דילוג לתוכן

רוס תומס: האמריקאי הכי גדול

יולי 11, 2011

נראה לי שמגיע לי ציון לשבח על שבשיא החום לקחתי על עצמי לקרוא כרך עבה כל כך, קרוב ל-500 עמודים של ביוגרפיה פוליטית – זו של ברק אובמה, ("מילדות עד נשיאות") שכתב דייוויד רמניק, עיתונאי אמריקאי (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר. אחד משלושה שקניתי במאה ₪ בשבוע הספר). החלק הראשון הלך לי די קשה, בגלל עודפי אמריקנה, מבחינתי כקורא ישראלי. אבל ככל שהמשפטן הצעיר אובמה הולך  ושוקע במדמנה הפוליטית האמריקאית,  הסיפור מעניין יותר. גם נישואיו של אובמה תורמים לעניין. אשתו מישל היא חתיכת טיפוס, ולא עושה לבעלה חיים קלים מדי.

ברק אובמה: יהיה אירי כשיתמודד בכל המרחב

כדי שתקבלו את התחושה, הנה קטע נחמד של דיאלוג המתנהל בסנאט של מדינת אילינוי. אובמה הוא סנאטור  טרי המייצג את דרום שיקאגו. הוא אינו אהוד במיוחד על בן שיחו בדיאלוג, הסנאטור ריקי הנדון המייצג את מערב העיר, וגם הוא אפריקאי-אמריקאי כאובמה. הרקע לדיון הוא הצעת חוק של אובמה, המבקש  להעמיד לרשות מובטלים בוגרי מכללות מדריך ובו מידע על מעסיקים מקומיים.

הנדון: סנאטור, האם תוכל לבטא למעני כהלכה את שמך? אני קצת מתקשה בו.

אובמה: אובמה.

הנדון: זה שם אירי?

אובמה: הוא יהיה אירי כשאתמודד במרחב כולו.

הנדון: זו בדיחה טובה. אבל הצעת החוק הזו בכל זאת תמות. המדריך הזה, האם יהיו בו המספרים האלה לחיוג חינם לשיחות סקס?

היו"ר התורן: סנאטור אובמה?

אובמה: מצטער. לא שמתי לב לסנאטור הנדון.

הנדון: טוב, לפי הניסוח העלוב של החקיקה, גם אליה לא שמת לב.  שאלתי היתה, האם המדריך יכלול גם את מספרי חיוג החינם לשיחות סקס?

אובמה: באופן בסיסי, הרעיון צץ במכללות קהילתיות בדרום העיר. אני לא יודע מה אתם עושים במכללות קהילתיות במערב העיר, אבל נראה לי שלא נכלול אותן במדריך של התלמידים שלנו.

כשאגמור את הקריאה אספר פה מה עוד נודע לי על הפוליטיקאי הכי חשוב בעולם כרגע. אך הביצה הפוליטית של שיקגו, שבתוכה שרוי אובמה בשלב זה של הקריאה שלי, הזכירה לי מיד את רוס תומס.

הנה כך מתחיל אחד מהמותחנים של רוס תומס. שניים יושבים במטוס הלוקח אותם לג'וב החדש שלהם. הם אינם מכירים זה את זה. זו פגישתם הראשונה.  אחד מהם, המבוגר, הוא מארגן פוליטי, מומחה לניהול מערכות בחירות, אולי עם עבר בשו-שו. השני, הצעיר יותר, שהולך לעבוד איתו הוא איש פרסום ויחסי ציבור עם  התמחות  בפוליטיקה, עיתונאי לשעבר.

 המבוגר מבקש לבדוק עם מי יש לו עסק. את מי הלבישו עליו.

"אמור לי," הוא פונה אל הצעיר, "מי לדעתך רצח  את קנדי?" הוא שואל.

הצעיר  אינו מהסס. "לינדון ג'ונסון, כמובן." הוא משיב.

"התקבלת",   אומר המבוגר. או שהוא לא אומר, אלא רק חושב כך. לא בטוח. הכל מהזיכרון. זיכרון מלפני עשרים שנה לפחות, שאז קראתי את הספר שכבר מזמן שכחתי את שמו, את עלילתו ואת שמותיהן של הדמויות או את שורותיו המדוייקות של  אותו דיאלוג.

סופר רוס תומס: פעמיים פרס אדגר

רוס תומס (ROSS THOMAS) הוא מבחינתי גדול סופרי המותחנים האמריקאים שיצא לי לקרוא. 20 שנים הוא עבד בוושינגטון ככתב עתונות, כאיש  פרסום וכיועץ פוליטי. אחר כך, במשך 29 שנים, הוא כתב 25 מותחנים על מה שלמד. הוא נפטר בשנת  1995 כשהיה בן 69.  הדמויות שלו הן האנשים שהכיר מהעולם שבו פעל: גבעת הקפיטול בוושינגטון,  חדרי מלון בשיקאגו  או בדטרויט שמשמשים מארגנים פוליטיים אפלוליים, קצת שתיינים,  בעלי שיטות פעולה שרק סופרים כתומס יודעים להרחיב עליהן את הדיבור, כבישי הדרום הלוהטים עם טיפוסים שלובשים חליפות פשתן מצהיבות ומגבעות לבנות רחבות שוליים, איש עשיר אחד, שמן עד כדי כך שכמעט שאינו יכול לזוז, שמסובב את הבירה האמריקאית – בירת העולם – סביב אצבעו העבה, על פי האינטרסים של שותפיו
הגלויים והסמויים.  עולם של נשים שיודעות  מה הן רוצות ושאין להן פנאי כרגע לשאול את הפמיניסטיות אם, איך, כיצד ועם מי לנצל את מיניותן. עולם שבו משוטט צמד של נוכלים בינלאומיים, אחד סיני ענק, בעל משפחה מהוגן, ארטי וו, שאשתו מצילה אותו מדי פעם מפני עודפי חוכמתו, ואחד גולש גלים מזדקן וקל דעת בשם דוראנט.  קחו טיפ מדוראנט: אם תכניסו לקפה שחור לוהט קצת קליפת ביצה וטיפה מלח, תשפרו  את טעמו של המשקה. נסו ותיווכחו. אני ניסיתי וזה הצליח.

עולמו של תומס הוא עולם של מרגלים שכבר מתבלבלים בין מי שגייס אותם במקור ובין מי שמעסיק אותם עכשיו, ושל שני מסעדנים מזדקנים שיש להם בוושינגטון מאורה אפלולית שבה סועדים כל המי ומי ועושים עסקים בכסף, תמרונים בהשפעה ומשחקים בכבוד. ולא אשכח אחד לוציפר דיי שחוזר אחרי שנים רבות כדי להתחשבן עם  אליטה רקובה של עיר שלמה. מין "ביקור הגברת הזקנה" בגרסה אמריקאית  מקאברית ומשעשעת.

אם זוכרים שאמריקה היא המעצמה מס. 1, ושבוושינגטון נקבעת  המדיניות ומתבצעים המהלכים הפוליטיים שמזיזים את העולם  (יש האומרים שזו אינה דעתו של ראש הממשלה שלנו, מר נתניהו) , ושמה שמספרים לנו העיתונים הוא רק חלק מהתמונה – אותו חלק שמרשים לנו לדעת –  תומס הוא זה שמספר לנו את האמת על איך שהעולם הזה מתנהל ופועל. הוא מסיר את הלוט מעל פעולתם של אלה הרוחשים מאחורי הקלעים. אלה שכאשר מה שהם עשו תופס כותרת , הם רואים בזה כישלון מחפיר. של אלה המומחים בלהחביא את החדשות, לא לייצר אותן ולראות את שמם מרוח בכותרות.

 כל אלה  מקופלים בעלילות מרתקות, בדיאלוגים שנונים, וברמת אמינות וסבירות העולה על המקובל בענף המותחנים בדרך כלל. לא תמצאו אצל רוס תומס סופרמנים מסוגו  של ג'יימס בונד, לא שפע של יריות, מכות
ותפניות מסחררות  כמו אצל ריימונד צ'נדלר (עם כל הכבוד) ובטח לא קטסטרופות קוסמיות או קונספירציות פנטסטיות מהסוג החביב על  לא מעטים מבין כותבי המותחנים האמריקאים בני  זמננו.

למרבית הבושה, תירגמו רק ספר אחד משל רוס תומס לעברית ("נזיד מיסיונרים",  אלפא/ זמורה ביתן, 1983) וכבר הזכרתי את הפאשלה הזאת. אבל יש אמזונ'ס ויש עוד חנויות ספרים מברשת , וגם חנויות לספרים משומשים בארצנו (בביטחון מלא, תוכלו להשיג ספרים של תומס אצל הלפר באלנבי בתל אביב, אם אף אחד לא ישיג אתכם) למען ההגינות אני מציין שנפלתי לפחות בשלושה ספרים שלא סיפקו מבחינתי את הסחורה. כל שלושתם היו
מאותה סידרה, די מאוחרת, שבה מככבים שני המסעדנים שהזכרתי, פדיליו ומק-משהו. אני זוכר שעיקר עלילתו של אחד מהם מתרחשת באיזה בית דירות נטוש בסן-פרנציסקו. אבל לא בעיה להיזהר. אלה העוסקים בביקורת מותחנים אינם דומים בדרך כלל למבקרי הספרים הקאנוניים, ולרוב הם לא מוכרים  לקוראים בולשיט ואפשר ללמוד מהם למה אפשר לצפות.

ועוד משהו חשוב: הספרים של תומס הם מאותו סוג נדיר, שאחרי כמה שנים אפשר לקרוא בהם שוב, וליהנות לא פחות מבפעם הראשונה.

ובתור שרות לקוראים, הנה רשימה של  10 מהטובים  שבכתבי רוס תומס (שזכה פעמיים בפרס אדגר המכובד).
כולם שווים בגדול.

BRIERPATCH

CHINAMAN'S CHANCE

PORKCHOPPERS

SINGAPORE WINK

THE FOOLS IN TOWN ARE ON OUR SIDE

THE FORTH DURANGO

THE EIGHTH  DWARFE

THE SEERSUCKER WHIPSAW

YELLOW DOG CONTRACT

WOODOO LTD

From → מותחנים

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: