Skip to content

אולי כסא במקום נפט?

יוני 2, 2011

שלוש הערות בעניין מאיר  דגן

ראש המוסד היוצא מאיר דגן רק עזב את תפקידו, וכבר הוא פותח את הפה.

והיכונו היכונו – הוא אומר דברי טעם!

בעניין האחים עופר לא כדאי להרחיב. עוד בזמנו חשבתי שהיתה זו שטות מטומטמת וצביעות ממדרגה, להעמיד לדין ולשפוט לשנות מאסר ארוכות את איש העסקים נחום מנבר בגלל עסקיו עם האיראנים, במקום להשתמש בהם (בהתחשב באיראנגייט למשל, כשממשלת ישראל סיפקה נשק למשטר ההאייטוללות, ובכסף האירני קנו האמריקאים נשק והטיסו אותו למורדים האנטי סנדיניסטים בניקרגואה. והמטוסים שהסיעו את הנשק מארה"ב דרומה לא הגיעו ריקים לאדמה האמריקאית: הם הכילו מלאים נכבדים של סמים קשים לשוק המקומי). ובערך מאותן סיבות עדיף להרפות מהאחים עופר. וזה לא בגלל שאני מוזמן לארוחות השקשוקה שלהם. אין בדעתי לשכוח אפילו לרגע את העובדה שאזור חיפה והמפרץ מחזיקים עדיין בשיא העולמי בתחום התחלואה באחד מסוגי הסרטן המעצבנים ביותר הקרוי לימפומה (שאינה  הודג'קין) שהאוויר בקרית אתא בשעות הערב כלל אינו ניתן לנשימה, בגלל שבתי הזיקוק משחררים את החומרים הרעילים שלהם לאחר רדת החשיכה, כדי שלא נראה את הכמויות האדירות של העשן האפור והשחור היוצא משם. מדובר ב-15 אלפי טונות של תחמוצות גופרית וחנקן, יותר ממה שפולטים 21 בתי הזיקוק בכל מדינת קליפורניה. ולא , לא נשכח שבמקום ריביירה מרהיבה עם נחל יש במפרץ חיפה פח אשפה תעשייתי מצחין ומסוכן לבריאות. ושהאחים עופר עושים כסף עם ריח רע ביותר מעיסקיהם באזור הזה.

דגן גם מזהיר מפני תקיפה עכשיו באיראן. גם בלי לקבוע עמדה לגבי הסוגיה עצמה, אפשר לדחות ממש על הסף את הטענה המרכזית נגדו: כביכול, אסור לו לומר את הדברים כי גם אם אין כוונה לתקוף את איראן, עדיף שהאפשרות הזאת "תהיה על השולחן" מבחינתם. ובכן – האם מישהו חושב שבגלל שדגן מזהיר מפני התקיפה האווירית של הגרעין האיראני, האפשרות יורדת מן השולחן מבחינתם? האם לא יהיה נכון לומר שההיפך הוא הנכון? שיציאתו של  דגן  נגד תקיפה ישראלית דוןוקא מדגישה את העובדה שתקיפה כזאת נמצאת "על השולחן"?  מי שחושב שהאיראנים נרגעים בגלל דבריו של דגן, מוטב שיבדוק איפה שכח לאחרונה את הגיונו הפשוט והבריא.

והערה שלישית היא בעניין התזכורת שמספק לנו דגן ל"יוזמה הסעודית": כאשר  עמדותיהם של נתניהו ואבו מאזן מעוררות יאוש עמוק בקשר לאפשרות של הסדר וכאשר הנשיא האמריקאי עורך ניסויים בדמוקרטיה מודרכת, היוזמה הסעודית מזדקרת כמגדלור די אחרון של תקווה. תזכורת קצרה: ביסודה של היוזמה הזאת עומדת ההנחה שהמלחמה באזורנו היא בעיקרה מלחמה דתית, ולכן הפתרון הראוי לה יימצא  בדיאלוג בין-דתי. הנשיא שמעון פרס כבר הביע את דעתו החיובית על היוזמה הזאת באו"ם, וגם ראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט לא פסל אותה. בעיקרון זו גם הדרך שדוגל בה הרב מנחם פרומן מתקוע. כאשר מתגלה עכשיו הפוליטיקה הממוסדת במזרח התיכון בכל אפסותה, דגן עושה מעשה חשוב כשהוא מזכיר שיש אופציה נוספת. ועוד נעסוק הרבה באופציה הזאת בבלוג הזה.

אולי חבל שדגן הלך לחפש נפט וגז בתקופת הפוסט-מוסד שלו.  אולי חבל שאינו מחפש לו במקום זה כסא ליד שולחן הממשלה.

מודעות פרסומת
One Comment

Trackbacks & Pingbacks

  1. איראניום מועשר: מפצחים גרעינים ביציע (א) « מאפיהו

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: