אודות

ראשית אני מתנצל בפני קוראי המעטים על השינויים הנערכים בבלוג לרגל הקמתו.  יש לזכור שהבלוג מוקם על ידי אהבל מוכר ואידיוט מוצהר.

כבר בגירסה הראשונה של "אודות" סיפרתי איך שמחתי על ההכרה החברתית בטיפשותי הן מצד החבר א.ב. והן מצד אחד המגיבים בטוקבקים. וכן הצבעתי על הראיות החזקות לקיומה: הן מצד היותי שייך מבחינה גנטית למין האנושי  אשר טיפשותו כבר מזמן אינה צריכה הוכחה (מספיק לצפות בחדשות הטלוויזיה ובכמה תכניות בידור באותה הקופסא), והן מצד המשגים והטעויות שאני מסתבך בהם על הדרך והן מצד  הנזקים  שאני גורם מיוזמתי,  בעיקר כלפי עצמי. וכמו כן הזכרתי כי לדעתי ההכרה המלאה בטיפשותי, אינה מחלישה אלא אף מחזקת את טענותי הן מול אלה האחראים לניהול חיינו וכן מול  אלה האחראים על הנדסת מוחנו.

עלי לציין כי תהליך ההכרה הזה בטיפשותי נמשך כבר שנים לא מעטות.  סביר מאוד שיש לו קשר הדוק ביותר אל תהליך אחר שקרה לי בערך במקביל, כאשר נעשייתי אדם מאמין.

כמו שנאמר עוד בתנ"ך,  יראת ה' ראשית דעת.

שני עניינים המופיעים זה עם זה, ולא תמיד לגמרי ברור הסדר.

לעתים נדמה לי  שקודם באה יראת ה'.

ואילו הכרתי בטיפשותי היא בוודאי ראשית דעת.

ולעתים אני בטוח שקודם הבנתי כמה אני אידיוט, והתובנה הראשונה בעיקבות כך, היתה יראת ה'.

אל  תובנה דומה, אגב, הגיע כבר הפילוסוף היווני סוקרטס, כנראה זמן מה אחרי התנ"ך. ההכרה בכך שאינך יודע, אמר סוקרטס, היא ראשית הדרך אל הידיעה. כי כל עוד נדמה למישהו שהוא יודע – למה יטרח ללמוד? וסוקרטס, אגב, היה מאמין גמור באלוהים.

ונחזור לפרשה המעניינת של הטיפשות ולתיאור ציפיותי בתחום העצום הזה – אוקיאנוס  עמוק ורחב זה של איוולת.

ובכן, לפי מיטב הבנתי, בינתיים אני נע לי אנה ואנה על פני סולם הדירוגים הפנימי של עולם הטיפשות,  – מארכי-טיפש לרב-טיפש, משם לטיפש-סתם, והלאה לטיפש- משנה  ולסגן -טיפש, ולפעמים גם קצת חזרה – עד שמגיעים לדרגה הנכספת מאוד של לא-טיפש.

אני מניח שמעל ומעבר לדרגת הלא-טיפש, או האל-טיפש, יש גם אנשים נבונים או חכמים. מבחינה אמפירית מקבלים מדי פעם פה ושם רמזים לקיומם ואילו מבחינה לוגית נראה לי  שאילמלא נמצאו די  אנשים מהסוג הזה בעולמנו, כבר מזמן לא היה עולם זה מתקיים.

לעמדת האידיוט יש כמובן חסרונות רבים מאוד, ודווקא משום כך יהיה זה טפשי במיוחד לקבל את החסרונות בדלית-ברירה, בלי לנצל את היתרונות שמקנה לך  אותה עמדה. וגם הם לא מעטים (לשם השוואה: זה כמו להיות פנסיונר – בלי לקחת כל חודש את הקיצבה של הביטוח הלאומי. או כמו להיות פליט בלי לקחת את הקיצבה של אונר"א).

וכך בתור אהבל מוכר, לא תמצאו אותי משתמש, למשל  בהרבה מילים לועזיות מסתוריות הרתומות לחמור האיזם או לאתון הלוגיה. ואם כן, זה  יהיה משום שאי אפשר אחרת, או מתוך כוונות היתוליות או זידוניות.

כמו כן, בתור סתם אידיוט לא עולה על דעתי להעניק זכויות יתר לז'רגונים המכובסים והמרוססים בקלישאות של השמאל והימין. לא תמצאו אותי מיילל על הכיבוש וגם לא עולה על בריקדות בשם הציונות.

בתור טמבל אין עלי חובה להתייחס ברצינות רבה מדי לתיאוריות המפוצלחות של בעלי מדע הפיסיקה הפיצוציסטית או  לעמוד דום לפני התיאוריה של אלילי מדע הביולוגיה החדש, תיאוריה המבוססת בעצם על הנדסה גנטית של יוני בית (מה שאבא של צ'ארלס ד. עשה בשביל הפרנסה) ונקראת דרוויניזם.

בתור סוג של ראש בטטה שמאמין באלוהים ומסרב לאכול צפרדעים, אני הולך ליהנות הנאה גדולה, בבלוג הזה, מהדה-קונסטרוקציה של הדה-קונסטרוקציה.

אני מקווה שלפחות חלק מכם ייהנו עמי בסעודת הטריפות הזאת.

ב"אודות" הראשון סיפקתי מעט פרטים אישיים ונראה לי שבכך יצאתי ידי חובתי. מצד הקוראים, ממילא מגיעים לכאן גולשי פה-ואוזן שיודעים אודותי די והותר ואילו מצידי אין לי שום צורך או עניין בכתיבת אוטוביוגרפיות, כך שמה שיתברר לכם אודות הכותב, יהיה מתוך דרך העסקים הרגילה של הכתיבה, ודיינו.