דילוג לתוכן

השבוע: בעניין חילוקי הדיעות עם טורקיה

יולי 22, 2011

מנקודת מבטו של האידיוט, שמכל מיני סיבות היא  עשויה להועיל  כשמדובר בעניינים פוליטיים, יש לי כמה טענות בקשר לחילוקי הדיעות  בעניין המשט בין ישראל וטורקיה. ואין הטענות האלה נוגעות לעמדותי בנושא, אלא לעניין הטכני  היבש והמשעמם של הדרך לפתרונו. ואפילו איני רוצה בזכויות היוצרים על הרעיון. זה היה כאילו שמישהו מבקש לרשום פטנט על הטכניקה של הליכה ברחוב, אתם יודעים, רגל אחרי רגל. היה משוויץ שהוא כרגע המציא את זה.

נראה לי שאילו היו ישראל וטורקיה מבקשות לחדש את ידידותן, שהיתה בה מן התועלת לשני הצדדים במשך שנים רבות (ובכל מקרה עדיפה הידידות על האיבה. שהרי האיבה כשלעצמה כבר מהווה נזק, ודי אפילו בתועלת הגדולה שבסילוק הנזק  הזה אף בהיעדר כל תועלות נוספות)-

וכן היו בטוחות שיש צורך ליישב לשם כך את חילוקי הדיעות ביניהן  בעניין המשט מהאביב דאשתקד –

ועוד היו מרגישות שמיצו את דרך המשא ומתן הישיר ביניהן או באמצעות מתווכים  בעניין אותו משט –

וגם  היו רוצות להמנע מנזקים העלולים לנבוע מהתעסקות מיותרת  בדו"ח ועדת פלמר של האו"ם –

היו מן הסתם ראשי הממשלה של שני הצדדים, מר נתניהו ומר ארדואן נכנסים לפעולה. הם עצמם או נציגים מטעמם היו נפגשים ומחליטים על זהותו של בורר מוסכם. הרי זה מה שעושים אנשים סבירים  שיש ביניהם חילוקי דיעות  שאינם מצליחים ליישב בעצמם, ובכל זאת היו רוצים להשאיר את חילוקי הדיעות מאחוריהם – וכל זה בלי להתרושש על הוצאות על עורכי דין –

כלומר בוחרים  בורר.

מישהו שיהיה מקובל לגמרי על שני הצדדים,  שיגידו כל אחד את דעתו.  יכול להיות אפילו שבהתחשב בהיקף הארוע, די בהרצאה בת שעה על מהלך העניינים,  לכל היותר,  ועד חמישים דפים בגודל A4  של מסמכים, תצלומים וטענות (מצד אחד של העמוד) לכל היותר, ועוד סרט ערוך ומפורשן בן 15 דקות – לכל היותר.  זה  מכל צד.

ותוך כמה ימים גומרים עניין. עושים מה יגיד הבורר ושלום על ישראל וטורקיה. כל זה בתור אידיוט אני אומר.

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: