתי להצטופף והגעתי לכך שבצפיפות רבה יכולים לעמוד שישה על מטר, בצפיפות קלה חמישה וללא צפיפות ארבעה (וזה גם תלוי בנפח של המפגינים). לפי הצילומים שראיתי קרוב לבימה היתה צפיפות רבה מאוד לאורך מאה מטרים ויותר וככל שהתרחקת ירדה הצפיפות. אבל אם אתה בוחר להחליט בעצמך על הצפיפות לפי הערכותיך – למה לך להביא את הערכות המשטרה? ואם אתה מביא את הערכות המשטרה – מה לך כי תלין אם אני מעדיף אותן על אלה שלך?
      חמישית וחמישית (כשם שבטעות "הכל שקרים" מוכפל אצלי – ותודה על התיקון – גם החמישית מוכפל בתגובתך) אני תמיד מוכן לקבל את ההסבר המקל, ואם אתה טוען שלא שיקרת במתכוון אלא רק טעית בתום לב – שיהיה. אך בהתחשב שעל הטעות הזאת מבוססת התיזה המרכזית של הרשומה, בדבר הקיפאון והדעיכה שבהתפתחות המחאה, תודה שזה נראה מוזר, בטח לגבי מי שמבקש להוכיח אחרים על שקריהם (העיתונים ובראשם וואינט) ואינו מניח להם להשתמש בטענה של טעות בתום לב, כפי שהוא מבקש לעצמו.
      ולבסוף: אם אינך מרגיש נוח להמשיך לבקר בבלוגי, אני אצטער על כך, אך לא אענה לך באותו מטבע.

      אהבתי

  2. ערן טרבלסי permalink

    אורי,
    מה לגבי טענתכם (שאין לי מושג מאיפה הבאתם אותה) לגבי המרחק בין גן הסוס לבין בית ראש הממשלה?

    אהבתי

  3. גליתו'ש permalink

    לגבי הנתונים של הקפיטליסט.

    הנתונים הקרקעיים שלהם שגויים וזה ממש לא נעשה בטעות.

    אורך קפלן צריך להימדד מקצה המדרכה הרחוקה של אבן גבירול עד לבמה עצמה שהיתה מאוד קרובה לדוד אלעזר. הנתון הוא 600 מ' או במינימום 590 מ'.

    הרוחב הממוצע הוא מעל 30 מ'. גשו ותמדדו, אבל מילא.

    בכל מקרה ממוצע 4 למ"ר מקובל. כלומר מגיעים רק בקפלן למעל 70,000.

    בתמונה בעמוד הראשון בישראל היום רואים בבירור שיש המונים על הדשאים של סרונה. באלפים. וזה רק בקטע שבתמונה.

    עכשיו ניתן לעשות חשבון מטראז' גם לרחובות הנוספים שבהם התקבץ קהל עצום.

    קפלן מאחורי הבמה, למרות התקשורת היו שם כמה אלפים, למרות שהמשטרה סגרה ת'איזור.
    כל צומת עזריאלי בחלקה העליון, כ-60 מ' על 40 מ' = כ-9,500. בטלויזיה הראו שצומת עזריאלי מלאה באנשים (אגב תמונה יפיפייה של אלפים בחלק העליון ולמטה במנהרה מכוניות נוסעות עם אורות גדולים).
    דוד אלעזר, כ-190 מ' על (מינימום שבמינימום) 10 מ' = כ-7,500.
    מנדלר, 190 על 10, עוד כ-7,500.
    ארניה, עוד כ-7,500.
    וכן הלאה בדובנוב, דה וינצ'י, לסקוב, הפטמן, אבן גבירול עצמו מעבר לצומת כשבדרום עד סופו, דניאל פריש, קלמן מגן, דיזנגוף עד שד' ח"ן ועוד.
    בכל אחד מהרחובות האלה היו אלפים של אנשים. אלפים, 5,000 לפחות לרחוב.
    רבים רבים פשוט לא הצליחו להגיע לאזור ונדדו מסביב בשאול המלך, הארבעה, שפרינצק, סטרכילביץ, חשמונאים, קרליבך ובגין (דרך פ"ת).

    לגבי הרחובות מסביב להפגנה אפשר לקרוא בתגובה של מיא עשת בבלוג של ולווט. היא מתארת יפה מה קרה בכל האיזור שבו הסתובבה.

    חשבון פשוט מוכיח שהיו מעל 150,000 וחישוב יותר הגיוני יגיע להרבה מעל זה.

    שאלה, האם היתה בארץ אי פעם הפגנה יותר גדולה?

    שאלה, האם היתה בארץ אי פעם הפגנה עם 'סניפים' רחוקים של הפגנה במקומות כמו נס ציונה, קרית שמונה, אילת, צמתים בצפון, ראש פינה, אשקלון ועוד ועוד?

    הרי ברור שלעומת שבוע שעבר היתה כמות הרבה הרבה יותר גדולה ובשבוע הבא כנראה שהבמה תהיה על נתיבי איילון שייסגרו לרגל האירוע.

    ביבי אתמול ראה הכל, שמע והתייעץ, הריץ סקרי בזק, אולי אפילו הפנים אבל עד הבוקר הביבי חזר לעצמו והקים ועדה בת עשרות אנשים מתוכם כ-19 שרים. בדיחה הזוייה.

    אהבתי

  4. גליתוש,
    כמוך אני מפקפק בתום הלב המוחלט של "הקפיטליסט היומי." ובאשר לסיפא: לי אין ספק שמעולם לא היתה בישראל הפגנה גדולה יותר, ולמרות הקשיים הנפשיים שגורמת לי כל התנבאות, אני חושב שהמחאה הנוכחית יכולה להביא להפגנות גדולות מזו. דווקא משום כך נראה לי חשוב שלא להגזים ולדייק במספרים. שימי לב שלפי החשבונות שלי עלה מספר המפגינים מ-7,000 בתל אביב בשבוע הראשון ל-60 אלף בכל הארץ בשבוע השני (כמעט פי תשעה תוך שבוע), ואילו השבוע – והפעם מדובר בהערכה קצת פרועה יותר, היו למעלה מ-140 אלף בכל הארץ, שזה פי שניים ושליש יותר מאשר בשבוע שקדם. זהו לדעתי קצב הגידול של המחאה עד כה, ונראה לי שיותר מהמספרים המוחלטים, חוששת הממשלה מקצב ועוצמת הגידול.

    אהבתי

  5. אגוזי,
    לצערי המערכת שלי מזהה את התגובה שלך כספאם. נא בדוק מה קורה.
    אני מצרף את הקישור לבלוג החדש שלך. בהצלחה.
    מקווה שלא תהיה מסוג האנרכיסטים הנתלים על הגדרות כדי להיירות.
    אנרכיסטים ירויים הם חסרי שימוש.
    http://theweeklyanarcist.blogspot.com/

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: