יתרונו של החרדל הוא בשימושיו הקולינריים, והשנה היא מוצלחת במיוחד. כבר לא מעט שנים שאני קוטף חרדל לשימושי, וטרם נתקלתי בחרדלים טובים, עסיסיים, מפותחים ועמוסי טעם ואף חריפים כמו השנה. כן, מסתבר שגם החרדל אוהב  מים רבים.

החרדל פורח: במרכז אפשר לראות בבירור את תרמילי הזרע המסודרים סביב הגבעול מתחת לתפרחת

החלקים המעניינים אותנו בחרדל הם העלים, התפרחות הצהובות וקרקפות הפרחים, ובמיוחד התרמילים שבהם נמצאים הזרעים החריפים. גם החריפות של העלים סבירה, ואילו התפרחות מביאות טעם עדין יותר. עד השנה נהגתי לזרוק  זורק את הגבעולים, אבל גיגלתי ומצאתי בלוג המציע להחמיץ את הגבעולים ולהשתמש גם בהם. כיוון שטרם ניסיתי בעצמי – אתם מוזמנים להחמיץ על אחריותכם.

קטיף:

אז מה עושים: מצטיידים בשקית או בתרמיל ומוצאים שדה חרדל, שזו ממש לא בעייה כרגע. יש המון המון כאלה גם לצד הדרכים הראשיות. קוטפים את החלק הגבוה של הצמח (אין צורך בסכין או במספרים), שם מרוכזים תרמילי הזרע, הפרחים וקרקפותיהם. העלים מרוכזים בחלק הנמוך יותר, ואותם קוטפים לחוד כדי לא למלא את השקית ביותר מדי חלקי צמח שאין בהם שימוש. שימו לב, שהתרמילים המפותחים ביותר נמצאים דווקא על גבעולים שבראשם כבר אין תפרחות צהובות – כי מדובר בגבעולים ותיקים יחסית שכבר איבדו את פרחיהם.  ברור שהמטרה שלנו היא לאסוף מה שיותר תרמילים עמוסים. עוד כדאי להביא בחשבון שעכשיו רק אמצע העונה, ויש לפנינו עוד  שבועות ארוכים, אפילו חודשים של קטיף ואיסוף, עד לסוף עונת החרדל, שרק אז יגיעו .התרמילים לשיאם

הפרדת המרכיבים:

כשמגיעים הביתה צריך להפריד את התרמילים ואת התפרחות מן הגבעולים.  התרמילים יורדים בקלות כשמורטים אותם נגד כיוון הצמיחה. את הפרחים קוטמים.  אפשר לעשות את הפעולה הזאת תוך כדי צפייה בטלוויזיה, למשל, כך שבזבוז הזמן (על הטלוויזיה) לא יהיה מוחלט. באשר לגבעולים, עד עכשיו זרקתי, אבל כאמור למעלה, השנה אנסה להחמיצם.

שימוש:

העיקרון הוא פשוט: קוצצים דק בסכין טבחים את העלים, התרמילים והתפרחות, כולם יחד. הם הולכים טוב עם כל הסלט למינהו, עם גבינות וכמובן עם בשרים, כבסיס לרוטבי סלט מסוג רטבי השום, הויניגרט והלימונט, אלף האיים ומה לא.  אפשר להשתמש בקציץ החרדל גם לבישול, אבל בזהירות: להוסיף רק בסוף הבישול, לשתיים-שלוש דקות, כך שחלקי הצמח לא יספיקו להפיק את מרירותם למי הבישול. מי שרוצה לקצץ כמויות כדי לשמר לאורך זמן בפריזר,יכול להשתמש במעבד מזון.

שימור:

ברור שאפשר לגם לשמר לזמן רב במקרר או בפריזר, כאשר  העיקרון הוא כמו בסוגי שימור אחרים:  שימוש בשמן ובמלח (השמן מגן על הצמח מפני מגע עם האוויר המחויידק  והמפוטר והמלח קוטל את החיידקים והפטריות)  וסגירה של העיסה בצנצנת סגורה היטב ומלאה  עד תום במקרר או בקופסה סגורה היטב בפריזר.

חיסרון ויתרון:

אין מה לצפות, כמובן, לטעם חריף מאוד כמו בסוגי הדיז'ון (העשוי מהזרעים בלבד). מצד שני, גם אין לכם עסק עם המשחות האמריקאיות המוזרות הנקראות ממרח חרדל. והיתרון הגדול הוא בכך שאנו משתמשים בצמח-בר טרי ולא מעובד. כלומר, כזה שלא שיחקו לו בגנים, שלא דישנו אותו בכימיקלים ושלא ריססו אותו בקוטלי חרקים ומזיקים אחרים. כך מקבלים את כל המינרלים והוויטמינים באורגינל, טריים ופעילים.  אין בריא מזה, ולדעתי, גם אין טעים מזה.

ולצחוק הפרוע הייתי מוסיף חיכוך ידיים והרמת כוסית. יופי, הייתי אומר. הלוואי שתתקבל התביעה, וייחנקו כל החילוניים והתל אביביים האלה גם ביום השבת! שינשמו את  עשן הדיזלים  האוטובוסי  הזה גם ביום השביעי בשבוע!  שייערב הפיח לחיכם!  שכל תושבי שדרות רוטשילד ושדרות בן ציון ושדרות חן ושדרות בן גוריון ושדרות נורדאו  ושאר הרחובות המובילים אל הים וממנו, שאינם מעיזים לפתוח את תריסי מרפסותיהם הסגורות בששת ימי השבוע  מחמת הרעש והזיהום – מעתה ישאירו אותם סגורים גם בשבת. שייעלם גם יום מפלטם האחרון מן השחור-השחור הזה.

עונש לשחורים - עשן דיזלים שחור גם בשבת

אלא שכלל איני שונא חילונים, ובטח לא תל אביבים, ולכן לא נותר לי אלא לנוד ראש ולרחם עליהם, שכזה ראש עיר נפל עליהם. במיוחד כשאני שומע שמביאים דוגמא מהעיר חיפה, שבה כבר יש תנועת אוטובוסים מרעישים ומזהמים גם בשבת. אותה עיר אומללה, שפרנסיה מרעיפים עליה את עשן המפרץ שישה ימים בשבוע, וגורמים לתושביה ללקות בריאותיהם ובגרונם ובאפם ובעורם, ולהגיע לשיעורים מן הגבוהים בעולם של מחלות לב וריאה ואסטמות ואלרגיות וסרטנים, כך תושבי חיפה וכך כל היישובים סביב. ולא נחה דעתם של אותם פרנסי העיר חיפה,  וגם בשבת אינם נותנים לתושביהם מנוחה מן השחור הזה, וראש העיר בחיפה אף מעז  לטעון שאין שום בעיה עם האוויר בעירו.

אכן, מצא לו חולדאי את מי לחקות. לא מספיק לתושבי עירו שחור החולין, שעכשיו הוא מבקש לסדר להם גם שבתות שחורות.

וגם קצת קבס עולה לי כשאני שומע את חולדאי ואת חבר המחרים-מחזיקים אחריו מן הפוליטיקה ומן התקשורת. אנשים שברובם הגדול, מזה שנים רבות,  רואים חללו הפנימי של אוטובוס רק בסיוטי הלילה הגרועים ביותר שלהם (או גם בנמלי התעופה בהסעות מן המטוסים הנוחתים רחוק אל בניין הטרמינל). אלה המעמידים פנים כמי שדואגים לעם הפשוט, לעניים ולחלכאים שאינם יכולים להרשות לעצמם לנסוע אפילו במוניות השירות, אבל בכל פעם שהם קצת שוכחים את הפוזה – וזה קורה לא מעט – צצה ההתנשאות שלהם על פני בני עמם הפשוטים, וצץ בוזם העמוק לכל מי שאינו אנין כמותם, אירופאי כמותם, תרבותי כמותם, ליברל כמותם, שונא אלוהים כמותם, עשיר כמותם, אוהד את קבוצת הכדורגל שלהם  ומצביע כמוהם בבחירות. אילו כמויות של ארס ותרעלה יוצאת מתחת למקלדת שלהם ומפיהם המצטווח כלפי אלה שעכשיו, פתאום, הם דואגים לשנע אותם לים בשבתות במחיר של כרטיס אוטובוס, הנופל ממחיר של נסיעה במונית שירות (כי  חברות האוטובוסים מספקות  מנויים וכרטיסיות וזכות לנסיעה נוספת).

אלא שיש גרועים כמותם, אם לא גרועים מהם.

שמעתי השבוע שדרן אחד שאמר אמת גדולה – שהחרדים מרוויחים לגמרי ביושר את היוזמה השבתאית החדשה של חולדאי ודומיו. וצדק האיש מאוד,  ולא רק בעניין השבתות השחורות שמבקש ראש העיר להביא על שדרות תל אביב עירו, אלא גם לגבי חוק טל המבוטל ועוד עניינים.

מי? כן, ניחשתם, אלה החרדים עצמם. לא כולם, כמובן, אבל רבים מדי מהם. אלה המתנשאים והגזעניים לא פחות מן  השמאל הליברלי המדומה שמן הקטעים הקודמים. אלה המדקלמים "כל ישראל חברים" ו"כל ישראל ערבים זה לזה" ועוד מאמרים ומשפטים נוטפים אהבת עם ואהבת אדם, אבל לא נאה להם שילמדו בנותיהם עם בנות מזרחיות (וכאילו שבידים פתוחות הם מקבלים לבתי האולפנא שלהם בנים מזרחיים). וכלפי מחצית עדתם – אמהותיהם וסבתותיהם ונשיהם ובנותיהם ונכדותיהם, הם נוהגים כמי שנוהגים בתת-אדם. משמע, לא שואלים לפי הנשים ולדעתן בשום עניין חשוב הנוגע להן – ועוד מעיזים לספר סיפורי צוונציג על "כבוד בת המלך ביתה פנימה".

אלה חצרות החרדים  ורבניהם  שלא נאה להם שישרתו בניהם בצבא או בשירות לאומי בצוותא עם חילוניים, או שיעבדו עם חילוניים או עם דתיים לייט, אבל נאה להם מאוד-מאוד לקחת את כספם של כל אלה לצורך תחזוקת בתי האולפנא שלהם ולצורך פרנסתם.

אלה שתורתם-אומנותם, ואחר כך או גם במקביל ולדנותם-אומנותם, וכל הזמן, כל הזמן,  שקרנותם-אומנותם.

לא מתביישים להוציא שם רע ליהדות, כביכול היתה כת של טפילים, עצלנים ופחדנים

אלה ששכחו מה שכתוב "ללמד בני יהודה קשת", ומקדשים מה שכתוב לגדל את ילדיהם כ"אפרים עגלה מלומדה".

כביכול מגדלים בבתי המדרש שלהם חיילים בצבא השם הנהרגים באוהלה של תורה וכל מיני גדולים וגאונים.

כן, בטח. חיילים בגייסות ההשתמטות, גדולים בקומבינות וגאונים של טפילות.

וכמה מגוחך חולדאי כאשר הוא מבקש להעניש את שנואי נפשו החרדים, אלה הקרויים "שחורים", הוא גוזר על תושבי עירו שבתות שחורות.

כמו כפפה ליד הם  מתאימים אלה לאלה, החרדים ושונאי החרדים. כביכול רודפי אמת  - ובאמת שקרנותם-אמנותם. כביכול אוהבי אדם – ובאמת מתנשאים וגזענים שטופי שנאה.

הראשונים עונשם של אחרונים כשם שהאחרונים עונשים של ראשונים.

וראשונים כאחרונים עונש כולנו.

"אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שאיראן היא שחקן רציונלי בזירה".

או, במילים אחרות, שבאיראן יש כרגע משטר רציונלי, כלומר, כזה שמהלכיו סבירים ואפשר לצפות ממנו להתנהגות שאינה חורגת מגבולות המקובל ביחסים בין מדינות או בתוכן. זה מה שאני מבין מהמילה רציונלי. אם למישהו יש פרשנות אחרת למילה הזאת, אשמח לדעת על כך.

יו"ר מטות משולבים מרטין דמפסי: רציונלי

רציתי להגיב מיד על דברי האדמירל, שהרי כבר עסקתי פה, ולא אחת, ברציונליות האיראנית הידועה. אבל לרגע  עצרתי בעצמי: האמנם יהיה זה נבון מצידי לפתוח עכשיו חזית נוספת, ועוד נגד הצבא, הצי, וחיל האוויר האמריקאי ומי שעומד בראשם? אני, שכל מה שיש לי להגנתי הם כמה סכיני מטבח, ובראשן סכין שף ישנה אחת וסכין ירקות שוויצרית? וזה בשעה שפגז אחד מתותח של 16 אינץ'  מסיפונה של סיירת מהצי השישי עלול לחרב לי את כל הבית? או אפילו פגז של תותח 12 אינץ'? כלומר, בעוד אני הולך ומטיל ספק ברציונליות של המשטר האיראני  ובהערכותיו של האדמירל דמפסי – כלומר ברציונליות שלו עצמו – איפה הרציונליות שלי?

אך לבסוף גברה עלי האחריות העיתונאית, והחלטתי שאם אכתוב את הדברים ביישוב הדעת ובלי להתלהם, שלא כדרכי, ובלי שארד כסאח על שיקול דעתם של האדמירל ויועציו,  ובמקום זה קצת אתחנף, קצת אתרפס ובעיקר אכתוב בצורה עניינית – ובכן, במקרה כזה אוכל למשימה וגם אצא בשלום מן המהלך החצוף הזה.

אני מזכיר את יועציו של יו"ר המטות המשולבים, גם משום שהאדמירל דיבר בלשון רבים, וגם כי אין ספק שהאדמירל דמפסי, בהיותו איש אחראי מתוקף תפקידו – וגם שחקן רציונלי בזירה, כמובן – התייעץ לרגל שיחרורה של חוות דעתו זו עם מיטב הפסיכיאטרים, הפסיכואנליטיקאים והפסיכולוגים הפוליטיים שמן הסתם עומדים לרשותו, במדים ושלא במדים, ומן הסתם גם עם אנשי המודיעין במדים ושלא במדים. ולכן, אבקש להפנות את תמיהותי לא רק אליו אלא לכל הצוות המקצועי שסביבו.

קודם כל נעסוק במה שנראה על פני השטח של אותו משטר רציונלי באיראן.

ונתחיל בארועים של אמצע השנה שעברה, שהורו כי קיים  סכסוך קשה ועמוק בין שני מנהיגיה של איראן: המנהיג הדתי הייאטוללה עלי חמינאי, והנשיא הפוליטי מחמוד אחמדינג'אד.

אמצע אפריל: ניסיון לפטר את שר המודיעין

ובכן, בערך באמצע חודש אפריל של שנת 2011 החליט לפתע  הנשיא, העומד למעשה גם בראש הממשלה,  לפטר את שר המודיעין חיידר מוסלחי, הנחשב לאיש של חמינאי. העילה המשוערת: האיש המקורב ביותר לנשיא אחמדינג'אד, אספנדר רחים משאי (נזכור היטב את השם הזה להמשך) ביקש לפטר את אחד מבכירי משרדו של מוסלחי. אך שר המודיעין לא הסכים, ומשאי שיכנע את אחמדינג'אד לפטר את השר.

אלא שהמנהיג הדתי עלי חמינאי לא הסכים לפיטורין של האיש שלו בממשלה.  הוא הורה לשר המודיעין להשאר בתפקידו. לאות מחאה לא הגיע אחמדינג'אד לשתי ישיבות ממשלה, אך קיבל  לבסוף את רוע הגזירה.

תחילת מאי: האשמות בשחיתות ומעצרי מקורבים

חלפו רק ימים אחדים, ואנשי חמינאי פתחו בהתקפת נגד: בתחילת חודש מאי הואשמו מקורבו של אחמדינג'אד משאי וכמה מאנשיו במעורבות בפרשות שחיתות שונות בניגוד לחוק, בחתימה על חוזים מפוקפקים להקמת בית מלון ואולמות אירועים, בקבלה בלתי חוקית של קרקעות מהמדינה ובהחזקת מניות בחברת תיירות בלתי חוקית. כמה מאנשי משאי נעצרו על ידי משמרות המהפכה.

כאן המקום לציין שבנו של אחמדינג'אד נשוי לבתו של משאי, ומזה שנים הנשיא ומשאי קרובים מאוד זה לזה, גם, ואולי בעיקר, מבחינה דתית.

עוד במאי: הנשיא חומד את תפקידו של שר הנפט

הפעולה הבאה באה מצידו של אחמדינג'אד. הוא החליט – גם זה בחודש מאי – לאחד כמה משרדים ממשלתיים, ובמסגרת זאת פיטר את שר הנפט מסעוד מיר כאזמי ונטל את התפקיד החשוב הזה – לעצמו.

נשיא אחמדינג'אד וחבר טוב הוגו צ'אבס: מי מושחת יותר

ובכן, מועצת שומרי החוקה, מוסד איראני יחודי הכפוף למנהיג חמינאי, החליטה לבטל את פעולתו זו של אחמדינג'אד וקבעה שאינה חוקית. ובסוף חודש מאי הודיע גם הפרלמנט האיראני, המג'לס, שפעולתו של אחמדינג'אד לא היתה חוקית.

חודש יוני: סגן שר החוץ מודח ונעצר, ומשמרות המהפכה מואשמים בהברחות

הגענו לחודש יוני. סגן שר החוץ האיראני מוחמד שריף מאלק-זאדה, איש של הנשיא אחמדינג'אד פוטר מתפקידו ומיד אחר כך נעצר האיש, ככל הנראה בשל חשד למעשי שחיתות.

אחמדינג'אד לא היה מרוצה. הוא הודיע שמאסר חברי ממשלה הוא בבחינת חציית קו אדום ביחסים שבין שני המחנות הניצים. הוא היה עצבני במיוחד על משמרות המהפכה, כוח  צבאי-משטרתי הנאמן למנהיג הרוחני חמינאי. הסיבה לסכסוך – משמרות המהפכה הם האחראים למעצרם של מקורבי הנשיא. הנשיא ראה בכך התנכלות לו ולאנשיו. אי לכך  טענו מקורבי הנשיא שאנשי משמרות המהפכה מבריחים  בלי הכרה נפט בשפע לכל המדינות האזור, ללא שום פיקוח ממשלתי, והם עושים זאת באמצעות שליטתם ב-80 מסופי נפט ברחבי המדינה.  אחמדינג'אד טען בגלוי בראיון לטלוויזיה האיראנית  שאנשי משמרות המהפכה עוסקים בהברחות לא רק מאיראן החוצה, אלא גם מחוץ למדינה – פנימה. לפיכך הוא דרש ש"כל סחורה שנכנסת לאיראן תעבור דרך שלטונות המכס ותירשם". מעריכים שתעשיית ההברחות באיראן, הממשלתית והפרטית,  מגלגלת סכומים של 20 מיליארדי דולרים בשנה.

תגובת משמרות המהפכה: הם הזהירו שידווחו על כל מעשה שחיתות של הנשיא.

ספטמבר: מתפוצצת פרשת השחיתות הגדולה בהיסטוריה

ואמנם, אך הגיע חודש ספטמבר, והסערה הגדולה פרצה. התפוצצה פרשת השחיתות הגדולה ביותר.  מיליארדר המקורב מאוד מבחינה דתית לאספנדר רחים משאי, ושמו אמיר מנסור אריה, נעצר בחשד שהשתמש במסמכים מזוייפים כדי לקבל אשראי אדיר בבנק סדראת ובבנק מילת. באשראי הזה השתמש אריה כדי לקנות חברות שונות, ביניהן חברות ממשלתיות , ואחת מהן – חברת הברזל הגדולה של חוזיסטן. ראש יחידת החקירות, מוסטפה כור מוחמדי אמר:"זהו תיק שחיתות פינאנסי חסר תקדים בהיסטוריה."

הסכום שמדובר בו: 2.6 מיליארדי דולרים.

אלא שבכך לא תמה הפרשה. כאשר שמע אחמדינג'אד שיריביו קושרים לפרשה גם את משאי המקורב אליו, הוא הודיע כי יש בידו מסמכים המוכיחים שמוג'תבה חמינאי, בנו השני של המנהיג הדתי, הייטוללה עלי חמינאי, מעורב אף הוא בשערוריה הפינאנסית האדירה! אחמדינג'אד טען כי לפי המסמכים שבידו, מסתכמת המעילה של מוג'תבה חמינאי ב-1.6 מיליארדי דולרים!

האב המוטרד, עלי חמינאי המבוהל, ניסה לפנות את העיתונים ולתבוע מהם "לגלות אחריות" ולא לדווח על הפרשה, אך זה כבר היה מאוחר מדי. האופוזיציה האיראנית גילתה שמוג'תבה חמינאי נוהג לשלשל לכיסו עמלה על כל עיסקה גדולה בכלכלה האירנית, כולל, למשל, עיסקות עם סין מן השנים האחרונות. לטענת האופוזיציה צבר חמינאי ג'וניור בדרך הזאת הון בסך 3 מיליארדי דולרים. מוג'תבה חמינאי מוכר לא רק כמושחת במיוחד, אלא גם כקיצוני במיוחד: טוענים שהוא עמד מאחורי הדיכוי האלים של ההתקוממות אחרי הבחירות המזוייפות ב-2009. ואם לא די בכך, הרי שעד לאחרונה הוא גם הוזכר כמי שאמור לרשת את אביו כמנהיג הרוחני של איראן – לא פחות.

סוף אוקטובר: שאלות לנשיא

בסוף אוקטובר חתמו 73 מתוך 290 חברי המג'לס על עצומה (החוק דורש חתימות של רבע מהחברים) הקוראת לנשיא אחמדינג'אד להופיע לפני הפרלמנט ולהשיב על שאלות. וכמו כן הוטחו האשמות בפרשה גם כלפי שר הכלכלה הנאמן לנשיא.

נובמבר: סוגרים עיתון בגלל "שקרים ועלבונות נגד בכירים"

אך אם חלה רגיעה זמנית בתיק השחיתות הנדול,  מחמת תיקו משתק, זה לא אומר שהשקט נשמר בחזיתות האחרות. בנובמבר 2011  סגרו השלטונות עיתון שבו פורסם ראיון עם עוזר לשעבר של הנשיא אחמדינג'אד. העוזר,  עלי אכבר ז'וונפקר,  כבר נידון בעבר לשנת מאסר בגלל שפרסם מאמר שלדברי התביעה "פגע בכבוד הציבור". לדבריו, מקור האופנה הגורסת שנשים מוסלמיות אמורות ללבוש שחורים אינו באיסלם, אלא באופנת נשים שהיתה רווחת בפאריס במאה ה-19. העוזר הואשם ב"בהשתייכות למעגל הסוטה החותר להחליש את ההנהגה הרוחנית, ובכך שכינה רבים מהם מושחתים".

העיתון, "דיילי אתמאד" ניסגר למשך חודשיים בשל מה שהתביעה כינתה "הפצת שקרים ועלבונות כנגד בכירים בממשל".

והמהלך האחרון בהתמודדות בין חמינאי ואחמדינג'אד: המנהיג הרוחני  מנסה לבטל את מוסד הנשיאות. הוא מציע, לפתע, משטר פרלמנטרי. כלומר, ממשלת קואליציה שתיבחר על ידי המג'לס.

זיכרו את  הביטוי הזה, "השתייכות למעגל הסוטה". זיכרו את הקירבה הדתית ביו המילארדר אמיר מנסור אריה למקורבו של אחמדינג'אד, משאי. זיכרו את הקירבה הדתית בין שני האחרונים. זיכרו את המעצרים של משאי ומקורביו במאי 2011.

אך בינתיים, שאלת תם לאדמירל מרטין דמפסי:

זה נראה לך סביר, בתור התנהגות של "שחקן רציונלי בזירה"?

ועכשיו לעיקר.

מה באמת עומד מאחורי ההתמודדות העיקשת והאכזרית הזאת בין שני המחנות, מחנה אחמדינג'אד ומחנה חמינאי? בין המנהיג הדתי-רוחני ובין המנהיג הפוליטי הנבחר?

מדוע הם אוחזים זה בצווארו של זה?

הנאום באו"ם: מנהיגי העולם  לא מצמצו

כדי להתחיל את ההסבר, נחזור כמה שנים לאחור. לעצרת הכללית של האו"ם. אחמדינג'אד ניצב שם, השיש הירקרק מאחוריו, ונשא נאום. הנה זכרונותיו מן הנאום:

"במהלך היום האחרון, כאשר נאמתי, כמעט כל ראשי המדינות נכחו. אחד מהם, מהמחנה שלנו, אמר כי כאשר התחלתי לנאום במילים בשם האלוהים 'ראיתי שנהיית מוקף בהילה של אור עד תום הנאום', וכך גם אני חשתי. לפתע הרגשתי שכל האווירה השתנתה ובמשך 28 דקות כל מנהיגי העולם לא מצמצו. זו אינה הגזמה כי התבוננתי. הם היו בהלם כאילו יד הוליכה ואתם וגרמה להם לשבת. זה פתח את עיניהם ואוזניהם למסר של הרפובליקה האסלאמית."

לא יכולים להיות ספיקות רבים בהבנת הנקרא. אחמדינג'אד אינו רואה את עצמו כסתם מנהיג פוליטי. הוא רואה את עצמו כמי שמונחה על ידי כוח אלוהי. הוא אינו מסתיר זאת. שוב ושוב הוא טוען שמנהיגותו הפוליטית מודרכת על ידי אללה.

אחמדינג'אד הוא שיעי. כמו רוב גדול של השיעים  הוא מאמין באימאם ה-12, הנעלם (המיעוט העיסמאילי מאמין באימאם השביעי. מנהיגה של כת החשישיון, שהיתה קרובה לזרם העיסמאילי, שכונה "הזקן מההר", נקרא חסן אל-סבע, על שום אמונתו באימאם השביעי). על פי האמונה, ישוב יום אחד אותו אימאם, בהופיעו כמהאדי (המשיח המוסלמי) ויעמוד בראש המאמינים.

מערכת תחבורתית לטובת המהאדי

אמונתו של אחמדינג'אד אינו תיאורטית. כשהיה ראש עירית טהראן, קודם שנבחר לנשיא, הוא דאג לבנות שדרה רחבה ומפוארת המובילה מתחנת הרכבת של הבירה האיראנית אל מרכז השילטון המדיני. כאשר הוא נבחר כנשיא, הוא העניק 16 מיליוני דולרים לציפוי קרמי כחול וחדש של המסגד הקדוש בג'קמראן, ליד קום, שמן הבאר שבחצרו אמור להופיע המהאדי. כמו כן סלל אחמדינג'אד מסילת ברזל חדשה בין העיר הקדושה קום ובין טהראן. אחמדינג'אד הוא בעל תואר בהנדסת תחבורה, וטבעי שדאג קודם כל לקלות השינוע של המאהדי לכשיבוא.

ממעמקי הבאר לכס השלטון.

וכמו כן, כמובן, הוקם "משרד ההמתנה" שתפקידו לערוך את כלל ההכנות לקראת הופעתו של האימאם ה-12. שהרי לא רק בתחבורה מדובר כאן.

שליחי השטן לעומת האימאם של כל הדורות

וכדי להבין את המאורעות באיראן מאז האביב שעבר, יש לחזור אל אביב העמים הערבי. בהתרחשויות האלה, ובמיוחד בנפילתו של מובארק בתחילת פברואר 2011, ראה אחמדינג'אד את ההוכחה הניצחת לשובו של המאהדי.

הנה דיווח מן הוושינגטון פוסט, על דברים שנשא אחמדינג'אד לפני המון נלהב בטהראן, בחגיגות לרגל מלאת 32 שנים למהפכה האיסלמית, וכמה שעות לפני קץ שלטונו של חוסני מובראק במצרים, ביום שישי,11.02.2011:

בנאום שנשא… אמר אחמדינג'אד כי ההתקוממות של העולם הערבי  קיבלה את השראתה ממאבקה של ארצו נגד המעצמות המערביות. המפגינים, הוא אמר, מבשרים את התעוררותו של מזרח תיכון שבו, למרות קיומם של "שליחי שטן"  מערביים, לא יוכלו עוד ארצות הברית וישראל להתערב ולהשפיע."למעצמות המתנשאות לא יהיה מקום במזרח התיכון", אמר אחמדינג'אד… "זוהי מהפכה עולמית המונהגת על ידי האימאם של כל הדורות"…הוא חזה את כינונה של ממשלה עולמית, שבראשה יעמוד האימאם ה-12. "הלבבות והאמונה נוטים לקראת הצורך וההכרחיות של שלטון עולמי ולקראת שלטונו של האנוש המושלם, הקשור לממלכת השמיים", אמר אחמדינג'אד".

וזה בדיוק מה שמפחיד את כוהני הדת של איראן, ובראשם הייאטוללה עלי חמינאי.

כי תחת שלטונו של האימאם ה-12, ונציגו אחמדינג'אד, כבר לא יהיה צורך בכוהני הדת.

או אימאם עכשיו או כוהני דת

על פי ממרי, כך נראית ההיסטוריה של ימינו אלה לפי אחמדינג'אד וחבריו ל"זרם הסוטה":

התקופה הנוכחית היא 'ההופעה הקטנה', בה קהילת המאמינים השיעים אינה זקוקה יותר לשליט חכם ההלכה כדי לקבל את הוראות 'האמאם הנעלם' כיוון שבכוחם של אישים מסוימים לתקשר עמו, עד ל'הופעה הגדולה' הצפויה להתרחש בקרוב מאד, בה יופיע 'האמאם הנעלם' ויגאל את קהילת המאמינים…

בראיונות ובנאומים רבים שהעניק לאחרונה, תקף איתאללה מצבאח יזדי, מי שנחשב לפטרונו של הנשיא, את אחמדי-נז'אד ואת 'הזרם הסוטה', כהגדרתו, אליו הוא משתייך. לדבריו, אחמדי-נז'אד שותף לזרם סוטה ומסוכן, השואף לבטל, בעצת השטן, את שלטון חכם ההלכה ולהעמיד בראש השלטון את אנשי שלומו.

בקריקטורה: חמינאי לאחמדינג'ד: אם זה תלוי בי, אשאב אותך עוד לפני שהמשטר יהפוך לפרלמנטרי

http://www.roozonline.com, 17.10.2011

בנאום בקום, בראשית יוני 2011, אמר איתאללה מצבאח יזדי: "לאחרונה [חברי הזרם הסוטה] מנסים להחדיר [לחברה] את התפישה לפיה [עכשיו משעה] שאנו יכולים לתקשר עם 'האמאם הנעלם', אין יותר צורך בנציג מטעמו. בכך הם מפקפקים לחלוטין בעיקרון שלטון חכם ההלכה…זו תיאוריה של השטן והיא הרסנית מכל יתר פעילויותיו."

... "אדם  זה[הנשיא] מתנהג כלפי החברים הכנים ביותר שלו כאילו הם אויביו, כפי שארע בהתנהגות הקלוקלת בפיטורי כמה שרים. באותו הזמן עלתה השאלה האם ייתכן שההתנהגות הזו תואמת את אישיותו של אותו האדם [אחמדי-נז'אד]? .. אמרתי לאחד מידידי הקרובים, שאני סבור בלמעלה מתשעים אחוזים שהוא כושף [ע"י ראש לשכתו, אספנדר רחים משאי]. המצב הזה איננו טבעי. אף אדם נבון לא עושה דברים כאלה, אלא אם נשללה ממנו השליטה על [עצמו]."

 כוהני הדת כבר הבינו, שאחמדינג'אד רואה את נוכחותו  של האימאם ה-12 כעובדה מוגמרת. הוא כבר פה, ויש אנשים המתקשרים עימו ומעבירים ממנו הוראות לאחמדינג'אד, ובראשם, איך לא, אספנדר רחים משאי, קרוב המשפחה והשותף השלטוני של הנשיא האיראני.

משאי מתקשר עם האימאם הנעלם

אחמדינג'אד בטוח שמשאי מתקשר עם המהאדי העומד להופיע.  אנשים בקרבת משאי אומרים שמשאי הוא אומר לעתים "שלום" למישהו כאשר אין אדם בסביבתו. הוא מסביר שהוא אומר "שלום" למהאדי הנמצא בקרבתו, ושרק הוא יכול לראותו. בסביבתו של אחמדינג'אד סבורים שמשאי מתקשר עם האימאם ה-12 על ידי כך שהוא מכניס את עצמו למצב של טראנס.

אחמדינג'אד בטוח בכך. הוא רואה במשאי איש הראוי להיות נשיא איראן יותר ממנו. הוא טוען כי יהיה גאה להיות סגנו של משאי. לאנשים סביבו אין ספק בכך,שהוא היה רוצה להריץ את משאי למשרת הנשיא בבחירות הקרובות.

משום כך שונאים  כוהני הדת במיוחד את משאי, ומנסים בכל כוחם להפילו ולסלקו מכל משרה שלטונית. משאי עורר לראשונה את חמתם, כאשר אמר כי "שום עם בעולם אינו אויב שלנו. איראן כיום היא ידידה של העם בארצות הברית ובישראל". כאשר התעוררו גלי ביקורת קשים, הוא אמר תחילה שהתבטא כך כדי "לבלבל את האויב". כשזה לא הספיק, הוא לא היסס לשנות את עמדתו מקצה לקצה:

משאי, המבקר במכה שבסעודיה לרגל קיום מצוות העלייה לרגל (חאג'), נפגש עם נשיא סודן, עומאר אל-בשיר. בפגישה שקיימו השניים אמר לו כי "המשטר הציוני המושחת והפושע מזיק לא רק לעולם הערבי והאיסלאמי, אלא לאנושות כולה". לכן, לדבריו, "השמדתו צריכה להפוך למטרה ודרישה של העולם כולו".

סגן הנשיא האיראני הוסיף כי  "כדי להציל את האנושות מהמשברים השונים, אין שום דרך פרט להצרת ידה של הציונית מלחיות בחברה האנושית. זאת, משום ששורש ומקור רוב המשברים הנוכחיים בעולם קשור לציונות".

אך זה היה ללא הועיל, מבחינת ההייאטוללות. משאי נעשה האויב מס.1 שלהם.

גם העיתוי שבו פרץ העימות החריף בין שני המחנות, במאי 2011, לא היה מקרי.

זה היה המועד שבו הפיצו אנשיו שלמשאי ברחבי איראן בעשרות אלפי עותקים את הסרט האפוקליפטי שערכו, בו בישרו על בואו של המהאדי בינואר 2012, כולל השמדת ישראל. זו היתה הסיבה לכך שאנשיו שלמשאי נעצרו אז, ולהאשמות בשחיתות שהופנו כלפיהם ונגדו.

ההיאטולות אינם מסתירים את דעתם:  הנשיא אחמדינג'אד, מקורבו אספנדר רחים משאי ותומכיהם, מהווים כת סודית וסוטה מהאיסלם. משיחיסטים קיצוניים ומטורפים, המבקשים להסיר את כוהני הדת משלטונם.

וגם אחמדינג'אד ומשאי אינם חולמים להתקפל. מבחינתם – המהאדי כבר הגיע, הוא מעביר הוראות והנחיות לאחמדינג'אד באמצעות איש סודו משאי.

אבל האדמירל מרטין דמפסי, יו"ר המטות המשולבים של החילות האמריקאיים, הוא ואנשיו סבורים שהמשטר באיראן הוא שחקן רציונלי בזירה.

כך שקשה לומר מה מדאיג יותר:

הרציונליות לפי הנוסח האיראני.

או הרציונליות לפי הנוסח האמריקאי.

לי זה מזכיר, משום מה, את הופעתם של ראשי המודיעין האמריקאי בפני ועדות הקונגרס עם פתיחת הארועים בכיכר תחריר בקאהיר, ואת הבחנתם המרתקת בקשר למהותם של האחים המוסלמים. המומחים האמריקאים סיפרו לנבחרים המכובדים שמדובר בעצם בארגון פוליטי, ולא בארגון דתי במהותו. זה, מן הסתם, מה שסיפרו מומחי המודיעין האלה גם לאנשי המימשל ובראשם הנשיא, ובטח גם לראשי הצבא. כדאי להם להעיף מבט, עכשיו, בישיבות הפרלמנט המצרי.

ועכשיו הבהרה חשובה: כל זה לא אומר שמחר בבוקר צריך לצאת למתקפה צבאית נגד איראן. זה רק אומר שמוטב להבין ולדעת מול מה ניצב העולם. לא רק ישראל. קודם כל שכניה הסונים של איראן שכבר יש להם בפועל עסק עם שליחו של האימאם ה-12 בנוסח השיעי, וכן גם מדינות אירופה וכמובן "השטן הגדול" האמריקאי.  ובמצב הנוכחי, אולי כדאי פשוט לקוות שההייטוללות יצילו את העולם מפני הנשיא שהם מתחזקים שם. בהיותם אנשי דת בעצמם, יתכן בהחלט שהם מבינים את הנשיא שלהם ואת הסכנות הנשקפות ממנו לעולם בצורה הרבה יותר טובה מכפי שמבין זאת יו"ר המטות המשולבים של הצבא האמריקאי.

וכמו כן, תמיד מותר לקוות, בצורה רציונלית, כמובן, שהאימאם ה-12, במסגרת התקשורת הקבועה שהוא מקיים עם אספנדר רחים משאי, ישנה שוב את דעתו, וישוב ויודיע לו שאין לאיראנים שום ריב עם הישראלים והאמריקאים.

הבה נכרע ברך לפני היושב במרומים, אדמירל דמפסי, ונתפלל לטוב.

כל זה יפה מאוד, אבל לחלוטי-חלוטין לא מסתדר עם התחזית. כי התחזית דיברה על "מערכת הגשם" "המשמעותית ביותר בחורף הזה", ועוד מיני סופרלטיבים מעוררי חלחלה, אודות סערה  שטרם היתה לנו כמותה השנה, ועל יום השבת כשיא המערכת.

אז לעומת התחזית המציאות התבררה כדרדלה.

בשנים עברו, כשעוד הייתי צעיר ונמרץ, בטח הייתי יורד כסאח על החזאים שמנפקים את השטויות האלה, ועל מגישי התחזית, שהם בסך הכל עיתונאים, ואמורים להתייחס בביקורתיות מסויימת, ולהפעיל שיקול דעת כשהם מביאים לנו את ההערכות של מקורותיהם, מה גם שכבר הוכח לא פעם בעבר שאין להתייחס לתחזיות האלה ברצינות יתרה.

אבל בינתיים הזדקנתי והתמתנתי, ואני מרבה למצוא נקודות זכות לטובת מגישי התחזיות ומקורותיהם הבלתי אמינים.

ובכן, ראשית, מה כבר קרה? זה בכל זאת רק מזג האוויר. זה לא כאילו שנפלתם חזק על החוטם עם איזו מניה של הייטק בגלל שהאזנתם לתחזית כלכלית מלומדת שניבאה זינוק מסעיר לנסדאק.  זה לא שסתם קראו לכם למילואים כי איזה חוזה בטחוני צפה שהחיזבאללה יחממו את גבול הצפון. כולה מה, אולי ביטלתם בגלל התחזית המאיימת ביקור מתוכנן אצל הדודה מחדרה וילדיה הצווחניים שאף פעם לא מרוצים מהחטיפים שקניתם להם ברגע האחרון בפיצוציה בחופית.

שנית, אין להכחיש שחזאי מזג האוויר מן הטלוויזיה  מכניסים לאולפן איזו רוח טובה. הם תמיד צעירים מהממוצע של האורחים באולפן ולעולם לא תמצאו אצלנו חזאי בעל שיער מאפיר או אף צחור,  רחמנא ליצלן. הם תמיד חייכנים, מכניסים אווירה טובה ואופטימית, לא כמו הפרשנים הכלכליים והביטחוניים הקודרים בדרך כלל שכמעט תמיד יש להם בשורות מפוקפקות.

שלישית, החזאים והחזאיות מתייצבים לעומתנו במלוא קומתם. לא כמו שאר הפרשנים המוסרים את החומר שלהם כשחצי מגופם מוסתר מתחת לשולחן, ולך תדע מה הולך שם – ג'ינסים מסמורטטים,  דגמ"ח מהוה,  גברדין בנוסח הסבא, או אפילו חצי גוף עליון מכוסה במקטורן ועניבה, ובחצי התחתון – מכנסי טריינינג או  אפילו שורטס בקיץ! שורטס!

החזאים, לעומת זאת,  מופיעים לעומתנו במלוא קומתם. אין הסתרות. מה שאתה רואה הוא מה שיש לך. ותודו – הם גם בדרך כלל לבושים טוב יותר מהפרשן הממוצע באולפן. החל מהמגישות הוולדניות להפליא של ערוץ 1,  וכלה בדני רופ  היורד לעתים ממש לשטח עם מעיליו, צעיפיו (הצהוב-שחור של סוכת בית"ר הנופלת) וכובעיו.

והנקודה האחרונה לזכותם – כבר הזכרתי זאת – הם בסך הכל מגישים את התחזית שאותה עורכים המדענים שמקצועם בכך, והמגישים די מוגבלים בכושר התימרון שלהם. אז מה הם אשמים, בתכל'ס, שמדעי החיזוי הם לא מי יודע מה מתקדמים? שהמדענים שאך בקושי מבינים מה קרה בעבר, וההווה בשבילם הוא תעלומה די גמורה, שאך לפני כמה עשרות שנים היו בטוחים שכל היקום סובב סביב מערכת השמש – והם עדיין מתקשים קצת בהצצה אל העתיד? לא באמת יודעים  באיזו מהירות ובאיזו עוצמה יגיעו אלינו אותם עננים שהם רואים במפות?

כך שיש מקום לסלוח ברוחב לב למגישי התחזיות.

ועכשיו לחדשות הטובות: דרדרלה או לא דרדלה, שיא או לא, המערכת האחרונה הביאה אותנו לכך שבכפר בלום כפר ירדו 127% בהשוואה לממוצע העונתי, בצפת – 116%, במצפה חורשים -0 109%, בגמלא – 107%, בצמח – 98% ובמרחביה – 108%. בחיפה ירדו 125% עונתי (ושם גם הגענו ל-101% שנתית. כלומר, כבר עכשיו ירד שם כל הממוצע השנתי). בתל-אביבהגענו ל-118%  עונתי, בירושלים  ל-105%, בבאר שבע ל-58% ובעין גדי –  88%.

מה שאומר שכמעט בכל הארץ כבר עברנו את ה-100%, וזה יפה ונותן מקום טוב לתקווה שהשנה תהיה טובה מהרגיל.

ובזכרנו את האימרה הזאת, שאלה:

מתי, בפעם האחרונה, קיבלתם מתנה מהממשלה (בהנחה שאינכם עובדי מדינה המקבלים מתנות לחגים)?

כי ממש עכשיו, חושו אוצו רוצו, מחלקת לנו המדינה מתנה מופלאה באריזת קרטון מפתה: שלוש נורות ניאון מפותלות, הנקראות FCL, כשהמדינה מסבסדת כל נורה ב-8 שקלים טבין ותקילין! השקיעו 20 ש"ח בלבד וקבלו מתנה של 24 ש"ח! יותר טוב אפילו מהעיסקות המפתות של סטימצקי (קנו ספר וקבלו ספר במתנה)!

איזו נדיבות!

איזו רוחב לב!

איזו חיבה לאזרחים!

וזה עוד כשיש לנו ראש ממשלה  הידוע  בכך שהוא קמצן נוראי אפילו בטיפים למלצריות!

כשיש לנו שר אוצר שאינו מהסס לרגע להוציא מהסל תרופות מצילות חיים, בגלל חשיבות החיסכון והצורך לשמור על תקציב המדינה!

שנלחם כארי נגד הרחבת תקציב הביטחון, עם כל האיומים הביטחוניים המרחפים עלינו!

צרכנית שישבה קרוב מדי: מתוך היוטיוב

פתאום נפתחת היד הקפוצה, הקמצנות נעלמת, החיסכון – לפח. פתאום הקמצנים-חסכנים האלה מסבסדים בסכומים עצומים נורות חדישות ומודרניות לכל עם ישראל. ובלי שום הגבלה! לא כמו רשת "יש " או רשת "רמי לוי" הקמצניות, שמגבילות את מספר העופות שמותר לקחת הביתה. לא ! מנורות זה לא עופות! קחו מנורות ככל יכולתכם, אומרת לכם המדינה. מלאו את העגלה. פוצצו את הבית בנורות הנפלאות, החדשות והזולות להפליא!

זה לא מעורר אצלכם שום חשד?

למה הם כל כך נדיבים, פתאום?

ובכן, אומר לכם.

כי מאז 2008 הם כבר מנסים לדחוף לנו את הנורות היקרות, המסוכנות והמזיקות האלה, בלי שום הצלחה. העם בישראל חכם מדי. לא מתרגש מהסיפורים על החיסכון העצום, כי כל אחד יודע שסרטן קטן – סרטן עור, סרטן השד או סרטן הערמונית –  עלול למחוק חיסכון של שנים. כל אחד יודע שכל החסכונות לא שווים, כאשר הנורות החדשות האלה גורמות לכאבי ראש ומיגרנות חריפות, למחלות עור, להתקפי אפילפסיה, וחוץ מזה, גם האור שהן מפיצות ממש מחורבן ודופק את הראייה. כל אחד יודע שכל החיסכון לא שווה, אם כאשר נשברת מנורה כזאת נפלטת כמות של כספית העלולה לגרום לנזקים בריאותיים שאינם ניתנים לתיקון.

פה ושם היו כאלה שקנו את הנורות האלה. כל אחד מכיר את הטיפוסים שהכסף חשוב להם יותר מהבריאות. או את אלה שנדמה לי שזה "הטרנד" הנכון לחסוך באנרגיה וכן הלאה.

אבל אין הרבה כאלה.

אז אין לממשלה  ברירה. עכשיו הם עברו לשיטות דראסטיות יותר.

המקל והגזר:

המקל: איומים. הם אסרו בחוק את נורות הליבון, ומאיימים בקנסות כבדים של 5,000 ש"ח על כל מי שימכור אותן.

הגזר: פתיינות. קנו כמה נורות מסובסדות שאתם רוצים.

הכל בשקט, בזריזות, בלי לקיים שום דיון ציבורי.

מה שגם מראה לנו מה שווים חברי הכנסת שלנו, כולל אלה שמספרים לנו שהם לטובתנו.

איפה שלי יחימוביץ? איפה השר כחלון כשצריך אותו? איפה כרמל שאמה הכהן ? איפה זהבה גלאון? איפה חיים כץ?

מה שמראה לכם גם מה שווה העיתונות החוקרת שלנו. איפה "עובדה"?  של אילנה דיין? איפה "המקור" של רביב דרוקר ושל מיקי רוזנטל האמיץ שיצא בודד לקרב נגד האחים עופר? איפה רפי גינת ו"כלבוטק"? איפה מוטי גילת ב"ישראל היום"? איפה כל התחקירנים המהוללים של "דה מארקר", של "כלכליסט" ושל מעריב?

למה כולם הצטרפו לוויפאסאנה של הכנסת?

כבר לפני חמישה שבועות הצעתי לכם כאן לרוץ מהר לחנויות ולקנות נורות ליבון ולמלא את המחסנים והצבעתי על הסכנות הנוראות של הנורות המוצעות לנו.

ועכשיו אני שב ומציע: אל תקנו את הנורות החדשות האלה. אל תכניסו את הסרטן ואת הכספית הביתה. השאירו את הנורות האלה על המדפים. אל תגעו בהן.

חרם צרכנים מוחלט. רק זה יסיר מעלינו את רוע הגזירה.

זיכרו את וירגיליוס ואת הלקח המר של הטרויאנים: טימאו דנאוס אט דונה פרנטס!

לחשוד בממשלה כשהיא מחלקת מתנות!

אל תכניסו את הסוס הטרויאני  הזה הביתה!

עדיין יש נורות ליבון בחנויות. תמיד יש חברים  שנוסעים לחו"ל ויכולים להביא נורות. ותודה לאל – לצידנו נמצאת הרשות הפלשתינית,  שבה נורות הליבון אינן אסורות. פועלים פלשתינים מהשטחים יש בכל מקום. הם תמיד יוכלו להביא לנו נורות בריאות על פי בקשתנו.

אל תכניסו הביתה את הסרטן!

ומי שעדיין לא השתכנע, הנה עוד כמה חיזוקים:

קבלו מה שאומר הפרופ' אברהם חיים מהטכניון בחיפה :

"ישנם מחקרים בעולם שמראים שאור באורך גל קצר כמו מנורות הפלורסצנט וה-PL של 460 ננומטר, גורם להפסקה של ייצור מלטונין", אומר ל-ynet פרופ' אברהם חיים, " משרד התשתיות הלאומיות ממשיך להמליץ על שימוש בתאורה חסכונית, אולם המחקרים מראים כי קיימת שכיחות גבוהה יותר של סרטן השד וסרטן בלוטת הערמונית כתוצאה מהפסקת הפרשת המלטונין".

קבלו טוקבק של דודי,  מה-08.01.2008 שנראה שהוא יודע על מה הוא מדבר:

אחד בישראל  ואחד בצרפת.

הפאליווד הראשון מבחינה כרונולוגית אירע ב-30 בספטמבר 2000 בצומת נצרים. צוות טלוויזיה צרפתי, מורכב מכתב ישראלי ומצלם פלשתיני, העביר סרט צילום קצר, ערוך בכבדות רבה, שבו, על פי הפסקול, נראו אב ובנו כורעים ליד גדר, נורים על ידי חיילים ישראלים, הבן נהרג והאב נפצע בכל חלקי גופו.

הכתבה הטלוויזיונית הקטנה והשקרית הזאת היתה אחת הטריגרים העיקריים שהריצו את האינתיפאדה השניה. זאת שהתבררה לבסוף  (לפי עדותם של אבו-מאזן ורבים אחרים) כעוד נאכבה בשרשרת האינסופית של האסונות שמארגנים לעצמם אחינו הפלשתינים ברוב רישעותה וטיפשותה של הנהגתם.

מהותו של הפאליווד ידועה היטב: הצגת ישראל כמדינת רוצחים. חיילי צה"ל הם רוצחים, ואין דבר החביב עליהם מרצח ילדים. החומרים האלה מבוקשים ביותר על ידי רשתות טלוויזיה לא רק במדינות איסלמיות או ערביות, המעורבות כך או אחרת בסכסוך הישראלי-ערבי, אלא גם במדינות המערב. אלופי התקשורת המאכלסים את התחנות האלה ורבים מכלי התקשורת הכתובים במערב מחכים לחומרים כאלה, שבהם רואים חיילי צה"ל רוצחים ילדים פלשתיניים זכים. זה מסתדר יופי-טופי עם האג'נדה של השמאל המדומה הליברלי במערב.

ואם זה גם מזכיר למישהו את עלילות הדם האנטישמיות על רצח ילדים בידי יהודים לצורכי סדר הפסח – מה הם אשמים?

יש די עדויות לשימוש השיטתי של הפלשתינים בסרטים מפוברקים המועברים לחובבי הסנאף מן השמאל המדומה, השמחים להראות לצופיהם ולקוראיהם את עומק רישעותם ואת רצחנותם של היהודים החדשים – החיילים הישראלים של צה"ל.

יש גם די עדויות לכך שזו היתה האסטרטגיה העיקרית של החמאס במבצע "עופרת יצוקה": לגרום לצה"ל להרוג אזרחים פלשתינים.

מפיצי  הסנאף הנקראים עיתונאים מאוד אוהבים להראות גוויות נקובות בכדורים.

והכי פוטוגנים – ילדים נקובים בכדורים.

ושארל אנדרלין, הכתב הירושלמי של רשת הטלוויזיה הצרפתית, סיפק לעורכי המדיה את הסנאף שהם כל כך אוהבים.

ג'מאל ומוחמד אבו-דורה: סנאף מתוצרת פאליווד

אלא שכמעט מיד התחילו הערעורים על תוקפו של הסרט הזה שהעביר אנדרלין. אט אט נחשפו העובדות. נראה ששום אש צה"לית לא היתה יכולה להגיע למקום שבו כרעו בצל הגדר הילד מוחמד אבו-דורה ואביו ג'מאל. לא ברור כלל אם הילד שכרע ליד הגדר נפגע בכלל. לא ברור אם הילד שנראה שם  הוא זה שהגיע לבית החולים. לא ברור אם הילד שהגיע לבית החולים הוא זה שנקבר. היו פרסומים בישראל. היו פרסומים בצרפת. היתה התדיינות משפטית בצרפת. את האחרונה סיפק הד"ר יהודה דוד, שניתח בשעתו את אביו של הילד, ג'מאל, שנותח בזמנו על ידי הרופא הישראלי, לאחר שאנשי החמאס פצעו אותו בחלקי גופו השונים.  הוא פרסם את הפרטים: לא יתכן שהאב נפצע באותה אש צה"לית שעליה דיווח אנדרלין.  האב הפגוע הגיש נגד הרופא הישראלי תביעת דיבה בצרפת. בית המשפט הצרפתי הרשיע את הרופא הישראלי כי הוא הפר את החיסיון הרפואי. בית המשפט העליון לערעורים בצרפת זיכה את הד"ר דוד, כי האמת חשובה יותר משמירת החיסיון הרפואי.

כלומר: היה מקרה ברור של פאליווד. פיברוק זידוני של המציאות. בית המשפט הצרפתי לא נתן יד להצלחת הפאליווד. מותר להציג פאליווד כפאליווד, קבע בית המשפט הצרפתי. הרופא הישראלי לא חטא. האמת אינה חטא.

לפי הצרפתים.

הפאליווד השני, מהבחינה הכרונולוגית, התרחש כמה שנים אחר כך. הוא היה דומה להפליא לפאליווד הראשון: גם הפעם היה מדובר בחיילי צה"ל היורים מתוך מוצבם והורגים ילדה פלשתינית זכה ותמימה. ולא  רק זה, אלא שמפקדם צמא הדם, הסרן ר', מגיע אל הילדה הפצועה קשה או הגוססת, ו"מוודא הריגה". התקרית ארעה ב-5 באוקטובר 2004 במוצב ליד רפיח. התכנית שודרה כמה שבועות מאוחר יותר, ב-22 בנובמבר.

כלומר: עוד סנאף.

את הפאליווד השני סיפקה העיתונאית הישראלית אילנה דיין. לא בטלוויזיה הצרפתית אלא בערוץ 2 הישראלי, בתכנית "עובדה". אלא שבסוג התקשורת המאפיין את הכפר הגלובלי של ימינו  אין לכך משמעות רבה. חובבי הסנאף ומפיציו מן השמאל המדומה,  בכל תחנת טלוויזיה בעולם, המחפשים דם ילדים פלשתיניים, יכולים להשתמש בכתבה המפוברקת ("אמת לשעתה") של דיין בלי שום בעיות כדי להוכיח את הנקודה שלהם. חיילי צה"ל רוצחים בדם קר ובכיף ילדים פלשתינים ואף עורכים מסיבה בערב, אחרי הרצח הנתעב.

אלא  שבישראל קיבל בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים, החלטה הפוכה בדיוק לזו שקיבל בית המשפט הצרפתי.

בית המשפט הצרפתי ביטל החלטה של בית משפט בערכאה נמוכה יותר. שם נקבע, על ידי שימוש בטענה טכנית במהותה, שמותר  לשקר ולהכחיש את האמת , ושאפשר להרשיע את דובר האמת. האמת פסולה והשקר מקובל. בית המשפט הצרפתי לערעורים הפך את ההחלטה הזאת על פניה והשיב את הסדר על כנו:

השקר פסול, האמת ראוייה.

ואצלנו?

בית המשפט העליון הישראלי, שבעצם ישב במקרה הזה כבית משפט עליון לערעורים (הערעור של אילנה דיין על הרשעתה בארכעה קודמת), ביטל אף הוא החלטה של ערכאה נמוכה יותר. אותה החלטה של השופט נעם סולברג, שקבע שהכתבה היתה שקרית ובגדר הוצאת דיבה, הרשיע את העיתונאית וחייב  אותה לפצות את הסרן ר'.

בית המשפט הישראלי לערעורים הפך את ההחלטה על פניה, וקבע:  השקר לגיטימי ולכן אינו מחייב הרשעה ואינו מחייב פיצוי.  אין צורך לשקרן לפצות את מי שסבל מדיבתו.

בית המשפט הצרפתי פסל את הפאליווד ואת השקר הגלום בו.

בית המשפט הישראלי התיר אותם.

כמעט שכתבתי, שחבל שאי אפשר לעשות "החלפות".

כמעט, כי  מה רע עשו הצרפתים, שמגיעים להם שופטים כמו אלה היושבים בירושלים?

בגלל רגשותי הקולגיאליים, לא אתייחס עוד לעיתונאים ישראלים המנסים עדיין להגן על העוול הזה. עוול הזועק לשמיים. שום דיבורים על "חירות הביטוי" ועל "חופש העיתונות" לא יטהרו את השרץ הזה. אוי לחירות ואוי לחופש שנשענים על שקרנות ורמיה, הוצאת דיבה ועושק משפטי.

מבקש בהכנעה להוסיף כמה מילים  בפרשת אילנה דיין וסרן ר', אחרי שהשכלתי קצת בימים שחלפו.

הנה אמת לשעתה: אילנה דיין לכלכה קשות על הש.ג. סרן ר' בכתבה טלוויזיונית בעלת שיעור צפיה גבוה בערוץ 2.

מה זה ליכלכה קשות?

עשתה לו רצח אופי.

מה זה רצח אופי?

זה רצח אופי:

אילנה דיין תיארה בכתבתה את סרן ר' כאחד כזה, שחיילי המוצב שתחת פיקודו ירו במקלע בינוני ופגעו במתכוון בילדה פלשתינית זכה  שעברה בתום לב ליד המוצב  בדרך מהבית ספר הביתה, ואחר כך  הגיע אליה הסרן רגלי כדי לגמור את העבודה, ולבסוף קיימו חיילי המוצב שבפיקודו של סרן ר' מסיבה לרגל החיסול המוצלח של הילדה הפלשתינית.

זה הרושם שיצרה אילנה דיין בכתבתה בנוגע לסרן ר'.

רושם מוטעה ושיקרי לחלוטין.

ולכן אין  מילה מתאימה יותר מרצח אופי. שהרי סרן ר' יצא, כזכור, זכאי. העלילו עליו. בין ראשי המעלילים – אילנה דיין.

והנה עוד אמת לשעתה: עכשיו הוציא הרכב של בית המשפט העליון את אילנה דיין נקיה וזכה. היא לא חייבת דבר לש.ג. סרן ר' למרות שעשתה לו רצח אופי. כלומר, שוב עומד בית המשפט העליון לצד החזק נגד החלש, לצד התאגיד רב העוצמה והכוח נגד האזרח הקטן. שוב הש.ג. אכל אותה. זאת האמת לשעה זו.

והנה עוד אמת לשעתה, על פי פסק הדין וגזר הדין החדש של בית המשפט העליון של מדינת ישראל היושב בירושלים: כל אזרח קטן וכל ש.ג. בישראל, כל אדם הגון וכל מי שעיניו בראשו  וטיפה שכל בקודקודו ואינו שפוט מטומבל  של אגף מסויים בתקשורת ושל אגף מסויים במערכת המשפט, זכאי לומר מעתה:

"ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע."

בפעם הקודמת התייחסתי לפרשה הכאובה הזאת אפרופו השידור של לונדון וקירשנבאום, שבו העלו את כתבם רביב דרוקר האוהד את דיין ואת פסק הדין של בית המשפט העליון, ולשם איזון את נשיאת מועצת העיתונאים השופטת דליה דורנר, שעמדתה התבררה כזהה בדיוק לעמדתו המאוזנת של דרוקר, כאשר שתי העמדות האלה זהות בדיוק לעמדותיהם המאוזנות של שני המגישים. איזון מקצה לקצה.

למחרת בבוקר האזנתי לתכניתה של קרן נויבך "סדר יום", וצורת הטיפול שלה בפרשה היתה טובה טיפה מזו של לונבאום, אבל רק טיפה. נויבך הביאה לשידור מצד אחד – המצדדים בפסק הדין החדש של העליון – את עצמה, את רביב דרוקר שכבר מוכר לנו,  ואת הפרופ' מרדכי קרמניצר  ומן הצד האחר, את עו"ד והעיתונאי נדב העצני. זהו סוג הטיפול שמקבלים נושאים שנויבך חפצה ביקרם. אותו סוג טיפול הנהוג גם אצל לונבאום.  אני מתעכב קצת על הנקודה הזאת, כי יש לה חשיבות לעניין כתבת רצח-האופי שהכינה דיין על הש.ג. סרן ר'.

רביב דרוקר הזכיר בדבריו, גם אצל לונבאום וגם אצל נויבך, את אותה הבחנה שעשה בית המשפט העליון בפםק דינו החדש, שלפיה הכתבה שהגישה דיין ב"עובדה" היתה "רכה" יותר מאשר כתב האישום שהוגש נגד סרן ר'.

זה בתור הסבר לפטירתה מהתשלום לש.ג. סרן ר'.

הסבר שהוא עלבון לאינטליגנציה. גם מצד בית המשפט וגם מצד דרוקר המצטט את הדברים ללא ביקורת.

כתבה עיתונאית אינה אמורה להתחרות עם כתב אישום, לא ברכות ולא בקושי. כתב אישום הוא מתוצרת התביעה ותפקידו לסכם את הראיות והעדויות נגד הנאשם כדי להביא להרשעתו. מן הצד האחר עומדת הסנגוריה שתפקידה להוציא את הנאשם זכאי. כתבה עיתונאית המתיימרת להיות דוקומנטרית (כלומר, לא הבעת עמדה) ולתאר בעיני הצופה מה שאירע בפועל, אינה כזאת אם אינה מביאה את גירסתם של שני הצדדים. של התביעה ושל ההגנה. את כתב האישום ואת כתב ההגנה. הכתבה של דיין על הש.ג. סרן ר' היתה בבירור חד צדדית, מוטה ושיקרית.

שופטים שאינם מבינים את ההבדל בין כתבה עיתונאית ובין כתב אישום, ספק בעיני אם הם ראויים לשבת על כס המשפט. לא הייתי רוצה להישפט בפני שופט כזה גם בבית משפט לתביעות קטנות. קל וחומר בעליון.

ואילו עיתונאים שאינם מבינים את ההבדל בין כתבה מאוזנת המנסה להביא לפני הצופה או המאזין או הקורא את התמונה המלאה ואת הגירסאות השונות, עורכים ומגישים , למרבית הצער,  תוכניות כמו "לונדון וקירשנבאום" או "סדר יום". מה הפלא שהם מבינים כל כך יפה את אילנה דיין ומצדיקים את מעלליה.

ונשאלת השאלה: האם הם עיתונאים, או תועמלנים סוג ב'?

אלה מעיזים להאשים  אחרים במקרתיזם? בסתימת פיות? בחסימת חופש הביטוי?

אלה?

והנה עוד נגזרת של אותה פרשה.

כיוון שרביב דרוקר רואיין אצל נויבך למחרת הפרסום אודות הכספים שקיבל עיתונאי "ישראל היום" דרור אידר ממשרד ראש הממשלה בתור כותב נאומיו של השר בוגי יעלון (50,000 ש"ח!) , הוא נשאל על ידי המגישה וגם אמר את דעתו באותה פרשה.

אך דרוקר לא גילה כי מאז 2004 הוא עומד בראש עמותה, "התנועה לחופש המידע",  שקיבלה במשך השנים מאות אלפי שקלים מתורמים שונים.  ביניהם הקרן החדשה לישראל. אמת: דרוקר אינו מקבל שכר מן העמותה שהוא עומד בראשה.  אך האם לא היה עליו לגלות גילוי נאות בעניין זה כשהוא עוסק בעיתונאי אחר?

והנה הסכומים, כפי שמצאתי ברשת:

2004: 18,000 $

2005: 30,000 $

2006: 90,000 $

2007: 100,000 $

2008: 110,000 $

2009: 708,777 ש"ח (כ-200,000 $)

דרוקר הוא כולו בעד שקיפות. באתר התנועה שלו הוא כתב ב-25.09.2011 , אפרופו תביעת ראשי המחאת האוהלים לנהל דיונים שקופים עם הממשלה, תחת הכותרת "שנה טובה לשקיפות" את המילים הבאות:

בעיצומה של המחאה העלו כמה מיוזמיה דרישה הזויה. ניפגש עם ראש הממשלה רק בחדר עם מצלמות. שקוף. אנשי נתניהו התנפלו על התביעה הזאת. סוף סוף דפני ליף אנד קומפני עשו טעות. מה זה? הם הזויים? הם חושבים שהם ב"אח הגדול"? אפילו עופר עייני, ההוא מה"אהבל", נזעק פתאום לתבוע את כבודו הרמוס של ראש הממשלה.

"הפיסגה הנשיאותית" כך קראו לתצלום הזה בקרן החדשה לישראל. מלפנים, מחייכות ולוחצות יד, נשיאת העליון דורית בייניש ונשיאת קרן פורד סוזן ברספורד. מאחור (משמאל לימין) אליעזר יערי – מנכ"ל הקרן החדשה לישראל (לשעבר) נטע זיו – סגנית נשיא הקרן לישראל חדשה. חברת הנהלת "איתך" (שלה תרמה אילנה דיין את הפרס שקיבלה מהקרן החדשה) . דייוויד צ'יל סגן נשיא קרן פורד, אהרון בק – מנהל קרן פורד ישראל, ולארי גרבר – נשיא (לשעבר) הקרן החדשה לישראל.

ובכן, הדרישה ההיא ביטאה אולי את הערך הכי חשוב בכל המחאה הזאת. היא לא נוסחה נכון, אבל המחשבה מאחוריה היתה מאוד נכונה. ענייני הציבור צריכים להתנהל בשקיפות.

אך יש לציין שבערוץ 10, שבו מועסק דרוקר, אין גילוי נאות לגבי העמותה שהוא עומד בראשה, ולגבי הסכומים שהיא מקבלת מתורמים שונים, ואשר חלקם נופלים, כפי שנראה, בתחומי הכיסוי של דרוקר.

וזה בשעה שהשקיפות היא עניין מהותי ביותר. ממש צורך חיוני לכל צופה או מאזין או קורא המבקש לדעת  מה מידת האמינות  וחוסר הפניות בדברים שהוא רואה, שומע או קורא בכלי התקשורת.

למשל: ב-01.09.2011 הקרין דרוקר בתכניתו "המקור" בערוץ 10 את הסרט "ב' זה אוהל", שעניינו היה במנהיגת תנועת המחאה דפני ליף.

זה היה תשריר שירות לדפני ליף ולמנהיגי המחאה.

דרוקר לא היה יוצא דופן בעניין זה. התקשורת הממוסדת, כמעט כולה, היתה תשדיר שירות למנהיגי המחאה מרוטשילד  באותה תקופה.

בין השאר, במסגרת התשדיר, הסתירה התקשורת הממוסדת כמיטב יכולתה את התמסרותה של הנהגת המחאה לקרן החדשה לישראל.

אלא שערוץ 2 או 10, "ידיעות" או "הארץ" אינם  מקבלים תרומות  מהקרן החדשה לישראל. הם רוצים להיות בעד המחאה? סחתיין. אבל העמותה שבראשה עומד דרוקר מקבלת כספים רבים מהקרן החדשה לישראל.

האם לא הייתם אומרים, שדרוקר היה חייב בגילוי נאות לרגל הקרנת תשדיר השירות לדפני ליף?

במיוחד כאשר הכספים מתקבלים מאיזו קרן זרה, שהנסתר בה רב  בהרבה על הגלוי, שאפילו שמה המדוייק שנוי במחלוקת, שלא לגמרי ברור מהיכן היא מגייסת את כספיה, שידוע שהיא נתמכת  בכבדות רבה על ידי קרן פורד הידועה באנטישמיות שלה מאז מייסדה הפרו-נאצי ועד לתמיכתה בוועידת דרבן ובארגוניה במהלך שנות ה-2000?

הקרן החדשה לישראל משחקת תפקיד חשוב גם באשר לאילנה דיין.

כבר ב-2010 זכתה דיין באות הוקרה של הקרן החדשה לישראל, בטקס מהודר שנערך בסאן פרנציסקו, מקום מושבם של מייסדי הקרן הזאת. את הפרס הכספי היא תרמה לארגון של משפטניות "איתך", אחד הארגונים שתרמו מידע מועיל ביותר (לחמאס) לוועדת גולדסטיין שחקרה את מבצע "עופרת יצוקה" (וכבר ידוע מה דעתו של בעל הדו"ח על הדו"ח שכתב). ברור שהארגון הזה הוא מוטב חשוב של הקרן החדשה לישראל.

דיין  מועסקת באופן קבוע למדי בפעילויות הקרן: היא מנחה ארועים וכנסים, ואף משתתפת בפעולות התרמה לקרן.

ואילנה דיין, כעיתונאית וכמשפטנית, מגלה גם מעורבות רבה בענייני בית המשפט בכלל והעליון בפרט. כך למשל היא הוזמנה להנחות אירוע של לשכת עורכי הדין שבו השתתפה גם נשיאת העליון ונציגות נוספת של אותו מוסד חשוב.

לדיין גם היו יחסים סימביוטיים למדי עם נשיאת העליון דורית בייניש, שהעניקה לדיין ראיון בלעדי בהחלט. ואילו דיין, בראיון  יוצא דופן שהעניקה ל"ידיעות אחרונות", הגנה על ידידתה בייניש  מפני שר המשפטים המאיים של ממשלת אולמרט, הפרופ' דניאל פרידמן.  עד כדי כך קשות היו התקפותיה על פרידמן, ש"ידיעות אחרונות" החליט לצנזר כמה מהן.

וקבלו עוד עובדה מעניינת. עוד אמת לשעתה:

גם שופטת העליון דורית בייניש קשורה לקרן החדשה לישראל.

כן כן.  מסתובב ברשת צילום מעניין ביותר. רואים בו את דורית ביניש בחברת כמה מגדולי הקרן החדשה לישראל, בטקס חשוב ביותר שבו מודיעה קרן פורד האנטישמית על תרומה של 20 מיליון דולר לפעולות בישראל.

הקרן החדשה לישראל משתמשת בצילום החשוב זה כדי לגייס תרומות למטרותיה:

לתרום לעמותה של דרוקר,  לתיחזוק המחאה ודפני ליף, לכנסים ואירועים בהנחיית אילנה דיין…

כדאי לכם מאוד לקרוא בעניין זה של בייניש וקרן פורד את בן-דרור ימיני.

וכמעט לא ייאמן, אבל למרות מערכת היחסים הסימביוטית הזאת,  עוד שקלה נשיאת העליון דורית בייניש בכל הרצינות האפשרית,  לשבת כשופטת בערעורה של אילנה דיין על הרשעתה בפרשת הש.ג., סרן ר'!

אז יופי, לבסוך החליטה בייניש  שלא לשבת במשפט של ידידתה הטובה.

אבל מי החליט על הרכב  השופטים שכן יישב בדין? האם לא היתה זו נשיאת העליון?

מה, זה חדש בשביל מישהו שמי שקובע את ההרכב בכל תיק ותיק, קובע למעשה גם את פסק הדין?

הדיעות של כבוד השופטים בעליון לא ידועות לכבוד הנשיאה? הדיעות של כבוד הנשיאה לא ידועות לכבוד השופטים?  מוצע  לכם לקרוא בעניין זה רשימה קצרה מאוד שכתב מתי גולן בגלובס. ואחרי שתקראו,  שאלו נא את עצמכם:

האם מישהו הופתע מתוצאות הדיון בעליון?

האם בייניש הופתעה?

האם  דיין הופתעה?

האם הופתעה נשיאת  מועצת העיתונות, דליה דורנר, שביקשה לצרף את עצמה לצד דיין בערעור , ואחר כך הוזמנה כפרשנית  לפרשה הזאת בתכניתם של לונדון וקירשנבאום?

בן דרור ימיני ניחש כבר מזמן את תוצאות הדיון הזה וכתב על כך.

ובקיצור: האם יש למישהו ספק שהיה פה משחק מכור?

ואחר כך מתפלאים ש-75% מהציבור חושבים שבית המשפט העליון מוטה לשמאל (ראו תשובות לשאלה 7 בסקר)

או שרק 15% מהציבור מאמינים בתקשורת?

מה הם חושבים להם האדונים האלה?

שהעם ישתוק לנוכח העוול המחריד הזה שעשו לפיון הקטן, הש.ג. ר'?

קראתי שפרקליטיו של ר' יתבעו דיון נוסף. יש לקוות שהנשיא החדש של העליון יבין שהוא חייב למחוק את הכתם הזה על המוסד שהוא עומד בראשו, ושיאפשר דיון נוסף. ושידאג לכך שיהיה הרכב רחב ככל האפשר, כדי שלא יהיה שוב משחק מכור.

אנא, הנשיא גרוניס, הואל לנקות את האורוות.

ולבסוף שאלת תם:

איך זה שלא שומעים מילה וחצי מילה משר הביטחון אהוד ברק ומהרמטכ"ל בני גנץ?

סרן ר' הוא לא חייל שלהם?

הם שותקים לנוכח מצב שבו מכפישים חייל צה"ל, עושים לו רצח אופי מזוהם, ובית משפט בישראל נותן לזה יד?

מה יחשבו עליהם החיילים שלהם, שאינם שונים מכל אזרח אחר במדינה? שככל אזרח אחר רואים את העוול הזועק מן האדמה? שיודעים שמחר עלול לקום עוד איזה עיתונאי מהפיונים של הקרן החדשה לישראל ולעשות להם רצח אופי בחסות בית המשפט?

______________________________________________________________

והנה, אותו קרדאווי קרא לעולם הערבי-מוסלמי להחרים את המעצמות המזרחיות הגדולות רוסיה וסין בגלל התמיכה שהן מעניקות לרוצח ההמונים מדמשק.

זאת סיבה מספיק טובה גם בשבילי.

הפצצה בחומס: אתמול בבוקר

הערבים הם אחינו לדם, ולמרות כל הררי השינאה שהתגבעו בינינו לבינם, איני שוכח לעולם שני  דברים:

האחד, שמדובר בריב אחים בתוך המשפחה, המשפחה השמית. מריר וקשה אמנם, אבל הבה נזכור: שום דבר שמזכיר את מה שעשו לנו הארים של אירופה, ואת מה שמתכננים בשבילנו הארים של טהראן. וגם אנחנו, צריכים הם לזכור, מעולם לא גרמנו להם נזקים בנפש או ברכוש כמו שנגרמו להם במלחמת איראן-עיראק, למשל, ובעוד מקרים שאמנע כרגע מלהזכירם כדי שלא לחמם את האווירה. ודי להתבונן במה שקורה עכשיו בסוריה.

והשני, שבמידה רבה מאוד הריב הזה הוא תוצר של מדיניות "הפרד ומשול" שנוקטות פה המעצמות הגדולות ומדינות אירופה, במיוחד מאז שהושגה טיוטה של הסכם לפני כ-90 שנה בין וייצמן לפייסל, שאז התברר למעצמות הגדולות  לרוב פלצותן שמדיניותן המזרח תיכונית עלולה להתמוטט, והם החלו להשקיע את עיקר מאמציהם כדי לסכסך בין עמינו השניים ולא חדלו מכך עד עצם היום הזה. מיליארדים הם שופכים פה לעמותות ולמפלגות של מחרחרי המלחמה.

ולכן כואב לי, כן, כואב,  כאשר טובח אסאד באזרחיו הסורים. כמו שכאב לי כאשר החמאס ניהל בעזה מלחמה שבבסיסה טקטיקה ואסטרטגיה שמפתה ואף מאלצת את צה"ל  לירות באזרחים ערבים חפים מפשע, כי זה מצטלם נהדר. וגם כואב לי כשמפקדים בצה"ל או פוליטיקאים חסרי שכל ולב אצלנו גורמים להרג מיותר של אחינו הערבים גם ללא התגרויות מצד החמאס.

אך מכיוון שבתוך עמי אני יושב, ברור לי שקריאה לחרם כלכלי על רוסיה וסין לא תעבור אם  הנימוק לה יהיה התמיכה של שתי המעצמות הנבזיות האלה בטבח בסוריה.

אז הנה, יש עוד סיבה טובה, ומבחינת הישראלים אפילו טובה יותר לחרם על רוסיה וסין. שהרי אותן שתי מעצמות עצמן, רוסיה וסין, בדיוק מאותן סיבות שהן תומכות בבאשר אל אסאד, רוצח ההמונים מדמשק, הן תומכות גם במשטר ההייאטוללות הרצחני  בטהראן. אותו משטר, האומר לגמרי בגלוי, בכל יום וליל, מעל כל גבעה ותחת כל עץ רענן,  שהוא מבקש להשמיד את  מדינת ישראל,  ומנסה לפתח לצורך הזה נשק גרעיני.

ואל תאזינו לטמבלים המטומבלים אצלנו שמנסים לספר לנו שאין ממש בכל האיומים מטהראן. הם סתם גזענים מתנשאים שחושבים שאויבינו אינם מתכוונים למה שהם אומרים. ספרו לשייחים של קטאר או בחריין  או כווית או סעודיה מה שאומרים אצלנו פרשני עיתון "הארץ" על הסכנה האיראנית המדומה, והם יצחקו כל כך חזק, שינשרו להם שערות מהשפמים.

והרוסים הם אלה המסייעים למשטר ההיאטוללות הזה בפיתוח הגרעין. וזאת עושים גם הסינים באמצעות מדינת-הכיס שלהם קוריאה הצפונית, המסייעת לרוצחים מטהראן גם בפיתוח טילים.

זאת אומרת – המשטרים הנוכחיים ברוסיה ובסין הם אויבים של העם בישראל, לא פחות ממה שהם אויבים של העם בסוריה, ואכפת להם מאיתנו לא יותר ממה שאכפת להם מהרוסים ומהסינים, עצמם ובשרם. בשביל המשטרים האלה, וזה לא מהיום, כולנו אבק אדם, פיונים  זניחים במשחקיהם המכוערים.

ואגב: גם אחינו הערבים, במיוחד הסונים, ערים לא פחות מאיתנו  לסכנה שצופן עבורם  גרעין צבאי איראני.

אבל כל האילוצים הממשלתיים האלה  והבעיות הקואליציוניות לא צריכים לחייב את אזרחי המדינה. אין זה סוד שהמעדניות פה גדושות ומלאות במוצרים רוסיים, כמו ששוק הטקסטיל מוצף בתוצרת סינית. השוק הישראלי  אולי אינו גדול במיוחד, אבל חרם כלכלי הוא עניין כואב מאוד לאלה שהוא פוגע בהם, ואין מה לזלזל בכמה עשרות או מאות מיליוני רובלים או יואנים שיגרעו מסחר החוץ של המעצמות האלה. ליצואנים זה יכאב בכיס, ושוועתם תגיע  גם אל הפוליטיקאים והגנרלים.

וכן אין לשכוח שליהודים בישראל יש קשרים עם יהודים בעולם הגדול, ואין סיבה שלא יצטרפו לחרם הזה וישתפו בכך פעולה עם אחיהם הערבים באירופה.

בקיצור, הגיע הזמן לקצת אחוות עמים.

חרם ערבי-יהודי על התוצרת הכלכלית של רוסיה וסין. ערבים ויהודים בתוך ישראל ומחוצה לה.

מוצרים עם  אותיות קיריליות ואותיות סיניות  כבר לא נכנסים אלי הביתה.

לא בא  לי לממן את אלה שלא רוצים אותי פה, ואת אלה שתומכים ברוצח אחי הערבים מדמשק.

ושיחנקו עם הסחורה שלהם.

ב"מ'  זה מוות" תמצאו את המרכיבים הרגילים בכתיבתו המוכרת של ברואן. הפרקים  מתחילים בציטטות  מתוך כתבי סופרים סתם וסופרי מותחנים במיוחד.  הקצב מהיר. בדיאלוגים יש הברקות.  יש שפע של אלימות בוטה. הדמויות הראשיות מוקצנות ונעות על הגבול הדק שבין השפיות והטירוף. ואף על פי כן, לא מדובר פה בהמלצה אלא באזהרה:  הספר הזה של ברואן אינו מותחן אלא רומן פסיכולוגיסטי   שעניינו תהליך של גמילה מאלכוהוליזם קשה המלווה בהתקפי אלימות של הבלש הפרטי, השוטר לשעבר ג'ק טיילור.

כבר התייחסתי פה לנטיות הפסיכולוגיסטיות המעצבנות של רבים מסופרי המותחנים בעשורים האחרונים, משני  עברי האוקיאנוס, ולשפע האדיר של תיאורי גמילה מסוגים שונים, הבאים על חשבון העלילה. ובכן, ברומן הזה של ברואן יש בקושי רב התיימרות לעלילה כלשהי.  ההתפתחויות המביאות לגילויו של הרוצח פשוט קבורות מתחת לחביות של בירה ולגלונים של וויסקי אירי וג'ין הולנדי. זהותו של הרוצח נודעת לנו מהר מאוד,  והספר מתנהל בין שבוע של שתיה ושבוע של גמילה וחוזר חלילה. אני מניח שבצפון אירופה ובצפון אמריקה השתויות לשוכרה יכולים קוראים רבים להזדהות  עם סיפור כזה ולמצוא בו עניין רב.  אך מי שאלכוהול לא מהווה עבורו בעיה או פתרון, עלול להשתעמם קשות.

הייחוד של מ' הוא מוות הוא האתר שבו מתנהלת העלילה – העיר האירית גאלווי. אך בסופו של הספר עובר טיילור ללונדון, ומעמוד הכריכה מתברר לנו שזהו ספר ראשון בסדרה שעניינה באותו טיילור.

ובקיצור: צ'מעו לי ולכו על "השועלה" וספרים אחרים של ברואן שבהם מצליחה העלילה לצוף מעל לאדי המשקה.

קן ברואן, מ' זה מוות,  הוצאת סלע, 2011, תרגום: ירון פריד, 256 עמ'.

קן ברואן, השועלה, הוצאת סלע, 2011, תרגום: מעיין זיגדון, 215 עמו'.

והשיטה שנקטו בה לונבאום היתה אותה שיטה שבה כבר תפסתי אותם  לפחות פעמיים בעבר.

לאולפן הוזמן הכתב הפוליטי רביב דרוקר, שהיה כולו מלא שבחים לפסק הדין החדש של העליון, שניקה  את אילנה דיין, וכמובן לאילנה דיין עצמה.  ואילו לאולפן אחר בירושלים הוזמנה נשיאת מועצת העיתונות השופטת לשעבר דליה דורנר, שאף היא, ראו זה פלא, היתה כולה מלאה שבחים לפסק הדין החדש של העליון שניקה את אילנה דיין, וכמובן, לאילנה דיין עצמה!

זאת אומרת, שאם היה צ'אנס שלא הבנו את המסר אחרי דרוקר, הרי שכבר אין מצב שלא הבנו את אותו המסר   אחרי דורנר.

שופטת דליה דורנר, עיתונאים מרדכי קירשנבאום, ירון לונדון: "אמת לשעתה"

ברור שהנקודה המעניינת ביותר בפסק הדין הזה, דהיינו משמעותו המדוייקת של הביטוי "אמת לשעתה",  וההבדל, או שמא נאמר הדימיון בינו ובין  הביטוי "שקר בר קיימא" , לא נדון ברצינות מספקת.

יתכן שקוראי הוותיקים זוכרים שכבר הצבעתי על השיטה המשונה הזאת של לונבאום בסוף נובמבר, וגם אז היו הדברים קשורים לעיתונות ודימוקרטיה. באותו ערב נערך דיון בשאלה אם יוזמות החקיקה החדשות בכנסת מסכנות את הדימוקרטיה בישראל. לאולפן הובאו שני פרופסורים חשובים. האחד, הפרופסור למשפטים מרדכי קרמניצר, אשר הסביר עד כמה מסכנות יוזמות החקיקה האלה את הדימוקרטיה. ואחריו דיבר הפרופ' להסטוריה שלמה זנד, אשר טען כי  אין ביוזמות האלה כדי לסכן את הדימוקרטיה הזאת – באשר אין כלל דימוקרטיה בישראל!

אכן, דיון מאוזן המבטא במלואה את קשת הדעות בחברה הישראלית.

מימין חד"ש ועד שמאל מרצ.

ובין לבין קיימו לונבאום  ב-12 בדצמבר עוד דיון בענייני חקיקה ומשפט, הפעם בעניין חוק האזרחות ששב ואושר בבית המשפט העליון. לאולפן הוזמנו עורכת הדין סאוסן  זהר מעמותת עדאללה, תנחשו מה היתה עמדתה, וכן הפרופ' למשפטים גידי ספיר מאוניברסיטת בר אילן. אלא שהצרה היתה, שהפרופסור לא הובא כדי להגן על פסיקת בג"צ, אלא בתור מומחה למשפטים.

כלומר, עוד מקרה של דיון במעמד צד אחד.

הפרופסור ספיר, אגב, העיר למראיניו על הבעייתיות של הפאנל באולפנם, ומה השיב לו לונדון? שהוא, לונדון, מייצג את הצד השני… אז למה, בעצם,  שקירשנבאום לא ייצג את הצד הראשון, ונחסוך את כל העמדת הפנים הזאת של הבאת אורחים לאולפן?

ועוד כמה מילים לעניין פרשת אילנה  דיין והסרן ר. דיין היא עיתונאית ותיקה, מוכשרת וטובה,  ואין לי ספק שעשתה מה שעשתה בתום לב ומתוך מחשבה שהיא מביאה לציבור אמת שחשוב לדעת, ולא איזה סמרטוט מרופש ששמו "אמת לשעתה" ששעה אחר כך יכולה להתברר כסתם שקר נתעב.  דיין היתה יכולה להמנע מכל השטות הזאת אילו לא נחפזה כל כך לעבור על העיקרון הנשכח של ה"סוב יודיצה", דהיינו, שאין זה מעניינה של התקשורת לעסוק בעניינים הנדונים בבתי משפט בצורה העלולה להשפיע על פסק הדין או גזר הדין.

אז נכון שאחוז עצום של כתבי אישום המוגשים אצלנו מסתיימים בהרשעה (שזה עניין הנובע ממוזרותה של מערכת המשפט אצלנו, ודווקא הוא ראוי לתחקיר מעמיק ב"עובדה", למשל) אבל לא תמיד, ועניין מסוכן ביותר הוא להסתמך על מה שאמור בכתב אישום לצרכים עיתונאיים. העיקרון של  "אמת לשעתה"  יכול לשמש שופטים לצורכי  זיכוי בדין, אבל אוי לו לעיתונאי שיסתמך על עיקרון כזה בעבודתו.

ואילו בית המשפט העליון שפסק מה שפסק, גם נתן יד לאותה הפרה של העקרון הזנוח והנשכח שטוב היה לחדשו ולהשיבו לחיים, וגם הביא לשולחננו את הביטוי החדש והמעניין  הזה "אמת לשעתה" , שעוד נראה מה יעלה בגורלו.

ולמה כל זה מעצבן אותי? כי אני מאוד מעריך ומחבב את לונבאום ובדרך כלל מאוד נהנה מתכניתם. וחבל לי שבמקום לנהל באולפנם דיונים מעניינים וחמים, מעוררי מחשבה ומקיפים, הם מזלזלים  לפעמים קשות באינטליגנציה של צופיהם ועושים  צחוק מהעבודה.