דילוג לתוכן

השמאל וסוריה: התערבות זרה – סכנה או סיכוי?

יולי 25, 2011

זה שמשטר הדיכוי הסורי מבצע מזה כמה חודשים מעשי טבח מחרידים בעמו, אינו  בגדר סוד.  המלך אסאד השני מתגלה כרב-טבחים שאינו טוב מאביו, וכבר מזה זמן שהטנקים של השיריון הסורי יורים את פגזיהם ישירות לבתי האזרחים המתמרדים שלא לדבר על הזוועות האחרות.

אין צורך לנחש, מה היה השמאל המדומה המקומי אומר על המשטר הסורי, אלמלא היה המשטר הזה מזוהה מבחינתו עם כוחות הקידמה.

כלומר: גם נותן לרוסים  נמל צבאי בלטקיה, ובכך מוכיח את האנטי אמריקניזם שלו פעם ראשונה (לרוסים ולסינים שומר השמאל המדומה חסד נעורים. שהרי גם אקס קומוניסטים, יש בהם משהו קומוניסטי, כמו בבדיחה הידועה  בדבר המקרתיסט והאנטי קומוניסטים. ובמיוחד כאשר האקס קומוניסטים מתחרים באמריקאים על כתר הבכורה בעולם הקפיטליסטי).

ואסאד  גם משתף פעולה עם המשטר האיראני האנטי-אמריקני ומה שחשוב לא פחות מזה – האנטי-ציוני, ובכך מוכיח את היותו מתקדם וראוי להגנה מפני הריאקציה   – בפעם השניה.

וכן נותן משטר האימים של אסאד  גב לארגון החיזבאללה  וכך  הוא זוכה למדליה שלישית מטעם השמאל (שהרי כבר הודיענו הכוהן הגדול של השמאל העולמי, נועם חומסקי, שהחיזבאללה אינו אלא תנועת שחרור לאומית).

ואל נשכח שהמשטר הסורי הנאור הזה אף נותן משכן לחמאס-חוץ  והוא תומך נלהב של החמאס בכלל, ובכך הוא בכלל קונה לו מקום בגן העדן הסוציאליסטי המתקדם. שהרי החמאס באמנתו קורא בגלוי ובמפגיע לרצח יהודים באשר הם, ומה כבר יכול להיות מתקדם, נאור  והומני יותר מזה?

ועם זאת,  לא תמצאו את השמאל המדומה שלנו מסנגר ממש על מעשי הרצח של המשטר הסורי, ועל כך באמת התודה  והברכה למורי ההלכה  האלה לכל ענייני מוסר וצדקה באשר הם פה וגם שם. "חוק החרם" שעבר פה, למשל,  הוא מבחינתם מעשה פאשיסטי או ניאו-פאשיסטי, שלא להזכיר אנלוגיות נמרצות יותר. מה שעשתה ישראל בעזה הוא בכלל רצח עם. מה שעושים האמריקאים בעיראק הוא פשעים נגד האנושות. אבל מילים כאלו לא תשמעו  יוצאות מפיהם נגד המשטר הסורי שטובח יום  יום באזרחיו.

זה לא.

עד כאן.

ומה שמעניין, שהם כלל לא סבורים שהתנהגות בזויה, פחדנית ועלובה שכזאת, שומטת מתחת לרגליהם כל בסיס לתוכחות מוסריות  כלשהן. הם, נדמה להם,  שאם לא יזכירו מה שקורה בסוריה ולא יתייחסו,  עדיין יוכלו לקשקש בקומקום ולהטיף מוסר לכל העולם ואשתו.

המלך אסאד השני: סמל של קידמה

כביכול – מה הקשר? בסוריה מדובר במשטר מתקדם עם מעידות קלות  וברות תיקון.  איך אפשר להשוות את זה לניאו-פאשיזם הציוניסטי-אימפריאליסטי  הרע מבסיסו?

והנה, בתנאים האלה, של  שתיקה-רבתי, יש לשבח מאוד את אתר  "הגדה השמאלית" , שמדי כמה חודשים בכל זאת טורח להתייחס להתרחשויות המצערות בסוריה. הנה, רק לפי כמה ימים ניתנה שם במה  לאחד ממתנגדי המשטר הסורי, העיתונאי הוותיק (70) מישל חילו.  אני מניח שמה שהקל על ההחלטה לפרסם, היתה העובדה שחילו נתן את הראיון לעיתונאי פייר ברבנסי המייצג את ל'הומניטה, בטאון המפלגה הקומוניסטית של צרפת.

  עיתונאי מישל חילו: פתח להתערבות

חילו, שהמשטר כלא אותו כמה פעמים, לא נמלט מסוריה. למרות כל מעשיו של המשטר נגד העם הסורי, הוא מנסה למצוא פתרון בדרכי שלום ותוך משא ומתן עם המשטר, ואף השתתף בכנס של אנשי אופוזיציה שנערך בדמשק וזו היתה מטרתו.  לכן אפשר להבין את זהירותו בבחירת המילים  בראיון לכתב העיתון הצרפתי. הוא אינו מדבר על מעשי טבח ורצח, אלא על כך ש"מבחינת העם האבידות בנפש הן נוראות". הוא מדבר על "מדיניות הדיכוי" ועל  "היד הקשה" ועל "המעשים הקשים" של המשטר כלפי עמו. בתנאים הקיימים בסוריה, אין לגנותו על כך, ויש אף להוקיר את חילו על אומץ הלב שהוא מוכיח, ולא בפעם הראשונה.

ועכשיו לעניין שלשמו התכנסנו –  הכותרת שניתנה ב"גדה השמאלית" לראיון עם חילו.

הראיון אינו ארוך. הוא כולל רק חמש שאלות. ארבע הראשונות נוגעות לענייניה הפנימיים של סוריה. אך הנה השאלה החמישית והתשובה לה:

ש. האם קיימת הסכנה להתערבות זרה, בייחוד בגלל מיקומה האסטרטגי של סוריה?

ת. מדיניות הדיכוי של המשטר היא-היא הפותחת את הדלת להתערבות הזרה. כעת, סוריה נמצאת בעיצומו של סכסוך פוליטי-פנימי בו האיראנים מתנגדים לסעודים ובו הטורקים מנסים לדחוק את רגליהם של מעצמות אזוריות אחרות. ראשי הדיפלומטיה האיראנית והטורקית כבר נפגשו כדי לנסות ולתאם מדיניות משותפת בענייניה הפנימיים של סוריה. אנו הזהרנו מתחילת הדרך נגד ההתערבות הזרה ההולכת וגוברת בענייניה הפנימיים של סוריה. אנו, הסורים, מסוגלים לסדר את בעיותיה של סוריה ללא התערבות זרה. מספרים לנו שלארצות הברית תכנית פעולה בנוגע ל"משבר הסורי". ועוד ישנן שמועות עקשניות שהמשטר מקבל סיוע איראני כדי לדכא את המחאה. במילים אחרות: סוריה ניצבת כעת במרכזו של סכסוך בין מעצמות גדולות וקטנות, בינלאומיות ואזוריות. נאמר עוד שאיראן וסוריה הסכימו להמשך הכיבוש האמריקאי בעיראק, להמשך שהותם של חיילים אמריקאים במדינה השכנה, בתנאי שהלחצים האמריקאים על סוריה יפחתו. הטורקים מציעים עוד להפוך את סוריה "למדינה ניטרלית". כל ההצעות, השמועות והסימנים מדאיגים עד מאוד. נדמה שנפתח פתח קטן להתערבות כוחות זרים בנעשה בסוריה. הפתח הוא קטן, אבל הוא כעת פתוח תודות למדיניות הדיכוי של המשטר.

קראתי היטב את התשובה הזאת.  חילו זהיר אבל אינו מסתיר את  דעתו.  הוא בעצם אומר בתשובה לשואל:  מה אתה מקשקש בקומקום באשר לסכנת ההתערבות זרה? הרי כבר יש התערבות זרה בסוריה בפועל.  זו של האיראנים ושל הטורקים. בקשר לאיראנים מזכיר חילו כי יש "שמועות עקשניות שהמשטר (הסורי) מקבל סיוע איראני כדי לדכא את המחאה". ובאשר לטורקים – שהם מנסים להפוך את סוריה ל"מדינה נייטראלית". כלומר: ההתערבות הזרה כבר קיימת, למרות  ש"אנו (האופוזיציה) הזהרנו מתחילת הדרך נגד ההתערבות הזרה ההולכת וגוברת בענייננו". אך למרבית הצער לא שעו לאזהרותינו, אומר בעצם חילו. בנימוס רב אין  הוא  מזכיר את הנמל הרוסי בלטקיה, ואת אנשי החיזבאללה המשתפים פעולה עם הצבא בטבח האזרחים הסוריים.

אך ברור לחילו כלפי איזו התערבות זרה מכוונת שאלתו של העיתונאי הקומוניסט, שעמדותיו אינן שונות מאלה של השמאל המדומה אצלנו. כלומר: הוא קודם כל אנטי-אמריקאי ומפחידה אותו רק התערבות אמריקאית או מערבית בסוריה. מה שעושים האיראנים או הרוסים או החיזבאללה  בסוריה אינו נחשב בעיני איש ל'הומניטה כהתערבות זרה.

ובכן, חילו בדרכו עונה גם על כך:  הוא פשוט מזכיר לשואל, "שאיראן וסוריה הסכימו להמשך הכיבוש האמריקאי בעיראק, להמשך שהותם של חיילים אמריקאים במדינה השכנה, בתנאי שהלחצים האמריקאים על סוריה יפחתו." כלומר: שסוריה ושותפתה איראן כבר איבדו מזמן כל זכות מוסרית להתנגד להתערבות אמריקאית במדינה מזרח תיכונית.  כי אם מעורבות כזאת היא לגיטימית כאשר זה נוח למשטר בסוריה – מדוע לא תהיה ההתערבות האמריקאית לגיטימית כאשר הדבר יכול לעשות בקנה אחד עם האינטרסים של העם הסורי – נגד משטרו המדכא?

וכדי להסיר כל ספק בקשר לכוונותיו ובקשר לדעתו על התערבות אמריקאית או מערבית, חוזר חילו על עמדתו פעמיים. פעם בתחילת תשובתו, ופעם בסופה.

 בתחילת התשובה הוא אומר: מדיניות הדיכוי של המשטר היא-היא הפותחת את הדלת להתערבות הזרה.

 ובסוף התשובה הוא אומר: נדמה שנפתח פתח קטן להתערבות כוחות זרים בנעשה בסוריה. הפתח הוא קטן, אבל הוא כעת פתוח תודות למדיניות הדיכוי של המשטר.

דומה שעמדתו של חילו ברורה: המשטר הדכאני הסורי שעמו סובל מידו "אבידות נוראות"  הוא עצמו הזמין התערבות זרה מצד איראן  נגד עמו. והוא עצמו הסכים להתערבות אמריקאית בעיראק כשזה התאים לו – אז מה לו כי ילין כאשר מעשי הדיכוי שלו פותחים את הפתח להתערבות זרה שתשרת את האינטרסים של העם הסורי?

זאת אומרת – התערבות זרה שתציל את  העם המסכן הזה  מפני רב הטבחים העומד בראשו?

כלל לא נראה לי שיכולה להיות פרשנות אחרת לדבריו של חילו.

 ועכשיו הגענו לפואנטה.

שימו לב לכותרת שנתן אתר "הגדה השמאלית" לראיון עם מישל חילו:

קיימת סכנה להתערבות זרה בסוריה

אז מי אמר שחסר לשמאל המדומה חוש הומור?

ועם זאת ובהתחשב בכל, אני עדיין עומד על דעתי, שלמרות הכותרת המוזרה, יש להוקיר את "הגדה השמאלית" על אומץ ליבו בפרסום המאמר. בתנאי הקולקטיביות הרעיונית הנהוגים בשמאל המדומה, אל יהא הדבר קל בעיניכם.

ובלי שום קשר

באותו אתר, "הגדה השמאלית", מתפרסמים מדי שבוע מאמריו של חיים ברעם, שקריאתם חביבה עלי.  מלבד  תוכנם של אותם מאמרים,  הם חביבים עלי גם בזכות מה שאין בהם – דהיינו שינאת יהודים הומיה, המאפיינת לא מעט מחבריו לדיעה של ברעם.  ההיעדר הזה  מגרה לא מעט טוקבקיסטים, שתכונתו זו של ברעם היא לצנינים בעיניהם, וקריאת תגובותיהם מספקת לי  רגעי צחוק ונחת. כמו שלעתים הפרוזה הטובה ביותר נכתבת על ידי אלה שאינם יודעים שהם כותבים פרוזה, כך זה  לעתים באשר לסאטירה. ואמנם, כמה ממגיביו-מבקריו  של ברעם  השבים וטוענים  בזעף קדוש שהוא ציוני,  ומה הוא מחפש כאן (באתר "הגדה השמאלית"), מצליחים לספק כמה מקטעי הסאטירה מהמגניבים ביותר ברשת.

אך לא זה  העניין הפעם. בסוף השבוע פרסם ברעם את מאמרו הנושדא את השם חרב פיפיות שעניינו חוק החרם החדש והדרך הנכונה להאבק בו. ובכן,  ניסיתי את כוחי בכתיבת תגובה. אך מכיוון שהיא עדיין בבחינת תלויה ועומדת  מזה כמה ימים כמי שממתינה לאישור המערכת, אפרסם אותה בינתיים פה (וכבר הודעתי את דעתי שאינני רואה עצמי כמי שיש לו רשות תגובה מוקנית ב"גדה השמאלית" כך ששוב אין לי טעניות):

חיים, מכיוון שבתוך עמנו אנו יושבים, הרי שאלמלא היינו יהירים היינו כבר צריכים להבין כמה דברים בעניין הימין שלנו.
למשל, שאנשי הימין ולו גם במבחן התוצאה, לא פחות חכמים ונבונים ויודעים את התורה מאנשי השמאל. כלומר, כל טריק ושטיק שתביא להם – לא ישבו תחתיהם וימחאו כפיים.
לכן, כשאתה מתיימר להפוך את חוק החרם לחרב פיפיות ולהפוך עליהם את השולחן על ידי מבצע של העדפות שהוא למעשה חרם, שאל את עצמך מה יקרה אם יפעיל הימין נגד השמאל אותו אמצעי בדיוק, שזה הדבר המתבקש ביותר. ויהפכו הם את חרם השמאל לחרב פיפיות  ויהפכו את השולחן עליך. האם אתה רוצה למצוא את עצמך אחראי לחרם של הימין על מפעלי התנועה הקיבוצית, למשל, וכן על מפעלים וחברות, מסעדות ועיתונים שבבעלות אנשים המזוהים עם השמאל או עם המחנה הליברלי?
וכמו כן, כדאי להחליט אם מרכזים את המאבק נגד חוק החרם, או שהעיקר הוא חרם נגד ההתנחלויות. אם זה השני, צריך להביא בחשבון שתפסיד את הרוב הגדול של מתנגדי חוק החרם, שהם גם מתנגדים לחרם נגד ההתנחלויות, והתנגדותם לחוק החרם היא מטעמים ליברלים-דימוקרטיים. תשכח מזה שהם יחרימו את ההתנחלויות בגלל שנדמה לך שמצאת שיטה לעקוף את המילה חרם.
ועוד יש לזכור כי אם יכשל (שוב) ניסיון ההחרמה ההפגנתי החדש, כמו שנכשלו במשך שנים ניסיונותיה של זהבה גלאון ובמשך כמה ימים ניסיונה של "שלום עכשיו", יתכן שלא יהיה עוד הנשק הזה יעיל בשעה שיהיה בו צורך באמת: למשל כשיגיע זמנו של הסכם שלום חתום שהמתנחלים יבקשו להכשילו בניגוד לעמדתו של הרוב.
ולא הייתי רוצה להיכנס כאן למה שעשוי לקרות ברחבי העולם. גם שם עלול חרם נגד ההתנחלויות להתברר כחרב פיפיות.
ובעניין הפרשנות הפוליטית כולל המילה "פאשיזם" בכל הטיותיה, אני עדיין  זוכר היטב את ליל "המהפך" ב-1977, ואיך הייתי בטוח שאו-טו-טו פאשיזם פה, והנה בא סוג של חופש חדש בהרבה תחומים ואפילו שלום פורץ דרך עם מצרים, בצד כל מיני זוועות שאותן אתה מפרט יפה כאן ובמקומות אחרים. ומאז אני חושב המון פעמים לפני שאני משתמש במילה הזאת ובהטיותיה בקשר לימין המקומי.
ובעניין המשטר שקדם לאותו מהפך ב-1977, יש לי  צמרמורת רק מלחשוב מה היו בן-גוריון או גולדה ואפילו רבין  עושים אילו התברר להם שכמה מדינות מהמערב וכן הכנסייה הפרוטסטנטית של מערב אירופה, ועוד שוחרי ליברליזם בכל העולם,  קנו בכספם חלק נכבד מהאינטליגנציה של ישראל. וזה כדי שהמפיקים והמארגנים, הפרופסורים והעיתונאים ועורכי הדין, החוקרים והתסריטאים והקולנוענים הישראלים (כולם אנשי ימין מבחינה אידיאולוגית)  יפעלו בשירותם. וכל זאת כשמטרתם,  שורה תחתונה, בשיטה של עמותות לענייני זכויות אזרח ובשיטתיות של מקבלי משכורת, להחליף את השלטון הסוציאליסטי-בולשביקי של מפא"י בשלטון הליברלי של הימין. ואני אפילו יכול לשער איך היו מצביעות בעניין חמור שכזה, לפני המהפך,  מפלגות כמו אחדות העבודה ומפ"ם, ובמקרה המיוחד הזה, לנוכח ההתערבות האימפריאליסטית-קלריקלית הבוטה בענייניה הפנימיים של המדינה,  אולי גם מק"י.

From → פוליטיקה

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: