דילוג לתוכן

המשט הבא: הכירו את משפחת שפירו-עראף, אסטרטגים של מוות ידוע מראש

יוני 21, 2011

לקראת המשט "ההומניטרי" הקרוב לעזה, נא להכיר את משפחת  שפירו-עראף. שני אמריקאים, אחד ניו יורקי ממוצא יהודי, אדם שפירו,  ואחת הואידה עראף מדטרויט, אמריקאית ממוצא ערבי.  השניים  דוגלים באסטרטגיה שבמרכזה ניצול פוליטי ותעמולתי של מעשי הרג שאותם הם יוזמים בעצמם.

שיטת הפעולה שלהם אינה בגדר סוד או מזימה אפלה. אין  צורך בחקירה ממושכת או בהסקת מסקנות  מפרכת.  יש הודאות בכתב של השניים  וגם הודאה מצולמת ומוקלטת שבה מפרט  שפירו את הטקטיקה הקטלנית של משפחתו.

למשפחה הפוליטית  הזאת היה חלק חשוב מאוד בייזום "המשט הטורקי" מסוף חודש מאי אשתקד, וחלקם גדול גם בארגון המשט הנוכחי.  על חגורותיהם כבר תלויות הקרקפות של "פעילת השלום" האמריקאית רייצ'ל קורי ושל "פעיל השלום" האנגלי טום הורנדאל.  יש להם חלק נכבד גם בפציעתו הקשה של "פעיל השלום" האמריקאי בריאן אייברי.  האסטרטגיה שפיתחו – התגרות  מכוונת בחיילי צה"ל  כדי שיירו במפגינים בלתי חמושים,  הוכנסה גם לשימושם של ארגונים אנטי-ישראלים אחרים.

וכמו כן  יש להם קשר ישיר לטקטיקה הקטלנית שננקטה אשתקד על סיפונה של ה"מאווי מרמרה" ושהביאה לתשעה הרוגים  ולפצועים רבים, ישראלים ואחרים.   הואידה עראף  אף השתתפה במשט והיתה על המרמרה. אך אל דאגה: היא נשמרה יפה לנפשה בבטן האוניה. בעלה, הגבר שפירו לא היה בסביבה. מובן שבני הזוג אינם מיישמים בגופם את הטקטיקה שהם ממליצים עליה.  נא לא להתבלבל.  הם הפרובוקטורים, לא קורבנות הפרובוקציה. חבר טוב שלהם הוא השוודי דרור  פיילר (אידיוט מי שקורא לו ישראלי בשעה שברור שהוא אנטי-ישראלי) שהשתתף עם הואידה במשט הקודם ושותף עכשיו לשניים בארגון המשט הנוכחי. אותו פיילר שהתראיין באביב שעבר  לרדיו הישראלי, התחייב על כך שעל המשט אין נשק מסוכן יותר מפצירת ציפורניים. גם לקראת המשט הפעם  יש בפיו מילים דומות. תשאלו את גדעון לוי ידידו.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1231710.html

גם פיילר יודע להישמר יפה לנפשו. כשאחרים מנסים להרוג חיילים ונפצעים ונהרגים בעצמם, הוא גוזז ציפורניים בפצירה שלו, הנשק הכי מסוכן שהיה  על המרמרה.

שני פרובוקטורים, קווים לדמותם

שפירו הוא בנם של אם מורה למוסיקה ואב מורה למתמטיקה. ההורים נאלצו לגלות מעירם ניו יורק בגלל שדעת הקהל בעיר  היתה מעט נסערת בעקבות הפיגוע במגדל התאומים.  טיפוסים מסוגו של שפירו הצעיר והוריו התומכים נתפסו בעיני שכניהם כמשת"פים של הרוצחים ממגדלי התאומים והמשפחה הרגישה מאויימת. הניו-יורק פוסט כינה את אדם שפירו "טאליבן יהודי" ואילו הדיילי ניוז השווה אותו לג'ון ווקר (לא הוויסקי), אמריקאי שנידון לעשרות שנות מאסר אחרי שהואשם באותה תקופה בקשרים עם אל-קעידה.

שפירו, בשנות השלושים המאוחרות בחייו,  למד בניו יורק, אחר כך בילה כמה שנים בתימן כסגן מנהל בית ספר ולבסוף התגלגל לישראל. הוא ניהל כאן ארגון תמים בשם "זרעי שלום" מיסודו של עיתונאי אמריקאי שביקש לעבוד עם נוער מקומי כדי לייצר מנהיגות יהודית-פלשתינית שוחרת שלום. מחשבה רחוקה מאוד מאוד מרעיונותיו של המנהל שפירו.

אבל בארגון הזה,  בירושלים של שנת 2000, הוא הכיר אמריקאית אחרת שעבדה איתו  בתור "מתאמת פעולות", הואידה עראף. הם  עזבו את הארגון  של שוחרי השלום התמימים ויסדו בשנת 2001 את ה-ISM – ראשי תיבות של "תנועת סולידריות בינלאומית".  פעולתו העיקרית של הארגון בשנים הראשונות של המילניום  החדש היתה לייבא לישראל מתנדבים צעירים אמריקאים ואירופאים ולשגר אותם לפעילות פרובוקטיבית נגד צה"ל – רצוי מאוד פעילות שתביא לפציעתם והכי הכי טוב – למותם.

ב-2002 מיסדו שני האמריקאים הצעירים את יחסיהם ונישאו.

המשפחה הצטרפה  ליאסר ערפאת בתקופת האינתיפאדה השניה, כאשר היה הראיס נתון במצור במוקטעה. שפירו שירת אותו שם כדובר וכאיש קשר עם העיתונות הזרה. לשונו המתגלגלת ומקלדתו הזריזה זכו לתשבחות ולהבעת תודה עמוקה מצד ערפעת.

השניים גם היו בין המתבצרים בכנסייה בבית לחם בשנת 2002.

ומן הון להון, הם טיפחו את ארגונם וניסחו את מצעו ואת האסטרטגיה שלו. לא מפתיע, שכפי שנהוג הדבר אצל השמאל המדומה, הניסוחים האלה הם מופת של לשון חלקלקות, דיאלקטיקה פתלתלה ובשעת הדחק גם שקרים וסתירות מניה וביה. אך למרות מסלול המכשולים הוורבלי שהם מציבים בפני מי שמנסה לפענח את כוונותיהם, המלאכה אינה קשה מדי. הנה קצת ציטוטים ממצע ה-ISM ומראיונות של השניים בתקשורת:

כך במצע:

"תנועת הסולידריות הבינלאומית לא תומכת או מתייחסת בסלחנות לאף מעשה  טרור – שהוא לא מאבק מזוין לגיטימי. התנועה לא קשורה, תומכת או קשורה להתנגדות מזוינת או אלימה לכיבוש. התנועה לא עוזרת או לוקחת חלק בשום התנגדות חמושה, לא משנה באיזה צורה היא מתרחשת."

ובכן – הם בעד או נגד טרור? בקטע הבא יש הבהרת כוונות:

"כפי שמקודש בחוק הבינלאומי ובהחלטות  האו"ם אנו מכירים בזכות הפלשתינית להתנגד לאלימות ולכיבוש הישראליים באמצעות מאבק מזוין לגיטימי. למרות זאת, אנו מאמינים שאי-אלימות יכולה להיות כלי נשק חזק בלחימה בדיכוי ואנו מחויבים לעקרונות של התנגדות לא-אלימה…אנו מאמינים שפעולה לא-אלימה היא כלי נשק חזק בלחימה בדיכוי ואנו מחויבים לעקרונות של התנגדות לא אלימה."

עוד נגיע לעקרונות אי האלימות של השניים ומה משמעותם בפועל. במאמר שהשניים כתבו הם מספקים עוד דוגמא לכפל הדיבור ולפתלתלות הניסוח שנועדו להסתיר את הצימאון לדם :

"ההתנגדות הפלשתינית  צריכה להיות בעלת מספר מאפיינים: גם אלימה וגם לא-אלימה. אך חשוב מכל, היא חייבת לפתח אסטרטגיה שמערבת בין שני ההיבטים. התנגדות לא-אלימה היא לא פחות אצילה מביצוע פעולת התאבדות."

כלומר: פעולת התאבדות היא מעשה אציל. אך יש נישה מסוימת של "פעילות לא אלימה", שעל פיתוחה עובדים
השניים, היא אצילה לא פחות מפעולת ההתאבדות שאין לגנותה (כי היא חלק מטרור לגיטימי, לפי המצע של ה-ISM).

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%AA

כאשר נשאלו השניים, בעקבות המאמר הזה, על ידי פאולה זאהן, מראיינת של הסי.אן.אן. אם לאורן של עמדות כאלה אמנם אפשר לכנות אותם "פעילי שלום", כפי שהם מכנים את עצמם,  השיב שפירו תוך שימוש במשפט האלמותי הבא: "בהקשר זה התייחסנו  (במאמר) לוויכוח האם הפלשתינים יכולים להשתמש בשיטות אלימות או לא יכולים לנקוט בשיטות לא אלימות או  כן יכולים בשיטות לא אלימות."

 לא נגעתי.  זוהי התפתלות אופיינית לשקרנים  של השמאל המדומה והנה  המשפט באנגלית למי שרוצה ליהנות מחוויית הקריאה בשפת המקור:

And so we were addressing within the context of the debate over whether the Palestinians
could use violence or could not use nonviolence or could use nonviolence.

http://transcripts.cnn.com/TRANSCRIPTS/0205/10/ltm.08.html.

 עד כאן התיאוריה ועכשיו לפרקטיקה.

הנה כמה מפעולות ה-ISM:

מאי 2002: במטה התנועה בג'נין נתפס טירוריסט פלשתיני מהתנזים (או הג'יהאד, יש גירסאות שונות להשתייכותו  האירגונית) שאותו הסתירו שם שתי פעילות שוחרות שלום.  הטרוריסט, שאדי סוקיה (29) היה מעורב בייזום  פעולות התאבדות  ופיגועי ירי.

אפריל 2003 : בערב שלפני  פיגוע ההתאבדות שביצעו בפאב מייקל'ס פלייס בתל אביב, נפגשו שני הטירוריסטים הבריטיים ממוצא פקיסטני בדירה ברפיח עם 15 מפעילי ה-ISM.

מאי 2003: שלוש פעילות של הארגון בבית לחם נעצרו ואחת מהן גורשה.

אוגוסט 2004: ישראל ביקשה לגרש את פעילת הארגון, העיתונאית אווה גסביץ. השב"כ טען בדיון המשפטי כי ה-ISM עוסק בשיבוש פעולות צה"ל, בפעולות נגד הגדר, בהתבצרות בבתי מחבלים מתאבדים ובהסרת מחסומים.

אוגוסט 2006: שפירו הודיע כי הוא ופעילי הארגון עומדים להגיע לדרום  לבנון כדי להגן בגופם על האזרחים בשטח הנתון לשליטת החיזבאללה,  מפני פעולות צה"ל.

אך כל אלה כסף קטן. פעילותו העיקרית של ה-ISM היתה בייזום מעשי פציעה והרג של חבריו שלו על ידי חיילי
צה"ל. לשם כך, לפי עדויותיהם של המתנדבים, הם עברו פה מעין "סדנה"  שבה הוסבר להם למה בדיוק מצפים מהם במסגרת הפעולה ה"לא אלימה": פרובוקציות שייגררו את חיילי צה"ל לירות בהם.

והיו ביצועים מרשימים  בשטח.

האביב הגדול של ה-ISM

*במרץ  2003  נחלה האסטרטגיה  של שפירו-עראף את ההישג הגדול  הראשון שלה: מותה של המתנדבת  האמריקאית רייצ'ל קורי. האמריקאית הצעירה הזאת הגיעה לשטחים בינואר 2003. מאחוריה היו כבר משפט מבויים לנשיא ג'ורג' בוש, הפגנה מול משלחת עיראקית בארצות הברית ושריפת דף נייר שעליו צוייר דגל אמריקאי. קורי היתה בחורה צעירה ונאה, וביצעה את פעילותה המהפכנית בחן ובכישרון מול המצלמות.

עם הגיעה לשטחים עברה קורי את הסדנה הרגילה של ה-ISM. סדנה ל"התנגדות בלתי אלימה", איך לא. באמצע מרס 2003 השתתפה קורי עם כמה מחבריה ל-ISM בפעילות שנועדה למנוע מבולדוזר של צה"ל לבצע עבודות חישוף ליד ציר פילדלפי. גם פה היו מצלמות.  במהלך הפעילות נדרסה קורי למוות. חבריה מיהרו לטעון שהיה זה רצח כי נהג הדחפור ראה את קורי ניצבת על גבעת עפר ודרס אותה במתכוון.

התמונה של רייצ'ל קורי והדחפור שסיפקו אנשי ה-ISM. למטה באנגלית כתוב:  "מצילום זה ברור למעלה מכל ספק כי נהגו הישראלי של הדחפור  היה יכול לראות בבירור את רייצ'ל קורי." התברר שמדובר בשקר.

 פעילי ה-ISM סיפקו תצלומים כדי להוכיח את טענתם. אבל הם התבררו כשקרנים לא מוצלחים. הזיוף של התמונות הסתבר במהירות. נהג הדחפור  ושני אנשים נוספים שתמכו בעדותו עברו בדיקת פוליגרף ונמצאו דוברי אמת. קורי מעדה ונפלה לבור (ונראה שחבריה, שאולי הבחינו במעידתה, לא הזהירו את נהג הדחפור. אני על בוגרי הסדנאות של משפחת שפירו-עראף מוכן להאמין כמעט הכל. אחד מאנשי ה-ISM העיד שראו אותה נופלת "והיו בטוחים" שגם הנהג ראה, והוא יעצור. כלומר – ראו ולא הזהירו אותו) . הנהג , בגלל כף הדחפור ובגלל הזווית, לא היה יכול לדעת שהיא  בבור. לפי בדיקת צה"ל קורי לא נהרגה  מפגיעת הדחפור אלא מפגיעת גוש בטון שנדחף על ידו. כל זה בניגוד לעדותם של "עדי הראיה" מה-ISM.

תביעת הפיצויים שהגישו הוריה של קורי נגד ישראל נדחתה על הסף , אך ספינה שנקראה  על שמה יצאה למשט אל עזה.

*באפריל 2003 נורה בפניו איש ה-ISM האמריקאי בריאן אייברי, איבד עין, ונדרש לשורה ארוכה  של ניתוחים בפניו. זה קרה בלילה חשוך בג'נין.  צה"ל הטיל עוצר. למרות העוצר יצאו אייברי וכמה מחבריו לרחובות. הם ראו כוח משוריין קטן של צה"ל מול קבוצת פלשתינים צעירים שיידו לעברו אבנים. אייברי הזעיק בסלולרי את חבריו, ואחר כך, כשהיתה קבוצה של אנשי ISM במקום, נורה צרור על ידי חיילי צה"ל  ואייברי נפגע בפניו ופונה לרמב"ם. לימים הוא חזר, תבע את ישראל וזכה לפיצויים כתוצאה מעבודת הגנה רשלנית ושופט תמים שקנה את סיפוריהם של אנשי ה-ISM, חבריו של אייברי.

 האם הם סיפרו לשופט מה לימדו אותם ב"סדנה" ל"פעילות בלתי אלימה"? האם הם סיפרו לשופט מה בדיוק חיפשו ברחוב, בחשיכה,  בשעת העוצר? האם סיפרו לשופט כי המטרה העיקרית של פעולתם הפוליטית  באזור המזרח התיכון היא לערוך פרובוקציות לחיילי צה"ל כדי לגרות אותם לירי?
מובן שלא. וכך זכה הפרובוקטור שבא על עונשו לפיצויים מהמדינה שאת שמה הוא בא להכפיש  וגם הצליח.

*והנה עוד הצלחה קטלנית של שפירו-עראף: באפריל  2003 נורה איש ה-ISM האנגלי טום הורנדאל. זה קרה ברפיח. לפי העדויות  במשפט שנערך לחייל היורה,  שיחקו כמה ילדים פלשתינים ליד עמדת פילבוקס של צה"ל. ואז הופיע במקום הורנדאל.  הוא היה כבר בעל ניסיון כמי ששימש בעיראק כ"מגן אנושי" שהגן על עיראקים מפני חיילים אמריקאים. בישראל , אמרו חבריו, הוא היה צלם שתיעד את פעולות הצבא.  לפי עדויות חבריו הוא ביקש להרחיק את הילדים מהעמדה. לדברי החייל היורה  נכנס  הורנדאל שוב ושוב "לשטח האסור" הסמוך מאוד לעמדה, והחייל  ירה יריית אזהרה.  החייל  הודה במשפטו שהיה עצבני בגלל ניסיונות חוזרים ונשנים של אנשי  ה-ISM להתגרות בחיילי העמדה. התוצאה: כדור בראשו של הורנדאל.  הבריטי לא מת מיד. הוא שכב תקופה ארוכה בבתי חולים, חסר הכרה ומחובר למכשירים, עד שנותק מהם ונפטר.  החייל, מהיחידה הבדואית, נידון ל-8 שנות מאסר והוריו של הורנדאל קיבלו פיצויים. עוד הצלחה מלאה לפרובוקציה מתוצרת  שפירו-הורנדאל.  היום, אחרי שכבר ידוע משהו על "הסדנה",  נראה ברור למדי ש"הסכנה" לילדים שליד העמדה היתה התירוץ. הורנדאל ביקש לעשות מה שלימדו אותו ומה שעשו חבריו ללא הרף: להתגרות בחיילי צה"ל עד שיירו. זה הצליח לו.

לאור סמיכות המקרים,  שארעו בתקופה של כשישה שבועות,  יתכן בהחלט שכל השלושה, קורי, אייברי והוראנדל  היו בוגרים של אותו מחזור בסדנה. לבטח הסדנה המוצלחת ביותר בתולדות ה-ISM , עד לסדנה שעברו  כמה שנים אחר כך פעילי ה-IHH הטורקי.

אחרי שרשרת ההצלחות הגדולה של אביב 2003 החלו כוחות הביטחון של ישראל להגביל את פעילותם  של אנשי ה-ISM והם העבירו את עיקר עשייתם לחו"ל – וכך גם בא לעולם המשט של מאי 2010, ו-9 הרוגים נוספים על  סיפונה של המרמרה, לזכותם של שפירו-עראף.

נראה שלאור ההתרחשויות האלה קל יותר להבין את המשפט שכתבו  בני הזוג באותו מאמר שעורר את שאלותיה של כתבת ה-CNN שכבר צוטט למעלה:

"ההתנגדות הפלשתינית צריכה להיות בעלת מספר מאפיינים: גם אלימה וגם לא-אלימה. אך חשוב מכל, היא חייבת לפתח אסטרטגיה שמערבת בין שני ההיבטים.  התנגדות לא-אלימה היא לא פחות אצילה מביצוע פעולת התאבדות."

ברור כבר מדוע חושבים סרסורי הרצח  ש"התנגדות לא אלימה" כמו זו שלימדו בסדנה  את רייצ'ל קורי ואת טום הורנדאל, היא "לא פחות אצילה" מביצוע פעולת פיגוע-התאבדות  מפעולות התאבדות  רגילות  יוצאים הפלשתינים כרוצחים נתעבים והישראלים כקורבנות. אך מפעולות התאבדות כמו זו שביצעו קורי, הוראנדל או אנשי ה-IHH, יוצאים הישראלים כרוצחים נתעבים – והמתאבדים הפרובוקטורים – כקורבנות תמימים! הבדל חשוב לטובת המאבק הפלשתיני והתגלמות של אצילות מהפכנית.

איך הודה הפרובוקאטור במעשיו

ועכשיו לצימוק: איך חשף אדם שפירו במילים מפורשות את האיסטרטגיה הנכלולית והרצחנית שלו. לא עוד הניסוחים הפתלתלים של המצע והמאמר, אלא הסבר ממצה ומדוייק.

זה קרה לרגל כתבה שערכו עורכי "המקור", תכנית התחקירים של ערוץ 10 בעקבות ההידרדרות במצבה של ישראל בדעת הקהל העולמית – בין השאר בגלל תוצאותיו של המשט של מאי אשתקד.

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=741770

הכתבת נועה קולפף פגשה את אדם שפירו והוא ענה לשאלותיה. שפירו הסביר לכתבת בסבלנות רבה, שמה שקרה  במשט המרמרה "היה מה שעשינו עד כה בכל פעולותינו, שזה באופן בסיסי להציב את ישראל בפני מצב שבו תיגרר להפסד בכל צעד שתעשה."

ובאנגלית:

To present Israel with a lose-lose
situation

כלומר – מופסדים בכל מקרה: אם ישראל לא תגיב לפרובוקציה, היא תצטייר כחלשה ומפסידנית ולא תשיג את מטרתה: הדחפור לא יצליח לבצע חישוף ליד ציר פילדלפי , והמאווי מרמרה תגיע לעזה לקול מצהלות הפלשתינים. ואילו כאשר  ישראל  מגיבה לפרובוקציה, כמצופה,  נהרגים טום הורנדאל   והשאהידים הטורקיים של ה-IHH , וישראל מצטיירת  כמדינה רצחנית. ומכאן – עוד ניצחון גדול לקו התעמולתי של הפלשתינים והשמאל  הבינלאומי המדומה.

כמו כן כדאי לציין שבהזדמנות זאת מודה שפירו  בפני קולפף כי השיטה הרצחנית הזאת אינה חדשה. היא שימשה אותו, כפי שהוא עצמו אומר "בכל פעולותינו".

 זוהי תמצית האסטרטגיה של ה-ISM.

וכדי שלא יישארו שום ספיקות והכל יהיה לגמרי מובן,  אמר שפירו לקולפף גם את הדברים הבאים:

"הם מאשימים אותנו בנסיון להתגרות בישראל. כן, כן, תשכחו מהאשמות. זה מה שאנחנו מנסים לעשות, להתגרות. אין זו אשמתי שכאשר ישראל נמצאה מגורה, היא החליטה לירות באנשים"

ובשפת המקור:

They accuse us of trying to provoke Israel,

 yes, yes, forget accusations
This is what we are trying
to do, is provoke
.

It's not my fault that
when Israel was provoked, it decided to shoot people
"

אז שפירו מודה בכל,  אך גם הפעם אינו יכול להימנע גם הפעם משקר קטן ומתחסד. "אין זו אשמתי", הוא טוען, "שכאשר ישראל נמצאה מגורה, היא ירתה באנשים".

אלא שזו בדיוק אשמתו של שפירו. כי היריות האלה, הן הן  היעד המרכזי של פעולתו. השר או המפקד הישראלי
הנותן את הפקודה לירות או החייל הלוחץ על ההדק, אשמים הרבה פחות מהצמד הרצחני. מי שמתכוון מראש ושואף להגיע למצב של שפך דם – הם אדם שפירו והואידה עראף.

אך למרבית הצער הצלחת הפרובוקציות  אומרת שישראל וצה"ל יוצאים בתור אידיוטים שימושיים של הזוג האמריקאי  ועושי דברו,  המתנדבים  מהמערב או  אנשי ה-IHH על המרמרה.

רשימה ראשונה

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: