דילוג לתוכן

כסף לעמותות: אין טילים על כריסטיאניה

יוני 19, 2011
כתבת אורח
מאת  Bensty
היום ( 2011\6\19) אמורה לעלות בועדת השרים לענייני חקיקה הצעת החוק שהוגשה ע"י חברי הכנסת אופיר אקוניס ורוברט אילטוב אשר קובעת כי ייאסר על עמותות ישראליות אשר עוסקות בנושאים מדיניים או בטחוניים ( "פועלות לשינוי עמדותיהם הפוליטיות" אליבא ד'לונדון) לקבל תרומה של יותר מעשרים אלף ש"ח ממדינה זרה. על אף שהח"כ הפעלתן אופיר אקוניס איננו בדיוק כוס התה שלי בכל מה שקשור לעידוד התיישבות יהודית בכל חור מפוצץ בפלסטינים עניים, אני חושב שהצעת החוק הזו היא הדבר ההגיוני והנכון ביותר בהתחשב במצב האבסורדי שאליו, כרגיל, הכניסה ישראל את עצמה.

אחרי שראיתי עימות "בלונדון וקירשנבאום" בין אקוניס לבין חגי אלעד, מנכ"ל האגודה המתהדרת בתואר "האגודה לזכויות האזרח", נדהמתי לראות שאפילו אקוניס בעצמו איננו יודע להסביר בצורה סדורה ומשכנעת את ההצדקה לחוק הזה. אותו אקוניס שבדרך כלל יודע לדבר ולהתבטא בצורה חלקה, שלא לומר חלקלקה, למדי.

הטענות של מתנגדי החוק, שרובם ככולם שייכים לצד שנהנה מן ההפקר עכשיו, מתחלקות למספר נקודות שחשוב לעמוד עליהם. לפני שנעמוד על הנקודות הללו, ובמיוחד על אחת עיקרית, חשוב להפטר קודם כל מהדברים הברורים מאליהם: כן, נראה לי ברור שחגי אלעד מתנגד לחוק הזה כי הוא יפגע ביכולת שלו ושל חבריו לשנות את המציאות הפוליטית בישראל.  וזו בדיוק הסיבה שבגללה אקוניס וחבריו תומכים בחוק הזה: הם נמצאים רחוק מהצלחת, ואין להם גם סיכוי לקבל איזה סטרטר מהמנה הזו.

זה לא משנה. אקוניס צודק,  אפילו שהוא אינו יודע להסביר את זה ממש ממש טוב.

הטענה המרכזית היא שההבחנה הזו בין תרומה של מדינה לתרומה פרטית של איזה מיליונר היא אבחנה פסולה, ושאין ממש הבדל. מה בין תרומה של מדינה כמו דנמרק לבין תרומה של איזה שייח' סעודי ? אז זהו, שיש הבדל ענק.

נתחיל מהברור מאליו: יש אנשים שאכפת להם ממה שקורה במדינות אחרות ולאנשים אחרים. הם רוצים לתקן, לעזור, לשנות, וזו בדיוק ההצדקה המרכזית לקיומה של הפילנטרופיה. זכותם של אנשים לקחת חלק מהכסף שהרוויחו בזיעת אפם ( או בזיעת אפם של אחרים), ועבר את כל מנגנון המיסוי הדי מעיק של המדינות המודרניות של היום, ולתת אותו למי שהם רוצים. במובן מסויים זו אפילו תופעה ברוכה. עדיף לחברה שתעודד תרומה לארגונים שפועלים ליצור שינוי כלשהו ( ולא חשוב כרגע איזה שינוי זה, פוליטי או חברתי) משום הצדק החלוקתי שיוצרת פעולה כזו. אחרי הכל, הייתי מעדיף שמישהו יתרום לעמותה ( גם כזו שאני לא תומך במטרתה או בדיעותיה) מאשר שיקנה לילד שלו עוד איזה מוצר צריכה ראוותני ללא שום שימוש. מוצר צריכה שרק יטמטם את הילד שלו, ויגרום לו להמשיך לצרוך עוד מוצרי צריכה מטמטמים, וחוזר חלילה. גם המדינה מעדיפה את זה, כל מדינה, ולכן המדינה  מעניקה הטבות מס למי שתורם לעמותה מסויימת, וגם לעמותה עצמה, שלא צריכה לשלם מס הכנסה על הסכום שניתן לה.

 עד עכשיו הייתי די מובן מאליו. וגם די תמים. את התמימות הזו כדאי שאפסיק: ברור לי שבמסגרות הקיימות היום, רוב רובן של התרומות ושל הפילנטרופיה לגופים "פוליטיים" או "פוליטיים למחצה" ( כלומר פוליטיים אבל לא מזדהים ככאלו) ניתנות למען אינטרס מסויים. "שמור לי ואשמור לך" קלאסי. זו גם לא המצאה מודרנית כל כך. ברור לי שגם ברומא העתיקה נהגו סנאטורים להתחכך בכל מיני בעלי ממון בכדי לקבל את תרומתם, ולדאוג להם לאחר הבחרם לתפקיד. אלא שההבחנה בין תרומה הניתנת "מפילנטרופיה" גרידא, כלומר מאכפתיות ורצון לתרום לזולת, ובין תרומה  הניתנת מרצון לקדם אינטרסים היא בלתי אפשרית. איך נדע לזהות אדם שרוצה שרוצה לתרום מאכפתיות ולא מאינטרסים ?! אם מישהו יכול להציע איזושהי אמת מידה אובייקטיבית, אשמח לשמוע עליה. חשוב לזכור, שאמת המידה הזו תצטרך גם לעבור מתישהו בבית משפט, וכל עורך דין מתחיל כבר יישמח לטעון שהלקוח שלו תורם "מאכפתיות ורצון טוב", ולא חלילה מאיזשהו אינטרס נסתר. אהה, כמעט שכחתי, הסיכוי להוכיח כי קיים איזשהו "אינטרס נסתר" בתרומה הוא קלוש גם ככה, הרבה בגלל שמדובר ב…אינטרס נסתר.

כלומר, ההנחה היא שאנחנו מעוניינים לעודד תרומות של אנשים פרטיים, וקצת קשה לנו לקבוע מתי מדובר בתרומה שנובעת מאכפתיות ורצון טוב, ומתי מדובר בתרומה שכל כולה שיקולים עסקיים. יש אגב, דרכים לסייע בהבחנה הזו: מדינות בדרך כלל מגבילות את סך התרומה שניתן לקבל מגורם יחיד, בדיוק  בגלל הבעיה הזו. ישנה הנחה כי תרומות בסכומים גדולים מידי נוטים לגרום  לגוף המתרים ( הפוליטיקאי או העמותה) לדאוג יתר על המידה לאינטרסים של תורם ספציפי ולא לאינטרסים של כלל הקבוצה שאותה הוא מתכוון לייצג.

לא כך לגבי מדינות. מדינות, מעצם הווייתן, כל כולן נועדו לקדם אינטרסים. אפשר להתווכח עד כמה דואג משטר אסד לאינטרסים של אזרחיו, אבל אפשר להסכים במאה אחוז כי משטר אסד בוודאי שלא מתנהל מתוך דאגה לאינטרסים של אזרחי בולגריה או מרוקו. כלומר, המדינה או השלטון ידאגו לאינטרסים של האזרחים שלהם או לאינטרסים של השלטון עצמו. גם דנמרק, או הולנד, בתרומה שהם נותנים לארגונים כאלה ואחרים, עושות את זה כי הן חושבות שזה חלק מהאינטרסים של אזרחי הולנד ודנמרק או של השלטונות שלהם ( נשאיר לרגע בצד את הוויכוח למי באמת הם דואגים, לעצמם או לאזרחים, ואותו הדבר גם באשר לממשלת ישראל). לא רק שהן עושות את זה כי הן חושבות שזה האינטרס שלהן, אבוי ואבוי אם הן לא היו עושות את זה מתוך דאגה לאינטרסים שלהן. אחרי הכל, זה התפקיד שלהן ולזה הן נוצרו. בתור מי שיצא לו להיות גם בדנמרק וגם בהולנד בקיץ, נראה לי שהממשלות שם עושות עבודה לא רעה בכלל בלדאוג לאזרחים שלהן, ונראה לי שלאור התרבות הפוליטית הדי בריאה שקיימת שם ( בעיקר בכל הנוגע לשחיתות), הייתה קמה צעקה די גדולה אם היה מתברר איכשהו שהמדינות הללו מממנות משהו שמנוגד לאינטרסים שלהן או של אזרחיהן.

ולמה חפרתי כל כך על האינטרסים של אזרחי דנמרק ?

כי האינטרסים של אזרחי דנמרק, יכול להיות שיהיו חופפים לפעמים לאלו של אזרחי ישראל, אבל לא בהכרח. אולי לאזרחי דנמרק יש אינטרס שישראל תצא מהשטחים. אולי לאזרחי ישראל יש גם אינטרס כזה ( לדעתי יש). בכל מקרה, אם יציאה כזו תוביל לטילים שיפלו על פתח תקווה ותל אביב, לא אזרחי דנמרק יסבלו מזה. טילים לא יפלו בכריסטיאניה, ולא בפרדיסברג. לכן, האינטרסים של אזרחי דנמרק אינם חופפים אחד לאחד לאינטרסים של אזרחי ישראל. מכאן נוצר המצב שכאשר אזרחי דנמרק מממנים עמותות שמנסות להשפיע על סדר היום הפוליטי בישראל, הם בעצם מנסים לגרום לישראלים לפעול לטובת האינטרסים של אזרחי דנמרק, שלא בהכרח תואמים לאלו של אזרחי ישראל. אם דנמרק מעוניינת להשפיע על ממשלת ישראל או על אזרחי מדינת ישראל, ולקרב אותה לכיוון של שותפות אינטרסים עם דנמרק, יש לה מספיק דרכים לעשות זאת. דרכים שלשלדון אריסון למשל, אין: מדינות יכולות להטיל סנקציות, להעלות מכסים, או מיסים על סחורות ממדינה מסויימת, להעלות הצעות לגינוי באו"ם, או להקשר בבריתות עם מדינות אחרות ועוד. אילו רצו מדינות אירופה הידידותיות להשפיע על ממשלת ישראל או על העם בישראל, יש להן מספיק דרכים לעשות זאת: למדינות האיחוד האירופי יש הסכם אסוציאציה עם ישראל, והן יכולות להתנות מדיניות מסויימת של ממשלת ישראל בחידוש הסכם האסוציאציה הזה. היתרון המרכזי של הסכם האסוציאציה הזה מבחינת ישראל הוא מעבר חופשי של סחורות בין אירופה לישראל ללא מכסים. ביטול של הסכם כזה למשל, ישאיר לצרכן, וליצרן הישראלי לעשות את המאזן הפרטי שלו בקשר לתמיכה שלו ( או להעדר ההתנגדות שלו) במפעל ההתנחלויות.

ישנה עוד נקודה, שאקוניס קצת נגע בה, וחגי אלעד כמובן שהתעלם ממנה, באשר לצידוק של החוק הזה: כי זה לא נהוג.

נשיא אובמה: רק 750 מיליון דולר

מדינות לא נוהגות להתערב בפומבי במערכת הפוליטית של מדינות אחרות. נכון, ארה"ב נהגה ועודנה נוהגת להתערב ללא הרף בנעשה במדינות זרות. ממוסדאק באיראן, ועד "המהפיכה הכתומה" באוקראינה. כמובן  שזו טעות לחשוב שהדברים הללו לא נעשים.

אלא שתהיה זו כמובן גם חובה  להצדיק פעולות של מדינות שיינקטו בכדי למנוע התערבות פסולה מבחוץ בעניניהן. צריך להבין שבגלל העוצמה הגדולה של מדינות, הן מסוגלות להשפיע די בקלות על מערכת פוליטית במדינה זרה: למשל,  סה"כ התרומות שגייס אובאמה במהלך מערכת הבחירות ב-2008 מוערך ב- 750 מיליון דולר. זהו שיא חדש שספק אם יישבר גם בבחירות של 2012. 750 מיליון הדולר האלה, סייעו לאובמה להפוך לנשיא של המעצמה מספר אחת בעולם.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/230/715.html

 העניין הוא ש- 750 מיליון הדולר האלה, הם פחות מאחוז מתקציבה השנתי של מדינת ישראל. כלומר, אם למדינות היה מותר להתערב בזירה הפוליטית בארה"ב בכזו קלות, יכלה מדינת ישראל בהשקעה של פחות מאחוז מתקציבה לשנות את ההשתלשלות ההסטורית מאז 2008. מי יודע היכן היה נמצא כעת העולם אילו ג'ון מקיין היה יושב היום בבית הלבן? אף אחד. מה שבטוח הוא שהעולם היה נראה אחרת. מה שנכון כמובן במקרה של ישראל המיניאטורית ושל הענק האמריקני, נכון שבעתיים במקרה של המערכת הפוליטית בישראל, שהיא דלת תקציבים יחסית. כך יכול כל בירוקרט מדרג ביניים  במדינה אירופאית עשירה להעביר קורטוב מתקציב משרדו, ולשנות לגמרי את המערכת הפוליטית כאן. עוד יותר חמור יהיה המקרה בו ממשלת ארה"ב, עדיין הגוף הפיננסי הבטוח בעולם, תתחיל להפנות משאבים לתמיכה במפלגות\ עמותות  במדינות שונות באירופה. זיתכן שזה כבר קרה:  הנציבות האירופית חוקרת חשדות למעורבות של גופים המזוהים עם ממשלת ארה"ב אשר על פי החשד תמכו בארגונים אשר התנגדו לאימוץ החוקה האירופית באירלנד, במשאל העם שנערך שם ב- 2008.

אימוץ החוקה האירופית מנוגד באופן ברור לאינטרס האמריקני, ששואף להשאיר את אירופה מפוצלת, חלשה, ותלויה בארה"ב. אבל רגע, האם יכול להיות שמה שהאירופאים מנסים למנוע אצלם בבית זה בדיוק מה שהם עושים אצלנו ?

נכון,  זה מה שהם עושים, ולכן זה צריך להפסק.

מילה אחרונה לסיום, והיא בקשר לתוצאות של הבחישה האירופית בפרט, והבינ"ל בכלל בפוליטיקה הישראלית. במה שכונה בתקשורת "מצעד זכויות האדם" שנערך בדצמבר האחרון, השתתפו, על פי התקשורת, בערך 5,000 אלפים איש. מתוך הכמות הזו, בערך 200-300 היו אנשי "אם תרצו" ונספחיהם שצעדו שם כסוג של "צעדת מחאה" כנגד המצעד המרכזי. בין 500- ל-1000 איש נוספים היו פליטים ועובדים זרים שהובאו למצעד בצורה מאורגנת. כלומר, בהערכה גסה, סך האנשים שצעדו במצעד אשר מזדהים עם תכניו של המצעד (בניגוד "לאם תרצו") ויש להם השפעה על הפוליטיקה בישראל (בניגוד לעובדים זרים, ופליטים שלא מצביעים) היה בערך 4,000 איש. זה לא מנע ממארגני המצעד להצהיר שקרוב ל- 120 ( !!) ארגונים שונים משתתפים במצעד. זה אומר קצת למעלה מ- 33 אנשים לארגון. זה המון. או בעצם – זה מעט מאוד. ככה זה כשגורמים זרים מנסים לעשות החייאה  לתופעה שכמעט ואין לה אחיזה בציבור. תודו שהפגנה שמשתתפים בה 120 ארגונים נשמע הרבה יותר עוצמתי מהפגנה של 4,000 איש. לפי היחס הזה, מספר הארגונים שהשתתפו "בהפגנת הארבע מאות אלף" המפורסמת, שבה ככל הנראה השתתפו בערך 200,000 איש, היה צריך להיות למעלה מ-6000 !

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1134460.html

זה כמובן לא מה שהיה. האמת שלא ממש הצלחתי לברר כמה עמותות וארגונים השתתפו באותה הפגנה , אבל די בטוח שזה היה מספר נמוך בהרבה מ-6,000. זה דווקא מסביר  היטב  את מצבו של השמאל הישראלי היום, כפי שהיטיב לעשות יצחק לאור,  אותו שמאל שהפך ממחנה של "תנועות" עם נוכחות ברחוב הישראלי, למחנה של "עמותות" עם מעט מאוד נוכחות ברחוב הישראלי, אבל עם הרבה דו"חות, ופרסומים בתקשורת.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1190991.html

From → אורחים

4 תגובות
  1. פוסט מצוין, תודה על ההשקעה וההסבר המוצלח.

    אהבתי

  2. נראה לי שקשה להיות חד משמעי בגלל שיש המון שטחים אפורים. שטח אפור אחד הן למשל הכנסיות העשירות של מערב אירופה שכמה מהן שותפות מלאות לממשלות של מדינותיהן וכן לקרנות אמריקאיות ולקרנות פרטיות במימון אותם ארגונים ועמותות הפועלים אצלנו. אמנם לא מדובר במדינה, אבל גם לא מדובר באנשים פרטיים. מדובר באינטרסים של מוסדות ואנשים שגם אם אין מקום לפקפק באמונתם הדתית הכנה, יש למעשיהם השלכות פוליטיות.
    בתוך ביצה אפורה רצינית רובצות הקרנות עצמן. כי בלא מעט מקרים אין דרך לדעת מהו האינטרס האמיתי ומיהו בעל הבית האמיתי שעומד מאחורי כל קרן. לגבי צרכני התקשורת המקומית והבינלאומית זוהי תעלומה. רק מעט מאוד ידוע ולא בטוח שבכל המקרים מה שידוע הוא גם נכון.

    בסך הכל שם המשחק הוא הפניית כספים בקנה מידה בינוני, כמה עשרות או מאות מיליוני דולרים, כדי לרכוש למען בעלי הקרנות מכל הסקטורים מספר ניכר של פעילים פוליטיים – בעצם חלק משכבת האינטליגנציה המקומית, כדי שיעשו נעים למשקיעי הקרנות והתורמים, . כלומר יקדמו את האינטרסים שלהם.
    רכישת האינטליגנציה מתבצעת בשיטה הוותיקה והמוכרת: חלוקת מזומנים תחת כותרים שונים. פעם מילגה ופעם מענק, פעם שכר סופרים, פעם פרס או בונוס ופעם סתם משכורת. גם כשהם קוראים לעצמם עורכים או צלמים או מנכ"לים ופעילי זכויות ועיתונאים וחוקרים ומדענים וכן הלאה – הפעולה שהם עושים היא במהותה פוליטית ולרוב הם גם לא מתכחשים לזה.
    נראה לי שדרך הפעולה הנכונה צריכה להיגזר מן העיקרון הבסיסי שאתה בעצם הצעת: האינטרס הבסיסי של הישראלי כישראלי, בלי הבדל אם הוא משמאל או מימין, מתנחל, מיליונר, ממוצא אתיופי או רוסי או שנולד כאן כיהודי או כערבי. והאינטרס הוא: שמה שפחות זרים יבחשו לנו פה בעניינים, לא חשוב מאיזה סקטור, עם או יבשת. אם זה האינטרס,, נראה לי סביר יותר לתמוך בעמדה שיחולו הגבלות מסוג המס על כל כסף שבא מבחוץ.
    זה נראה מאוד שקוף, אם לקרוא לילד בשמו, שהימין מעדיף להגביל קרנות ממשלתיות ולשחרר פרטיות, לא משום שהוא מעדיף כנסיות נוצריות או מיליונרים שמאלנים על פני ממשלות אירופה, אלא משום שהוא חושש לפגוע בתורמים שלו, שרבים מהם מיליונרים אמריקאים וגם אירופאים ויש גם מוסדות דתיים, נוצריים או יהודים. אז ראשית תרשה לי להזכיר פה שהטילים שלא יפלו על כריסטיאניה, לא יפלו גם על וגאס ואפילו לא על מיאמי שקצת יותר קרובה. ושנית, שהחוק הוא צחוק אם אינו שווה לכולם. שווה לא רק מבחינה מיכאנית ופורמלית אלא חשוב מזה, שווה מבחינה מהותית. עשוי כך שיספק נקודת זינוק שווה לכל הצדדים. ושלישית, זו טעות להפלות בין הסקטורים גם בגלל שמחר זה יכול להתהפך: פתאום דווקא הממשלות יעדיפו לתמוך בימין ולעומת זאת יהנה השמאל ממקורות פרטיים וציבוריים עשירים. יתכן שזה יקח המון זמן אבל כבר ראינו מהפכים גדולים, ודי אפילו באפשרות התיאורטית, כדי לתמוך בזה שהחוק יהיה שווה לכולם כך שלא יהיה לצחוק.

    לסיכום: אני מניח שהשיטה של קניית האינטליגנציה היא חוקית אצלנו. ואני מניח שבעלי הקרנות והתורמים הזרים רואים את זה כלגיטימי שהם ישחקו לנו פה בפוליטיקה. וכנראה שהפעילים הפוליטיים המקומיים עצמם תחת כובעיהם השונים רואים את זה כמסתדר עם התיאוריות הסוציולוגיות של מדע המדינה, שחלק נכבד מהאינטליגנציה המקומית יבלה את זמנו במתן שירותים פוליטיים לקניינים מחו"ל. הכל סבבה ובכיף פה, כן?
    אבל סתם ישראלים, בלי דרכון נוסף או שפה נוספת או השקעות בחו"ל, למה זה טוב בשבילם, המצב הזה? כאלה ישראלים – למה הם צריכים לעודד בצורת הטבות מס או בכל שיטה אחרת את המחול הפוליטי הזה שמעוללות הקרנות ובעליהן מהסקטורים השונים, ושמחוללות בו העמותות ובנותיהן מכאן ומכאן?

    אהבתי

  3. מאפיהו,
    נקודת המוצא שלך באשר לשיוויון בפני החוק היא שגויה. דווקא המצב כיום הוא זה שאין בו שיוויון. אין בו שיוויון כי מדינת ישראל לא תעז לתמוך כלכלית בארגונים פולטיים למיניהם במדינות המערב. מה שלא קורה במקרה ההפוך. יותר מזה, המדינות האלו עצמן לא מוכנות שממשלה זרה תתחוב את אפה לתוך המערכת הפוליטית שלהן. מה שלא מפריע להן לעשות את זה כאן. העובדה שבמקרה הזה הנהנה הוא השמאל והסובל הוא הימין לא רלוונטית. ברור למה הימין תומך בחוק, ולמה השמאל מתנגד לו. כאן הימין צודק. הדרישה הזו היא כל תמצית הפתגם "אל תעשה לחברך את מה ששנוא עלייך".
    ההנחה שמדינות תורמות לשמאל ותאגידים תורמים לימין היא לא מציאותית כפי שהוכיח משא התרומות של ברק אובמה. תאגידים ועמותות תורמים גם לימים וגם לשמאל, מדינות תורמות באופן ישיר רק לשמאל ( בארץ).
    גם התפיסה שכולם מושחתים, כולם בוחשים, כולם עם אינטרסים זרים היא בעייתית. היא מתנה כל תיקון קטן של אי- צדק בתיקון העולם כולו ( שכמובן לעולם לא יגיע, כי גם אחרי התיקון יהיו פגמים חדשים שצריך לתקן). העובדה שאנחנו מאפשרים לארגונים או עמותות שמייצגים אינטרסים זרים ב- 95% מהמקרים לתרום לא אומרת שאנחנו צריכים לאפשר את זה גם כשמדובר ב- 100% אחוז אינטרסים זרים ( כמו במקרה של מדינות). קו הגבול שאתה מציע הוא בעייתי כי הוא יוביל למצב שבו אין באמת גבול. כי לך תוכיח שהאזרח המודאג שלדון, שנולד לאם יהודיה ויכול להתאזרח כאן תוך שנייה וחצי, מייצג איזשהו אינטרס זר ולא את "דאגתו הכנה לעם היהודי", שהרי הוא אזרח ישראלי, לא ?
    אז מכיוון שקו הגבול שלך לא באמת ניתן ליישום, אני מציע הבחנה משלי: בלי מדינות זרות. מימין ומשמאל. בלי ארגונים שנתמכים ע"י מדינות זרות. באופן ישיר או עקיף.

    אהבתי

  4. צריך להיות כמובן מסע ולא "משא". החשבות שלי עפו לאיזור של חמורי משא

    אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: