דילוג לתוכן

המשט הבא: תעשיית המוות של החמאס (2)

יוני 23, 2011

רשימה שניה בסדרה

באפריל 1996 פתח צה"ל במבצע "ענבי זעם" נגד החיזבאללה בדרום לבנון. כוח של צה"ל נקלע למארב ליד כפר קנה בדרום לבנון. סוללת תותחנים ירתה "אש לחילוץ" ופגעה בטעות בריכוז של פליטים לבנוניים שנמצאו  בבית שנפגע ובעמדת או"ם סמוכה. 102 אזרחיםנהרגו במקום ו-100 נפצעו. הצילומים המזעזעים הגיעו במהירות לכל מהדורת חדשות בכל תחנת טלוויזיה בכפר הגלובלי. ישראל הודתה באחריותה, התנצלה והפסיקה את המבצע. הזעם  והכעס על ישראל בעולם היו עצומים.

לאסון בכפר  קנה היו תוצאות מרחיקות לכת.

ניזר ריאן: 4 נשים ו-11 ילדיםניזאר ריאן: 4 נשים, 11 ילדים

הפלשתינים ותומכיהם הסיקו מהאסון הזה, וגם מאירועים דומים שבאו בעקבותיו (אסון דומה, קטן יותר אך דומה להפליא אירע שוב בכפר קנה 10 שנים וחודשיים מאוחר יותר, בתקופת מלחמת לבנון השניה) מסקנות חד משמעיות. הדרך הנכונה להכות בישראל אינה להפציצה בטילים שונים, לשלוח מתאבדים מתפוצצים ולהרוג אזרחים או חיילים.  שיעורי הפגיעה של הטילים, מקטיושות ועד קסאמים, הם נמוכים ביותר. מעט מאוד ישראלים נפגעים מהם. הלבנונים שיגרו אלפי קטיושות, טונות רבות של ראשי נפץ, ומספר הישראלים שנפגעו היה זעום יחסית. החמאס שיגר קסאמים ופצצות מרגמה באלפים כלפי עוטף עזה ורק מעטים פגעו במטרה כלשהי. הצבא הישראלי לא נפגע. העורף האזרחי כמעט שלא נפגע. שיטת המתאבדים היתה יעילה יותר, אבל הרסנית מבחינת הפלשתינים שנתפסו בעולם כחיות אדם צמאות דם. כל השיטות האלה גם לא היטיבו את מצבם של הפלשתינים או של אנשי חיזבאללה בדעת הקהל העולמית.

אי אפשר לסמוך על צה"ל

 כלומר: הדרך להביס את צה"ל ואת ישראל אינה על ידי פגיעה בחיילי צה"ל, הדיפת המתקפה שלהם, או הפצצות של קטיושות או קסאמים על ערי ישראל. הדרך להביס את ישראל היא זו: יש לגרום לצה"ל להרוג מה שיותר פלשתינים חפים מפשע. זה מצטלם טוב. עורכי החדשות בטלוויזיה בכל העולם אוהבים את זה. מראות ההרג חזקים כל כך, שישראל נאלצת אפילו להפסיק בגללם מבצעים צבאיים או לקצר אותם.

אבל אי אפשר, כמובן, לסמוך על צה"ל שיטעה יותר מדי ויחזור שוב ושוב על הפצצות הרות אסון כמו זו בכפר קנה. כדי להביא לפגיעה ולהרג של אזרחים בלתי חמושים צריך לגרום לצה"ל להרוג אותם. להכניס אותו למצב שיהיה חייב לעשות זאת.

איך? למשל בשיטת אדם שפירו והואידה עראף.

בערך השיטה הרווחת בכמה ארצות, כאשר נערים משליכים את עצמם לפני גלגלי המכוניות כדי להיפגע ולזכות בדמי הביטוח.

כאשר מקרים כאלה מגיעים לבתי המשפט, והפציעה העצמית המכוונת מוכחת, איש לא יעלה בדעתו להרשיע את הנהג הפוגע.

אבל בפוליטיקה זה עובד קצת אחרת.

השיטה של שפירו, שפעלה בהצלחה שלוש פעמים באביב של שנת 2003 ועוד כמה פעמים בהפגנות נגד הגדר, בבלעין ובנעלין ובמקומות נוספים, בוצעה בגדול על ידי החמאס והארגונים הג'יהאדיסטים האחרים במבצע "עופרת יצוקה".

התובנות החדשות של הפלשתינים עלו בחייהם של מאות אזרחים פלשתינים חפים מפשע. אבל מבחינת החמאס היה מדובר בהישג אדיר. הודות לשיטת  המלחמה החדשה שפיתח הארגון, הרג צה"ל אזרחים פלשתינים תמימים, זכה לגינויים בכל רחבי העולם, קיבל על ראשו את  "וועדת גולדסטון" מבית היוצר של וועדת האו"ם שבה מילא תפקיד מפתח משטר האימים של מועמר קדאפי מלוב.  התמיכה בישראל בדעת הקהל העולמית צנחה במהירות.
מבחינת החמאס מדובר בהישג שאין לו מחיר משמעותי: כפי שהם בעצמם מודים, חיי אדם פלשתינים מקבלים ערך כלשהו רק כשנעשה בהם שימוש פוליטי מניב רווחים. כלומר – כשהם מתים או לפחות נפצעים על ידי ישראל, ורצוי מאוד לעיני המצלמות. אם אין הצלחה מלאה בשלב הזה, דואגים שהמצלמות יגיעו לבתי החולים, ויתעדו את הדם השפוך, את האיברים המרוטשים, את דמעות המשפחה והחברים. חוגגים על הדם.

הדרך מפאליווד לתעשיית המוות

זה לא הגיע בבת אחת. תחילה ניסו הפלשתינים בעזה ליישם את לקחי אל קנה בשיטת ה"כאילו". מה שנקרא "פאליווד" (הוליווד פלשתיני).  הם דאגו שצוותי צילום יהיו במקום הארוע המדומה. ציוותי הצילום היו שלהם, או של רשתות אוהדות כמו אל ג'זירה או באחד המקרים שכנראה התחרבש, צוות צילום של סוכנות הידיעות הצרפתית. ואז נערכה הצגה של אזרח נפגע, אמבולנס מגיע, אלונקה וצוויחת צופרים בדרך לבית חולים. שיטת מוחמד אל-דורה. ניסיון בימוי שעלה על שרטון והבלוף נחשף.

אך משפירו-עראף למדו אנשי החמאס שאין צורך בבלופים ובהצגות כשאפשר לייצר,בשיתוף פעולה מצד צה"ל, את הדבר עצמו. הרוגים של ממש.

שיטת ההתגרות של החמאס והג'יהאדיסטים ידועה היטב: פצצות מרגמה וקסאמים, חטיפת חייל, ניסיונות לחצות את הגדר כדי לבצע ירי בנק"ל וכו'. מעט מאוד פגיעות ממשיות בצה"ל ואפילו באזרחים, יחסית לירי. אבל אלה לא חשובים, כי המטרה היתה לגרום לצה"ל להגיב. להיכנס למלחמה ברצועה ולהרוג אזרחים ובכמויות.

זה לא היה פשוט. ישראל התאפקה זמן רב ולא פתחה במבצע מקיף ברצועה. בישראל חסים על חיי אדם.

עד שלבסוף בלעה ישראל עת הפיתיון וראש הממשלה דאז אהוד אולמרט הורה לשר הביטחון שלו אהוד ברק להכניס את צה"ל לרצועה.

מבצע "עופרת יצוקה" החל בסוף דצמבר 2008 בהפצצה של צה"ל על קורס שוטרים של החמאס. 250 נהרגו.  ימי
המלחמה הראשונים היו תבוסה נוראה לחמאס. אנשיו ספגו מאות אבידות קשות.

התפנית באה אחרי כמה ימים. חולל אותה איש החמאס ניזר ריאן  המכונה "הענק". צה"ל ידע איפה הוא גר. היה ידוע שבביתו נמצאים מאגר נשק גדול ואמצעי תקשורת, ומרתפו של הבית משמש כצומת מנהרות. אך בבית היו לא רק ריאן וכמה מבני משפחתו ששירתו בחמאס.  היו שם גם נשותיו וילדיו הרכים. צה"ל הזהיר את ריאן ואת בני משפחתו שבדעתו להפציץ את הבית, וקרא להם להסתלק ממנו. ריאן הודיע שאינו עומד לצאת ולא יפנה את בני משפחתו וקרא לצה"ל להפציץ. צה"ל הפציץ,  בהפצצה נהרגו ריאן, 4 נשותיו, 11 מילדיו ואנשים נוספים.

זו היתה התפנית במערכה. מאותו יום החל החמאס להפעיל את השיטה החדשה. הגירסה שלו לשיטת שפירו-עראף.

פתחי חמאד: תעשיית מוות

ניזאר ריאן עצמו היה אחד ממעצבי השיטה. הוא יזם איסוף של אזרחים, במיוחד נשים וילדים, על גגותיהם של בתים שמהם מחצרותיהם ירו אנשי החמאס קסאמים על ישראל, בידיעה שישראל משיבה אש למקורות הירי – וכך הורגת אזרחים. ריאן אפילו הכריז שזו צריכה להיות שיטת הלחימה של החמאס.

כמו אדם שפירו שחשף ברבים את השיטה, גם בחמאס לא התאפקו יזמי הרצח ולא הסתירו את כוונותיהם.

את השיטה תיאר במילים מפורשות (עם טוויסט קטן) שר הפנים של החמאס עוד בפברואר 2008:

וכך אמר פתחי חמאד בנאום פומבי ששודר ברשת הטלוויזיה של החמאס:

http://www.youtube.com/watch?v=rQT5Db41O_0

"העם הפלשתיני פיתח שיטות הרג משלו. המוות אצל העם הפלשתיני הפך לתעשייה, שמצטיינות בה הנשים ומצטיין בה כל מי שעל פני האדמה הזאת. מצטיינים בה הזקנים. מצטיינים בה לוחמי ג'יהאד ומצטיינים בה הילדים. לפיכך הם (הפלשתינים) יצרו מגן אנושי מהנשים, מהילדים, מהזקנים ומלוחמי הג'יהאד כנגד מכונת ההפצצה הציונית. אנו שואפים למוות כשם שאתם שואפים לחיים."  (ערוץ אל-אקצה של החמאס, 29.02.2008 )

כך. במילים בוטות ופשוטות. שר הפנים של החמאס מודה בגלוי: מדובר בתעשיית מוות. מוות של פלשתינים, בעיקר אזרחים לא חמושים. מה שיותר נשים, זקנים וילדים הרוגים. הכי טוב ילדים. ילדים הרוגים הם מבחינת החמאס קלף הניצחון.

וכשתעשיית המוות הפלשתינית מצולמת ומשודרת בכל ערוץ טלוויזיה בעולם, זוהי גם תעשיית סנאף.

אימון באיראן ובסוריה

איתן ברונר, כתב הניו-יורק טיימס והאינטרניישונל הראלד טריביון בישראל, שסיקר את מבצע "עופרת
יצוקה" כתב  בעיתונו  הניו יורקי ב-18 בינואר, עם סיום המלחמה,   כתבה תחת הכותרת  "פילוח רווחים של מלחמת עזה" את
הדברים הבאים:

"בזמנים עברו הלוחמים (של החמאס) היו מתעמתים ומשליכים את נפשם מנגד  מול המתקפות הישראליות", אומר איש החמאס שסירב להזדהות, "זה היה סוג של  התאבדות, אהבת השאהידות. היו הולכים וזורקים את עצמם מול הטנקים ומיד נהרגים. תוך  ימים אחדים נהרגו כך 80 איש. הפעם זה היה שונה." הוא הוסיף, "היה לנו  יותר ניסיון וקיבלנו אימון  באיראן ובסוריה. שם עזרו לנו לחשוב שוב על האסטרטגיה שלנו. הפעם הלוחמים ירו טילים ממחסה, מבין הבניינים, וכיסו את הסמטאות מלמעלה בסדינים. כך הם יכלו לכוון את המשגרים ולירות בתוך חמש דקות בלי שייראו על ידי המטוסים. וברגע שירו – הם ברחו. הם היו זריזים מאוד. " איש חמאס שנשאל בשאלה זו ציטט אמרה מן הקוראן, שלפיה אין איש חייב להשליך את נפשו ולאבד את חייו לשווא."

http://www.nytimes.com/2009/01/19/world/middleeast/19assess.html?pagewanted=2

אנשי החמאס שדיברו עם ברונר על "האסטרטגיה החדשה" מתוצאת איראן וסוריה, לא ציינו, כמובן, שבתוך הבניינים שלידם קבעו את המשגרים, נמצאו אותם נשים וזקנים וילדים מתעשיית המוות, שעליה דיבר שר הפנים פתחי חמאד.

                                          ירי רקטה מחצר בית ספר בעזה: ולעזאזל האזרחים

אבל באותה הזדמנות הם גם עשו שירות גדול לאמת: הם גם חשפו את הבלוף של חמאד.

חמאד אמר שהפלשתינים יצרו "מגן אנושי" מקורבנותיהם האזרחיים. שקר אופייני לאלה שאין טיעוני אמת עומדים לרשותם.

הלוחמים האמיצים של החמאס לא ירו מאחורי המגן האנושי. הם ירו  וברחו, כדי שהם עצמם לא ייפגעו, וכדי שבהתקפת
הנגד של צה"ל יהרגו וייפצעו אך ורק האזרחים הפלשתינים, קורבנות תעשיית הסנאף של החמאס.  כך היו הם עצמם פנויים לתרגיל
נוסף שיביא להרג בבני עמם.

התמונה במלואה נחשפה בפני לורנצו קרמונזי, כתב הקוריירה דה לה סרה האיטלקי, שהיה מן הכתבים המערביים היחידים שנכנסו לרצועה בתקופת המלחמה. הוא שוחח עם רופאים (שאמרו לו שמספרי ההרוגים מבין האזרחים, כפי שהם נמסרים מהמוסדות
הרפואיים מנופחים  במתכוון  כי אנשי החמאס מאלצים את  הרופאים לשקר) ודיבר עם אזרחים. מתברר שבעזה ידעו האזרחים יפה מאוד מה בדיוק עושה החמאס.

הכותרת של "הארץ" שדיווח על הכתבה בעיתון האיטלקי  היתה:

'אזרחים פלסטינים ברצועת עזה ל"קוריירה דלה סרה": החמאס רצו שהישראלים יירו על הבתים שלנו"

ואמנם, העיתון פרסם את האמת בדבר דרך פעולתו של החמאס: כיצד פעל החמאס במטרה לייצר מספר רב של הרוגים מקרב אחיו הפלשתיניים.  "כמעט על כל גגות הבניינים הגבוהים שנפגעו מפצצות ישראליות היו משגרי טילים או עמדות תצפית של החמאס. הם הציבו אותם גם ליד מחסן האו"ם שעלה באש," סיפרה אום-עבדאללה, בת 48.

"הם ניסו להתגרות בישראלים. לפעמים הם היו רק בני 16 או 17, חמושים במקלעים. הם ידעו שהם חלשים בהרבה (מהישראלים) אבל רצו שהישראלים יירו על הבתים שלנו כדי שיאשימו אותם אחר כך בפשעי מלחמה", אומר אבו-עיסא בן 42, תושב שכונת תל אל הווא.

קרמונזי ציטט בעיתונו גם עדויות של אזרחים ולפיהן השתמשו אנשי החמאס באמבולנסים כדי להימלט מירי צלפים ישראלים, ואילצו את האזרחים להישאר בבתיהם שמהם הם ירו לעבר כוחות צה"ל.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1057870.html

http://www.tsofar.com/zofar/see_article.asp?id=10202

התמונה אם כן ברורה למדי:

בסוריה ובאיראן פותחה האסטרטגיה החדשה של המלחמה בישראל. פיתוח של שיטת שפירו. הכנסת ישראל למצב של
"לוז-לוז סיטואיישן", תוך ניצול שיטות הפעולה ואמצעי הלחימה של צה"ל המאכן במהירות את מקורות הירי ומשיב אש למקום שממנו נורים הטילים.  אסטרטגיה ששמה "תעשיית המוות" כפי שקרא לה שר הפנים של החמאס. מטרתה להביא למותם של פלשתינים חפים מפשע.

וכך זה נעשה:
אנשי החמאס מגיעים לריכוזים של אזרחים. חלק מהם מאיימים על האזרחים בנשק שיישארו במקומם ולא יימלטו. האחרים משגרים במהירות קסאמים או טילים אחרים, בידיעה ברורה שצה"ל מאכן את מקורות הירי ומחזיר אש מיידית. אנשי החמאס בורחים מיד,
צה"ל מפציץ, והאזרחים הפלשתינים שנשארו במקום תחת איומי הנשק של החמאס נהרגים ונפצעים, ומובלים לבתי החולים, שם כבר ממתינים צוותי הטלוויזיה שקיבלו התרעה מראש כדי לבצע את חלקם שלהם בתעשיית המוות: לצלם ולשדרג את תעשיית המוות של עזה לתעשיית סנאף בתחנות הטלוויזיה בעולם.

ולמרבית הצער, גם ישראל וגם צה"ל שיתפו פעולה עם תעשיית המוות של החמאס, כשהאש נורתה שוב ושוב לעבר מקורות הירי, למרות שהיתה סכנה של פגיעה באזרחים.

ואם לא די בכך, ישראל הרשמית ודובר צה"ל גם הם שיתפו פעולה עם תעשיית השקרים של החמאס, כאילו האזרחים מהווים "מגן חי" לאנשי החמאס היורים.

האמת היא שאנשי החמאס לא הסתתרו מאחורי אזרחיהם. הם הסתתרו מתחת לסדינים.  כוונתם לא היתה לירות  רקטות וטילים כדי לפגוע בישראלים. הם הכירו היטב את אחוזי הפגיעה הזעומים שלהם. הקסאמים נורו לצורך אחד ויחיד: כדי שבאש החוזרת יימותו פלשתינים, שיצלמו את גוויותיהם, ושעורכי החדשות ישדרו את צילומי הגוויות והפצועים בראש המהדורה – בלי לגלות לצופיהם שההרג בוצע במיוחד למענם. מדיווחי הכתבים והשדרנים נוצר הרושם שההרג הוא חלק מהמהלך הרגיל דל המלחמה. לא סוג שדל סנאף רצחני שכל מטרתו להכפיש את ישראל.

כך פעלה השיטה בעזה.  כמו שהמתנדבים מהמערב שגייסו שפירו ועראף לתעשיית המוות הקטנה שלהם – רצח בקמעונות, כך שיכללו אנשי חמאס את השיטה בסיוע איראן  וסוריה והפכו אותה לרצח בסיטונות. מאות פלשתינים לא חמושים, ביניהם גם זקנים נשים וילדים רבים נהרגו מאש צה"ל במבצע "עופרת יצוקה." שוב יצאו השרים הישראלים, המפקדים והחיילים של צה"ל  כמטומטמים רצחניים, ומילאו את התפקיד של האידיוטים השימושיים למען החמאס ושותפיו.

והפרק הבא של השיטה יופיע במשטים ההומניטרים. הומניזם לפי שיטת אדם שפירו ופתחי חמאד.

רשימה שניה

4 תגובות
  1. משה permalink

    נראה לי שאתה מקל יותר מדי על מנהיגינו ומפקדי צה"ל כשאתה קורא להם אידיוטים שימושיים.

    אהבתי

  2. מרווין permalink

    מספיק 'אידיוטים'

    אהבתי

Trackbacks & Pingbacks

  1. שני סיפורי פאליווד ותוצאותיהם: הד”ר יהודה דוד וג’מאל אבו-דורה, אילנה דיין והסרן ר’ « מאפיהו
  2. לא לפגוע באזרחים! אסור לפגוע באזרחים! כשיש פגיעה באזרחים פלשתינים ישראל יורה לעצמה ברגל! « מאפיהו

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: