דילוג לתוכן

הפגנת ה-150 אלף: אולי היו 60 אלף

יולי 31, 2011

אני יודע שאני נשמע טרחן וחופר, קול קורא במדבר וכו', אבל אני ממשיך לטעון בתוקף, באחריות, ועם הוכחות שלדעתי אי אפשר להתווכח איתן, שהתקשורת הישראלית משקרת בעזות מצח ובחוצפה במקרה הגרוע, ומוסרת כלשונן ללא בדיקה הערכות מופרכות של המשטרה במקרה  הטוב. וזה לא בקשר לפרטים טפלים ותפלים, אלא בקשר לעניין העיקרי בהפגנות.

והעיקר הזה הוא: מספר המפגינים.

ואיך יודעים שזהו העיקר?

אין פשוט מזה: כל העיתונים מתייחסים בכותרותיהם למספר המפגינים.

ולעתים הכותרת כולה היא המספר.

בבקשה, העיתון של המדינה, "ידיעות אחרונות".

הכותרת שלו היום: "הפגנת ה-150 אלף".

המספר הוא המסר.

והעיתונים צודקים, כמובן. זהו באמת העיקר. אם מאחורי דברים והמחאה והתביעות עומדים 15 איש, או 150 איש, או 150 אלף איש או מיליון וחצי איש – זה  מה שמשנה.

כדי שלכותרת  שנתנו יהיה כיסוי, לא היססו עורכי "ידיעות אחרונות" לחרוג מהשיטה, ובסתם יום של השבוע, לא שבת, לא מועד ולא חג, הביאו תמונה של ההפגנה הענקית בתל אביב על פני העמוד הקדמי והאחורי של העיתון, בבחינת "תמונה שווה אלף מילים".  יש בתצלום המוני ראשים מצולמים מגבוה, שאמורים לתת כיסוי לכותרת.

כותרת ב"ידיעות אחרונות": המספר הוא המסר

ואילו אני, כהרגלי, לא התעצלתי, הצטיידתי בזכוכית מגדלת ובעיפרון חד, וספרתי ראשים: במקום הרחב והצפוף ביותר של הצילום הדו-עמודי ב"ידיעות" , ספרתי בערך 140 ראשים לרוחב, ובערך 120 ראשים לגובה.  אך מכיוון שיש בשוליים שטחים ריקים למדי, ויש אזורים רחבים בתמונה שבהם הצפיפות אינה רבה, הערכתי היא שבתמונה הזאת לא מצולמים יותר מ-15,000 איש.

אף לא אחד יותר.

ואילו העיתון, "ידיעות אחרונות", העריך את מספר המפגינים בתל-אביב ב"כ-100,000".

אז נכון שלא הייתי שם, ואינני יכול לדעת בדיוק איזה חלק מההפגנה מופיע בצילום. אבל מהיכרותי את כיכרותיה של תל אביב, אני מוכן להתערב כי הצילום הזה אינו מתעד שישית או פחות מזה מתוך כל ההפגנה. לדעתי בצילום מופיע חלק גדול מאוד מהמשתתפים בהפגנה. בטח לא הרבה פחות ממחציתם.

לכן פשוט לא יתכן שמספר המשתתפים בהפגנה בתל אביב היה "כ-100,000". "ידיעות אחרונות" נתן בעמוד הראשי שלו כותרת חסרת שחר. בדותא מוחלטת. כמוהו ככל העיתונים החשובים האחרים. כמוהו כתחנות העיקריות של הרדיו והטלוויזיה. התיקשורת בישראל ברובה הגדול – שקרנית וגוזמאית.

וזה עוד לא הכל. מהתצלום בעמוד הראשון והאחרון, נעבור לכפולה בעמודים 2 ו-3. במרכזה עוד תמונת ענק מן ההפגנה בתל אביב. ליד התמונה מופיע מאמרו הפותח של נחום ברנע, הנושא את הכותרת "הכמות והאיכות". ברור למה מתייחסת המילה "הכמות": לכמות המפגינים. מאמרו של ברנע נכתב על סמך ההנחה שבסידרת ההפגנות ברחבי ישראל השתתפו 150 אלף אנשים.  ברנע, עיתונאי מוערך מאוד, כותב שבירושלים ציפו לאלפיים מפגינים והגיעו  10,000. ברנע ספר אותם?

משני עברי הצילום והמאמר והמרכזיים בעמודים 2-3, מופיעים תשעה צילומים של שאר ההפגנות שנערכו בכל רחבי הארץ. הבה נחבר את המספרים שמוסר "ידיעות אחרונות" ככותרת לכל אחד ואחד מהצילומים:

אשדוד: 1,500. באר שבע: 5,000. אשקלון: 500. מודיעין: 800. ירושלים: 10,000. כפ"ס רעננה: 1,400. נצרת: 200. חיפה:10,000. קריית שמונה: 700.

אם מחברים את כל המספרים מקבלים את המספר 30,100.

מעל לתמונה המרכזית שבכפולת העמודים, התצלום של של ההפגנה בתל אביב, הכותרת היא "כ-100,000 מפגינים".

ומכאן השאלה: אם נניח שכל המספרים שמוסר "ידיעות אחרונות" הם בדוקים ונכונים, ואולי אף מבוססים על הערכותיה המוגזמות מאוד של המשטרה  – מאיפה גירדו עורכי ידיעות אחרונות עוד 20 אלף מפגינים, מין נפקדים-נוכחים שכאלה, כדי להגיע לאותו מספר שנקבו  בכותרת הראשית – 150,000?

להגנת העיתונות אפשר לומר, שיש אפשרות שהיא לא משקרת לגמרי במודע , אלא רק מועלת בתפקידה  ומוסרת  לקוראיה התמימים בלי בדיקה ובלי אחריות מספרים מוגזמים ומופרכים שמוסרת המשטרה. כבר טענתי שקציני המשטרה מוסרים מספרים מנופחים חסרי כל קשר למציאות כדי להצדיק מספרים גבוהים של שוטרים המגוייסים להשלטת הסדר. ובאותו עניין:  אין לבוא בטענות אל מארגני ההפגנה על המספרים המנופחים שהם נוטים לנקוב בהם. להבדיל מקציני המשטרה המגזימים ומן העיתונאים שמשקרים או שאינם בודקים,  הם עושים את תפקידם.

לא  הייתי בהפגנה בתל אביב, אבל הייתי בהפגנה בחיפה. כאשר הגעתי למקום, בשכונת אחוזה, היה סדר העניינים כזה: בכיכר חורב עצמה נמצאו, לפי הערכתי, כ-500 מפגינים. השאר היו מסודרים במבנה של צעדה,  על פני חצי רוחב הכביש ברחוב מוריה. זנבה של ההפגנה נמצא קרוב לשדרות מאפו, מרחק של פחות מ-400 מטרים מכיכר חורב, וראשה נמצא  במרחק של כ-50 מטרים מן הכיכר. פרוש הדבר היה, שאלה שעמדו בראש ההפגנה צעדו כ-100 מטרים, עד לאמצע הכיכר, ואילו אלה שהיו בזנבה צעדו כ-400 מטרים לכל היותר. ולזה קראו בכלי התקשורת שלנו "ההפגנה צעדה".

הלכתי עד לשדרות מאפו, וספרתי אחת לאחת את השורות. הן היו דלילות  ומפוזרות יותר בסוף הטור, וצפופות וסמוכות יותר זו לזו בתחילתו. בסך הכל ספרתי 250 שורות, שהיו פרושות על פני כ-350 מטרים. בכל שורה היו בממוצע כ-10 אנשים. בסף הכל היו בהפגנה הזאת (אם אפשר לקרוא לצעדה של של 250 מטרים בממוצע בשם הפגנה) בערך 2,500 איש. עד שהם הגיעו לכיכר, הצטרפו עוד כ-500 אנשים מעברים שונים ל-500 שהיו בכיכר כאשר הגעתי. בסך הכל, לא היה בכיכר אדם אחד יותר מ-4,000 איש, ואני נוקב במספר הזה רק משום שאני אוהד נלהב של מטרות ההפגנה. סביר שהיו פחות.

ההפגנה בכיכר חורב בחיפה: לכל היותר 600

אל תסמכו עלי: סימכו על הצילום. הוא צולם אתמול בכיכר חורב בחיפה, מעל לגגה של תחנת אוטובוס. ספרתי  25 אנשים לרוחב במקום הצפוף ביותר במרכז התצלום, ובערך כמספר הזה לגובה. לכל היותר 600 איש. כל אחד שהיה אתמול בכיכר, ומתבונן בצילום הזה, יודע שאין מצב שהיו בכיכר אתמול 10,000 איש. בטח לא 12,000 כפי שהעריכה המשטרה, וגם לא 15,000 כפי שמסר NRG של "מעריב". פשוט שקר על גבי  שקר על גבי שקר. כל מי שהיה בהפגנה ונכח פעם במשחק כדורגל באיצטדיון העירוני בחיפה, יודע שאין מצב שמספר האנשים בכיכר חורב אמש היה יכול למלא איצטדיון כזה. גם לא חצי איצטדיון.

לא הייתי בונה תילי תילים של תיאוריות  קונספירציה על הנטיה של העיתונות להגזים בצורה כה פרועה במספרי המפגינים של מחאת האוהלים .להערכתי לא השתתפו אתמול בהפגנות השונות בכל רחבי הארץ יותר מ-60 אלף איש.  ההגזמות האלה הן מסורת, והן נוגעות יותר לחישובי הרייטינג מאשר לנטיות פוליטיות. משום כך זכו גם הפגנות הימין להערכות נדיבות ביותר לאורך ההיסטוריה.

אני מתעקש על המספרים האלה, לא בגלל שאני מבקש להמעיט מחשיבותה של ההתעוררות העממית הזאת, שהחלה במאהל שבשדרות רוטשילד. אני מתעקש עליהם בגלל שאיני מאמין בשקרים ובהגזמות, בספינים, בטריקים ובשטיקים, ואיני מאמין ששימוש בתעלולים כאלה מצד התקשורת יכול להביא לשינויים אמיתיים. איני חושב שהתשובה לספינים ולשטיקים של השלטון היא בשימוש באותו נשק מהצד השני. ראו לאן הוביל השימוש בתרגילים האלה את השלטון עצמו. למה שהשימוש בהם מצד המחאה יוביל לתוצאות טובות יותר?

60 אלף מפגינים בהפגנות בכל רחבי הארץ הוא מספר עצום, כמעט חסר תקדים בתולדות המדינה (כבר כתבתי שב"הפגנת ה-400 אלף" של "שלום עכשיו" לא היו יותר מ-80,000 איש).  המספר הזה, 60,000 , אומר שיש עוד למה לצפות.

מספר המפגינים יכול היה להיות גדול בהרבה אלמלא עשו המנהיגים של ההפגנה שגיאה גורלית: הם דחו מעליהם חלק גדול מהעם. והמספר יכול לגדול בהרבה אם  תתוקן השגיאה הזאת.

בהפגנה שבה הייתי בחיפה, אמרו הדוברים מעל הבמה שוב ושוב, שההפגנה כוללת את כו-לם. ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, וכן הלאה.

וגם זה שקר. ראיתי את המפגינים. לא היו בהפגנה בחיפה חובשי כיפות. לא היו דתיים ולא היו אנשי ימין, ואני חושש שגם לא היו שם אנשי מרכז  רבים.  בבחירות האחרונות לכנסת, זכו "העבודה", מר"ץ וחד"ש ל-20% מקולות המצביעים בחיפה. לפי הערכתי  90% מהמשתתפים בהפגנה בחיפה היו מצביעי שלוש המפלגות האלה, ו-80%  מהמפגינים היו אשכנזים. אולי במקומות האחרים היתה התמונה שונה. איני יודע. אבל הרושם שלי הוא שבינתיים, וחבל שזה כך, מנסים ראשי המחאה לשמור על המונופול שלהם, ומביאים לכך שהמחאה לא תקיף את העם, אלא רק חלק ממנו.

כאשר ניסו אנשי ימין להצטרף למחאה הם נדחו על הסף. התנהגותה של מפלגת ש"ס מעידה על כך שהיא ומצביעיה ואוהדיה היתה יכולה להיות שותפה משמעותית  למחאה הזאת. על כך אפשר ללמוד גם מהתבטאויותיהם של רבים מהשרים מהליכוד ואפילו מ"ישראל ביתנו", ושל רבים מאוד מהח"כים במפלגות האלה, שלא לדבר על קדימה. כל אלה היו יכולים להיות חלק חשוב ואדיר מן המחאה הזאת, אלמלא  נדחו ממנה. נדחו ממנה על ידי מעורבותה  ופטרונותה של  "הקרן החדשה לישראל", ועל ידי ניסיונותיהם של גורמים פוליטיים מוגדרים כמו "השמאל הלאומי" או חד"ש להפיק רווחים פוליטיים קטנוניים ומיידייים. אלמלא  היו  כל  מיני מפגינים מקצועיים המקבלים את משכורתם  מהקרן החדשה  ומעמותות או מפלגות למיניהן  מנסים להפגין בכל הזדמנות את מעורבותם,  וחלק מהם  את תיעובם ואיבתם כלפי החברה הישראלית, יתכן שלמספרים שמסרה התקשורת היה יכול להיות כיסוי בשטח.

וקצת בידור להמונים: הדילמה של השמאל המדומה

את האתנחתא הקומית בכל מסע המחאות הזה, מספק כמעט כרגיל השמאל המדומה. אל תחשבו שקל לו עם הצלחתה של המחאה הזאת ועם ההפגנות הגדולות שהיא מייצרת. כל אלה הם גם הוכחה חשובה לחיוניותה של החברה הישראלית. לרמה גבוהה מאוד של סולידריות  אמיתית ואחריות הדדית, הרגשת שותפות ואחדות גורל  הקיימת בתוכה,  לעוצמתה ולכוח השינוי שהיא אוצרת בתוכה. וחשוב לא פחות: להמשך של מסורת של מאבקים חברתיים לא אלימים ולא מתלהמים.  ומותר לקוות שתבוא גם הוכחה לקיומו של שלטון שיהיה קשוב ומתחשב ומוכן לבצע שינויים הכרחיים בסידרי העדיפויות  המוטעים והמעוותים שלו.

אך כל אלה מעמידים את השמאל המדומה במצב מביך ביותר.  במשך שנים טוען השמאל להיפוכם של כל אלה. כל האידיאולוגיה שלו מבוססת על הנחות הפוכות: על זה  שהחברה הישראלית רקובה ועומדת בפני התפוררות. על זה שהכיבוש כבר השחית מזמן כל חלקה טובה  בחברה.  על כך שהחברה בישראל  נגועה באטימות מוסרית  סופנית. על כך שספק גדול אם בכלל קיים דבר כזה "עם ישראלי" או "עם יהודי", ושאין אלה אלא המצאות מניפולטיביות  של האימפריאליזם האמריקאי  או הקפיטליזם הגלובלי וכן הלאה, כל מיני  תיאוריות מפוצלחות מתוצרת השמאל המדומה  והאידיאולוגים שלו.  תמצאו שם חוכמולוגיים שמנקים בכל שני וחמישי את האבק מדרכוניהם הזרים  וגם יועצים לכל האחרים לחפש בדחיפות מולדת שניה. לכו ודפדפו וקיראו המוני המונים של מאמרים באתרים או בלוגים כמו "הגדה השמאלית", "ארץ האמורי", "החברים של ג'ורג'" וכן הלאה, שקישורים אליהם מופיעים כאן בעמודה שמשמאל  (לעצלנים אני מבטיח שאעשה זאת בעצמי כשיהיה לי רגע פנאי) . בקיצור:  קינות ונהי , גידופים והשוואות מצמררות שיער. האם לא שמענו עד לפני שבוע שבועיים, אפרופו חוק החרם,  שמדובר בחברה פאשיסטית?

אך מצד שני – איך יכול השמאל המדומה לעמוד מן הצד לנוכח מה שאינו ניתן להכחשה? מה שנראה ונשמע בכל רגע ובכל מקום כמחאה עממית אמיתית?

וובכן, הנה הפתרון  הזמני שמצאו חכמי השמאל המדומה לדילמה החמורה שלהם:

שבחים ותהילות מסוייגים, הנסחטים בקושי רב משפתיים מכווצות מרוב עצבים כלפי המחאה   מצד אחד –  ו… שליפת שד ההתנחלויות.

לא חשוב שהבניה בהתנחלויות מוקפאת למעשה מזה כשנתיים.  לא חשוב שלא נשארה אבן על אבן מניסיון החרם של שמאל מר"ץ ולא התבשרנו אפילו על מספרי הלייקים בפייסבוק לחרם  הנועז שהטילה לאחרונה שלום עכשיו.  לא חשובות העובדות, כרגיל.

המסר של השמאל המדומה:  לא הברית  של השלטון עם הטייקונים אשמה במצב. לא השתלטות הקפיטליזם החזירי מיסודו של בנימין נתניהו. לא הקיצוץ המתמיד בשירותי הרווחה. לא ההנחות שמקבל המאיון העליון בכל תחום ובכל מצב. לא הצחוק שעושים הקרטלים ווהמונופולים מהרעיון היפיפה של "התחרות החופשית" – אלא ההתנחלויות!

ושלא יהיה ספק: גם לדעתי  מפעל ההתנחלות הוא צרה צרורה, בזבוז מחריד של משאבים,  ויתכן שגורל ההתנחלות ביו"ש  לא יהיה שונה באופן מהותי מגורלן בחבל ימית או ברצועת עזה.

אז מה? שמבקשי הדיור הסביר והצדק החברתי יעצרו הכל מתוך הכרה שאם לא נפתור לאלתר את בעיית התתנחלות שום דבר לא יזוז  – וקודם כל יודיעו על הצטרפותם לחרם?

איזה נחמד, שגם הקומדיאנטים של השמאל המדומה לא מתים, רק מתחלפים.

3 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    בעקבות הכתבה הסתכלתי על חמישה סרטים ביו-טיוב, ובארבעה מתוכם ראיתי דתיים. זה לא הורס קצת את הסטטיסטיקה ה"נייטרלית" שלך?

    אהבתי

  2. התקשורת התגייסה למחאה מיומה הראשון.

    הרבה הפתעות לא היו כאן בהתחשב בצורך העיסקי (קורה משהו) והפרופיל הממוצע של הכותבים והעורכים.

    ניפוח מספרים בתקשורת הוא לא הביטוי הנוראי ביותר של סילוף האמת …ויהיו עוד.
    מבטיח.

    אהבתי

    • לפני מלאך, כל צד משתמש באמת כשהיא נוחה לו ובשקר כשהאמת אינה מספקת את הסחורה. אלה כללי המשחק, אך המשחק נעשה מעניין רק כשחורגים מכלליו ומחליטים שהשקר לא סחורה, ולא חשוב באיזה צד אתה.

      אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: